חיי מוהר"ן שצא

<< · חיי מוהר"ן · שצא · >>

וסיפר ממלך אחד שחלה בנו יחידו ביותר עד שכל הרופאים נתייאשו מרפואתו. בתוך כך בא רופא מופלג בחכמה מאד, ובקש המלך ממנו בתחנונים גדולים להשתדל עם בנו. והשיב לו האמת, שרפואתו קשה ורחוקה מאד, אף על פי כן אם יעשו עוד תחבולה אחת אזי אפשר דאפשר שיהיה לו רפואה. והפציר בו המלך מאד לגלות לו התחבולה. ואמר: תדע שבנך חולה מסוכן מאד בתכלית, עד שכבר אי אפשר לתן לו לתוך פיו אפילו טיפה אחת מסממני הרפואות. אך יש סממני רפואות יקרות ומיוחדות כאלה, אשר צלוחית אחת קטנה מאד עולה לסך אלפי אלפים, וצריכין למלאת חביות מלא מסממנים היקרים האלה, וליקח בדליים מלאים מסממנים האלה ולשפוך על בנך החולה (וממילא מובן שכל הסממנים היקרים האלה ילכו לאיבוד לגמרי) ואולי מתוך שישפכו עליו הרבה כל כך יכנס לתוך פיו איזה טיפה על כל פנים, על ידי זה אפשר שיהיה לו רפואה. ותכף ומיד נתרצה המלך לזה וצווה לעשות כן, ועל ידי זה נתרפא הבן מלך. והנמשל מובן ממילא, שמוכרח הצדיק הרופא לשפוך עלינו סממנים יקרים ונוראים מאד. אף על פי שלכאורה נראה שכמעט הכל הולך לאיבוד חס ושלום, אף על פי כן ריח טוב קולט, וברבות הימים אולי נזכה לחטוף מהם איזה טיפה יקרה ונפלאה לתוך פינו ופנימיותנו, עד שעל ידי זה אולי יש תקווה לזכות לרפואה שלמה ברוחניות וגשמיות, אמן כן יהי רצון.