חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרשה ו

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו: ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)

ביאור - פרשתא ו

( א ) עולה שלא כשרה וכו': שמיעט הכתוב בהבאתה זכר ולא נקבה.

( ב ) א"ר יהודה מה נקבות וכו': והנפקא מינה בין דידיה לדר' שמעון דלר' שמעון כיון דתחלת דינא מעולה אמרינן דיו ולא יוכשרו לשלמים אלא עוף זכר, לכן אמר ר"י דיליפינן מנקבה [ראב"ד].

( ג ) תמות זכרות בבהמה ואין וכו': הכי דרשינן האי קרא לקמן (אמור פרשה ז' פסקא ד').
נסמית צריך לגרוס נחטטית [הגר"א]. וכן מייתי הגמרא בפרק קמא דקידושין (דף כד.) דהיינו שנחטטה לחוץ דהוי מחוסר אבר.
מן העוף ולא כל העוף: למעוטי מחוסר אבר.

( ד ) א"ר שמעון מה אם וכו':    אין לו שום ביאור ואמאי קאי והגר"א גורס אמר ר"ש יכול יהא אתנן ומחיר כשר בעוף. והלא דין הוא ומה אם המוקדשין וכולי. ונכון הוא.
שהמום פוסל בהם:    אף משהוקדשו.
אין אתנן ומחיר חל עליהם:    שמשהוקדשו לאו ממונם הוא לתתם באתנן ומחיר.
העוף:    תורים ובני יונה של חולין.
שאין המום פוסל בו:    מלהקדישו דאין תמות בעופות כדבסמוך.
אינו דין שלא יהא אתנן ומחיר חל עליו:    כיון שהקלנו בעוף דחולין אפילו לענין מום דחמיר דפוסל בבהמה אפילו במוקדשין כל שכן שיש להקל בו אפילו לענין אתנן ומחיר הקל.
ת"ל לכל נדר:    גבי אתנן ומחיר כתיב (דברים, כב).
להביא את העוף:    בכלל פסול דאתנן ומחיר ולא אצטריך הך מיעוטא דמן העוף אלא למעוטי מחוסר אבר כנ"ל (ולהכי אתייה עך מימרא דר' שמעון הכא כדי לתרוצי למה נאמר למעוטי מחוסר אבר ולא נאמר דאתי למעוטי דלא נביא עוף שהוא באתנן זונה).

( ה ) כל מקום שנאמר זכר ונקבה וכו': דכונת התורה זכר ודאי נקבה ודאית ולא זה, דאי לאו הכי לא לכתיב כלל זכר ונקבה כיון דהכל כשרים.

( ו ) קרבנו: יתירא הוא דהוי מצי למכתב "ואם מן העוף עולה לה' והקריב וגומר".

( ז ) שהיא באה בנדר ונדבה:    דכתיב "כי תקריב" אינה אלא רשות (לקמן פרשתא ח' פסקא ג').
ואינה באה נדבת צבור:    כצ"ל, דכתיב נפש, היחיד מביא מנחת נדבה ולא הצבור (לקמן שם פסקא ב').
שאינה באה נדבת שנים:    דכתיב נפש.
שהיא באה נדבת שנים:    כדמרבינן בסמוך מ"והקריבו" וכיון שנתרבית לבוא בשותפות כעולת בהמה ולא כמנחה גם לענין נדבת צבור אית לן למילף מעולה ולא ממנחה, להכי אצטריך קרא למעט.
שהם באים נדבת שנים:    כדרבינן לקמן (בפרשת אמור פרשה ז' פסקא ז') מ"ואיש".
ואין באין נדבת צבור:    כדלקמן (שם) היחיד מביא שלמי נדבה ואין הצבור מביא ואם כן ה"ה עולת עוף אף שבאה בשותפות לא תבוא נדבת צבור וקרא למה לי.

( ח ) שהרי נתמעטו בתמות: שבעל מום פסול בהן דבעינן תמים.
ובזכרות: כלומר דפסול בהן טומטום ואנדרוגינוס דבעינן זכר ודאי נקבה ודאית מה שאין כן בעוף וכר"א דלעיל.

( ט ) דין אחר: היינו באופן אחר היינו למדים דעוף יכול לבוא בנדבת צבור ולכך אצטריך קרא.
שמיעט הכתוב בהבאתה שאינה באה וכולי -- כצ"ל.
שריבה הכתוב בהבאתה שבאה וכולי -- כצ"ל