חפץ חיים על ספרא/צו/פרק ד
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ד[עריכה]
( א ) מלמד שטעונה כלי: הגר"א גריס "מלמד שהיא כלי", ועיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פסקא א' בביאורנו שם איך שהגהתו נכונה מאוד.
בשמן להוסיף לה שמן: דלקבוע לה שמן לא צריך דלא גריעא ממנחת מחבת של ישראל.
מה מנחת נסכים ג' לוגין לעשרון: והם נסכי כבש הפחותים.
( ב ) מה נדבה: אם כה"ג נדב מנחה מביא עשרון ולוג אחד.
( ג ) ממנחה שהיא באה תמיד: מנחת נסכים באה בכל יום עם קרבן התמיד.
( ד ) דנים מנחת יחיד: מנחת מחבת של כה"ג.
ממנחת יחיד: מנחת נדבתו.
הכי גרסינן ואל תוכיח מנחת נסכים שאינה מנחת יחיד ואינה באה בגלל עצמה וכו': שהיא באה עם הזבח. ובגמרא (מנחות נא, א) מקשה אמרת בשמן להוסיף לה שמן (יתר מכפי הרגיל בשאר מנחת נדבה) והדר אמרת נילף ממנחת נדבה שיצטרך רק לוג אחד כשאר מנחת נדבה ואם כן בזמן למה לי? ויש על זה כמה תירוצים בגמרא, עיי"ש.
( ה ) רבן שמעון אומר: לא צריך קרא להכי.
ריבה שמן במנחת חביתים: דכתיב "בשמן" וריבה שבזה יצטרך יותר שמן משאר מנחת מחבת ישראל.
וריבה שמן במנחת כבשים: שבשאר עשרון של מנחת טעון רק לוג אחד שמן ולעשרון של נסכים ג' לוגין.
מנחת אילים שני לוגין לעשרון אחד: דכתיב בפרשת שלח "לאיל תעשה מנחת סלת שני עשרונים בלול בשמן שלישית ההין" דהיינו ד' לוגין.
ממנחה שכולה עשרון: דהיינו מנחת כבשים.
שאין כולה עשרון: ר"ל שצריכה שני עשרונים סלת.
( ו ) ברותחין כל צורכה: בעודה בצק קודם אפייה.
אלא זו: דכתיב בה "מורבכת תביאנה" ובשל תודה דכתיב "סולת מורבכת חלות בלולות בשמן" ושבמילואים שהיה בימי משה דכתיב "לקח חלת מצה אחת וחלת לחם שמן אחת וגו'" ואמרו חז"ל דחלת לחם שמן הוא רבוכה.
יכול לפני וכו': רבו בזו הנוסחאות, והגר"א גרס "יכול לאחר הנסכים? תלמוד לומר תקריב -- לפני הנסכין". והוא כמסקנת הגמרא (יומא לד, א) וכעין זה משמע בגירסת הר"ש, עיי"ש.
תאפה נא: בשעת אפייתה תהא נא כמו (שמות, יב) "אל תאלכו ממנו נא" כך תהא מבושלת קצתו ואינה מבושלת כל צורכה והיינו טיגון מתחלה דבהא מודו כולי עלמא דתרוויהו בעינן כדכתיב "על מחבת בשמן" וכתיב "תופיני", תאפה נאה, בשעת אפייתה בתנור תהא נאה. ולפי זה הטיגון צריך להיות אחר האפייה דאם מטגנה מתחלה הרי היא שחורה מן השמן ומן המחבת.
הכי גרסינן תאפה רבה (הגר"א וכלשון ראשון שברש"י) פי' שיהיה בה אפיות רבה וזה שאופה ומטגנה ואחר כך אופה דאית ליה לר"י דדרשינן שניהם -- 'תאפה נאה' ולהכי אמר שאופה תחילה, ו'תאפה נא' ולהכי אמר שחוזר ואופה אותה אחר הטגון (רש"י).
שכופל וכו': (היינו כל חצי חלה) ושנים לארבעה וכולי -- טעות סופר הוא דלא כמאן (עיין מנחות דף עה:). וגירסת הראב"ד וכן הוא גם כן גירסת הגר"א "שכופל אחד לשנים ואינו מבדיל", והוא כמסקנת הגמרא שם אלא שהגר"א הוסיף "ומנחת כהן הדיוט כופל א' לשנים ושנים לארבעה ואינו מבדיל". ועיין בפירוש הר"ש והוא כדברי המשנה שם. וביאור הלכה זו עיין לעיל בפרשה ויקרא בדיבורא דנדבה פי"ב הלכה ד' בדברינו שם.
אף בניו: משנכנסים לחינוך.
אף בניו: כשנכנסים לחינוך וכן בכולהו.
אף בניו יהיו מביאים חצאים: ותהא מנחת חנוכם קריבים בשתי פעמים.
מה אהרן מביא ג' לוגין ועשרון: כדאמרינן לעיל.
תלמוד לומר זה: דאין מביאין אלא עשרון ולוגה כמו שאר מנחת כהנים.
מה אהרן מביא רבוכה וכו' ת"ל זה: דדוקא הוא בעצמו אבל בניו מנחת חינוכם כסתם מנחת נדבתם.