חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרשה יג
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא יג[עריכה]
( א ) והיה מיד מה יעשה והשיב: כלומר כשיראה שחטא יש לו מיד להתעסק בחזירתו גזילתו ולא יאחר הגזל בידו.
אי והשיב ת"ל ושלם: אין לו ביאור וגירסת הגר"א "אי והשיב יכול והשיב דוקא. ת"ל ושילם". וביאורו ד"והשיב את הגזילה" משמע כשהגזילה קיימת אבל אם אינה בעין יכול שאין בו דין השבה. ת"ל אחר כך "ושילם אותו בראשו" שצריך לשלם בממון.
יכול יהא משיב: בעין ועל כל זה ישלם דמים אחרים כעין תשלומי כפל.
( ב ) הכי גרסינן שיכול ישלם אשם על מה שגזל אביו. תלמוד לומר אשר גזל -- על גזילו הוא משלם ולא על מה שגזל אביו (הגר"א). וכן הוא בילקוט.
( ג ) יכול לא ישיב כל עיקר. תלמוד לומר אשר גזל: כצ"ל (הגר"א). ופי' כל עיקר היינו אפילו אם הגזילה בעין אלא דמיו.
תלמוד לומר אשר גזל: ו"אשר" ריבויא הוא.
את העושק וכו': הוא ענין אחר.
( ד ) יכול לא ישיבנו כל עיקר. תלמוד לומר את העושק: כצ"ל (הגר"א). ור"ל ד"את" ריבויא הוא (ועיין תוס' שאנץ מה שנדחק מאד בפירושו לפי גרסתנו וגרסת הגר"א הוא כפשוט ומאי עינים).
הפיקדון: מיותר.
"מה תלמוד לומר אשר הפקד אותו" מתחיל ענין אחר.
כל זמן שעמו ישיבנו: ואינו יוצא במה שיחזיר לו דמיו.
( ה ) לא הוא ולא בניו: כדי נסבה שאפילו על גזל עצמו אינו משלם חומש ואשם אם לא נשבע.
הוא ואביו מנין: היינו שנשבעו שניהם על אותו הגזילה.
תלמוד לומר אשר גזל ואשר עשק וכו': כלומר כל הני למה לי, אי גלי בחד או בתרי מנייהו גם כן הוי ילפינן לאחריני שאינו משלם חומש ואשם על מה שגזל אביו אלא ע"כ דאתי לאגמורי שאפילו נשבע הוא ואביו הואיל דהוא לא גזל ולא עשק אינו משלם חומש ואשם על גזל אביו.
( ו ) עד מתי: צ"ל "אימתי".
תלמוד לומר הגזילה והעושק וכו': פי' מריבויא ד"את" דכתיב בכולהו והוי סגי בחד למילף שכשיש אתו הוא צריך להחזיר וכנ"ל אלא למילף שצריך להחזירו אפילו לא נשבע לא הוא ולא אביו.
( ז ) את האמור למעלה למטה: פי' על תשומת יד קאמרינן שלא החזירו הכתוב לדין השבה מנין שיהא דינו כדין האחרים לכל דבר.
עליו לשקר עד שיהא מתכוין לו: פי' עד שיתכוין לכפור בפקדון פרט למי ששכח את הפקדון ונשבע לו עליו.
שחייב על זדון שבועה: אם כפר ונשבע מזיד.
ועל שגגתה: שאינו יודע ששבועה זו אסור אבל הוא מזיד על הפקדון.
אשם בכסף שקלים: יליף כערכך כערכך כדאמר בפרק דם שחיטה.
( ח ) הכי גרסינן אשר ישבע עליו לשקר ושילם וגו' וחמישיתו אין משלם אלא לאחר שבועה: ( הגר"א ) ואחומש קאי.
אין משלם אלא לאחר השבועה: ולא בכפירה בלא שבועה.
טוען טענת גנב: דמשלם כפל הוא דוקא לאחר שבועה כדיליף בפרק מרובה (בבא קמא פג, ב).
הכי גרסינן תלמוד לומר ישבע עליו ושלם.
( ט ) ואינו משלם תשלומי כפל: דסלקא דעתך דחומש דחייבו הכתוב הוא לבד מן הכפל ואף דכבר יליף לעיל דלא ישלם שניים -- התם שניהם בתורת קרן והכא בתורת כפל ממש שהוא קנס כנ"ל.
( י ) ולא אוציא תשלומי ד' וה': כגון ששחטו או מכרו להגזילה ושנה בחטא. ומיהו אגב אורחיה נקט ליה דכיון שאין כאן כפל אין כאן ד' וה' אלא ג' וד' וזה לא חייבתו התורה כדאיתא בפרק מרובה (דף עה:) [ ר"ש משנץ ובספר זית רענן מיישבו, עיי"ש ].
( יא ) שישלם חומש ואשם: עם הכפל.
( יב ) שמוסיף חומש על חומש: אם כפר ונשבע על החומש נעשה הוא כמו קרן ומוסיף חומש עליו.
עד שיתמעט: הקרן של חומש.
יוסיף עליו שיהא וכו': דלשון "עליו" משמע שיהא החומש מלבר ולא מלגאו.
לא יתננו לשלוחו שיוליך לו: דהיינו שאינו יוצא ידי השבה בכך ואם נאנסו מידו עדיין הוא חייב באחריותו אם לא שעשה הנגזל שליח לקבלה דאז הוא כמו שנתן לידו ממש.
תלמוד לומר יתננו: דיתירא הוא דהוי מצי למכתב "ושלם אותו בראשו לאשר הוא לו", ומסתברא דב"ד הוא כמו ידו של המקבל וכן היורש אחר מיתת המורישו.
( יג ) בית שמאי אומרים ילקה בחסר ויתר: פי' ביום אשמתו זהו יום הגזילה שנאשם בו וסברי ב"ש שאם כיחש יתן כשעת הגזילה וכן אם ניתוסף שייך להנגזל.
ובית הלל אומרים כשעת הוצאה: מבית הבעלים (דאז הוא יום גזילתו) בין לחסר שיצטרך להשלים ובין ליתר שהוא שייך להגזלן ולענין פקדון משעה ששלח בה יד דאז נעשה גזלן עליו וחייב באונסין והיא שעת הגזילה שלו לחסר וליתר. וע"כ אם נטענה אצלו אחר כך בגיזות או נתעברה אצלו וגזזה וילדה -- הגיזות והולדות שלו ואינו משלם אלא כשעת הגזילה ואם היתה באותה שעה מעוברת ואחר כך נתרוקנה משלם כאותה שעה והיינו ביום אשמתו.
רבי עקיבא אומר כשעת התביעה: ס"ל דהפקדון נחשב כגזילה משעה שיתבענו בבית דין ויכפור בו ואף על פי שלא שלח בו יד וכן אם שלח בו יד עד שלא תבעו אינו נעשה גזלן עד שיתבענו דכתיב "ביום אשמתו". ובי דינא הוא דמחייב ליה אשמה, פי' חיוב תשלומיין. ולענין דינא הלכה כבית הלל.
( יד ) ואת אשמו יביא: כצ"ל. אף אחר יום הכפורים. דאין יום הכפורים מכפר על זה.
צאן לרבות כל צאן משמע: דאינה בכלל בעלת מומין עי"ז.
האמור להלן: דהיינו אשם מעילות.
בכסף שקלים -- כצ"ל