חסד לאברהם/מעין א/נהר כג

נהר כג - בסוד גלות השכינה:

תחלה ראוי לדעת בביאור מלת ״שכינה״, ונאמר כי מה שתאיר ותשכון עם ישראל בתחתונים מהארות האלהות הטהור והקדוש זהו שנקרא ״שכינה״, ובאור מלה זו הוא מלשון ״השוכן אתם״, כי בחינתו השוכנת בתחתונים נקראת ״שכינה״,

ובאר מלת ״גלות״ נאמר על הטלטול - הן שהוא באונס, כמו גלות ישראל מעל אדמתן, או שהיא ברצון, שהוא כענין שהאדם עצמו גולה ממקום למקום, כמו שאמרו ז"ל: ״גלות מכפרת עון״, היינו: היות האדם מעצמו נע ונד ממקום למקום; וזהו ביאור מלת ״גלות״.

והנה באלה"ות לא יוצדק לא גלות ולא צער ולא טלטול ממקום למקום, כי ״מלא כל הארץ כבודו״:

וכדי להבין זה, צריך אתה לדעת איך נקשר דבר רוחני עם הגשמי עד שנאמר כי בהם הוא משכן השכינה; ואם ישיב המעיין שמשכנה הוא בסוד נפש ורוח ונשמה משכן השכינה בכל ישראל ולא במקום ידוע, שהוא המקדש, הן אמת שהסבה למשכנה במקדש הוא ישראל היותם ראוים לזה, אבל עכ"ז לא נאמר שהם כסא אל השכינה, דאם כן בהני מילי למה? ולכן אמר כי הבה"מ ממש היא משכנה והוא, ע"ד זה כי מן הרוחניים יצא הגשמיים - כן באותו דרך ממש הוא משכן אליו,

והוא בדרך עילה ועלול, כי משכינה דאצילות נמצא הכסא, ומהכסא נמצאו השרפים, ומהשרפים נמצאו החיות, ומהחיות נמצאו האופנים, ומהאופנים נמצא העולם הזה השפל, ואם כן השכינה תשכון בדרך זה בעצמו תתלבש בכסא, והכסא יתלבש וישכון בשרפים, והשרפים יתלבשו וישכנו בחיות, וחיות יתלבשו באופנים, והאופנים יתלבשו וישכנו בזה העולם, ועד"ז הוא מתצמצם הרוחני וישכון בגשמי, ועד"ז הוא הכנת המקדש ורמזותיו וצורותיו ותכונותיו, שיה' משכן לדברים הדקים והרוחניים, וישכון שם השכינה על ישראל:

ודע כי כמו שהאמת הוא שהמלאך נמצא במקומות רבים ברוחניותו, כמו כן הנר"ן הם הויות דקות, ובהיותם מתלבשים בגשמיים יגיע להם מקרה הגשם, כמו שקרה להמלאכים אצל אברהם אע"ה, וכן נעלה הדברים יותר כי האמת שלא יוצדק גזירה זאת בהשכינה, להיות שהשכינה היא בכל מקום. הן אמת כי על דרך פרטי היתה מתלבשת במשכן, ובהיות ישראל נוסעים ממקום למקום והארון היה נוסע עמהם אותו הרוחניות הנמצא שם היה מתלבש במלאכים, והמלאכים במקדש, דהיינו: הלבוש הנזכר שקרה לו מקרה הגשם, כי תסע ממקום למקום, כי בעלות המשכן ממקומו אין קדושת השכינה שם במקום ואין דינו בבל יבא כיון שנסע הארון והשכינה ממקומו, וכל זה הוא רק בשביל ישראל וחיבתם:

והנה לא נתרחק היות נמצא ממש גלות המקום, כי בהיות ישראל בארצם היתה השכינה ממש עמהם תוך המקדש, ובהיות שגלו ישראל יצאה שכינה מוסתר המדרגה והלכה משם עמהם בגלות. ואם תאמר: ״היאך נאמין זה והוא היפך הרוחני?״ הנה אם יקשה לך דבר זה, אם כן יקשה גם לנו איך היה משכנה בגשמי, וכאשר נתרץ ענין זה כן יתורץ גם כן זה, וכדפרישית, וכמו כן גלות השכינה ע"ד הרוחני, ונאמר כי להיות השכינה בתחתונים הוא צורך גבוה, מפני היות כשרון מעשה תחתונים הסיבה להוריד שפע הנ"ל, לפיכך הוצרך קישור העולמות להיות עד"ז, כנ"ל; וכאשר ישראל בגלותם ובלתי עושים כפי הראוי תורתם ומצותם ועבודתם, הנה יעשה רושם למעלה לחסרון השפע, ומה גם בהעדר עבודת בית המקדש, שהוא דבר גדול למעלה, וענין זה יגרום העדר האור מן שכינה שיעור לא יושג וישוער אפילו למעלה, ואם כן יצדק גם כן גלות השכינה על העדר האור מן השכינה, כי כיון שבהיות שכינה גולה גורם דבר זה. וזמש"ל: