חכם צבי/קסג
קסג[עריכה]
פרק י"ח מהל' מעשה הקרבנות דין י' (פי"ח מהל' מעשה הקרבנות ה"י) השיג הראב"ד על הרמב"ם באומרו אשם תלוי וחטאת העוף שהקריבן בחוץ פסול שהרי לא נקבע האיסור וז"ל א"א לא ידעתי מאין הוציא זה כו' כי חטאת העוף הבאה על הספק אינו ראוי למזבח אלא דמה כו' אבל אשם יש ממנו למזבח דמו ואימוריו ובשרו נאכל כו' הילכך הוי ככל הקרבנות הראוי' ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת וכתב עליו הכסף משנה ויש לתמוה עליו כו' דהא תניא פ"ד דכריתות השוחט אשם תלוי בחוץ ר״מ מחייב וחכמי' פוטרין דלא איקבע איסורא כו' והתוספתא שכתב הראב"ד לא חש לה רבנו משום דאתיא כר"מ דלא בעי קביעותא לאיסורא ולא קיימא לן כוותיה אלא כחכמים עכ"ל: והתימא עליו ז"ל איך חשד לאביהן של ישראל הראב"ד ז"ל אשר עיניו משוטטות בכולהי תלמודי שלא ראה דבר הנשנה במקומו וגם למה סיים הראב"ד ואם הקריב דמו או אימוריו בחוץ חייב חטאת ואמאי שבקה לשחיטה שהיא תחילת כל המעשים שחייבים עליהם בחוץ:
גם מ"ש הכסף משנה דהתוספתא אתיא כר"מ לא הבינותי ומאי שיאטיה דר"מ הכא דבשלמא בחיוב אשם תלוי ניחא דפליגי באי בעינן קביעותא לאיסורא דהיינו חתיכה מב' חתיכות או לא אבל חיוב חטאת דמיירי בתוספתא שהביא הראב"ד מאי פלוגתא שייך ביה:
ודעת התוס' כתבו דהני חכמי' לאו היינו חכמים דלקמן דס"ל בנודע לו שלא חטא ירעה עד שיסתאב וכוותייהו דחכמים דמתני' דלקמן פסק הרמב"ם ז"ל בפ"ד מהל' פסה"מ (פ"ד מהל' פסולי מוקדשין) ואי ס"ל להראב"ד כסברת התוס' פשיטא שהדין עמו אלא שאין אנו צריכין לזה דשאני בין שחיטה לזריקה והקטרה דבשלמא בשחיטה איכא למימר דאינו חייב אפי' באשם תלוי כיון דאילו מיתייד' ליה קודם שחיטה שחטא או שלא חטא אינו ראוי להקריבו בפנים אלא ירעה ולא עוד אלא דאפי' לאחר שחיטה כי מיתיידע ליה שחיטתו פסולה כדתנן בהדי' במתניתין אבל בזריקה והקטרה לכי מיתיידע ליה לאחר זריקה הזריקה כשרה והבשר יאכל ופשיטא שמעלה את אימוריו לכתחילה ולא עוד אלא דאפילו נודע לו קודם זריקה דאמרינן הדם ישפך והבשר ישרף אם זרק הדם הקודש מקבלו לענין שאם העלה אימורים אח"כ שלא ירדו וקיי"ל בכל דבר שאם עלה לא ירד אם הקריבו בחוץ חייב כמו שפסק הרמב"ם לקמן בפי"ט שכל דבר שהיה פסולו בקודש אם הקריבו בחוץ חייב כיון שהקודש מקבלו וא"כ הדבר ברור שראוי לחייבו חטאת אליבא דכ"ע על זריקת דם אשם תלוי בחוץ שהרי הוא מתקבל בפנים אף אם יודע לו קודם ואצ"ל אם נודע לו לאחר זריקה שהיא מתרת בשר באכילה ואימורין ליקרב לכתחילה:
ונתגלה טעמה של ברייתא שלכאורא היתה תמוה האיך יפטר השוחט אשם תלוי בחוץ מטעם דילמא לא חטא. והא על ספק זה חייבתו תורה קרבן זה וקרבן זה ראוי לבא לפני משכן ה' אלא דהואיל ולאחר שחיטה עדין אפשר לה שתיפסל כגון שיודע לו והו"ל שחיטה שאינה ראויה אין ראוי לחייבו אפי' אשם תלוי דהו"ל כלא מיקבע איסורא. אבל בזריקה והקטרה לאחר שנשחט בפנים ליכא למימר הכי אלא כדאמרינן והיינו טעמא דבחטאת העוף אינו חייב חטאת על הזריק' כיון דאילו מתיידע ליה אף לאחר זריקה שלא ילדה לא הועילה הזריקה כלום שהרי אין בשרה ראוי למזבח וליכא למימ' הקודש מקבלו ואשם תלוי מיהא חייב אף את"ל דעל השחיטה פטור דקודם שחיטה אכתי לא מיקרי איסור קבוע אבל לאחר מליקה בפנים הו"ל כאיסור קבוע כיון שדמו עומד ומצווה לינתן ע"ג המזבח. וכל שחייבין עליו בפנים חייבין על כיוצא בו בחוץ. ודברי הר"י קורקוס ז"ל דמדמי שחיטת חטאת העוף לשחיטת אשם תלוי לא מכרעי דאיכא למימר דלענין שחיטה עדיפא חטאת העוף מאשם תלוי דבאשם ליכא אלא חד ספקא אם יודע לו או לא אבל בחטאת העוף איכא ספק ספיקא לחומרא ספק אם יודע לו ואת"ל יודע לו שמא יודע לו שילדה שתעשנה ודאי. נמצא דאיכא ס״ס לחומרא וכה"ג אפשר דמיקרי איסור קבוע ואיך שיהיה דברי הראב"ד ז"ל ראויין למי שאמרן. צב"י אשכנזי ס"ט: