חלקת מחוקק על אבן העזר כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
| חלקת מחוקק על שולחן ערוך אבן העזר כב |

סעיף א[עריכה]


(א) חוץ מהאם עם בנה והאב עם בתו:    כבר כתבתי בסי' שלפני זה בס"ק ט' דבגמ' בקדושין אמר רב אסי דעם אלו התירו אפילו דירה בקביעו' ועם אחותו התירו יחוד ארעי וכתב הרא"ש דהלכה כרב אסי ומ"מ המחמיר תבא עליו ברכה וכן פסק בקיצור פסקי הרא"ש:

סעיף ב[עריכה]


(ב) מכין את שניהם מכות מרדות:    בטור כתב מלקין אותו אבל היא לא נפסלה אם נתייחדה עם הפוסל בביאתו עכ"ל והיינו מה דאמרינן בקדושין דפ"א ע"א אין אוסרין על היחוד לפי פי' התוס' שם בד"ה מלקין אותו והביאו הב"י כאן:


(ג) ומכריזין עליהם:    בטור לא כתב כרוז זה ובקדושין שם מפרש רש"י דקאי על א"א שמכריזין לטובתה שלא זינתה והמלקות שלוקין אותה אינו רק בשביל שנתייחדה והנה כל לשון הסעיף הזה של הרב הב"י הוא מועתק ממש מלשון הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ג' וממשמעו' סידור לשונו משמע שהיה מפרש דלא כרש"י והכרוז קאי רק על פנויה וג"כ לטובתה:


(ד) ואפילו ע"א אינו נאמן:    לאו דוק' על היחוד אינו נאמן דאפי' על ביאה ממש ועל כל אסורין שבתורה ע"א אינו נאמן בהכחשה:


(ה) אין לוקין שלא להוציא לעז:    ואין לומר יכריזו שלא הלקו משום זנות רק משום יחוד איכ' דשמע בהא שהלקו ולא ישמע בהכרזה הכי איתא בקדושין שם:

סעיף ד[עריכה]


(ו) אין מוסרין תינוק ישראל:    הרמב"ם פכ"ב מהא"ב דין ה' נתן טעם מפני שכולן חשודין כלו' שחשודין על משכב זכר והכותי' מוזהרין על הזכר דכתיב ודבק באשתו ולא בזכר וביורה דעה סי' קנ"ג כתב הרב מהרמ"א הטעם דמשכי ליה למינות והוא ג"כ לשון רש"י בפ"ק דע"ז ואף על גב דאפי' גדול אסור להתייחד עם כותי משום ש"ד צ"ל דאפילו במקום דליכ' חשד ש"ד מ"מ תינוק אסור מפני תרי טעמי מינות ומשכב זכר:

סעיף ה[עריכה]


(ז) לא תתיחד אשה אחת אפילו עם אנשים הרבה:    הטעם דבגמ' בקדושין דף פ"א ע"א מסיק כל שאינן כשרים כגון רב חנינא בר פפי וחביריו אפי' י' כשרים אסורה להתייחד עמהם ועיין בר"ן והא דנקט אשה אחת יש להסתפק אם דוקא אשה אחת אבל שתי נשים עם שני אנשים רבים מיקרי ושרי או אחת לאו דוק' וה"ה שתים ולא מיקרי רבים בפחות משלשה נשים ושלשה אנשים ועיין בב"ח:


(ח) ויש מתירין איש א' עם נשים הרבה וכו':    כלו' עם שלשה נשים דמתני' (בקדושין דף פ' ע"ב לא אסרה רק להתייחד עם שתי נשים והתוס' שם דף פ"ב ע"א בד"ה לא יתייחד עם נשים) הקשו על רש"י מהא דאמרי' אנשים מבפנים ונשים בחוץ חוששין משום יחוד משמע דאפילו בהרבה נשים שייך יחוד וצריך לומר לדעת רש"י דמיירי במי שעסקו עם הנשים, ובב"ח חילק בין אם בתחלה מתייחד עם הרבה נשים דשרי ובין אם יכנס בהחבא בין הנשים ולא ידעו בו דאז אסור:

סעיף ו[עריכה]


(ט) נשים הרבה עם אנשים הרבה וכו':    המ"מ פכ"ב מהא"ב דין ח' כתב שדין זה יוצא מהא דאמרינן גבי חתן הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים משמע דשני אנשים לבד החתן ושתי נשים לבד הכלה ומשמע דבבית א' קאמר ובאמת כי ראיה זאת חלושה היא דהא איכ' לפרש דהאנשים והנשים לאו נשים דעלמ' רק נשי האנשים ועוד החתן והכלה הם איש ואשתו והם שמירה לאחרים ואף דיש לחלק בין הכלה לאשה אחרת מ"מ מנ"ל לחלק וללמוד מזה קולא ועוד הא הרא"ש מפרש דהוא ישן בין האנשים או היא ישינה בין הנשים כמבואר ביורה דעה סי' קצ"ב עוד יש לדקדק לדברי הפוסקים דס"ל דסתם אנשים כשרים הם ואפי' אשה אחת עם שני אנשים שרי ובפרוצים אפי' עשרה אסור (כדבסמוך בהג' לפני זה) אם נשים הרבה שרי עם הרבה פרוצים או נימ' כיון דפרוצים הם אסור אפי' עם הרבה נשים וכן הסבר' נותנת וא"כ אין נפקות' לדין זה רק לדעת הרמב"ם:


