חפץ חיים על ספרא/ויקרא חובה/פרק כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


ביאור - פרק כב[עריכה]

( א ) עמיתו פרט לגבוה:    שאין צריך להביא אשם על כפירתו.
פרט לאחרים:    לעכו"ם.
וכיחש פרט טעות סופר וצריך לומר יכול האומר לחבירו ( הגר"א וכן הוא בילקוט ) והוא מדכתיב "או מכל אשר ישבע עליו לשקר".
שקדמו חטא:    ומאי ניהו שבועת כפירת ממון שאפילו קודם שנשבע לו משעת כפירה נמי קם ליה בחטא.


( ג ) להביא את קדשים קלים:    אם כפר בהן ונשבע חייב שהן ממון בעלים.
להביא את השלמים:    למעוטי מעשר בהמה דלא חשוב כממונו דתניא "מעשר אינו נמכר לא חי ולא שחוט".
שחייב באחריותן וכו':    דקסבר דבר הגורם לממון כממון דמי.


( ד ) אלא שלישי שביניהם:    דהיינו המקום יתברך.


( ה ) יכול בדברים:    שאמר ליתן לו חפץ ואינו נותן.


( ו ) או מה וכו':    רצה התורת כהנים לבאר למה פרט התורה כל הני אופני הכחשה.
מלוה שיש לו רשות להוציאו:    שיש לו רשות ללוה להוציאה לצרכו שעל מנת כן הלוה לו.
מנין:    שאם כפר ונשבע שחייב.
שיש בהם מתנת יד:    שנתן המפקיד והמלוה ברצונו.
גזל וכו' מנין:    וא"ת מכ"ש שבא לידו בעבירה? ואפשר דבזה הוה אמינא דלא יועיל להתכפר לו אפילו כשיביא אשם.
אבידה שאין דעת שניהם יודעת:    אלא המוצאה מנין.
וכחש בה ולא במוצאה:    שהוא עצמו מצאה וכחש בה ולא שמצאו אותו אחרים וזה ראה וכחש.
בן עזאי אומר שלש אבדות הן:    היינו שיש ג' גווני שבועה לענין אבידה.
היודע בה ולא במוצאה:    פי' שראה אותה באותה שכונה ולא ידע מי מצאה ונשבע שלא ראה אותה. וגורם לממון הוי, שאם אמר לו היה שואל באותה שכונה ומוצאה. וכן הכיר במוצאה ולא בה, שלא ראה סימניה היטיב אבל הכיר וראה מי מצאה, ומסתמא אם היה אומר לו מי מצאה היה בא ומוצאה בידו וגרם לו הפסד. הכיר בה ולא במוצאה ונשבע. והתם בבבא קמא (דף קה.) פריך אם כן קושטא אישתבע שלא הכירם. וקאמר אימא בה ובמוצאה, ונשבע שלא הכירם. וע"ש בבבא קמא דאיכא מאן דאמר התם כל שבועות של בן עזאי לפטור דקסבר דבר הגורם לממון לאו כממון דמי.


( ז ) המערב מים ביין:    והרויח בכך פרוטה ונשבע שלא עשה.
גלוביא בשמן:    שמין עשב הוא ומים העוצרים ממנו דומה לשמן.
מי מעיין בדבש:    עשב הוא ס"א מי מעיין.
חלב חמור:    דומה הוא לקטף.
חול בפול:    הוא מין קטנית ועוקרין אותו והחול מצוי בהם וזה עירב בו מחול אחר.
וקימום:    הוא מין גרוע ודומה לו.
עלי גפנים בפילון:    יש עלין של פולין שהוא מין בושם דומה לעלי גפנים וזה מערב בהן ומוכרן כמו חומרתא דפילון.


( ח ) או מה אלו שאין נזיקים:    שכופר דבר שאין שייך בו נזק.
של ממון מיותר ( הגר"א ) ונכון.
דברים הנזקים:   שכופר דברים שהזיק ונתחייב ונשבע כגון חבלה של אדם באדם.
ושל קנין בקנין:    שור בשור.


( ט ) תשלומי כפל וכו':    כל אלו אינו ממין ממון אלא קנס ומפרש בפרק נערה שנתפתתה (דף מב.) כגון שעמד בדין ונתחייב ואחר כך כפר ונשבע, דאי לא עמד בדין כפילא מי אית ליה.


( י ) אחת בה ובהנה או:    צ"ל אחת מכל בה ובהנה או מכל ( הגר"א ) והיינו "מכל" משמע ולא הכל -- הרי זה מיעוט אחת. ("בה" הוא גם כן מיעוט אלא שהוא נדרש מקודם ""בה" ולא במוצאה" והוא כתיב קודם ל"אחת", שתפס סדר שלו באלף בי"ת), ו"בהנה" גם כן מיעוט -- "בהנה" ולא יותר. "או מכל" הוא גם כן מיעוט -- "מכל" ולא הכל. הרי אלו ג' מיעוטי למעט ג' דברים שחשב אחר כך.
תלמוד לומר אחת -- צ"ל אחת מכל.
שנידון עליהם בנפשו:    ואינו משלם ממון אפילו אם היה מודה.


( יא ) אנסת ופתית את בתי:    בכתובות (דף מב.) מוקי לה כשעמד בדין דומיא דרישא דתני תשלומי כפל וכו' דמיירי כשעמד בדין וכנ"ל ורישא רבנן אף על גב שבאו מקנס כיון שהוא לאחר שעמד בדין חייב. ור' שמעון סובר דאף כשעמד בדין פטור כדקתני הטעם בסיפא מה אלו מיוחדין שהן ממון ולא קנס אף כל וכו' יצאו אלו שהן קנס היינו שעיקרן קנס על כן פטור מקרבן שבועה והפלת את שיני גם כן חירותו קנס הוא שהרי הוא ממונו כשורו וחמורו.