חפץ חיים על ספרא/אמור/פרשה ט
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרשתא ט[עריכה]
(א) על הגליות שגלו: היינו שנעקרו ממקומן לעלות לרגל לעשות פסחיהן ועדיין לא הגיעו שאם לא יעברו השנה לא ירגילו לבוא בפסח דהנך דיתבי בא"י א"צ לעבר בשבילם דאפילו האחרון יכול להגיע מראש חדש ניסן עד הפסח כדמוכח בפרק קמא דתענית.
ת"ל בני ישראל מועדי ה': הוא כמו "גו' אשר תקראו אותם מקראי קודש", משמע שיהא באופן שכל ישראל יקראו אותם מקראי קודש ואם לא הגיעו כל הגליות לא יקראו אותם כולם.
(ב) צריכה להתעבר: שהיה שם אחד מהסבות אשר בשבילם מעברין השנה וגם ישבו ב"ד ונשאו ונתנו בדבר וגמרו ביניהם שצריכה להתעבר.
עד שאירע ניסן: פי' שאירע איזה דבר שעבר יום כ"ט של אדר דאין מעברין אותה יותר.
יכול תהא מעוברת: כיון שהסכימו לעבר אך מפני איזה אונס לא יצא לפועל.
ת"ל אשר תקראו אותם מועדי: פי' אשר תקראו אותם וגו' אלה הם מועדי -- קראתם אתם בפה הרי הם מועדי, ואם לאו אינם מועדי.
(ג) ועיברוה אנוסים: שאנסים ע"ז או שוגגים מעצמן בחשבם שיש שם סיבה המחייבת לעבר ושגגו בזה או מוטעים מאחרים.
ת"ל אשר תקראו אותם וכו': והנה "אותם" כתיב בתורה חסר וי"ו וקרי ביה "אתם" וכתיב לשון זה ג' פעמים, בפסוק א' ופסוק ד' ופסוק ל"ז -- לרמז על אלו ג' דברים, שוגגים, ואנוסים, ומוטעין.
(ד) עיברוה בלילה: דאין מעברין אלא ביום דהוקש עיבור השנה לקידוש החודש וקידוש החודש ביום ילפי לה בגמרא מקראי דהוא ביום.
עברוה משנה לחברתה: בפרק קמא דסנהדרין "ת"ר אין מעברין את השנה משנה לחברתה", ופרש"י אם שנה הבאה צריכה להתעבר אין מעברין שנה זו בשביל צרכי שנה הבאה אלא הצריכה תתעבר. והרמב"ם פי' שאין אומרים לפני ר"ה שנה זו הבאה מעוברת.
פחות חודש או יתר חודש: פי' שלא עיברו את השנה בהוספת חודש אלא בפחות מזה או ביתר מזה, שעל פי דין אין לעשות כן דכתיב "לחדשי השנה", חדשים אתה מונה לשנה ואי אתה מונה ימים לשנה. יכול אם שגגו באחד מאלו הדברים יהא בדיעבד אם עיברוה מעוברת -- ת"ל אותם אלה הם מועדי, ופי' מדכתיב "אלה" מיעוטא הוא וקאי אדלעיל "אשר תקראו אותם מקראי קודש", מכל מקום דוקא אלה שנעשו כדין אז הם מועדי ואם לאו לא יהיו מועדי.
(ה) מפני הצורך: כגון מפני הדרכים שאינם מתוקנים ואין העם יכולין לעלות, מעברין השנה עד שיפסקו הגשמים ויתקנו הדרכים. ועוד כמה דברים המבוארים בפרק קמא דסנהדרין.
הכי גרסינן ת"ל אשר תקראו אותם במועדם [ראב"ד ור"ש והגר"א] : פי' "אשר" ריבויא הוא.
(ו) כך יעברוה מפני הטומאה: שהיו רוב הצבור טמאי מתים וכלתה אפר הפרה ואינם יכולים למצוא עכשיו פרה אדומה.
אל יצא חדש הראשון בלא פסח: פי' שלא יעשהו בחודש שני על ידי עיבור דאין הטומאה אונס כמו אחרים דקסבר (סנהדרין יב, א) טומאה היתר הוא בצבור.
(ז) ומה ענין שבת וכו': והלא שבת א"צ לקידוש ב"ד כדאמרינן במסכת בבא בתרא דף קכ"א (בבא בתרא קכא, א).
(ח) ת"ל שבת הוא יום הכפורים הוא: דמשמע שכל אחת קדושתו בפני עצמו וחייב עליו, ואם בא איסור אחר עמה יתחייב עליו גם כן. ועיין בחולין דף ק"א (חולין קא, ב).