חקקי לב/א/מט

סימן מט

נשאלתי באחד מבני עמינו שיש לו עסק עם גוי וממונו בידו וירא שמא יעשה לו איזה עולה בממונו ובא לידו כתב מהגוי ששלח לגוי חבירו ורוצה זה הישראל לפותחה לברר עניינו לבל יזיקהו הגוי אי איכא בזה איסו' או לא

תשובה לכאורה היה נראה דמותר כפי דברי הרב השה"ג פרק שבו' העדות שכתב וז"ל ומה שנוהגים לכתוב על האגרו' דאיכא חרם דר"ג נראה דאם הפותח האיגרת יודע שיש חרם דר"ג בזה דאז אפילו לא היה האיש שרשם על האיגרת בר סמכא ואפילו תימא שאינו מנודה הפותח כו' יע"ש נראה דעיקר החרם שחל הוא בשרשום על האיגרת הא לא"ה דליכ' רשימה כלל נראה דפטור לגמרי אבל מלשון שהביא הרב כנה"ג בסימן של"ד הג"הט אות ה שכתב יש חרם ר"ג שלא יפתח כו' ואעפ"י שאינו עד שינדוהו אם היה כתוב ע"ג ופגי"ן דרגמ"ה אעפ"י שהאיש שרשם החרם על האיגרת לאו בר סמכא אם הפותח יודע שיש חרם דרגמ"ה הוא בחרם כו' והביא כל זה מלשון הש"הג הלזה ויש לעמוד בזה שיש שינוי בין מ"ש הכנה"ג בשם ש"הג למ"ש בס' ש"הג גופיה יע"ש

ומ"מ נראה דעיקר החרם הוא שלא יפתח האיגרת בלא רשות חבירו וכ"כ להדיא בספר הכלבו סימן קיו ובספר באר הגולה סס"י של"ד ע"ש

ומעתה יש לנו לחקור מאיזה טעם אסר ר"ג דבר זה דאם נאמר משום מ"ש ז"ל ע"פ ואהבת לרעך כמוך מאן דעלך סני לחברך לא תעביד אין איסור זה כי אם בישראל לבד אבל לגוי מותר ועיין בס' הלקט ח"א סי' קע"ג שנסתפק בכיוצא בזה בישראל השולח איגרת וחושש שיהיה לו נזק באותו איגרת ואם יפתחנה איכא חרם ואם יתננה בידו יהיה לו נזק וכתב התיקון הוא פורר וזורה לרוח לרוח או מטיל לים יע"ש וכאן בנ"ד לא שייכא זה שהרי מאיגרא זו יוצא תועלת לישראל דהוי כמציל מזוטו של ים ואפשר דגם בישראל כה"ג יהיה מותר כיון דאיכא חששא שגוזלו ומזיקו וע"י כתב זה יתברר האמת.

ועוד נ"ל דבנ"ד דהוי בגוי לדע' הלקט ז"ל מטעם שכתב שם בסימן רע"ו שכתב דה"ט דאסור לפתוח איגרת חבירו אפילו בלא פג"ין משום שיש איסור לבקש ולחפש מסתרותיו של חבירו ות"ל לא תלך רכיל לאחרים או לעצמו יע"ש וכיון דאיסורו הוא משום לא תלך רכיל בעמך כתיב ולא בגוים ודוק

אבל אם יהיה איסורו משום גונב דעת הבריות שהרי לא גרע מהגונב דעת חבירו שזה הוי יותר חמור שגונב דעתו ממש שהוא במצפוני לבו ואם באנו לאסור מטעם זה הרי קי"ל דאסור לגנוב דעת הבריות אפי' דעת של גוי כמ"ש בחולין דצ"ד ובש"ע ח"מ סימן רכ"ח יע"ש וכן אם יהיה האיסור זה משום גזל כמ"ש מהרח"ש בתשו' ח"ג סימן מ"ז דאסור משום דהוי כשואל שלא מדעת דגלן הוי א"כ הרי קי"ל בח"מ סימן שס"ו ס"ג כמ"ד דשואל של"מ גזלן הוי ונראה דבאיסור גזל אין חילוק בין ישראל לגוי כדקי"ל בח"מ ר"סי שמ"ח ס"ב ועיין בט"ז י"ד סימן ק"ך סקי"א והביאו הכנה"ג שם בח"מ סימן שמ"א הג"הט אות ד יע"ש ועיין עוד בח"מ סימן רע"ב ס"ה בדין שולח יד בפקדון דהוי גזלן כו' ועיין עוד להט"ז בא"ח סס"י תרל"ז סק"ד דאף שמותר לאדם ליכנס לסוכתו של חבירו שלא מדעתו דני"ל לאיניש דליעביד מצוה בממוניה והוא ק"ו כו' אלא דנ"ל דהיינו כ"ז שבעל הסוכה אינו שם אבל בשע' שהוא שם אפשר דקפיד עליו שלא יראה חבירו עסקיו ואכילתו בלי ידיעתו וזה דבר מוסכם מצד הסבר' עכ"ל ועיין להב"ד ז"ל בתשו' חי"ד סימן קנ"ח שהחמיק דאפי' בשוגג צריך כפרה יע"ש ועיין בס' ברכ"י י"ד סימן של"ד סעיף כ"ב.

ועוד נלע"ד לומר דאפי' בשולח אדם אגרת לחבירו אסור לחבירו שבא לו האגרת לגלות דברי האיגרת לאחרים דאפילו בסתם דליכא שום סוד ודבר מגונה ונזק להכותב האיגרת איכא איסור לגלות כמ"ש בגמרא דכל האומר דבר לחבי' הרי הוא בבל תאמר עד שיאמר לו בפירוש שיאמר וכ"ש בדאיכא גנאי או סוד ויוצא נזק כשמגלהו ועיין לרז"ל ורש"י במלכים א סימן ב ע"פ וגם אתה ידעת את אשר עשה לי יואב בן צרויה בשם מדרש תנחומ' שהרא' הספר ששל דוד ביד אוריה כו' יע"ש

ומיהו נלע"ד דכגון דא דנ"ד שמה שפותח איגרת הגוי הוא בכדי להציל את עצמו ולהיות מציל מידם נראה דבכה"ג לא גזר ר"ג והתר גמור הוא ובלבד שלא יתוודע לגוי שעשה דבר זה דאיכא ח"ה {חילול ה'}. ואם יהיה הענין שבהתוודע לו היה בגוי עולה או פשיעה שהיה עושה לישראל נראה להתיר בכל גונא וכמ' דברים התירו חז"ל משום דבר האבד ובמציל מידם ואכמ"ל כנלע"ד ואם יארע ענין בזה ישראך עם חבירו ובא ליטול רשות מב"ד שיפחתחו האיגרת אם יש כח לב"ד בזה או לא כבר נשאלתי ע"ז וכתבתי במ"א בעזר משדי ויש צדדים לכאן ולכאן וצא"ת