חיי אדם/שבת ומועדים/קנה

דיני פורים א כשנכנס אדר מרבים בשמחה:

ב שבת שלפני פורים קורין פ' זכור והוא מ"ע מה"ת לזכור מעשה עמלק ולשנוא אותו שנאה קבועה בלב עד שאם היה באפשר למחות אותו מן העול' שלא ישאר ממנו שום זכר בין אדם ובהמה וכליו ומטלטלין שלא יזכר שמו לומר שזה הוא מעמלקי כדכתיב זכור את אשר עשה כו' תמחה זכר עמלק ומיהו י"א דמצוה דאורייתא זו יוצאין מה שקורין פ' זו בתורה בסדר השבוע ומ"מ כיון שאין כאן היכר ל"ה כיון שהוא פ' השבוע ועוד שהרי מצות צריכות כונה ולכן יחדו לזה להסמיך קריאת פ' עמלק למגילה ששם כתוב נמי מחיית עמלק שהמן היה מבני בניו של עמלק וי"א שגם פ' פרה הוא מצוה מה"ת לקרותה ולכן צריכין בני הישובים שאין להם מנין לבא למקום שיש מנין בשבתות הללו לשמוע פרשיות אלו ואם א"א להם לבא מ"מ יזהרו לקרותם בנגינות ובטעמים (תרפ"ה):

ג בימי מרדכי ואסתר נקהלו ביום י"ג לאדר להלחם ולעמוד על נפשם והיו צריכין לבקש רחמים ותחנונים שיעזרם ה' להנקם מאויביהם ומצינו כשהיו ביום מלחמה שהיו מתענין שכן אמרו רז"ל שמרע"ה ביום שנלחם עם עמלק היה מתענה וא"כ בודאי גם בימי מרדכי היו מתענים באותו יום ולכן קבלו עליהם כל ישראל לתענית צבור להתענות בי"ג אדר ונקרא תענית אסתר כדי לזכור שהבורא ית' רואה ושומע כל איש בעת צרתו כאשר יתענה וישוב אל ה' בכל לבבו כמו שעשה בימים ההם ומ"מ אינה חובה כ"כ כד' תעניתים הכתובים ולכן יש להקל בו לעת הצורך כגון מעוברת ומניקות או אפילו חולה קצת מכאב עינים שאם מצטערים הרבה לא יתענו וכן ביולדת כל ל' יום ויפרעו אח"כ אבל שאר הבריאים לא יפרשו מן הצבור ואם חל פורים ביום א' מתענין ביום ה' ואם חל בו ברית מילה מותר לאכול על המילה ולמחר ביום ו' יתענו האוכלים כ"כ רמ"א אבל הט"ז וא"ר כתב דאסור לאכול ביום ה' אלא יעשו הסעודה בלילה כדין י"ז תמוז ונ"ל פשוט דבעלי ברית מותרין לאכול ביום ה' כמש"כ בכלל קל"ב לענין ט"ב שנדחה וא"צ להתענות ביום ו') והיינו לשיטת הט"ז שקבעו דוקא ביום ה' ובאמת כן משמע בשאלתות פרשה תשא אבל לדעת רמ"א דאין כאן יום קבוע א"כ מותרים כל בעלי הסעודה לאכול בשחרית ג"כ רק שמחוייבים להתענות ביום ו' ואין חילוק בין בעלי ברית לשאר אדם) וכפי הנראה המנהג כט"ז שהרי לא ראינו לעשות הסעודה ביום (עיין ט"ז סי' תרפ"ו):

ד נוהגין ליתן קודם פורים מחצית מן המטבע הקבוע באותו מקום ובאותו זמן זכר למחצית השקל שהיו נותנים באדר לצורך קרבנות הצבור ומנהג ליתן ג' מחצית דבפ' כי תשא כתיב ג"פ תרומה וקטן א"צ ליתן אלא די"א דמבן י"ג שנה שהביא שערות שהוא כבר גדול חייב וי"א עד בן עשרים פטור וכל קטן שאביו נתן בשבילו פעם א' חייב ליתן לעולם (תרצ"ד):

ה חייב אדם לקרות המגילה בלילה ולחזור ולקרותה ביום זכר לנם שהיו צועקין ביום ובלילה ושל יום זמנה כל היום מהנץ החמה עד סוף היום ואם קראה משעלה ע"ה יצא ושל לילה מתחלת תיכף מיציאת הכוכבים וזמנה כל הלילה אבל קודם צה"כ אע"פ שמצטער מאוד מחמת התענית אסור להקדים והקורא קודם צה"כ לא יצא כלל ואפי' קרא מקצתה קודם צה"כ לא יצא וצריך לחזור ולקרות (פ"ח רסי' תרפ"ו וכ"כ הגר"א ס"ס תרצ"ב ומ"מ נ"ל דלא יחזור ויברך דלא כפ"ח כיון שכל האחרונים לא השיגו ע"ז) ואם הוא לצורך גדול או שא"א לו לשמוע המגילה קודם שיטעום כדי לחזק מעט מחולשת התענית מותר לטעום מעט כשתיית קאווע וכיוצא בו (מגן אברהם ססי' תרצ"ב):

ו כל המצות אפי' שבתורה מאחרינן לקריאת המגילה משום פרסומי ניסא אא"כ ליכא שהות לעשות שתיהן אם יקרא המגילה לא יהיה לו באפשר לקיים המצוה כיון שהוא מצוה מה"ת ומגילה מדרבנן מצות התורה קודם אע"פ שלא יקרא המגילה כלל אבל מת מצוה דהיינו שמונח בשדה בבזיון מבטלין מגילה וקוברין אותו תחלה ואפי' אם לא יהיה שהות כלל לקרות המגילה דגדול כבוד הבריות שדוחה מצוה דרבנן אבל קבורת מת המונח בביתו מגילה קודמת שהרי אפשר לקוברו אח"כ (וכן הוא הסכמת אחרונים דלא כרמ"א ססי' תרפ"ז) ונוהגין למול קודם המגילה:

ז אפי' ת"ת ששקול כבר כל המצות מבטל לשמוע מקרא מגילה בצבור ואפילו יכול לכנס עשרה מ"מ מצוה מן המובחר לילך לבהכ"נ הוא ואשתו ובניו לשמוע המגילה ברוב עם ומ"מ נ"ל מי שמתפלל כל השנה בקביעות במנין המיוחד לו להתפלל שם א"צ לילך לבית הכנסת:

ח בזמן מרדכי בעת הנס כתיב שהיהודים שבכל מקום נלחמו ביום י"ג ונחו בי"ד ועשו אותו יום משתה ושמחה ובשושן ניתן ליהודים להלחם עם הנכרים גם ביום י"ד ולא עשו. יו"ט עד ט"ו וכיון שבאותו זמן נחלקו לב' ימים ולכן כשקבעו מרדכי ואסתר בהסכמת אנשי כנה"ג לקבוע פורים לדורות חלקו ג"כ אותו לב' ימים והיה ראוי לתקן שכל עיר שהיא מוקפת חומה כמו שושן יהיה דומה לשושן לעשות בט"ו והיה ראוי לתלות הכבוד בשושן ולתקן שכל עיר המוקפת חומה מימות אחשורוש וקראו בט"ו אך כיון שא"י היתה חריבה באותו עת תקנו שכל עיר שהיא מוקפת חומה מימות יב"ן יקראו בט"ו והשאר בי"ד מלבד שושן אע"פ שאינה מוקפת מיב"ן אפ"ה קורין בט"ו מפני שבה נעשה הנס (ר"ן וב"י) ולכן כל עיר שידוע לנו שהיא מוקפת חומה מימות יב"ן עושין בט"ו ואפי' אינה מוקפת חומה עכשיו ואפילו הם בח"ל אפי' הכפרים הסמוכים להם בתוך מיל אפילו אינם נראים או אם נראים אפילו אינו סמוך קורין בט"ו ואם נראה והוא רחוק מיל (עיין במגן אברהם סי' תרפ"א ס"ק ג' וא"ר שהאריך בזה) היה ספק אם הוא מוקף מיב"ן או לאו קורין בי"ד ובט"ו ובלילה ומ"מ לא יברכו רק על קריאתה בליל י"ד ויומו וכן נוהגין בק"ק פראג וכיון דבמדינתנו לא מספקינן כלל בזה בשום עיר לכן לא הארכתי בזה:

ט בזמן שתקנו לקרות המגילה התקינו שיהיו בני הכפרים רשאין להקדים לקרות פעמים בי"א לחדש פעמים בי"ב פעמים בי"ג לפי שבני הכפרים רובן אינן בקיאין לקרות והיו צריכין ליכנס לעיר בפורים לקרות המגילה ולפי שהם מספיקים כל צרכי העיר ולכן הקילו עליהם שכשחל יום ב' או יום ה' שקודם פורים בא' מאלו הימים דאז בלא"ה היו בני הכפרים מתכנסים לערים לשמוע קריאת התורה ולדין ואז קורין גם שם המגילה כדי שיהיו פנוים בפורים להספיק צרכי העיר ולכן אף שבזמ"הז אין דין זה נוהג מ"מ המפרש בים וכיוצא בו בענין שלא יהיה לו מגילה לקרות בו בפורים מותר לקרות בא' מאלו הימים בלא ברכה ואם א"א לו להמתין עד י"א בחדש יקראנו אפי' מר"ח שכל החדש נהפך לשמחה כדכתיב והחדש אשר נהפך ומ"מ אם נזדמן לו אח"כ מגילה בי"ד חוזר וקורא אותה בברכה אפילו קראה בי"ג דעכ"פ היה שלא בזמנה (ועיין מגילה י"ט תוס' ד"ה בן כפר) ואם לא נזדמנה לו עד יום ט"ו אפשר דא"צ לחזור ולקרות כיון שכבר קרא אבל אם לא קרא כלל חייב לקרותה בט"ו בלא ברכה אבל אחר ט"ו אין זמנה כלל שנאמר ולא יעבור וכל הקורא המגילה בלא זמן הקבוע (לא) צריך לקרותה דוקא בעשרה כיון שאין קורא בזמנו:

