חכמת שלמה/חלק ב
פרק ו
[עריכה](א) ועתה מלכים הקשיבו, האזינו שופטי כל קצווי ארץ, וקחו לקח. (ב) הטו אוזניכם הרודים בלאומים, ומתנשאים על-עמים. (ג) בדבר ה' מלכים ימלוכו, והמשל ופחד מידו נתנו, את-מעשיכם יחקור, ומועצותיכם יבקר. (ד) יען כי-פקידי מלכותו אתם, ושופטי אליל ומחוקקי אוון כולכם, ואת-חוקי אלוהים לא נצרתם. (ה) לכן כשואה יחיש עברתו עליכם, ולמשפט יתא עם ראשי עמים. (ו) את-השפלים ירחם, ובנישאים יעשה שפטים נוראים. (ז) כי לא-ישא פני-גבר, וגבורת אנוש לא-יירא, כי קטן וגדול מעשהו, ועינו על-כולם. (ח) לכן את-אדירי ארץ יבוא למשפט נורא. (ט) ועל-זאת אליכם מלכים אדברה, למען תשכילו ולא תיכשלו. (י) הנוצר אמרי קודש, קדוש יאמר לו, ולומדיהם ימצאו מענה. (יא) לכן האזינו אמרתי, שחרו מוסרי וחכמו. (יב) החכמה תאיר באור לא-תחשך, נחמדה לעיני מאהביה, ותמצא לדורשיה. (יג) כי כל-מבקשיה תקדם ותראה להם. (יד) שוחריה לא ייגעו לריק, כי על פתחי ביתם היא שוקדת. (טו) ראשית חכמה בקש חכמה, וכל-מבקשיה בלי-עמל ימצאוה. (טז) כי אל כל-רוח תיסוב לבקש מאהביה. (יז) בנתיבותיהם תראה להם, ותמיד עיניה לקראתם. (יח) ראשית חכמה אהבת מוסר, ותוצאות מוסר חסד. (יט) עושי חסד מצוותיה ינצרו, ונוצרי מצוותיה חיי-נצח ישיגו. (כ) באור ה' יהלכו, וכבוד מלכים ינחלו. (כא) לכן הקשיבו קציני עמים כולכם, אם לשבט מושל נכספתם, את-החכמה אהבו, ולעד תמשלו. (כב) ועתה דרכי החכמה אגידה לכם, ומאין מקורה. (כג) לא אעלים מכם סודה, ומראשית אדרוש מוצָאה. (כד) אודיענה אתכם במו-פי, והאמת לא-אכחד. (כה) כי חמת קנאה רחוקה ממני, ואין לה חלק בחכמה. (כו) ברבות חכמה תרבה תושייה, ומלך חכם ברכה עמו. (כז) לכן שמעו לקולי וייטב לכם.
פרק ז
[עריכה](א) בן-תמותה אנוכי ככל החי, מתולדות אדם הראשון הנוצר מעפר. (ב) בבטן אמי רוקמתי לבשר, ואחד שם ירחים תשעה. שם נקפאתי מדם וזרע בחמדת המשכב. (ג) אחרי היוולדי שאפתי הרוח אשר לכולנו, גם נפלתי ארצה אשר ממנה לקחנו, וקולי הראשון קול-בכי, ככל ילוד אשה. (ד) גם בדאגה רבה הוחתלתי, כי כמלך כעם, ראשית אחת לכולנו, ומשפט אחד לכל, לבוא בארץ ולצאת ממנה. (ה) לכן למדע התפללתי ונעניתי, קראתי ותצלח עלי רוח חכמה. (ו) ותיקר בעיני משבט וכיסא, והון ועושר לאפס חשבתי, (ז) כי-לא תסולה באבני-יקר, וזהב כחול וכסף כדומן ידמו-לה. (ח) לא-יערכנה יופי ובריאַת בשר, ואבחרה לנר לא-יכבה אורו. (ט) ותבואני כל-טוב לרגלה, כי עושר רב בימינה. (י) בכל-מעללי הייתי שמח, כי החכמה מול-פני, ולא ידעתי כי זה חלקה. (יא) בכל-לבי דרשתיה, ובכל-לבי אלמדנה, ואת-עושרה לא אכסה. (יב) כי הון עתק היא לבעליה, והולכי-בה אהובי ה' המה, ויקרו-לו כי ליישר אורחותם. (יג) בלשון למודים חנני אלוהים, ובלב יהגה תבונות. (יד) כי הוא ינחה במעגלי חכמה, ויטה לב נבונים. (טו) נפשנו וארשת שפתנו בידו הנה, גם-התבונה גם חכמת-לב לכל-מלאכה. (טז) בדעת כל-דבר חנני אלוהים, להבין תכונת תבל ומצוקי יסודותיה. (יז) ראשית העת, מחציתו ואחריתו, כי-יגדל היום וכי-ימעט, וחליפות העתים ומועדים, (יח) גם-תקופת השנה ומשטר הכוכבים. (יט) משפט הבהמות ופראי יער, כוח הרוח והגיוני לב-אדם. (כ) גם צמחי האדמה למיניהם, וכוח שורשיהם. (כא) את-הנגלה ואת-הנסתר ידעתי, כי החכמה אומנת-כל הורתני. (כב) כי רוח השכל וקדוש בקרבה, אחד ורב-עניין, חרוץ מהיר וצח-לשון. (כג) סר מרע אוהב-טוב ועושה כחפצו. (כד) רוח-חן חזק ואמיץ ואיתן, רוחי-כל יכול, צופה ועובר בכל-רוחות משכילות וזכות. (כה) כי מהירה חכמה מכל, ובטוהרתה עוברת בכל. (כו) כי נשמת רוח אלוהים היא, ונוגה כבוד שדי, וכל-טומאה לא-תקרב לא תקרב אליה. (כז) זוהר אור עולם, וראי זוך תפארת אלוהים ודמות חסדו. (כח) לבדה היא וכל תוכל, בעיניה תעמוד, ותחדש כל-דבר, (כט) במשפחות האדמה תתהלך לבקש טהורות, ותעשם אהובי-אל ונביאים. (ל) כי לא יאהב ה' את-אשר לא-ישגה באהבתה תמיד. (לא) יקר אורה מאור השמש, וכל המאורות לא-ישוו-בה. (לב) כי אחרי אור יבוא חושך, אך הסכלות לא תחשיך החכמה לעולם.
פרק ח
[עריכה](א) מקצה הארץ ועד קצה תגיע, ומלכותה בכל משלה. (ב) אהבת עולם אהבתיה, ומנוער שחרתיה לשומה רעייתי, כי חשקה נפשי ביופייה. (ג) התייחשה במרומים, כי אצל ה' רוחה, ומחולל כל אהבה. (ד) בסוד אלוה תבוא נפשה, ותהי אומנת אצלו. (ה) החפץ לאיש בעושר - מי-יעשר מהחכמה תחולל כל; ואם בתבונה יחפוץ - מי-ישכיל ויערים ממנה. (ו) כי צדקה אהבת, הנה מישרים כל-מעשיה, כי תאלף שכל ומוסר, בינה וגבורה, דרושים לכל-חפצי האדם. (ז) ואם לדעת הרבה נכספת, הלא תדע מה-היה ומה-יהיה. (ח) לשון ערומים תבין ותמצא חידות, אותות ומופתים תגיש מראש, ותדע מה-ילד יום. (ט) על-זאת יעצתי לקושרה בנפשי, כי ידעתי אך-טוב תיעצני, ותהי נחמתי ביגוני ובעמלי. (י) בעבורה אשב ראש בקהל, וזקנים יהללוני, גם כי נער אנכי. (יא) חרוץ אמצא במשפט, ואבירים עלי יתמהו. (יב) כי-אחריש ידמו למועצתי, וכי-אדבר הקשב יקשיבו, ואם אוסיפה - יד לפה ישימו. (יג) בעבורה שמי לעולם יחיה, וזכרי יישאר לדור ודור. (יד) בעמים אמשול, ולאומים למשמעתי יסורו. (טו) עריצי ארץ ישמעוני וירגזו, אך בקהל-עם למיטיב אחשב, ולגיבור חיל במלחמה. (טז) בשבתי בביתי אתי תלין מנוחתי, כי אין עצב בחברתה, ואין תוגה בסביבתה, אך ששון ושמחה. (יז) ויען כזאת חשבתי, ולבי אמר לי, כי חיי נצח בעקבותיה. (יח) כי כל דודיה עונג ירויון, ותעשיר בעמל ידיה. (יט) כי תורת חסד על לשונה, ושומעי אמריה כבוד ינחלו. (כ) ארבתי אצל כל-פינה לבקשה ולאספה בקרבי. (כא) כי נער משכיל הייתי ורוח נכון בנפשי, ויען כי לטוב נבראתי, גם מבטן טהור נולדתי, לכן בראותי כי מתת אלוהים היא, ולבי אמר לי רק מחסדו תינתן, דרשתי את-ה' בכל לבב, ואתפלל ואומר.
פרק ט
[עריכה](א) אנא ה' אלוהי אבותי, אל החסד והרחמים, אשר בדברך הכל כוננת. (ב) וגם את-האדם בחכמה בראת, למשול בכל-נפש חיה אשר יצרת. (ג) לשפוט תבל בצדק ובמישור, ולדין בלב השכל ודעת. (ד) מלא אותי רוח חכמה, הסובבת את-כסא כבודך, ואל-תשליכני מלפניך. (ה) כי עבדך אני בן-אמתך, איש חלד וקצר-ימים, קטן-דעת בחכמה ובמשפט. (ו) ולו ימצא תמים בארץ, אם צפנת מחכמה לבבו, מה-הוא. (ז) אתה בחרתני לעצור בעמך, ולשפוט בניך ובנותיך. (ח) ותצווני לבנות מקדש על הר-קודשך, ומזבח במקום שבתך, כתבנית משכן כבודך, אשר מלפנים הכינות. (ט) ואתה תלין חכמה, ידעת כל-מעשיך. (י) כי עמדה לימינך בהכינך ארץ ומלואה, ותדע יושר חוקיך ואת-הטוב בעיניך. (יא) שלח-נא אתה ממעון קודשך מן-השמים, ומכסא כבודך, למען תנחני בעמלי, ואדע את-הישר בעיניך. (יב) כי היא יודעת כל ותבין כל, באמיתה תנהלני בעבודתי, ובכבודה תנצרני. (יג) למען יישירו דרכי נגדך, ושפטתי עמך בצדק, ויקרתי לשבת על-כסא אבי. (יד) כי מי-יבין עצת שדי, וידע עשות חפצו. (טו) הלא מחשבות אנוש תוהו, ובמזימותיו יחבל. (טז) כי בשר האדם תרדה ברוחו, וגולמו החומר יתעמר ברעיונותיו. (יז) הן עניני ארץ נפלאו ממנו, ובלי-עמל חפצנו לא-נפיק, ואיך נחקור את אשר-בשמים ממעל. (יח) מי-יבין עצתך, אם לא חלקת לו חכמה, ורוח קודשך ממרום. (יט) אך בה יכונו אורחות כל-יושבי ארץ, וילמדו את-הטוב בעיניך, וכל תומכיה מאושרים.
פרק י
[עריכה](א) בהיברא נוצר הראשון לאבי כל-הארץ, החכמה שמרתהו משחת, ותחזק ידו למשול בכל. (ב) אך בנטות איש-עול ממנה, וילך שובב, ויקם על אחיו להרגו. (ג) בהישחת הארץ במבול בגללו, ותעז החכמה, ותמלט הצדיק על עץ קל. (ד) בפרוע פרעות בעמים, הבדילה את-הצדיק, ותרחם עליו כרחם אב על-בנו, ותעמידהו תמים לפני ה'. (ה) גם באובדן הרשעים מלטה את הצדיק, בנוסו מפני אש אלוהים, היורדת על-חמשת הערים. (ו) עוד עשן תעשן הארץ על חטאות יושביה, כי עציה לא-יבשילו פרים, ונציב מלח עוד ניצב לזכר נפש סוררת. (ז) כי זה חלקת כל-בוזי חכמה, את-הטוב לא-יכירו וזכר איוולתם לדורות ישאירו, למען לא ייסתר במה נכשלו. (ח) לא-כן החכמה, כי כל-דבקי-בה תחלץ מצרתם. (ט) בברוח איש תם מפני משטמת אחיהו, הוליכתהו באורח האמת, ותראהו ממלכת שדי ודרכי הקדושים, ותושע-לו בעמל ידו ויגדל. (י) ממעשקות בצע הצלתהו בימינה ותעשירהו. (יא) ותצילהו ממבקשי רעתו ומארבים לנפשו, ותלבישהו עוז בהיאבקו, לדעת כי יראת ה' שגבה מכל. (יב) בהימכר הצדיק לא עזבתהו, כי חשכה אותו מחטא, ותרד עמו הבורה. (יג) וגם בבור לא פנתה ממנו, ותשתהו לאדון בארץ, ולמושל במתקוממיו. (יד) ותיתן מלשיניו למפיחי כזב, ותנחילהו תפארת עולם. (טו) מכף גוי-נוגש פדתה את-זרע הקודש, הוא עם ה'. (טז) ורוחה צלחה על עבד ה', להתייצב לפני מלכים אדירים באותות ובמופתים. (יז) גמול גמלה לקדושים בעמלם, ותנחם פלאים, יומם הייתה מחסה להם ולילה אור כאור כוכבים. (יח) ותעבירם בים סוף, ותנהלם במים עזים. (יט) קמיהם הטביעה, ואותם העלתה ממצולה, וצדיקים בזזו שלל רשעים. (כ) אז ישמרו לשמך עליון, ויהללו פה-אחד את-ידך החזקה. (כא) כי פי-אילמים תפתח החכמה, ולשון עוללים תרנין.