חפץ חיים על ספרא/בהר/פרק ו
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק ו[עריכה]
(א) אשר אין להם וכו': פי' דהיה לו לכתוב "ואשר אין להם חומה סביב", מה ת"ל "ובתי החצרים"? אלא דבתי החצרים היינו שני חצרות, ובכל אחד שני בתים, ובזה אפילו יש להם חומה סביב אינו חשוב לעיר חומה, וה"ק קרא: ובתי החצרים ואשר אין להם חומה סביב.
וכמה הם: הבתים דלא נחשוב חומה דידהו כעיר חומה.
(ב) ביובל יצא: אף אם לא פדה כלל.
ובגירעון כסף: אם בא לגאלה קודם היובל מנכה להלוקח לפי השנים ששהה בידו.
ת"ל גאולה תהיה לו מיד: אם הוא רוצה לגאלה ובזה ייפה הכתוב כחה כבתי עיר חומה.
(ג) כח יפה: שבבתי ערי חומה שגואל מיד וכח יפה שבשדות שיוצא בגירעון כסף, יכול לא יצא ביובל. ופריך בגמרא מאי קאמר, שהרי ודאי יוצא ביובל כשדות. ומשני דאצטריך קרא למוכר בית בבתי החצרים ופגע בו יובל בשנה שניה, דאי מדמית ליה לבתי ערי חומה איחלט ליה ללוקח כיון דעבר שנה ראשונה ולא גאלה. ואי מדמית ליה לשדה אחוזה הלא עכ"פ היה צריך להשלים אחר היובל עוד שנה אחת משתי שנים שצריך שתשהא ביד הלוקח כדתניא התם אכלה שנה אחת לפני היובל משלימים לו שנה אחרת לאחר היובל. להכי איצטריך קרא "וביובל יצא", שבזה נתן הכתוב לו כח יפוי אחר לחודיה שאינו לא בבתי ערי חומה ולא בשדה אחוזה. וברייתא ה"ק: הואיל ונתתי לבתי החצרים כח יפה, שבבתי ערי חומה ושבשדות, ומדמית להו לתרוויהו, אם כן היכי דפגע בו יובל בשנה שניה לא יצא ביובל לפי שלכל מי שתדמה אותו לא יצא כמו שכתבנו. ת"ל "וביובל יצא". ויש עוד תירוץ אחר בגמרא ואנכי לקצר באתי ולפי שבזה מודו כולי עלמא.
(ד) וערי הלוים וכו' מה תלמוד לומר: פי' דהיה לו לכתוב "וגאולת עולם תהיה ללוים" וקאי על כל ענינים הנכתב מקודם, ולמה לו לכתוב "וערי הלוים וגו'".
יכול בעבדים וכו': דאף בהם אם מכר הלוי יכול אח"כ לגאול? תלמוד לומר "וערי הלוים וגו'"" דדוקא בהם לבד יכול לגאול.
מה ת"ל: פי' דלמה לו למכתב "עולם". ומשני לפי שנאמר "שנים תקנה מאת עמיתך", דהיינו ששדה אחוזה לא יוכל לגאלה עד שתשהא שתי שנים ביד הלוקח והייתי אומר שאף לוים שמכרו הדין כן שאינם גואלים שדה דידהו פחות משתי שנים.
ת"ל גאולת עולם: ופי' "עולם" אזמן הגאולה שתמיד יגאל אפילו מיד.
(ה) מתוך שנאמר וכו': פי' וגם מטעם אחר הוצרך לומר "גאולת עולם", שממה שאמר בבתי ערי חומה שאם לא יגאל בתוך שנה שמכר ששוב אינו גואל אלא הבית נחלט ללוקח כדכתיב "וקם הבית וגו'", יכול אם מכר בן לוי ביתו אשר בעיר חומה שלא יהיה נגאל אחר עבור שנה. ת"ל "גאולת עולם תהיה ללוים" ופירושו אחר כמה שנים משמכרה יכול לגאול אותה תמיד. ופריך הגמרא מי אית להו ללוים בתי ערי חומה, והתניא ערים הללו של ערי מקלט אין עושין אותן כרכים גדולים שלא ירגיל גואל הדם לבוא שם ויהרוג הרוצח, אלא עיירות בינוניות דהיינו פרזות מבלי חומה סביב. ומשני כגון דנפלו להן בגורל בימי יהושע בן נון ואף דעומדות ליסתר ולעשות מהן ערי הפרזות סד"א אם מכרום הלוים קודם סתירתם יהיו נחלטים אחר עבור שנה כבתי ערי חומה. קמ"ל.
מתוך שנאמר ואם לא יגאל את וכו': פי' ועוד לענין אחר הוצרך לומר "גאולת עולם".
יכול אף בלוים כן: פי' שהלוי הקדיש את השדה ולא גאלה ומכר הגזבר השדה ליד אחר, יכול שיפסידנה ביובל? ת"ל "גאולת עולם וגו'" (כן פירש"י בערכין לג:).
ומדברי הרמב"ם פ"ד מערכין (פ"ד מהל' ערכין) משמע עוד דאף דבאיש אחר כתוב בכתוב "לא יגאל עוד" אבל בן לוי גואל לעולם ומסתברא דתרוויהו איתנהו בבן לוי, ולהכי מביא הברייתא כל הכתוב.
(ו) ואשר יגאל מן הלוים: הנה פשטיה דקרא הוא ד"יגאל" לשון קנין, וקאמר קרא דאיש אשר יקנה מן הלוים בית או עיר מהם לא יהיה חלוט לסוף שנה ויצא ממכר בית ועיר אחוזתו ביובל (כפירש"י בחומש). ולזה שאל מה תלמוד לומר שהרי כבר למד הברייתא דבר זה ממה שכתב "גאולת עולם תהיה ללוים".
שיכול לוי וכו': פירוש יכול אני לומר שלוי שמכר לישראל יגאלנה לעולם שהורע כחו של ישראל בממכרו דנחלט לסוף שנה, ולזה כיון שמכר למי שהורע כחו בביתו הורע כחו במה שיקח מן הלוי שיגאל הלוי ממנו לעולם, אבל לוי שמכר ללוי ששניהם כחם יפה, שממכרם אינו נחלט לעולם, לא יגאל אלא עד מלאת לו שנה כמו ישראל שמכר לישראל, ואם לא גאל יהיה הבית חלוט לעולם.
ת"ל ואשר יגאל: והכי קאמר קרא גאולת עולם תהיה וגם אשר יגאל מלוי אחר יגאל לעולם כמו אם היה פודה מישראל. ומה דכתיב "ויצא ממכר בית" -- הוא מצוה אחרת שאם לא גאלה יוצאה ביובל.
(ז) פרט לבן לוי נתין: שאביו הלוי נשא נתינה או שבא מן הממזרת, והכי משמע: "מן הלוים" -- למקצת הלוים נתתי רשות לגאל ולא לכולם, וכל שכן ישראל שירש את אבי אמו לוי שהרי ישראל גמור הוא.
ויצא ממכר: פי' אלו כתב רק "ויצא ממכר" ולא כתב "בית" הוה אמינא אפילו שטרות ומטלטלין של לוי אם מכרם יוצא ביובל, דהכל נכלל בשם "ממכר".
ת"ל בית ועיר ואחוזה: למעט אלו השלשה דברים.
ואם כן מה ת"ל ממכר: פי' אחר שבית אין ושאר דברים לא -- למה כתב "ממכר"? לומר שגם בקרקע אינו יוצא ללוי ביובל אלא מה שמכר אבל מה שהקדיש אינו יוצא מיד הקדש אלא בפדיון.
(ח) מה ת"ל: "כי בתי ערי הלוים"? לכתוב "כי היא אחוזתם" וממילא דבבתי עריהם משתעי קרא דהא אמר מקודם "וערי הלוים בתי ערי אחוזתם".
ישראל שירש וכו': התשובה על שאלתו "מה תלמוד לומר" איננו מיושב עדיין עד סוף דבריו מפני שהוא רוצה לסדר דרשותיו על סדר הכתובים, על ראשון ראשון, כדרך התורת כהנים.
