חכם צבי/קסו
קסו כתב הרמב"ם בפ"ז מה' תמו"מ ד' ומצותו להקצר בלילה בין בחול בין בשבת וכו׳ ואם קצרוהו ביום כשר וזהו הפך סוגיא ערוכה ושלמה בשילהי פר"י וכבר הניח דבר זה בצ"ע בס' לח"מ ובס' בה"ז האריך הרבה מאוד בדברים שבודאי לא עלו על דעת ר"מ. אבל האמת הברור בעיני בדעת ר"מ הוא דס״ל דהנך שינויי דאיתמרו בגמ' שינויי דחיקי נינהו ולא סמכינן עלייהו ולא אכל הן שקלא וטריא וכדאמרינן בעלמא ואנן אשינויא ניקום וניסמוך והיא דרך רחבה וסלולה שכבשוה הגאונים והרי"ף והרמב"ם בהרבה מקומות ואנו אין לנו אלא ככל הנך סתמי משנתינו ויהיו כל דברי חכמים קיימים ואף דנקצר ביום כשר • מ"מ עיקר מצותו בלילה וכההיא דפסחים דף ס"ח דאר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים ואברים וכו' ואע"ג דהתם כבר דחתה שחיטה את השבת מ"מ הכא כל עיקר מצותו לכתחילה היא בליל שבת שהוא זמנו ולכן בדין הוא שתדחה שבת אף אם נקצר ביום כשר• שוב מצאתי בירושלמי ספ"ק דר"ה רשב"ל בעי קצירת העומר מהו שתדחה את השבת ביום ופשיט התם דדחי. ונ"ל ברור שעל זה הירושלמי סמך הרמב"ם ז"ל כמנהגו לסמוך על הירושלמי במקו׳ שאין הדבר ברור מאוד בתלמודין ובהכי אתיין פשטי משנתינו כמשמען נ"ל: