חפץ חיים על ספרא/ויקרא נדבה/פרק ב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ב
[עריכה]( ב ) ואלו הן: ואכתוב למטה בהג"ה* את מקומן עיין שם.
- "ובבוא משה אל אהל מועד לדבר אתו" , וישמע את הקול מדבר אליו , וידבר אליו -- אלו ג' מיעוטין כתוב סוף פרשת נשא פסוק אחרון.
- "ונועדתי לך , ודברתי אתך , את כל אשר אצוה אתך אל בני ישראל (ובגרסתנו כתיב "את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל" מאוחר קצת והגר"א הקדימו אחר שבפסוק אחד כתיבב כל אלו ג' מיעוטין) -- הוא בריש תרומה פסוק כ"ב. הרי וי"ו מיעוטין.
- אשר אעוד לכם שמה לדבר אליך שם -- הוא בתצוה כ"ט פסוק מ"ב. הרי שבעה מיעוטין
- אשר אועד לך שמה -- הוא בתצוה ל' פסוק ו"יו. הרי שמונה מיעוטין.
- אשר צוה ה' את משה ביום צוותו את בני ישראל -- הוא בפרשת צו ז פסוק ל"ח. הרי תשעה מיעוטין.
- עד בואו לדבר אתו (כן הוא גירסת הגר"א) -- הוא פסוק אחרון מפרשת כי תשא. הרי עשרה מיעוטין.
- ויהי ביום דבר ה' אל משה בארץ מצרים. הרי אחד עשר.
- ואלה תולדות וגו' אל משה בהר סיני -- הרי י"ב.
- ויקרא אל משה וידבר אליו -- הרי י"D מיעוטין.
אשר אועד לך שמה: נ"ל דהוא קרא דמזבח הקטרת בסוף פרשת תצוה ובקרבן אהרן גריס רק "אשר אועד לכם שמה לדבר אליך שם" ועל ידי זה הוכרח ומר לקמיה "אשר צוה ה' את משה צוותו" (דפרשת צו) חשוב לשנים והוא דוחק. ולענ"ד נראה כדכתבינא דמתחילה הכתוב "אשר אועד לכם שמה לדבר אליך" ואחר כך הפסוק "אשר אועד לך שמה".
( ג ) את אשר צוה ה' אל משה -- טעות סופר, ועיין בקרבן אהרן שנדחק גם כן בזה. והגר"א הגיה שצריך לומר "עד בואו לדבר אתו".
את כל אשר אצוה אותך וגו': הגר"א הגיה שצריך לומר זה אחר "ודברתי אתך" שפסוק אחד הוא בפרשת תרומה.
( ו ) ולא אוציא את הזקנים שכשרו לעלות: דכתיב "ואל משה אמר עלה וגו' ושבעים מזקני ישראל.
שלא נראו בדבור: דכתיב "ואל הזקנים אמר שבו לנו בזה".
ולא אוציא את אהרן שנתועד בדיבור: "וידבר ה' אל משה ואל אהרן" ולא לבניו.
( ז ) או אוציאם מן היעידה: שלא היו באהל מועד לשמוע הדבור עם משה.
ולא אוציאם מן הדברות: שהיו שומעים בכל מקום שהיו.
( ח ) שומעים את הקול: קול הברה בעלמא כעין רעם.
ת"ל קול לו: והוא מה שכתוב "וישמע את הקול מדבר אליו" דמלת "אליו" יתירא שהרי אמר "וידבר אליו" ואם כן הוה ליה לכתוב "וישמע את הקול מדבר וידבר אליו".
( ט ) שאין משה יכול להכנס לתוכן עד שיקרא: דכתיב "ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן" והוא מפני אימת המלאכים עד שיקרא ה' אותו ובזה נראה שהם קרובים אליו יתברך יותר ממשה ולזה אפשר שאם משה שומע הקול כל שכן הם שהם בענן עם כבוד השכינה.
ת"ל קול לו קול אליו: היה לו לכתוב "וישמע את הקול מדבר לו" וכתיב "אליו" ונפקא מתיבת 'אליו' ב' דרשות.
( יב ) יכול מכל הבית: פעמים ממזרח פעמים ממערב.
כמוסיף על דבריו: היינו שזהו לעילוי דישראל שלא עשה כן אלא להראות חיבתן של ישראל להיכן גרמה לכבוד המרובה הזה כ"כ לדחוק ולדבר מבין שני הכרובים והוא כעין שאמרו בסנהדרין (דף ז.) כד הוי עזיזא רחימתן אפותיא דספסירא קא שכיבן.
ר' דוסא אומר: איידי דאייתי לעיל מלתא דבן עזאי דאמר איני כמשיב וכו' אייתי נמי הא מילתא דר' דוסא דאמר בן עזאי על זה גם כן איני כמשיב וכו'.
בחייהם אינם רואים וכו': כי כשהנשמה צריכה לפרוש מן הגוף יש לה רשות לראות מדור העליון כמו קודם שניתנה בגוף כן יש לה שעה אחת קודם שתצא מן הגוף ורוה"ק שורה עליהם ואומרים העתידות קודם שנפטרים לגן עדן. ובפרקי דר' אליעזר (פרק לד) אין הנשמה יוצאה מן הגוף עד שתראה את השכינה, עכ"ל. ר"ש משאנ"ץ, וכונתו ליחידים שבדור.
אבל רואים בשעת מיתתם: מדכתיב חי בלשון עבר והוה ליה לכתוב "ויחי" דהוי משמע שישאר חי אחר הראיה.
לפניו יכרעו: משמע שרואים את הכבוד.
ונפשו לא חיה: אימתי כשנפשו לא חיה, שאינה מחיה עוד את הגוף אלא נפרדת ממנו.
אף חיות הקודש: גירסת הגר"א וחי - אף חיות הקודש, וכן איתא בילקוט רמז תל"א.
כמוסיף על דבריו: היינו שהוסיף אף מלאכים דס"ד כיון שהם עושין שליחותו של מקום יש להם יותר רשות לראות, לכך הוסיף אף מלאכים [ר"ש משנ"ץ].
( יג ) בשבילכם מדבר עמי: ולא תהיו סוברים שאני גדול מכם כדי שיקבלו דבריו בשמחה.
והשיבני: אם יקבלום.
אלעזר בן אהויי אומר וכו': והנפקא מינה בין דידיה לתנא קמא דלתנא קמא פי' לאמר שיאמר לישראל בשבילכם מדבר עמי ולר"א אינו אלא הודעה שהכתוב מודיע שבשביל ישראל הקב"ה מדבר עמו כדי שיודיע לישראל ולא שהשם יתברך ציוה לאמר להם דבר זה [קרבן אהרן].