(י) ופירשה אשה אחת לבין האנשים:    לדעת רש"י אסור אף בלא פירשה דחיישינן שמא תכנס ולא ירגישו:

סעיף ז[עריכה]


(יא) אפילו איש שעסקו ומלאכתו עם הנשים:    לשון הרמב"ם שם ונמשך אחר דעת ר"ח דבעסקו עם הנשים היה ראוי להתיר טפי אבל דעת רש"י כבר נתבאר לפני זה דאף דאיש א' עם ג' נשים שרי בעסקו עם הנשים אסור לפי שלבן גס בו וכולן מחפות עליו:

סעיף ח[עריכה]


(יב) אשה שבעלה בעיר אין חוששין:    עיין ברש"י בקדושין דף פ"א ע"א ובתו' בד"ה בעלה בעיר אין וכו' מה שנחלקו אם אפי' לכתחלה שרי או דוקא בדיעבד ועיין בב"ח:

סעיף ט[עריכה]


(יג) בית שפתחו פתוח לר"ה:    נראה דה"נ בגס בה ובקינא לה אסור וכן הוא בת"ה סי' רמ"ד:

סעיף י[עריכה]


(יד) תינוק' קטנה שיודעת טעם ביאה:    בב"ח כ' בשם מהרש"ל דביחוד דרך לא מהני קטנה דשמא תלך למקום צנוע ותזנה:

סעיף יא[עריכה]


(טו) תינוק' שהיא פחות' מבת ג':    אבל למעלה מג' אף שאין מוסרת עצמה לביא' יש לחוש לאונס ולפתוי וכ"כ הטור בתחלת הסימן ובלבד שתהא מבת ג' ולמעלה ובחנם עשה הב"ח מחלוקת בין הטור והרמב"ם עיין עליו:

סעיף יב[עריכה]


(טז) מפני שהוא ספק:    ואפ"ה מתייחד עם האנשים דאין איסור יחוד רק באשה ודאית ולא נחשדו ישראל על ספק זכר כמו שלא נחשדו על ודאי זכר ועיין בב"ח:

סעיף טו[עריכה]


(יז) שאין אפוטרופוס לעריות:    אפילו לדעת רש"י שאיש א' עם נשים הרבה מותר להתיחד כל שאין עסקו עם הנשים אפי' הכי הכא דהוא שומר בקביעות אפי' עומד מבחוץ אסור ולא דמי יחוד בעלמא לזה שהוא אפוטרופוס וממונה עליהם וגרע זה מעסקו עם הנשים:

סעיף טז[עריכה]


(יח) לא ימנה אדם אפוטרופוס על ביתו:    בגמ' אמרו פ' הרואה שאלמלא לא מינה פוטיפר ליוסף בתוך ביתו לא בא לאותו מעשה:

סעיף יז[עריכה]


(יט) אפילו אינו מתיחד עמה:    בגמרא בע"ז אמרו לא תשרי בר בי רב באושפיזא וכתב הראב"ד דמשמעו' הל' שלא יתאכסן עמה בביתה אבל המ"מ הביא ראיה שמותר להתאכסן דרך ארעי כל זמן שאין שם יחוד ואין אסור רק דירת קבע בחצירה אפילו שלא בביתה ממש:

סעיף יט[עריכה]


(כ) אפילו קטנים:    דלדעת הרמב"ם בסוף הלכות עבדים דוקא בראוי' לביאה מבן ט' ומעלה ודעת הטור ביורה דעה סי' רס"ז אפילו בפחותים מבן ט' שמא תגדלם עד שיהיו ראוים לביאה ועיין שם ביורה דעה בב"י:

סעיף כ[עריכה]


(כא) וכן אשה לא תלמד קטנים:    מדלא קאמר וכן אלמנה משמע דבכל אשה מיירי כל שאין בעלה בעיר חוששין לה שמא תתיחד אבל גבי איש שאין האיסור משום יחוד רק שלא יתגרה בנשים ע"כ איסורו דוקא כשאין לו אשה אבל יש לו אשה אף שאשתו במקום אחר פת בסלו מיקרי ואין יצרו מתגבר עליו ומיהו מדסיים א"צ שתהא אשתו עמו שרויה בבית הספר משמע דבעיר מיהו בעי שתהא אשתו מזומנת לו ועיין בב"ח: