חפץ חיים על ספרא/צו/פרשה ז
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ז
[עריכה]( א ) מן המחובר: דבעינן שיהא כל החלות ביחד בשעת תרומה.
שלא יטול פרוס: שאם נפרס מקצת הלחם אחר זריקת הדם לא יטול מן הפרוס אלא מן השלם משום דכתיב "אחד" אבל אם נפרס קודם הלחם פסול כדאיתא במנחות דף מ"ו.
שיהא כל הקרבנות שוים שלא וכו': דהיינו שיטול אחד מכל מין ולא יטול ממין אחד שנים וממין השני לא יטול כלום.
איני יודע מכמה: חלות הוא נוטל אחת.
( ב ) ונאמר בבכורים תרומה: דאמר מר "ותרומת ידך" אלו הבכורים.
מה תרומה דבכורים אין להו שיעור: דכמה שירצה מביא כדאיתא בפרק א' דפאה.
( ג ) מתרומה שאין אחריה תרומה: דכיון שנטל תרומת מעשר אין מפרישין שוב ממנה תרומה אחרת.
שיש אחריה תרומה: שהרי עדיין יש לו להפריש כל תרומותיו.
במקום תרומה: אין לו ביאור. והגר"א הגיה "במקום המיוחד" והוא ירושלים "מתרומה הנאכל במקום המיוחד" דהיינו בכורים שגם כן נאכל בירושלים.
ואל תוכיח תרומת מעשר שאינה נאכלת במקום המיוחד: כצ"ל. אלא בכל מקום.
( ד ) שהיא אחד מעשרה: וממילא צריך לעשות מכל מין עשר חלות שלא יטול פרוס כנ"ל.
איני יודע מכמה: קמח הוא עושה החלה של חמץ.
מה חמץ וכו' עשרון לחלה: דכתיב "שתים שני עשרונים".
תודה ושתי הלחם באין מנחת חמץ עם הזבח.
אף לחם האמור כאן עשרון לחלה: נמצא לעשר חלות עשרה עשרונים.
( ה ) מה חלות וכו' שני עשרונים לחלה: כדכתיב "שני עשרונים יהיה החלה האחת".
( ו ) ובאה עם הזבח: כמותה דחמץ בגלל תודה ושתי הלחם בגלל כבשים.
שאינו בא חמץ: כדתנן "כל המנחות באות מצה חוץ מחמץ שבתודה ושתי הלחם" (מנחות נב, ב).
ואינו בא עם הזבח: אלא בגלל עצמו.
( ז ) או כלך לדרך זו: היינו דהדר פריך דאדרבה יותר הו"ל למילף מלחם הפנים.
דנים וכו' ממנחה וכו': כדתנן "כל קרבנות הצבור והיחיד באין מן הארץ ומחו"ל מן החדש ומן הישן חוץ מן העומר ושתי הלחם".
שאינן באות אלא מן הארץ: דכתיב בהו "ממושבותיכם".
ואין באות אלא מן החדש: דכתיצב "מנחה חדשה" (ויקרא, כג)
שאין ת"ל תביאו: שהרי כבר נאמר "והקרבתם מנחה חדשה" ומצי למימר "ממושבותיכם תנופה" אלא בא לרבות חמץ שבתודה לומר לך שכל מה שאתה מביא ממקום אחר שהוא כעין זה דהיינו חמץ ועם הזבח יהיה דינו גם כן כזה.
( ח ) אי מה להלן: בשתי הלחם שני עשרונים ותו לא אף כאן שתי עשרונים ותו לא.
תלמוד לומר תהיינה: בשני יודין ויו"ד יתירא לרבויי ואף על גב דכתיב בשתי הלחם יליף לתודה באם אינו ענין לשתי הלחם תנהו ענין לחמץ שבתודה דליהוו עשרה עשרונים. [ותיבת "אלו שני עשרונים" מחקו הגר"א וכן בגמרא ובילקוט ליתא]
( ט ) יכול וכו': יהו כולן קרבן אחד. פי' רצה חלות מביא רצה רקיקין מביא רצה רבוכה מביא כדאשכחן במנחת מאפה רצה זה מביא רצה זה מביא ולעולם רק מין אחד מביא כמו שהחמץ שלו מין אחד.
תלמוד לומר והקריב וכו' חלות בלולות בשמן: הרי כאן ארבעה מינין.
ואומר והקריב ממנו אחד מכל קרבן: שהיא אחד מעשרה כנ"ל הרי כאן ארבעים חלות. שלשמים מהן מצה וע"ז היה עשרה עשרון. נמצא כל מין ומין דהיינו חלות או רקיקין או רבוכה היה בו ג' עשרונים ושליש עשרון. וזהו שסיים נמצא ג' עשרונים וכו'.
ונמצא שלש לעשרון: כצ"ל, דהיינו שלש חלות לעשרון.