חפץ חיים על ספרא/בהר/פרשה ו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרשתא ו[עריכה]

(א) שטרי קדם עליהם ראשון:    ולזה אין לך רשות להשתעבד בהם אלא מה שארשך אני.
על תנאי שלא ימכרו ממכרת עבד:    ולפי זה האי "לא ימכרו" שייך למה שאמר מקודם, והיינו שלא ימכר העברי כסתם עבד שנמכר לעולם.
דבר אחר לא ימכרו וכו':    פי' הוא ענין בפני עצמו.
בסמטא:    הוא מקום שמוכרין בו העבדים.
אבן הלקח:    הוא אבן שמעמידים עליו העבדים כאשר ירצו למכור אותם, והרוצה לקנות עבד הולך לשם וקוראין אותו אבן הלקח.

(ב) שמא תאמר:    לפני הבריות.
הכי גרסינן לכך נאמר בו ויראת מאלהיך.

(ג) מה תלמוד לומר:    פי' מה תלמוד לומר "אשר יהיה לך".
מותר אתה וכו':    שהולד נמשך אחר שפחתו.
ת"ל אשר יהיו לך:    היינו מה שיתהוה מאתך.
ולא מן הכנענים שבארץ:    שעליהם מוזהר ב"לא תחיה כל נשמה".
עבד ואמה:    קרא יתירא הוא דכבר אמר "ועבדך ואמתך".
מה אמה:    אין קידושיה קידושין דכתיב בה "האשה וילידה תהיה לאדניה", שאין צריכה ממנו גט -- אף עבד אם קידש לבת ישראל אין צריך הימנו גט.

(ד) וגם מבני התושבים הגרים עמכם:    פירוש, שאומות אחרות שאינם משבעה אומות נתיישבו כאן הם ונשיהם והולידו בנים, התיר הכתוב לקנות הבנים לעבדים.
הכי גרסינן אין לי אלא בניהן ובנותיהן, הן עצמם מנין:    אפשר שהחמיר בהן הכתוב כדי שלא ילמדו ממעשיהם והתיר בדורות שיצאו מהם, וכעין שמצינו כעין זה במצרי ואדומי לגבי גיור, ואפשר דהוא הדין בענינינו.
מה תלמוד לומר:    פירוש, מה בא הכתוב לרבות בזה הלא הכל נכלל במה שאמר "וגם מבני התושבים".
מכל משפחות האדמה:    פי' שאינם משבעה אומות.
מותר אתה לקנותו עבד:    דשדינן ליה בתר אביו ולא בתר אמו.
ת"ל וממשפחתם אשר עמכם:    פי' שיוצאים ממשפחתם של אלו התושבים אשר עמכם אף שהולידו אותם מבנות הארץ.
ת"ל אשר הולידו בארצכם:    דמשמע שהמולידים יהיו מבני התושבים, וההולדה שהיא אמם היולדת יהיה בארצכם, ר"ל מבנות הארץ, אבל לא אם המולידים מארצכם. ורש"י פרק ג' דקידושין (דף טז.) גריס בשם התורת כהנים "ולא מן הכנענים שבארצכם", ופי' שהמולידים הם כנענים, וכן הסכים הר"ש לגירסא זו.
מה אחוזה ניקנית בכסף וכו':    כדיליף בפרק קמא דקידושין.

(ה) אותם לבניכם וכו':    דהאי "אותם" מיעוטא הוא, ובא להורות דאין אדם מוריש זכות שזכתה לו תורה בבתו, והוא מעשה ידיה, לבניו אם לא מה שעשתה בחייו דכבר זכה בהם האב.
המוחזק אחריו בנו:    דכל בן לאביו בחזקה אתי, דדלמא שכיב אשתו עם איש אחר וילדה ליה, ולזה אמר מנין דמחזקינן שהוא בנו.
ת"ל וכו' אחריכם:    דמלת "אחריכם" יתירה, ולזה פירשו דה"ק "לבניכם" הנגררים ומוחזקים "אחריכם" דבזה הם בניכם.
מה אחוזה וכו':    כדילפינן לעיל מ"או קנה מיד" - בדבר המטלטל מיד ליד אל תונו, ולא בקרקע.

(ו) אלא עבודה בלבד:    שאסור להכותו ולצערו בחנם. ובמסכת נדה (נדה מז, א) "לעבודה נתתים ולא לבושה", אף על גב שאם הכהו וביישו לעבדו פטור כדתנן בבא קמא (בבא קמא פז, א), וכן נהרג עליו בתוך יום או יומים (ר"ש).
רודה אתה בבן חורין בפרך:    האי "בפרך" לא דמי למה שכתוב בפסוק מ"ג "לא תרדה בו בפרך", דשם מיירי בעבודה שא"צ לה, שלא תאמר לו החם את הכוס והוא א"צ לו, דעל זה כתיב "ויראת מאלהיך" כמבואר שם. והכא מיירי בעבודה קשה המפרכת את הגוף ומשברתו.
רודה אתה בבן חורין בפרך:    אם הוא שכירו ונשתכר לעבודה קשה.