חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק יז
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יז
[עריכה](א) וחגותם אותו חג וגו': קרא יתירא הוא. דכבר אמר תחוגו את חג ה' שבעת ימים, לזה אמר דאיצטריך כדי להוסיף בו ולומר אותו למיעוט.
תלמוד לומר אותו: בלשון יחיד דהדר איום ראשון דאמר מעיקרא "ולקחתם לכם ביום הראשון" ועליה הדר "וחגותם אותו" לזה היום ראשון.
(ב) בתשלומין כל שבעה: שאם לא חג ביום הראשון חוגג ומשלים בשאר ימי החג.
(ג) תלמוד לומר בחודש השביעי וכו': וגם הוא בחודש השביעי.
תלמוד לומר תחוגו אותו: בסיפיה דקרא תחוגו אותו דתרי "אותו" כתיב ביה ומלת "אותו" הדר לרגל, ור"ל אותו והוא ימי החג תחוגו ולא חוצה לו.
(ד) בסוכות ולא בסוכה שבתוך הבית: שכפי זה הוא יושב בסוכה ובבית וקרא אמר "בסוכות".
ולא בסוכה שתחת האילן ולא בסוכה שתחת סוכה: דכתיב "בסוכת" חסר ובזה הוא יושב תחת שתי סככות.
אם אין דיורין בעליונה: היינו שאין התחתונה יכולה לקבל כרים וכסתות של עליונה אז העליונה כמאן דליתא דמיא וכשרה התחתונה ובזה גם רבנן מודו וקמיפלגי ביכולה לקבל ע"פ הדחק, דלרבנן פסולה התחתונה דסוכה תחת סוכה קרינן בה, ולר' יהודה כשרה.
(ה) ונאמר שבעה באהל מועד: "ופתח אוהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים".
(ו) בלולב ולא עשה וכו': דכתיב "ביום הראשון" ודרשינן ביום ולא בלילה.
(ז) שהם תדירים כל היום: דהיינו סוכה שצריך להיות כעין דירה. מאוהל מועד שצריך להיות שם תמיד שכן כתיב שם "לא תצאון פן תמותון".
שבעה שבלולב שאינן תדירין: דמדאגביה נפיק ביה.
(ט) אזרח זה אזרח: פי' אי כתיב "האזרח" בה"א היינו המיוחד שבאזרחים והוא רק גברי ולהוציא נשים. ובגמרא מסיק דלהוציא נשים לא איצטריך קרא דיש על זה הלכה למשה מסיני, והא דקאמרה הברייתא האזרח להוציא הוא אסמכתא בעלמא אקרא אבל באמת הה"א לרבות הוא ואתי לרבות גרים דלא נימא למעטיה מדכתיב "כל האזרח בישראל".
כל האזרח לרבות קטנים: היינו קטן שהגיע לחינוך. ואף על גב דגם זה הוא רק מדרבנן - אסמכיה אקרא.
בישראל לרבות גרים: לאו דוקא, דמן "בישראל" ממעטינן להו, וה"א ד"האזרח" מרבה להו כדאיתא בגמרא.
(י) ישבו בסוכות בסוכות של כל דבר: דקרא יתירא הוא דהרי כבר אמר בסוכות תשבו שבעת ימים, ולזה דרשו דאתי למימר בכל דבר המסכך אף על פי שאינו מארבעה מינים.
וסופו להקל אינו דין: כי הלא הק"ו הוא כדי להחמיר עליו אבל לא שתצא קולא על ידו, והכא הלא יצא קולא על ידי הק"ו.
(יא) ועלי עץ זית וגו': והלא הוא אינו מד' מינים ור' יהודה סבר דעלי עץ זית ועלי עץ שמן הוא לדפנות (גמרא).
(יב) מלמד שהיה משה וכו': מדהוצרך לומר בזה שאמר משה מה שנצטוה לומר להם כמו שאמר בראש הפרשה, מה שלא נאמר כן בפירוש בכל המצות, אלא בא לומר שהיה משה מדבר כל אחד בזמנו.
בלשון שהיה שומע וכו': פי' שהיה משה אומר להם לשון הפרשה ממש כמה שהקב"ה אמר לו ואח"כ אמר ביאור הפרשה שהוא תורה שבע"פ כפי מה שקבל מאת הקב"ה.
וכל פרשיות וכו': פי' לאו דוקא בזה, דהוא הדין בכל הפרשיות שבתורה ששמע מהקב"ה היה אומר להם מתחלה לשון הפרשה ממש ואח"כ הביאור על זה.
ר' יוסי הגלילי אומר מועדי ה' נאמרו ולא נאמר שבת בראשית עמהם בן עזאי אומר וכו': בבבא בתרא דף קכ"א (בבא בתרא קכא, א) ביארו הברייתא מועדי ה' צריכין קידוש בית דין, שבת בראשית א"צ קידוש ב"ד, סד"א הואיל וכתיבה גבי מועדות תבעי קידוש בית דין כמועדות, קמ"ל.
והנה הראשונים פירשו דדרשא דידהו קאי על מה דכתיב "אלה מעדי ה' אשר תקראו אותם מקראי קודש", ד"מועדי ה'" יתר הוא, דהוה מצי למכתב "אלה אשר תקראו אותם מקראי קודש", ואמר "מועדי ה'" למדרש מועדי ה' תקראו אתם ב"ד אבל לא שבת בראשית (קרי לה 'שבת בראשית' דהיא היתה בעת בריאת עולה כדכתיב בקרא), דלעולם יום שביעי קדוש בלא קידוש בית דין, דסד"א דכיון דשבת נאמרה בפרשה אחת עם מועדות תבעי קידוש בית דין בכל ערב שבת כמועדות, קמ"ל. ובן עזאי אומר דאתי למעוטי פרשת נדרים. והוא משום דסמוכה לפרשת המועדות ומשום הכי הוי אמינא דכמו שלקידוש בית דין צריכה ג' מומחין דכתיב "אשר תקראו אתם", ואם משה ואהרן מדבר, ואין בית דין שקול מוסיפין עליהם עוד אחד כדאיתא בראש השנה -- הוא הדין לענין הפרת נדרים. להכי כתיב מועדי ה' אשר תקראו אתם היינו שעל ידיכם שאתם מומחין נתקדש החודש ונעשו מועדים אבל להפרת נדרים סגי אפילו בשלשה הדיוטות.
(יג) מה תלמוד לומר וידבר משה: דר' יוסי הגלילי ובן עזאי הלא נפקא להו מאלה מועדי ה' אשר תקראו אותם וכנ"ל.
שנאמר בהן במועדו: ומשמע שלא יאחר המועד.
ושאר כל קרבנות הצבור: כגון קרבנות המוספין.
אלה תעשו לה' במועדיכם: בפרשה פנחס אחר כל קרבנות המוספין, ו"מועדיכם" משמע שיעשה כל אחד בזמנו ולא ידחה מפני השבת והטומאה.
לעומר והקרב עמו: ועשיתם ביום הניפכם וגו' (ויקרא, כג).
ולשתי הלחם ולקרב עמהם: היינו הכבשים הקריבים עמהם דכל זה אמור בתורת כהנים ואינו אמור בפרשת פנחס.
וכשהוא אומר: בשלהי פרשתא באמור וידבר משה את מועדי ה' וגו' כלל הפסוק הכל ביחד ועל כולם לשון מועד דקבע להם זמן. ובפסחים דף ע"ז (פסחים עז, א) בגמרא משוה שם צריכותא לכולהו דלא נוכל למילף כל חד מחבריה ולהכי כתב רחמנא לכל חד בפני עצמו.