י אין קורין מגילה בשבת אפילו המקומות שהם מוקפים חומה שקורין בט"ו כשחל בשבת מקדימים לקרות בע"ש לפי שגזרו חז"ל כיון שהכל חייבין ואין הכל בקיאין בקריאה שמא יטלנו בידו לילך אל הבקי ויעביר ד' אמות בר"ה ולפי שאסור לקרות בו באותה שבת לכן אסור גם לטלטל אותה אבל כשחל י"ג בשבת מותר לטלטל המגילה דמ"ש שבת זה משאר שבתות השנה ומ"מ אין נכון להביא המגילה לבהכ"נ אפי' במקום שערבו דמ"מ מכין משבת לחול דומיא להביא יין להבדלה בסי' תרס"ז (ועיין בכלל קל"ג סי' ז' מה שכתבתי שם) ושאר הדינים מבוארים בש"ע סי' תרפ"ח סעיף ו':

יא הכל חייבין בקריאת המגילה אחד אנשים ואחד נשים וגרים ועבדים אפילו אינם משוחררים (כ"כ המגן אברהם מדכתב הטור סתם עבדים ופליג על הב"י) וחייב לחנך גם הקטנים שהרי כלם היו בגזרת להשמיד ולהרוג ולאו דוקא לקרות כל אחד לעצמו אלא אפי' אם שומע מפי הקורא יצא י"ח ובלבד שישמע ממי שהוא חייב בקריאתה לפיכך אם היה הקורא חש"ו השומע ממנו לא יצא אפילו קטן שהגיע לחינוך (במגן אברהם סי' תרפ"ט ס"ק ד' מסופק בזה ועיין א"ר) וכן נשים אע"פ שמחוייבות מ"מ אין עליהם חובת קריאה אלא חובת שמיעה שמחוייבות לשמוע מאיש ואפי' לעצמה לא תקרא אלא שיקרא לפניה איש (לשון זה שכתב המגן אברהם ס"ק ו' לא נמצא בז"ח רות והגר"א הביא לשונו ואינו מוכרח אם ר"ל אינה קוראת לאחרים אבל לעצמה קוראה וצ"ע) ומיהו נ"ל דאם אין לה מי שיקרא לפניה תקרא היא לעצמה במגילה כשרה ומברכת אקב"ו לשמוע מקרא מגילה וכיון שהנשים חייבות ולכן צריך כל א' לקרוא בביתו לפני המשרתת ובנותיו:

יב כבר כתבנו שמצוה מן המובחר לשמוע המגילה בבהכ"נ במקום שיש רוב אנשים משום רוב עם כו' ועכ"פ לכתחלה צריך לחזור שיהיו עכ"פ י' אנשים גדולים בזמן קריאתה משום פרסומי ניסא ואם נשים מצטרפות לעשרה מסופקים הפוסקים כיון שגם הם מחוייבות אפשר דמצטרפות או אפשר דמ"מ לא מצטרפות ואם א"א בעשרה קורין אותה ביחיד דקורא בזמנו איכא פרסום הנס בשאר מקומות ומ"מ אם באותה העיר קורין בצבור רק איזה יחיד לא שמעה יכול לקרותה אפי' לכתחלה ביחיד כיון דכבר נתפרסם הנס על ידי קריאת הצבור (ס"ס תר"ן):

יג אם אין שם מנין אם כולם יודעים לקרות כל א' קורא לעצמו כמו בתפלה דאין הש"ץ מוציא בפחות מי' ובדיעבד אם א' קרא ונתכוין הקורא וגם השומעים להוציא יוצאין וי"א דאפילו לכתחלה יותר טוב שא' קורא ויוציא את האחרים משום ברוב עם כו' ואמנם אם א' יודע והאחרים אינן יודעין לכ"ע יקרא זה ויוציא האחרים (ססי' תרפ"ט):

יד המגילה נקראת ספר ולכן צריכה להיות כתובה על קלף וככל משפטי דיני כתיבת ס"ת ומבואר בסי' תרצ"ח ובהגמיי' וז"ל למנין שיטין ורחב ג' למשפחותיכם ובין שיטה לשיטה כו' ושיעור גליון למעלה ג"א ולמטה ד' ובין דף לדף ב"א וכל פרשיותי' סתומות כו' וצריך לתופרה בגידין ואם תפרה בחוטי פשתן פסולה ואם אין לו גידין כ"כ לתפור כל המגילה בגידין ע"ש כיצד תופרין (ודוקא כשאינה תפורה כולה אבל אם תפורה כולם בגידין א"צ לדקדק כמה תפירות וכן משמע להדיא ברמב"ם בפ"ב הל' י"א) ואין לעשות בה נקודות או לכתוב בה הטעמים מ"מ בדיעבד כשר ואפי' לכתחלה מותר אם אין שם מי שיודע לקרות כהוגן או להקרות לש"ץ ומ"מ אם אין הטעמים במגילה מותר לקרות בלא טעמים ובלבד שיקרא התיבות כראוי שלא יקרא תיבה שמשמע עבר או עתיד ויקרא להיפך כגון ומרדכי יושב לא יקרא ישב וכן והמן נופל לא יקרא נפל דבזה לא יצא אבל אם קורא יהודי שצריך לקרות בי' א' וקורא יהודיים כיון שאין הענין משתנה יצא (תר"ץ) ובכל אלו מותר לקרות בברכה אבל אם אין לו מגילה הכתובה כדין אלא שנכתבה או נדפס על הנייר או בספרים נדפסים שלנו אע"ג דעכ"פ יקרא בו כיון שאין בכל העיר מגילה כשרה אבל לא יצא ידי מצוה ופשיטא שאין מברכין על קריאתה ואסור לגזול מגילה ולקרות בה ופשיטא שאין מברכין דהוי בוצע ברך ומ"מ אם קרא בה יצא בדיעבד דאין גזל בקול (תרצ"ח):

