חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרשה ח[עריכה]

( א ) משיח שהוא מביא וכו':    דהיינו מנחת חביתין.
אם אמרת ביחיד:    שמתנדב מנחה.
שהוא מביא מנחה:    בדלי דלות.
על טומאת מקדש וקדשיו:    והוא הדין לשמיעת קול וביטוי שפתים.
תאמר במשיח שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו:   לאו דוקא דהוא הדין דלא מייתי אשמיעת קול וביטוי שפתים כדילפינן בהוריות (דף ט:) דכתיב במנחת חביתין "זה קרבן אהרן וגו'" -- זו באה חובה לו ואין מנחה אחרת באה חובה לו.

( ב ) הוא הדין לצבור:    דאיכא נמי למילף ק"ו מיחיד שיביאו מנחת נדבה.
צבור שהוא מביא מנחת חובה:    מנחת נסכים הבאה עם התמיד.
שאינו מביא מנחה על טומאת מקדש וקדשיו:    אלא פטורים לגמרי כדילפינן בפרק ב' דהוריות (דף ח:) בגזירה שוה עיי"ש.
ומביא מנחת נדבה:    דכתיב "ונפש" וכדלעיל.
ת"ל נפש:    לשון יחיד משמע.

( ג ) נפש תקריב:    אילו נאמר "נפש תקריב" ולא כתב "כי תקריב".
יכול גזירה:    על כל יחיד להקריב מנחה.
קרבן:    יתירא הוא דהוה מצי למכתב "כי תקריב מנחה וגו".
מתנדב לבונה:    אם רצה מתנדב לבונה בפני עצמה ונקטרת על גבי המזבח.
והבא מנחה חובה לה:    מנחת נסכים (במדבר, טו).
מה מנחה וכו' באה נדבה בפני עצמה:    דכתיב "ונפש כי תקריב וגו'" והוא הדין למנחת נסכים כדאמרינן סוף פרק המנחות והנסכים.

( ד ) שכן היא באה חובה בפני עצמה:    כגון מנחת חוטא וסוטה ומנחת חביתין.
לא יפחות מקומץ:    כשיעור לבונה הבאה בהדי מנחה דהויא מלא הקומץ.

( ה ) והבא יין חובה לה:    לנסך חצי ההין לפר ושלישית ההין לאיל ורביעית ההין לכבש.

( ו ) ת"ל קרבן מלמד וכו':    דיין נמי איכא לרבויי מקרבן מנחה מפני שלנסכי בהמה היין קרב תמיד בהדי מנחה.
מתנדב יין:    ומנסכו לשיתין או שמזלפו על גבי אישים (עיין זבחים דף צא:).
לא יפחות מג' לוגין:    בפחות שבנסכים דהוא רביעית ההין.

( ז ) הוא הדין:    שעשינו בלבונה יש לעשות בשמן, נאמר הבא בהמה והבא מנחה חובה לה הבא מנחה והבא שמן חובה לה, מה מנחה שבאה חובה עם הבהמה באה נדבה בפני עצמה -- אף שמן שהוא בא חובה עם המנחה יבוא נדבה בפני עצמה.
והיא התשובה:    שהשבנו בלבונה יש להשיב בשמן מה למנחה שכן באה חובה בפני עצמה תאמר בשמן שאינו בא חובה בפני עצמה.
ת"ל קרבן:    וילפינן מיניה נמי שמן שאף הוא קרוי קרבן מנחה שהרי הוא קרב בגלל המנחה שאם רצה להביא בפני עצמה יביא.
א"ר טרפון מה מצינו וכו':    בא לחזק לימודו שתיבת קרבן כולל נמי שמן.
מה מצינו ביין וכו':    שעל יין יש עוד לימוד שמתנדבין יין בפני עצמו כדתניא במנחות (דף קז.) אזרח מלמד שמתנדבין יין.
שכן הוא קרב חובתו בפני עצמו:    דאף על פי שהוא בא חובה בגלל הזבח עם המנחה אינו מעורב במנחה.
שאינו קרב חובתו בפני עצמו:    אלא בלול עם הסולת וכיון דלא אשכחן ליה דליתי בכלי בפני עצמה השתא נמי לא ליתי.
מתנדב עצים:    למערכה.
ת"ל קרבן:    ודרוש נמי עצים שקרויין קרבן מנחה לפי שהמנחה קריבה על גבי עצים.
לא יפחות משני גזירין:    שתי בקעיות גדולים כמדת רוחב המערכה שכן המערכה טעונה בכל יום שני גזירין בשחר ושנים בין הערבים.

( ח ) קורא אני קרבן:    ואיכא למימר דקרא אתי לאתויי כל דבר הקרב לגבוה יביא נדבה.
וקורא אני עליו מוצא וכו':    דכיון שבא בנדבה חייב לקיים נדרו להביא.
ומה אני מקיים לא תעלו עליו קטורת זרה ועולה על מזבח הפנימי אבל יתנדב ויביא על מזבח החצון -- כצ"ל [הגר"א]. דהיינו דומיא דעולה דלא הקפידה התורה רק שלא להעלות על מזבח הפנימי.
וקטורת הסמים לקודש:    דהיינו להקטירו בהיכל שהוא קודש מזה ילפינן שאין קטורת קרב על מזבח החצון ועל כן על כרחך כי כתיב "קרבן" לאו לאתויי כל מידי דקרב אתי אלא לאתויי כל מידי דקריב בהדי מנחה כגון לבונה ואינך דאייתינן לעיל.
אין שמן המשחה וכו':    לאו דוקא דשמן המשחה לאו בר הקרבה הוא אלא לישנא דקרא נקט. והגר"א הגיה אין קטורת הסמים קרבים אלא בפנים.