חפץ חיים/הלכות לשון הרע/ו ט
<< · חפץ חיים - הלכות לשון הרע ו · ט · >>
לוח יומי: שנה פשוטה - כ"ה חשון, כ"ד אדר, כ"ד תמוז. שנה מעוברת - כ"ז חשון, ו' אדר ב', ט"ז תמוז.
כְּשֵׁם שֶׁשַּׁיָּךְ אִסוּר קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע, בְּאִם הַמְסַפֵּר סִפֵּר לוֹ עַל אֶחָד, שֶׁעָשָׂה עַתָּה דָּבָר שֶׁאֵינוֹ הָגוּן, שֶׁנִּצְטַוֵּינוּ עַל זֶה, שֶׁלֹּא לְהַחְלִיט בְּלִבֵּנוּ, שֶׁהַדָּבָר אֱמֶת, וְכַנַּ"ל בְּסָעִיף א כֵּן שַׁיָּךְ גַּם אִסוּר קַּבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע לְעִנְיַן שְׁאָר חֶלְקֵּי אִסוּר לָשׁוֹן הָרָע, שֶׁבֵּאַרְנוּ לְעֵיל, (כְּגוֹן לְבַזּוֹתוֹ (כא) בְּמַעֲשֵׂה אֲבוֹתָיו אוֹ בְּמַעֲשָׂיו הָרִאשׁוֹנִים, כֵּיוָן שֶׁהוּא (כב) מִתְנַהֵג עַתָּה כַּשּׁוּרָה אוֹ בְּחֶסְרוֹן חָכְמָה, הֵן בַּתּוֹרָה וְהֵן בְּעִנְיְנִי עוֹלָם, וְכַנַּ"ל בִּכְלָל ד, וְה' וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה), בְּכָל דָּבָר שֶׁהוּא גְּנוּת עָלָיו, שֶׁנִּצְּטַוֵּינוּ גַּם כֵּן, שֶׁלֹּא לְהִתְקַבֵּל דִּבְרֵי הַמְסַפֵּר לְפָנֵינוּ לְהִתְבַּזּוֹת עַל יְדֵי זֶה בְּעֵינֵינוּ, אֶת מִי שֶׁנֶּאֶמְרוּ עָלָיו. כְּלָלוֹ שֶׁל דָּבָר: (כג) כָּל דָּבָר שֶׁיֵּשׁ עַל הַמְסַפֵּר אִסוּר עֲבוּר דִּבּוּרוֹ, (כד) יֵשׁ עַל הַמְקַבֵּל אִסוּר עֲבוּר קַבָּלָתוֹ.(כא) במעשה אבותיו. כן משמע מהרמב"ם בפ"ז מהלכות דיעות הלכה ב' שכתב שם אבל בעל לשון הרע זה שיושב ואומר כך וכך עשו אבותיו כו' ואפילו אם הוא אמת וכמ"ש שם ובהלכה הסמוכה כתב שלשה כו' האומרו והמקבלו כו' ומשמע דאכל מה דכתב לעיל מיניה קאי *. (באר מים חיים)
- הגה"ה: דמשמע מסתימת לשונו אפילו אם המקבל יודע בעצמו גם כן שכך וכך עשו אבותיו של פלוני, ודוחק גדול לומר דדוקא בצירוף דאחרינא דהיינו אם אמר גם כן כך וכך שמעתי עליו, וכ"כ בספר יד הקטנה בהלכות דיעות פ"ט הל' ח' וז"ל לא תשא שמע שוא הרי זה אזהרה למקבל לשון הרע, וענינו כי כל דיבור הנמאס והנתעב אף על פי שהוא אמת הרי זה נקרא שוא ושקר, כלומר שאין בו ממש ויסוד ואין דבר טוב נמצא בו כי אם רע כענין שנאמר אשר לא נשא לשוא נפשי וענינו לענינים רעים, וזאת היא אמרו יתברך לא תשא שמע שוא, ירצה, שכאשר הדיבור הנתעב אסורין לדברו כמו כן אסורין לשמוע ולקבלו עכ"ל. ולבד זה אם נתבונן היטב תמצא גם כן שהוא נושא שוא ושקר כגון אם המספר לשון הרע מציע את גודל גנות מעשה אבותיו או מעשיו הראשונים כדי שיתבזה על ידי זה בעיני השומע, והנה עפ"י התורה בן לא ישא בעון האב וכן אם הוא בעל תשובה כל עונותיו לא תזכרנה לו ביום שובו מרשעו וכמו שכתב ביחזקאל, והמספר רצונו בהציעו את גודל העולות האלו כדי שיוסכם לגנאי ולבזיון בפני השומעים, והנה אין לך שמיעת שוא ושקר יותר מזה, כי באמת אהוב עתה מאוד לפני המקום וכמ"ש הרמב"ם בפרק ז' מהלכות תשובה אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל וכו' והיום הוא מדובק בשכינה וכו' ועל זה ציותה התורה לא תשא שמע שוא ר"ל שלא יתקבל דבר השוא הזה לפניו. (הגהה)
(כב) מתנהג עתה. עי' לעיל בכלל ד' בבאר מים חיים סעיף קטן ג'.
(כג) כל דבר שיש על וכו'. בזה הדיבור כללתי כל חלקי הציורים שיש בענין לשון הרע כגון על ידי כתיבה או אם לפי הנראה לא יוכל לבוא היזק להנידון על ידי דבורו וכמו שמבואר לעיל.
(כד) יש על המקבל. פירוש בזה בודאי יש על המקבל איסור. ופעמים הרבה יש שעל המספר אין איסור כגון בדברים שבין אדם לחבירו וכונתו כדי לקנא לאמת וכמבואר בכלל י', ועל המקבל יש איסור אם הוא מאמין בהחלט, כי הוא אינו יודע אם אמת הוא. (באר מים חיים)