טו כשיקרא בצבור לא יקרא מיושב מפני כבוד הצבור אבל כשיקרא ביחיד מותר לקרות בין עומד ובין יושב ומותר שיקראוה שנים אע"ג דבכל מקום אמרינן תרי קלי לא משתמעי מ"מ במגילה איידי דחביבא מתכונים לשמוע:

טז צריך לקרותה כולה מתוך הכתב ואם קראה ע"פ לא יצא וצריך שתהיה לכתחלה כתובה כולה לפניו שלא יחסר בה אפילו אות א' ובדיעבד אפילו היה חסר כמה תיבות וקראם בע"פ יצא. ומיהו י"א דבתיבות שאינם מפסידים הקריאה אף על פי שלא קראם כלל יצא אבל במפסידים הקריאה לכ"ע לא יצא כגון וימי הפורים לא יעברו והשמיט לא או מתנות לאביונים השמיט המ"ם ולפי שאין הכל בקיאים בזה מה הוא מפסיד הקריאה ומכ"ש שי"א שלעולם חוזר ולכן לעולם אפי' השמיט אות א' יחזור ויקרא בלא ברכה ואם השמיט ויודע שזה מפסיד הקריאה יחזור ויקרא בברכה וא"כ אם קרא ומרדכי ישב כו' וכן והמן נפל אפי' כבר סיים כל המגילה צריך לחזור ולקרותה בלא ברכה. ואם חסר במגילה ענין שלם אפילו באמצע או שחסר מתחילה או מסופה אפילו אינו ענין שלם אפילו בדיעבד לא יצא וכן אם היו בה אותיות מטושטשות ואין רישומן ניכר ביותר מחציה. ונ"ל דה"ה אם היו נפסקין האותיות חשוב כחסר:

יז מי שתופס בידו מגילה שאינה כשרה או חומשין שלנו שבדפוס לא יקרא עם הש"ץ דשמא יתן דעתו על מה שהוא קורא וקריאתו הוי כקורא בע"פ ואפי' אם הוא יתן דעתו ויכוין למה שאומר הש"ץ אפ"ה חיישינן שמא ישמע אחר לקריאתו ויכוין לצאת בזה (ובזה מתורץ דיוק של מ"א ועיין בב"י בשם רשב"א ובשם א"ח ושניהם אמרו ד"א) וכן לא יסייע שום אדם ע"פ לחזן ולכן אותם הפסוקים שאומרים הקהל צריך החזן לחזור ולקרותם מתוך מגילה כשרה:

יח אסור להפסיק בקריאתה ולשהות בינתיים אלא יקראנה בטעם א' ומכ"ש דאסור לשוח. ומ"מ בדיעבד אפי' שח וכ"ש אם שהה אפי' שעה ויותר ואח"כ חוזר למקום שפסק וגמר יצא ודוקא אם שח הקורא דעכ"פ קרא כולה אבל אם שח השומע ולא שמע אפילו תיבה א' כבר בארנו לעיל בסי' ט"ז שצריך לחזור ולקרות כדאיתא שם וכן אם קרא אותה והוא מתנמנם יצא כיון שעכ"פ קרא אבל אם שמעה מתנמנם לא יצא:

יט קרא ודילג תיבה א' או פסוק א' אע"פ שגמר כולה אין תקנה לקרות אחר כך מה שהשמיט אלא צריך להתחיל מאותה תיבה שהשמיט ולקרות כסדר ואם לאו לא יצא:

כ נשים וע"ה או שאין מבין לה"ק אע"פ שאינם יודעים ומבינים כלל אפ"ה יצאו דעכ"פ איכא מצות קריאה ופרסומי ניסא:

כא הקורא המגילה צריך לכוין להוציא כל השומעים וגם השומע צריך שיכוין לצאת. וצריך שישמע כל המגילה ואם לא שמע אפילו תיבה אחת חוזר כדלעיל אבל אם לא כיון בכל תיבה יצא דלא גרע מנשים וע"ה:

כב הקורא צריך שיאמר י' בני המן ועשרת הכל בנשימה אחת להודיע שכלם נהרגו ונתלו כא' ונוהגין לכתחלה לומר בנשימה א' מחמש מאות איש עד עשרת ועשרת בכלל ובדיעבד אפי' הפסיק בין י' בני המן יצא ומה שנוהגין במקצת המקומות שכל הקהל אומרים י' בני המן אינו מנהג אלא הקורא יאמרם לבד והקהל ישמעו כמו כל המגילה:

כג מנהג כל ישראל שהקורא פושט כל המגילה ואינה מניחה כרוכה אלא כופל אותה דף על דף כאגרת שכן המגילה נקרא' אגרת הפורים אבל השומעים אינם צריכים לפשטה וגם המנהג שהקהל אומרים ד' פסוקי גאולה בקול רם וצריך הקורא להמתין עד שיסיימו ואז יקרא הוא ממגילה כשרה (תרצ"א):

כד הקורא את המגלה מברך ג' ברכות על מקרא מגילה ושעשה נסים ושהחיינו ואין מברכין לשמוע מקרא מגילה כמו בשופר דמשמע דאם אינו משמיע לאזנו לא יצא ובאמת יצא משא"כ בשופר דעיקר תלוי בשמיע' האוזן ואם לא בירך וקרא יצא י"א דביום אין מברכין שהחיינו כיון שכבר בירך בלילה אבל בכל מדינתינו נוהגין שמברכים גם ביום שהחיינו דעיקר זמנה ביום (כתב הגר"א אע"ג דעיקר מצותה ביום כמש"כ המ"א מ"מ כיון שבירך בלילה יצא דלא גרע מבירך אסוכה ולולב בשעת עשיה אבל המ"א כתב דלמ"ד דעיקר מצותה ביום צריך לחזור ולברך שהחיינו מ"ש הגר"א מסוכה בשעת עשיה י"ל כמש"כ הרא"ש סוף סוכה בשם ר"ש מאיברא דדוקא בשעת עשיה אבל אם לא בירך בשעת עשיה ולא בשעת מצותה לא יצא ואע"ג דהרא"ש כתב שם דלדידן אין מברכין ביום ב' שהחיינו על לולב צ"ל דזה עדיף כיון שבירך בראשון בשעת מצותה וא"כ ה"נ הרי בירך בשעת מצותה בלילה י"ל דהתם על כ"פ עיקר מצותה הוא ביום א' משא"כ במגילה דאדרבה עיקר מצותה ביום ולכן מברכין וכללא היא כל מקום שהלכה רופפת הלך אחר המנהג:

כה אחר שקרא המגילה כורכה כולה ומניחה לפניו ומברך ברכת הרב דגנאי הוא שהמגלה תהיה מונחת כך ואפילו התחיל ואמר ברוך אתה כיון שלא אמר השם יפסיק ויכרוך ואח"כ יחזור ויתחיל אבל אם כבר אמר השם צ"ע אם יחזור לתחלת ברכה בשביל זה (עיין א"ר תר"ץ):

כו אם נשתתק הקורא באמצע המגילה וצריך אחר לקרות א"צ לברך שהרי כלם יצאו בברכתו (והמ"א כתב דצריך לחזור לראש אבל א"ר כ' דמתחיל ממקום שפסק דל"ד לתורה דהתם המברך מברך לעצמו ולא להוציא הצבור משא"כ הכא שמברך להוציא הצבור ודמי לשופר ודבריו נכונים בטעמם):

כז בברכת שהחיינו של יום יכוין גם על מצות משלוח מנות ומתנות לאביוני' ומ"מ אם אין לו מגילה אין מברך שהחיינו בשבילם דזה נוהג בשאר ימים:

כח חייב כל אדם אפי' עני המקבל צדקה ליתן לפחות ב' מתנות לב' עניים דהיינו מתנה א' לא' וכן לשני דכתי' ומתנות לאביונים משמע ב' מתנות לב' אביונים ואין מדקדקין במעות פורים אלא כל הפושט יד ליטול נותנים ואם הוא במקום שאין עניים שם יכול לעכב מעות פורים עד שיבואו עניים או שישלחם למקום שירצה:

כט חייב כל אדם לשלוח עכ"פ לאדם א' ב' מתנות כמש"כ ומשלוח מנות איש' לרעהו משמע ב' מנות לאחד וכל המרבה לשלוח לריעי' ה"ז משובח ומ"מ מוטב להרבות במתנות לאביונים מלהרבות בסעודתו ובשלוח מנות שאין שמחה גדולה ומפוארה אלא לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות ודומה לשכינה שנאמר להחיות לב נדכאים (רמב"ם):

ל כיון שכל הנס היה על ידי יין כי בתחלה נטרדה ושתי ע"י משתה ובאה אסתר וכן ענין המן ומפלתו היה על ידי יין ולכן חייבו חכמים להשתכר ולפחות לשתות יותר מהרגלו כדי לזכור הנס הגדול וחמנם היודע בעצמו שיזלזל אז במצוה מן המצות כנט"י וברכה וברהמ"ז או שלא יתפלל מנחה או מעריב או שינהוג קלות ראש מוטב שלא ישתכר וכל מעשיו יהיה לשם שמים:

לא לא נקרא מנות אלא דבר שראוי לאכול כמות שהוא בלא תיקון כגון בשר ודגים מבושלים ולא חיין או מיני מתיקה או פירות או כוס יין ומי דבש וכיוצא בו (נ"ל דמירושלמי פ"ק סוף הלכה ד' משמע דאם שלח לעני דבר מאכל יצא ג"כ משום מתנות לאביונים ולא משום משלוח מנות דגרסינן שם ר' יודן נשיאה שלח לר' הושעיא רבה חדא עטם וחד לגין דחמר שלח ליה וא"ל קיימת בנו ומתנות לאביונים חזר ושלח לו חד עיגול וחד גרב דחמר שלח וא"ל קיימת בנו ומשלוח מנות משמע מזה דמתחלה ששלח לו מתנה קטנה הוא כדרך שנותני' לאביונים ואח"כ כששלח לו מתנה מרובה אמר דזהו משלוח מנות משמע מזה שאם שולח דבר פחות לעשיר אינו יוצא בזה ידי משלוח מנות):

לב סעודת פורים היא מצוה מדרבנן וחייב לאכול ולשתות ולשמוח ועכ"פ צריך שתהיה הסעודה ביום וכן משלוח מנות ומתנות לאביונים כדכתיב ימי משתה כו' ובבהמ"ז מזכיר על הניסים ואם שכח אפי' היה בסעודה ראשונה שאכל ביום אינו חייב לחזור (א"ר בשם תה"ד סי' ל"ח וכנ"ל דכ"מ בירושלמי פ' ג"ש הל' ד') ואם התחיל לאכול מבעוד יום ונמשכה בלילה אעפ"כ מזכיר עה"כ ואם חל בע"ש וקידש בתוך הסעודה מזכיר אם לא התפלל עדיין אבל אם כבר התפלל אינו מזכיר ונ"ל דלפי מה שנתבאר לעיל כלל קי"ח סי' ד' דאם אכל בליל' חייב להזכיר של עכשיו וא"כ היה בשבת היאך יאמר תרתי דסתרי וכיון דאין הזכרת עה"נ חמור כ"כ לכן יאמר רק של שבת:

לג גם נשים חייבות במשלוח מנות ומתנות לאביונים ומ"מ אשה שיש לה בעל סומכת שבעלה שולח בשבילה ואינו נכון אלא יש להחמיר:

לד פורים מדינא מותר במלאכה דאע"ג דכתיב משתה ושמחה וי"ט מ"מ לא קבלו עליהם לעשותו יו"ט ומ"מ אח"ז נהגו מעצמם במקצת מקומות שלא לעשות בו מלאכה ובמקום שנהגו שלא לעשות אין עושין והעושה אינו רואה ריוח מאותה מלאכה ואנו נוהגין שלא לעשות מלאכה אלא לצורך פורים או ע"י נכרי מ"מ מותר לכתוב אפילו אגרת שלום וכן פינקס חובותיו וכל דבר שא"צ עיון גדול וכ"ש לכתוב דבר מצוה:

לה כל מצות פורים אינו נוהג אלא ביום י"ד לקורין בו ביום או בט"ו להקורין בו אבל של זה בזה אינו נוהג ומ"מ נוהגין בשמחה ומשתה קצת בב' הימים אבל אינו מדינא כלל וכלל דהא כתיב נזכרים ונעשים ואיתקש עשיה דהיינו המשתה והשמחה לזכירה שהיא הקריאה:

לו ב' ימים י"ד וט"ו אסורים בהספד ותענית ונחלקו הפוסקים אם נוהג בו אבלות מדכתיב שמחה ולכן אבל תוך ז' יזהר בכל דיני אבילות חוץ מנעילת הסנדל וישיבה ע"ג קרקע שהוא דבר שרואין הכל וכ"ש דדברים שבצנעה נוהג וכ"ש דאסור לראות כל מיני שמחה ואם יוכל לאסוף מנין לביתו לקרות המגילה מוטב וא"ל יתפלל בביתו וילך לבהכ"נ לשמוע קריאת המגילה ובשחרית ילך לבהכ"נ ואם חל במ"ש ילך לבהכ"נ:

לז האבל חייב לשלוח מנות ומ"מ לא ישלח דבר של שמחה וכ"ש דחייב במתנו' לאביונים אבל אין שולחין לאבל כל י"ב חודש כל דבר אפילו אינו של שמח' אבל אם האבל הוא עני מותר לשלוח לו מעות או דבר שאינו של שמחה ואם אין בעיר רק האבל עם אחר חייב לשלוח לאבל כדי לקיים מצות משלוח מנות:

לח מי שמת לו מת בתענית אסתר נמצא בלילה שהוא אונן קודם קבורה לא יאכל בשר וישתה יין שהרי בלילה אין חייב כלל ויקרא המגילה וגם יקרא ק"ש ותפלה וביום שיקברו את המת ימתין עד לאחר הקבורה ואז יקרא ק"ש ותפלה ויקרא המגילה ואם שמע קודם הקבורה יצא ומכ"מ נכון לחזור ולקרותה בלא ברכה ומ"מ לא יניח תפילין כיון שהוא יום ראשון לקבורה כדין אבל. ועיין בחבורי חכמת אדם בקו' מצבת משה:

