חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה ט
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ט
[עריכה]( א ) והביא יכול לכתוב, וכתיב "והביאה", שלא יביאנה חציים, דאף שבכהאי גוונא מקריב חביתין בחצאין, נדבה אינו יכול להביאה לחצאין, לא הוא ולא אחרים.
הא אם אמר: כלומר מעתה למדת דאם אמר הרי עלי מנחה של שני עשרונים -- לא יביאנה בשני כלים מאחר שקבעם במנחה אחת קרינן ביה והביאה כולה ביחד.
אפילו רבואות וכן וכו': כלומר כל מה שהם יכולים לעסוק במנחה עוסקים ומצותה בכך כגון אחד מגיש ושלשה יכולים לעסוק בקמיצה, אחד אוחז הכלי שהמנחה בתוכו ואחד קומץ ואחר תופש את הכלי שרת שמקדש בו את הקומץ כדאמרינן במנחות דף זיין (דף ז.) ואחד נותנו לחבירו וחבירו לחבירו עד שמגיע למזבח ואחד מולחו ואחד מקטירו. [ר"ש משאנ"ץ].
שהקמיצה מצות כהונה: ואינה כשרה בזר.
שלא קבע לה צפון: שעולת העוף היה מולק בקרן דרומית מזרחית כדתנן בפרק ק"ק (זבחים סד, ב) אף קמיצה אף על גב דלא קבע לה צפון דכתיב "וקמץ משם" ממקום שרגלי הזר עומדות גם כן צריך כהן.
שקבע לה מזבח: שמולק ונותן דמה למזבח מה שאין כן בקמיצה שמקדש קומץ בכלי שרת.
( ב ) והרים הכהן מן המנחה את אזכרתה, דהיינו קמיצה.
( ג ) קומץ אחד לששים עשרון: אם הביא בכלי אחד.
מה לבונה קומץ אחד לס' עשרון: הוא מסברא הואיל ואינה מגופה דמנחה.
( ה ) דבר שכולו עולה לאשים: קומץ ולבונה כולו עולה לאשים.
שאין כולו עולה לאשים: שרק מעט נכנס בקומץ והשאר כולו נאכל לכהנים עם השיריים.
דבר שמיעוטו מעכב את רובו: קומץ ושמן תרוייהו מיעוטו מעכב את רובו כדתנן במנחות (דף כז.).
שאין מיעוטה מעכב את רובה: סתמא כר' יהודה דאמר לעיל (פ"י פסקא ט') אם מיעט לבונתה כשרה.
ת"ל וקמץ: מדלא כתיב "וקומץ" דהוי משמע הרבה פעמים מהרבה עשרונים.
ממקום שרגלי הזר עומדות: דאף דהגשה צריך להיות בקרן דרומית מערבית של מזבח, הקמיצה יכולה להיות בכל מקום בעזרה.
אם קמץ בשמאל: והוא הדין לכל הפסולים -- זר ואונן וכהאי גוונא.
יחזיר: מה שקמץ לתוך הכלי.
ויקמוץ בימין: ולא אמרינן נתחלל עבודה ואין לה תקנה.
כבר: בפסול ותנא קמא מיבעי ליה האי משום למקום שרגלי הזר עומדות.
( ו ) מלא קומצו יכול מבורץ: כלומר אילו אמר "מלא קומצו" ולא אמר "בקומצו" כמו שאמר בפרשת צו הייתי אומר דבעינן מבורץ גדוש ומבצבץ ויוצא מכל צד.
אי בקומצו: היינו אילו אמר בשניהם "בקומצו" הייתי אומר שדי שיקמוץ בראשי אצבעותיו ולא בעינן שיגיע עד פס ידו.
ת"ל מלא קומצו: ובשניהם יפורש שירצה שיהיה בקומצו בתוך קומצו ולא יבצבץ לחוץ ויהיה מלא קומצו.
חופה את פס ידו: בגמרא איתא חופה ג' אצבעותיו על פס ידו, וכך הגיה הגר"א והיינו שפושט שלש אצבעותיו -- אצבע אמה וקמיצה -- על פס ידו כל מה שיוכל שזהו קומץ במשמע לשון העברית ומה שבתוכן הוא שיעור הקמיצה.
