חפץ חיים על ספרא/אמור/פרק יב
חפץ חיים על הספרא
מפרשים על הפרק: מלבי"ם | חפץ חיים | קרבן אהרן | הר"ש | רבינו הלל | הראב"ד | עשירית האיפה
ביאור - פרק יב[עריכה]
(א) כל אחד ואחד: מדכתיב וספרתם לשון רבים.
כל ספירתם וכו': פי' כל ספירות שאתה סופר לעולם יהיו שוות שלא יהא בכולן אלא חמישים כשם שאם חל פסח בשבת שלדברי הכל אתה מונה מיום המחרת שהוא יו"ט שני של פסח חמישים יום אף לעולם לא תספור ימים מיום שני של פסח אלא חמישים. וא"ת שבת בראשית פעמים שאתה מונה לפי החשבון של אשתקד שהתחלת למנות מיום ב' יהא עכשיו נ"א כגון חל פסח בערב שבת ואתה מונה מאחד בשבת ופעמים נ"ב כגון אם חל בחמישי בשבת, נ"ג כגון אם חל ברביעי בשבת, נ"ד בשלישי, נ"ה בשני, נ"ו באחד בשבת מיום ראשון עד יום עצרת.
(ג) תספר לך: מדנקט לשון יחיד הוא לב"ד שלהם ציוה לספור ואין זה אלא ספירה התלויה בב"ד והמועדות הם התלוים בב"ד, שב"ד תובעין המועדות ולהם צריך לשאול אימתי חל יו"ט ראשון של פסח כדי למנות הספירה ממחרת.
בכל אדם: שא"צ אדם לישאל לב"ד אימתי חל אלא מיו"ט ראשון ימתין עד שבת שבתוך הפסח וימנה.
(ד) וכי נאמר ממחרת שבת בפסח: דתדע שבשבת של פסח התחיל לימנות.
והלא כל השנה מליאה שבתות: וא"ת שבת ממש צא ובדוק איזה שבת והתורה לא באת לנעול אלא לפתוח, אלא ודאי יו"ט של פסח הוא.
נאמר כאן: ר"ל ועוד נאמר כאן.
ונאמר למטה: עד ממחרת השבת השביעית.
מה ממחרת שבת האמור למטן: בשתי הלחם.
רגל: ותחלת רגל הוא והוא סמוך לאותה שבת דהיינו עצרת המתחלת למחרת של שבת שביעית לאחר שעברה השבוע דאותה שבת.
אף שבת שלמעלה: האמור בעומר, רגל ותחלת רגל הוי סמוך לה, דהיינו יום ראשון של פסח שיהא סמוך לעומר וממחרת השבת מחרת יו"ט קאמר, דיו"ט קרוי שבת דכתיב ביום הראשון שבתון.
(ה) אתה אוכל ששה מן החדש: שהחדש מותר עם הבאת העומר שהביאוהו ביום י"ו, ואם תמתין עד לאחר השבת נמצאת מבטל מקרא זה כגון חל פסח בשני בשבת ולא תביא העומר עד לאחר השבת נמצא שלא תאכל מצה אלא אותו היום לבדו.
(ו) מיום הביאכם תספרו יכול יקצור וכו': פי' מקרא זה לא ידעינן אלא דהבאה והספירה צריך להם זמן אחד, אבל הקצירה יכול להיות מקודם והספירה והבאה יעשה אימת שירצה.
ת"ל מהחל חרמש בקמה תחל לספור: הרי דהקצירה והספירה צ"ל בזמן אחד.
יכול יקצור וכו': פי' ומהאי קרא לחוד הו"א דהקצירה והספירה בזמן אחד אבל הבאת העומר יכול להביא אימתי שירצה.
ת"ל מיום הביאכם: הרי קבע זמן אחד לכולן לקצירה ולספירה ולהבאה, וספירה מפורשת היא מתי סופר דכתיב וספרתם לכם ממחרת השבת.
יכול יקצור ויספור ויביא ביום: דהשתא זמן אחד לכולן.
בזמן שמתחיל: לספור בערב דהוא התחלת היום וממילא צריך אז גם כן לקצור.
אין הבאה: של מנחת העומר אלא ביום.
קצירה וספירה בלילה והבאה ביום: ומ"מ נקרא זה זמן אחד לכולן דכולם עכ"פ ביום אחד הוא.
(ח) ויקדש חמשים ואחד: פי' שיעשה חג שבועות וכן הקרבת מנחה חדשה ביום זה.
(ט) שתהיה חדשה לכל המנחות: פי' שאין מביאין מן החדש מנחות במקדש עד שיביאו שתי הלחם בעצרת.
מנחת שעורים מנין: פי' מנחת סוטה הבאה מן השעורים שהרי כבר הביאו מנחת העומר מן השעורים.