חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק יג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יג
[עריכה]( א ) שאינה מן החטין: ואינה מאכל אדם לזה אינה ראוי להגישה אל המזבח.
( ד ) שלא כשרו לבוא קמח: דבמנחת חוטא כתיב "עשירית האיפה סלת" ובעומר בפרשת "ואם מנחת בכורים" כתיב "גרש" דהיינו סלת. מה שאין כן במנחת סוטה כתיב "קמח".
( ה ) חוץ מאלו שבענין: שאלו החמשה מנחות כולם מסולת חטים והוא יביא מן השעורין.
מנחה מן החטין חובה: שתי הלחם בעצרת.
מן השעורים חובה: מנחת העומר.
אין לך אלא אלה בלבד: דהיינו מן החטין.
או אינו אומר אלה: להך דרשא אלא ללמד על האומר הרי עלי עולה מנחה סתם שיביא כל אלו חמשתן בעל כרחו.
תלמוד לומר מאלה: מקצת אלה.
יש מביא אחת מהן: כגון שאמר הרי עלי מנחה סתם כדתנן ריש פרק בתרא דמנחות, עיין שם.
ויש מביא חמשתן: כדתנן התם: ""פירשתי ואיני יודע מה פירשתי" -- יביא חמשתן".
( ו ) את כל המנחות: כגון מנחת עכו"ם מנחת נשים.
מאלה: משמע מיעוטא כלומר אין טעון הגשה אלא הדומה לאלו.
מה אלו: חמש מנחות המפורשות בענין.
( ז ) תלמוד לומר והקריבה: דאי לרבות מנחת סוטה לחוד אתי כדלעיל הוה ליה לכתוב "והקריב". מאי "והקריבה", דמשמע זו ולא אחרת -- למעוטי מנחת נסכים.
שאין באה בגלל עצמה: אלא בגלל זבח ולא דמיא לה.
( ח ) תלמוד לומר והגישה: דהוה ליה לכתוב "והגיש", "והגישה" משמע לזו ולא לאחרת.
אחר שריבה הכתוב: וכתב "מנחה".
מיעט: דכתיב הני תלתא מיעוטי וצריכין אנו לקיים את כולם ועל כרחך לא מוקמינן ריבויא אלא להני דדמו לגמרי להנך מנחות האמורין בפרשה.
מה אלו מיוחדות וכו': אף כל שיש בהן השלשה מעלות ונתרבה בזה עכו"ם ונשים.
יצאו שתי הלחם ולחם הפנים: דכתיב "מאלה".
יצאת מנחת נסכים: דכתיב "והקריבה".
יצאו מנחת כהנים וכו': דכתיב "והגישה".
יכול בכלי: שיהא רשאי לעשות כלי למדת קומצו וימדוד בו קומץ מן המנחה.
הכי גרסינן תלמוד לומר להלן והרים ממנו בקומצו בצו את אהרן (ויקרא ו, ח) ושם במנחת סולת מיירי כדכתיב התם "מסלת המנחה"?
להלן: במנחת סולת.
בקומצו: לא בכלי דכן משמע לשון "בקומצו".
אף כאן: במנחות האפויות אף על גב דעבודה קשה היא אפילו הכי ביד ולא בכלי.