ובמחבת במרחשת מוחק - כצ"ל היינו דבהם מעשיהם אפויים ולאחר האפייה פותת וקומץ ולזה אי אפשר לפותתו לפתיתים דקים כל כך ולפיכך כשהיה קומץ היה יוצר מהקומץ הלכך מוחק אבל בסולת יזדמן שאין צריך מחיקה שמאליו הוא נופל.
ומוחק בגודלו ובאצבעו וכו': היינו בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה. והגר"א הגיה כן בהדיא -- מוחק בגודלו מלמעלה ובאצבעו קטנה מלמטה כמו דאיתא בגמרא.
( ח ) שאם חיסר סולתה כל שהוא: משיעור עשרון וכן שמנה משיעור לוג.
( ט ) שלא יביא שתי מנחות בכלי אחד: שאם אמר הרי עלי שתי מנחות של עשרון לא יביא שתיהן בכלי אחד שנמצא קומץ מאחת על חברתה.
אם יכול לקמוץ מזו בפני עצמו וכולי: שנפלו זו בצד זו ונשאר מזו כדי קומץ שלא נתערב בו כלום משל חברתה לא סלת ולא שמן.
( י ) שאם קמץ ועלה בידו וכו': דהוה ליה קומץ חסר.
מסלתה ומשמנה על כל לבונתה: לא הוה ליה לכתוב "על כל לבונתה" הכא גבי "וקמץ" כיון דאין הלבונה בכלל קמיצה אלא הוה ליה לכתוב "וקמץ וגו'.. מסלתה ומשמנה והקטיר הכהן על כל לבונתה".
שתהא שם לבונה: בשעת קמיצה בכלי.
שילקט לבונה: כולה מעל המנחה אחר שקמץ ונתן בכלי שרת הוא נותנה על גבי הקומץ ומעלה אותן לאישים.
( יא ) אף על פי שאין שיריים: כגון שנאבד השיריים קודם הקטרה.
שהורע כח המזבח בשתי הלחם וכו': שאין למזבח בהם כלום.
יפה כח הכהנים בהם: שהם זוכין בלחם הפנים ובשתי הלחם.
אינו דין שיפה כח הכהנים בשיריים: דאף שאין למזבח חלקו מכל מקום יאכלו הכהנים.
מה אני מקיים וכו' מאשי השם: תירוצה הוא, כלומר אי ילפת קל וחומר לא מקיימת "מאשי השם" דהא משכחת לה דאכלי כהנים ואף על פי שאין קומץ לאשים ואתי קרא ופקיה מקל וחומר. והגר"א גריס בקיצור כשהוא אומר מאשי ד' אין להם וכולי.
( יב ) אזכרתה נזכרים בה: כשהכהן עושה בה מצות הגשה למזבח נזכרים בה הבעלים לטובה שמחפשים זכיותיו ומכריעים אותו לכף זכות.
נזכרים בקמיצה: במצות הקטרת קומצה וכן בהקטרת לבונתה.
ר"ש אומר וכו' מה אזכרה אמורה כאן מלא הקומץ אף להלן מלא הקומץ -- כן הוא גירסת הראב"ד ופירושו פשוט. דגבי לחם הפנים כתיב 'אזכרה' ולא כתיב שיעור, ילפינן מהכא בגזירה שוה דהוא מלא הקומץ.
והנה הגר"א כתב "נאמר להלן ונאמן כאן כצ"ל", ואין לו שום ביאור. ואולי נאמר דהיה קשה לו להגר"א לומר דר' שמעון שנה דבריו בכפלים דבעניננו אמר מה כאן הקומץ אף להלן בלחם הפנים מלא הקומץ, וכשבא בלימודו בלחם הפנים אמר מה להלן מלא הקומץ אף כאן בלחם הפנים מלא הקומץ, דהכי איתא לקמן פרק י"ח פסקא ז בפרשה אמור ר' שמעון אומר נאמר כאן אזכרה ונאמר להלן אזכרה. מה להלן מלא קומץ אף כאן מלא קומץ וכולי. ועל כן הגיה הגר"א דצ"ל "נאמר להלן ונאמן כאן" והוא הוא הברייתא דפרשה אמור ואך שהמסדר הספרא העתיקה בכאן. [מפי חתני הרה"ג ר' צבי נ"י].