חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק ט
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ט[עריכה]
( א ) אותה כשרה ולא פסולה: כגון שמלקה חוץ לזמנה אין טעונה השלכת מוראה ונוצה לבית הדשן אלא מורידם למטה ושורפן ככל פסולי המוקדשין [עזרת כהנים].
לא חטאת העוף: דאם רצה הכהן לאכול את הזפק אוכל.
ואין עולת בהמה: כגון כרס והמסת ובית הכוסות שהם כנגד זפק וקורקבן בעוף אינן בהשלכה אלא מדיחן ומקריבן.
שיכול והלא דין הוא - כצ"ל [ר"ש משאנ"ץ].
( ב ) במקום שהכשיר את העור: בעוף שאינו מפשיטו.
פסל בית הרעי - כצ"ל. וכן לקמיה.
מקום שפסל את העור: בבהמה.
( ג ) אל מקום הדשן ששם יהו נותנין את הדשן: תרומת הדשן כדתנן פרק א' דתמיד.
שם היו שורפין פסולי ק"ק: שמחיצת אכילתן בעזרה.
ואימורי ק"ק: היינו פסולי אימוריהן דהואיל שהקטרתן בעזרה אף שריפת פסוליהן בעזרה.
( ד ) ושסע אותו כשר לא הפסול: שאם מלק חוץ לזמנו דקיימא לן שאם עלה לא ירד קריבה שלימה בלא שיסוע.
אותו בשיסוע: שצריך לשסעו מגבו כנגד כל השדרה ונשאר מחובר מלפניו.
ואין עולת בהמה בשיסוע: אלא מנתחה אבר אבר מן השלימה ואין פותחה אלא מלפניה כדי להוציא בני מעיים להדיחן ולהוציא את הפדר ליתנו על בית שחיטת הראש.
( ה ) בכנפיו להכשיר את העור: פי' מדלא קאמר בין כנפיו משמע שהעור והכנפים היה מקטיר, ואם הכנפים שריחו רע -- כל שכן העור.
( ו ) ת"ל והקטיר: וי"ו קדריש.
ת"ל אותו: משמע מיעוטא, שלא יקטיר אלא אותו דמשתעי ביה קרא שהיתה מליקתו בעצמו של כהן כנ"ל.
שהוא לאחר הרציה: דדם; שעיקר ריצוי הקרבן בדם הוא.
( ז ) ת"ל הוא: מיעוטא הוא שאם לא מיצה כל דמה פסול. ומסתברא כי מיעט קרא דפסול, בדם הגוף הוא, דרוב דמים בגוף שכיחי (גמרא בדף סו.).
לשם עולה: פירשתיו לעיל גבי עולת בקר סוף פ"ו.
ואחד ממעט: מפני שאין ספוק בידו מאחר שעשה כפי השגת ידו הרי עשה נחת רוח ליוצרו כמו המרבה.