חפץ חיים/הלכות רכילות/א ד

לוח יומי: שנה פשוטה - כ"ד כסלו, כ"ד ניסן, כ"ד אב. שנה מעוברת - א' טבת, י"א ניסן, כ"א אב.

כָּל זֶה שֶׁכָּתַבְנוּ דְּאָסוּר, הוּא אֲפִלּוּ אִם הוּא (ח) אֱמֶת גָּמוּר, שֶׁאֵין בּוֹ תַּעֲרובֶת שֶׁקֶר. וְלָא מִבָּעֵי {ואין צריך לומר} אִם הָיוּ אוֹהֲבִים זֶה לָזֶה מִתְּחִלָּה, וְהוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל מִזֶּה לָזֶה, רָשָׁע מִקְרֵי, וְהוּא מְתֹעָב עֲבוּר זֶה מְאֹד לִפְנֵי ה' כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר {משלי ו' ט"ז י"ט}: "שֶׁשׁ הֵנָּה שָׂנִא ה' וְשֶׁבַע תּוֹעֲבַת נַפְשׁוֹ וְכוּ' וּמְשַׁלֵּחַ מְדָנִים בֵּין אַחִים". וְאָמְרוּ חֲז"ל {ויקרא רבה מצרע פרשה ט"ז ס"א}, דְּזוֹ הִיא הַשְּׁבִיעִית הַקָּשָׁה שֶׁבְּכֻלָּן. אֶלָּא אֲפִלּוּ אִם בְּלֹא זֶה הָיוּ גַּם כֵּן (ט) שׂוֹנְאִים זֶה לָזֶה מְאֹד, וְשׁוֹמֵעַ שֶׁאֶחָד מְדַבֵּר רָעָה עַל חֲבֵרוֹ, וְהוּא הוֹלֵךְ וּמְרַגֵּל, רָכִיל מִקְּרֵי.

(ח) אמת וכו'. ומפני שרגילין העולם לטעות בזה אאריך קצת מהגמרא והפוסקים. א. דגרסינן במו"ק (ט"ז) ומנלן דאי מתפקר בשלוחא דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלישנא בישא וכו' ועי' בגירסת הרא"ש ובפירוש הר"ן שם שהכונה שחרף את הבית דין לפני השליח, והביאה הגמרא ראיה על זה דשרי ממה שכתוב העיני האנשים ההם תנקר, שכונתם הרעה היתה על משה רבנו ע"ה, ואפ"ה הגיד השליח למשה רבנו ע"ה, אלמא דאע"פ שהשליח היה יודע שהוא אמת, אפ"ה רכיל מקרי אי לאו שלוחא דבי דינא. ב. מסנהדרין (כ"ט ע"א) מנין לדין וכו', ואף דהוא אמת, רכיל מקרי. ג. מב"ק (צ"ט ע"ב) במעשה דההוא מגרומתא דטרפיה רב ופטריה לטבח מלשלומי דמי. ופגעו ביה רב כהנא ורב אסי בבעל הבהמה ואמרו לו עביד בך רב תרתי, וקמקשי עליהם הגמרא והתניא מנין לדין כו', אלמא דאע' פ שהם יודעין שהאמת אתם שרב שלא כדין עבד, אפ"ה לא היה להם לספר זה לבעל הבהמה מטעם רכילות.

ועוד יש הרבה ראיות אך קצרה היריעה מהכילם. וגם בדברי הרמב"ם ובהסמ"ג לאוין ט' ובחינוך הנ"ל איתא בהדיא דאפילו על אמת רכיל מקרי. וכן משמע מדברי ר"י בש"ת במאמר רכ"ב ובשארי מאמרים דהולכי רכיל גם הם בכלל מספרי לה"ר, וכבר באר ר"י במאמר רי"ד דהכוונה אפילו על אמת.

(ט) שונאים. וראיה מגמרא הנ"ל במו"ק, והרי בודאי היו שונאים זה לזה, דדתן ואבירם בודאי היו שונאים למשה רבנו ע"ה מכבר כמ"ש כי מתו כל האנשים המבקשים את נפשך משמע דהם עדיין מבקשים, וגם עתה היו שונאים לו כדמוכחי קראי בפ' קרח בכל הסיפור, ומשה רבנו ע"ה בודאי היה ג"כ שונאם כמ"ש הלא משנאיך ה' אשנא וכו' והם בודאי בכלל שונאי ה' הם שרצו להדיח את כל ישראל מתורת ה' שהכחישו את נבואתו הקדושה ויציאת מצרים שהיה על ידי ה' והפכו את הקערה על פיה שאמרו מדוע תתנשאו וגו'.

ועוד נ"ל פשוט שעליהם יש לאו מן התורה שלא לאוהבם, ממה דצוותה התורה במסית לא תאבה לו ופירש רש"י והוא מהספרי וכן פסק הרמב"ם בהלכותיו דהצווי הוא מן התורה שלא לאוהבו. ואין לומר דהצווי הוא רק למסית לעבודת גילולים. דזה אינו, דזיל בתר טעמא כי ביקש להדיחך מעל ה' אלהיך וכו', ואחד מדיח את היחיד או את הרבים כדאיתא בסנהדרין (דף ס"ז), על אחת כמה וכמה היכא שמחזיק מחלוקת על אדון הנביאים בעצמו, ומושך אחריו כמה מאות מבני ישראל להסיתם בפתויים וחלקלקות שלא להאמין בתורת משה רבנו ע"ה, על אחת כמה וכמה דמצווין אנו מן התורה שלא לאוהבם. (באר מים חיים)