חפץ חיים על ספרא/בהר/פרק ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק:    מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה

גרסאות הספרא על פרק/פרשה זו:    ספרא (מלבי"ם) | ספרא (גר"א) | ספרא (דפוס ישן)


ביאור - פרק ז[עריכה]

(א) אלא לך:    ולא לעכו"ם.
ת"ל עבד:    פי' נקרא עבד במקומות מרובים על כן יש לו לנהוג עצמו כעבד לקרות אותך אדוני, אבל אתה לא תקראנו עבד אלא תאמר לו אחי עשה אתי מלאכה זו.

(ב) שלא יטיל אחריך בלנטייא:    פי' בשוק שלא תוליכהו לטייל אחריך בשוק שיראו הכל שהוא עבדך והוא מתבייש בזה (קרבן אהרן). ובילקוט הגירסא "שלא יטייל אחריך בגלאטקא", ופי' בזית רענן הוא מרכבה שטוענין בה בני אדם. (וכן משמע בהגהות הגר"א).
ולא יטול לפניך כלים במרחץ:    היינו שלא יוליך כליו אחריו לבית המרחץ.
אבל עובד אתה בבן חורין וכו':    מפני שבן חורין עושהו מרצונו.

(ג) אף זה ביומו וכו':    והיינו לאחר שש שנים מפני שהוא אצלו כשכיר על שש שנים ותנן (בבא מציעא קי, א) היה שכיר שבוע יצא ביום גובה כל היום. וי"מ דמיירי שהתנה עמו שישלם לו תיכף דמי ממכרו וע"כ אם לא שילם לו דמיו עובר עליו תיכף.
מה תושב בטוב לו לא תונינו:    האי קרא כתיב גבי "לא תסגיר עבד אל אדוניו" ובספרי דריש לה שם על תושב.
הכי גרסינן שלא ימסור לו אומנתו לאחר:    וכן הוא בילקוט, ופי' שהעבד א"צ לעשות מלאכה לאחרים אף שרבו רוצה למסור העבד לאחרים, וכדמסיים שאם היה רבו בלן לאחרים אין העבד מחוייב לעשות זאת לאחרים שיכול לומר לו לך נשכרתי ולא לאחרים.
אומנתו לפנים מכן:    דהיינו שהיה העבד מתחלה גם כן בלן או ספר מסתמא אדעתא דהכי נשכר לו.
אבל אמרו חכמים מספר לו שערו:    פי' אף שלאחרים לא יכול להכריחנו, על כל זה אבל לעצמו של האדון מחוייב לו לעשות כל אלו.
שלא תהי' וכו':    דמ"עמך" משמע שהוא דר אצלו.
אף רבו חייב וכו':    דמי הכניס לבניו שיצאו וע"כ דבעודו בבית רבו שאין יכול בעצמו לפרנסם מוטל הדבר על רבו וכן אשתו נמי למידין ממה שאמר הכתוב בפרשה משפטים "ויצאה אשתו עמו" -- מכלל דבעודו שם מוטל על הרב לפרנסה.
יכול אפילו נשא אשה וכו':    והוליד ממנה בנים.
ת"ל הוא ואשתו ובניו:    פי' דכתיב הכא "הוא ובניו עמו" וכתיב התם "ויצאה אשתו עמו" -- הוקשו אשתו ובניו לו.
אף אשתו ובניו מדעת רבו:    פי' שהיה לו קודם שנמכר אשה ובנים וידע רבו מהם.

(ד) במי הוא מדבר:    באומרו שהיובל מוציאו.
אם בנרצע:    שנים או שלש שנים לפני היובל ופגע בו יובל.
הרי אמור:    כבר בקרא דכתיב לעיל בפרשת יובל "ושבתם איש אל אחוזתו", והוכחנו לעיל שבנרצע הכתוב מדבר.
אי במוכר עצמו:    שנתיים או שלש לפני היובל ופגע בו יובל הרי כבר אמור מקודם דכתיב "עד שנת היובל יעבוד עמך".
הא אינו מדבר אלא בנמכר וכו':    ר"ל שנמכר על ידי בית דין.
הכי גרסינן וכן בגולה וכו':    כבר פירשתי לעיל בפרשתא ב' סוף פ"ב עיי"ש.