יכול יגאל כסדר הזה: היינו כסדר גאולת לוים שהיא לעולם, ואינו ממתין ב' שנים ואינו חלוט לסוף שנה אחרי שהיא מערי הלוים.
ת"ל ואשר יגאל מן הלוים: ודרשינן לעיל לאפוקי בן לוי נתין וממזר, וכ"ש ישראל שירש את אבי אמו לוי שישראל גמור הוא.
אי אשר יגאל: כלומר, אילו לא אמר קרא רק "אשר יגאל" הייתי אומר דלא חש קרא אלא אגואל שיהיה מן הלוים אבל לא אבית, ואם כן לוי שירש את אבי אמו ישראל והבית מישראל יכול יגאל לעולם כמו הלוים בקרקעות שלהם.
ת"ל כי בתי ערי הלוים: דמשמע דבערי הלוים תלה רחמנא גם כן, לאפוקי לוי שירש קרקע מאבי אמו ישראל, ואם בעינן שהגואל יהיה לוי והבית יהיה בערי הלוים.
אלא בערי הלוים: שצריך שיהיו בתי הלוים, אבל עד שיהיה לוי לא בעינן, ואם כן ישראל שירש את אבי אמו לוי גואל לעולם וכל שכן בן לוי נתין או ממזר בודאי גואל לעולם.
להגיד מה גרם: פי' לכך הרבה להם להלוים כמה גאולות, שמתחלה בחר בהם ורוצה שתתקיים אחוזתם לעולם.
(ט) שאין עושין שדה מגרש: שדה שרחוק מן העיר לא יעשהו מגרש. ומגרש אין לו להיות אלא מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב, והוא מקום פנוי לנוי העיר.
ת"ל ושדה מגרש עריהם לא ימכר: ומפרש בגמרא (דף לג:) מאי לא ימכר? אילימא לא ימכר כלל - והא כתיב גאולת עולם תהיה ללוים, אלא מאי לא ימכר - לא ישתנה כמו (מלכים א, כא) "התמכר לעשות הרע" וקאמר הכתוב "ושדה מגרש עריהם" -- כלל בזה כל השלשה שכל אחד מהם אסור לשנותו אפילו למעליותא דומיא דשדה.
לא ימכר מכר גיזבר: שאם הקדיש בן לוי שדהו או מגרשו ולא גאלו -- אין רשאי הגזבר למכרו לאחר כדי שיצא לכהנים ביובל כמו שמתנהג בישראל שהקדיש, אלא לעולם תחזור ללוי כמו שאמרנו למעלה בבית ועיר שחוזרין אצלו ביובל בלא דמים - כך דינו בשדה ומגרש.
או לא ימכר מכר עולם: לענין שתחזור ביובל ושיכול לפדותה בדמים אפילו בתוך שנתיים, ולא מיירי בהקדש ובמכירת גיזבר. ואף שדבר זה כבר למדנו דכתיב "גאולת עולם תהיה ללוים" וכנ"ל בפ"ו בברייתא ד' וה' -- התם מיירי לענין בית ועיר, והכא קמ"ל דהוא הדין לשדה ומגרש.
ת"ל כי אחוזת עולם היא להם: פי' כיון שהבטיחם המקום שתהא אחוזתם לעולם למדנו שהן חוזרין ביובל וגם יש להם פדיון (היינו אפילו בתוך שנתיים) ואינם נחלטין ללוקח (והיינו אפילו בערי חומה והיתה שדה של חילסית ומצולה דבישראל נחלטת היא לדעת ר"מ לעיל בפ"ה ברייתא וי"ו). הא למה נאמר "לא ימכר"? מכר גיזבר.
ואי קשיא לך הא אפיקנא לדרשא דלעיל "לא ימכר - לא ישתנה" -- אם כן הוה ליה למימר "לא ימכרנו", מאי "לא ימכר"? משמע על ידי אחר והיינו גיזבר (ראב"ד).
להגיד מה גרם: עיין לעיל סוף ברייתא הקודמת.