לט מותר לישא אשה בפורים ולעשות סעודה ואין בזה משום מערבין שמחה בשמחה וכל שכן שמותר לעשות פדיון הבן. והמ"א כתב דיעשה החופה ביום י"ג:

מ יום י"ד וט"ו שבאדר ראשון אסור ג"כ בהספד ותענית אבל שאר דברים אין נוהגין בהם. וי"א שחייב להרבות במשתה ושמחה בי"ד של אדר א' ואין נוהגין כן מכל מקום ירבה קצת בסעודה לצאת ידי כלם ולכולי עלמא אין אומרים על הניסים:

מא מי שאירע לו נס וכ"ש בני עיר יכולין לתקן בהסכמה וקללה עליהם ועל הבאים אחריהם לעשות אותו יום לפורים (והפ"ח בסי' תצ"ו חולק עליו בסעיף י"ד ונ"ל דאותה סעודה שעושין בשביל הנס הוא סעודת מצוה אף לפי דבריו כמש"כ ביש"ש ב"ק סימן ל"ז דכל סעודה שעושין לזכר נפלאות ה' היא סעודת מצוה ע"ש דלא כמו שכתב הפ"ח דהוי סעודת רשות שלא ראה דברי היש"ש שלא נדפס בימיו ועוד נ"ל דלא כפ"ח שהרי ר' יעב"ץ לא התענה בט"ב שנדחה כראב"צ מפני שיו"ט שלו הוא והיינו דס"ל לא בטלה מג"ת כמש"כ הפ"ח וא"כ קשה כיון דקי"ל בטלה וכן אותן יו"ט עושים בשביל מצוה הם ממג"ת כדאיתא בירו' מגילה דף ג' אינש דיהוי להון אעין כו' ואם כן מה ראה שלא להתענות אע"כ דלענין זה בטלה שלא לעשות היו"ט על כל ישראל אבל כל יחי' בזמן המצוה יו"ט שלו הוא ויותר נ"ל דיוכל להיות שראב"צ ס"ל ג"כ בטלה מג"ת ואפ"ה לא התענה דדוקא יו"ט לכל ישראל בטלה וה"נ כיון שעושין לזכר נפלאותיו הוי מצוה):

וכן אנו עושי' על הנס שנעשה לנו בשנת תקס"ד אור ליום ט"ז כסליו שהיתה הריגה בחצר שאני דר בו מחמת הבערה שיצא ללהב מן פולווער ונפלו כמה בתים בחצר וגם בית אחד שלי ומחדר שהיו שם כל ב"ב נפל ב' חצי חומה וקורה א' והחומה נפל על בתי וויטקה עד שהיה כפסע בינה לבין המות וכן אשתי נתפצעה בפניה והשפה העליונה לכמה חתיכות והשנים התחתונים כלם נשברו בפיה וגם בחדר שישבתי שם עם בני נשברו החלונות והדלת ונתבקעו החומות וגם נעשה בגב בני ב' נקבים ומכל ב"ב כלם וממני אין אחד שלא יצא מהם עכ"פ איזה טיפות דם והש"י ברחמיו וחסדיו חשב לנו הדם כקרבן לכפר והצילנו ונשארנו כולנו בחיים אף שהיה לי היזק גדול כמה מאות אדומים החליף הש"י בחסדיו דמים לדמים וזולתינו נהרגו בעו"ה בחצרי ל"א נפשות וגם בחצר המנוח מהו' נח במהו' פייבש ובנו הנגיד הרבני המופלא מהו' פייבש נתבקעו החומות והכיפות והדברים ארוכים לכתוב השגחת השמים על אנשי החצר מי שהיה ראוי להציל או להזדמן לשם מחצרות אחרים שיהרגו ולהראות כי עיניו על כל דרכי איש ולמען ספר נפלאות ה' כדכתיב זכר עשה לנפלאותיו קבלתי עלי ועל זרעי בל"נ יום ט"ו כסליו אחר שהוא בלא"ה במדינתינו בהרבה קהלות יום תענית לח"ק ג"ח לעשותו כמעט חציו לה' עכ"פ ומי שיוכל יתענ' ובלילה שאחריו יתאספו יתד תיכף אחר מעריב וידליקו נרות כמו בי"ט ולומר שיר היחוד כולו בנעימ' ובמתון שיר הכבוד בזמרה ואח"ז מזמורי תהלים במתון ואלו הם קי"א קי"ו קי"ז כ"ג ל"ד ס"ו ק' ק"ג קכ"א ק"ל קל"ד קל"ח קל"ט קמ"ג קמ"ח ק"ן ואח"ז לעשות סעודה ללומדי תורה למי שאפשר וליתן צדקה כברכת ה' כפי השגת ידו ה' ירפא שבר עמו:

ברוך שהחיינו וקיימנו לזמן הזה וראיתי שנגמר חיבורי חיי אדם אמרתי אודה לה' כי טוב אבא ביתו בעולות ואזבחה לו תודה ויה"ר שתהיה האמירה נחשב לקרבן כאלו הקרבתי תודה ואמרתי עליו המזמור וזה פירושו:

מזמור לתודה פירש"י לאומרה על קרבן תודה וצ"ע שהרי' בערכין פ' ב' וכ"פ הרמב"ם בפ"ב מהל' כלי המקדש דאין אומרים שירה אלא על חובת צבור וכ"כ התוספת בהדיא שם דעל קרבן יחיד אפי' על חובתו א"א שירה ונראה לי דכונת רש"י ע"פ מה שכתב הרמב"ם סוף הל' מע"ק בשעת סמיכה מתודה על חטאת עון חטאת כו' ועל תודה ושלמים ל"ל שאינו מתודה אלא אומ' דברי שבח ע"ש וזהו כוונת רש"י שבשעת סמיכה אומר על תודה מזמור לתודה:

הריעו לה' כל הארץ לשון זה מצינו במזמור ל"ב שירו לו שיר חדש הטיבו כו' בתרועה וידוע שכ"מ שנאמר שיר חדש ולא שירה קאי על לע"ל שנמשל לזכר ובמזמור מ"ג הריעו לאלהים כו' כי ה' עליון כו' ובמזמור צ"ח דקאי נמי על לע"ל שיר חדש כו' הריעו לה' כל הארץ ובמזמור ס"ו הריעו כו' איתא בש"ט זש"ה אז אהפוך משו' דקשה למדרש לשון הריעו לכן מפרש דקאי על העתיד וכן כאן במזמור לתודה שאמרו במדרש שכל הקרבנות יבטלו לעתיד לבא חוץ מן התודה וכן כל התפלו' יבטלו חוץ מן ההודא' והטעם פשוט כי כל הקרבנו' באין על חטא חוץ מן התודה שהיא על הנס והנה כתיב אשרי העם יודעי תרועה והענין הוא כמו שהארכנו במקום אחר כי ע"י תקיעת שופר מתעורר הדין למעלה רק ע"י שאנו תוקעין בשופר יחרדו הלבבות כמ"ש היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו ומכח זה חוזרין בתשובה ואז הדין נהפך למעלה לרחמים כי עי"ז שאנו מעוררים בעצמנו הדין עלינו ואומרי' הרי אנו מעוררים הדין לקבל עלינו כל גזירותיך כמו שכתבנו ע"פ למשפטיך עמדו ר"ל דוד המע"ה אמר הרי אנו עומדים לקבל משפטיך ועל ידי זה מעורר הרחמים וסגולה זו אינו אלא לאותם שהם צדיקים ויכולים לעורר הדין ולעתיד לבא שאז כל העמים יטו שכם אחד לעבדו. ולכן אמר הריעו לה' כל הארץ כי אז כל העולם יכולים לתקוע בשופר ולעורר הדין:

עבדו כו' בשמחה בואו כו' ברננה כמש"פ בזוהר דהכהנים הם מסטרא דשמחה והלוים מסטרא דרננה והיינו עבדו שהיא עבודת הכהנים בקרבן בשמחה והלוים יהיו ברננה. או י"ל ע"פ דאי' בילקוט אמור סי' תשנ"א ע"פ והיית אך שמח שהוא מיעוט אמר הקב"ה בעה"ז אין השמחה בשלימו' אבל לע"ל תהיה השמחה שלימה וז"ש עבדו כו' בשמחה:

בואו ברננה. עפ"י דאיתא בש"ט ע"פ שמחו בה' כו' והרנינו כל ישרי לב אמרו הצדיקים לנו אתה נותן רק הגילה ולישרים הרננה אמר הקב"ה רננו צדיקים ולכן לע"ל שיהיו כלם צדקים אמר בואו לפניו ברננה:

דעו כי ה' הוא אלהים. ידוע כי האושר המקוה לע"ל הוא להשיג האמת איך הנהגת הקב"ה הוא הכל בחסד ודין וכמו שאנו אומרים היחוד הגדול ה' הוא האלהים כי אז כלם יודעים אותו כמש"כ וידעו אותי וע"ז אמר עתה כי ה' הוא אלהים:

הוא עשנו ולא אנחנו והקרי הוא לו בוא"ו כי בע"הז כאשר רואה אדם שמצליח הוא תולה בעצמו ואומר כחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה אבל לע"ל יכירו הכל כי הוא עשנו לשון תיקון כי הכל נתקן ממנו ית' ולא אנחנו עשינו שום דבר:

בואו שעריו בתודה היינו בקרבן. חצרותיו בתהלה היינו התפלה כדאיתא במדרש:

הודו לו ברכו שמו היינו ה' הוא האלהים כי לה' רומז על ה' ושמו הוא האלקים כמש"כ ביום ההוא כו' ה' אחד ושמו אחד. כי טוב ה' לעולם חסדו כי החילוק בין חסד לאמת כמש"כ הרד"ק אמת הוא מה שראוי לאדם מצד מצותיו וחסד הוא בחנם והנה חסד ה' הוא לעוצם וכדאיתא במדרש שקודם מ"ת היה זן העולם רק בחסדו וזהו לעולם משא"כ אמונתו הוא רק לדור ודור כדכתיב לאלף דור: