חיים תחילה/כד

אופן כד

ואיכא למדרש עוד עמ"ש בהקדמת התיקונים דף י' ע"א תקונא ה': בראשית, בת ראשי, אלה ראשי בית אבותם. בת עלה אוקמוה מארי מתני', בת בתחילה סימן יפה לבנים יע"ש. ונקדים עוד מ"ש בסוף תענית דף ל"א [ע"א]: ת"ר ארבע משפחות היו בארץ ישראל כו', מיוחסות שבהם אומרות, תנו עיניכם במשפחה, שאין אשה אלא לבנים יע"ש.

גם אמרו בפסחים דף מ"ט [ע"ב]: ת"ר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח. לא מצא בת ת"ח, ישא בת גדולי הדור כו'. וא"כ זהו כונת דברי התיקונים לפום ריהטא, כי מבראשית, בית ראשי דהיינו, שיקח בת ראשי ישראל, כדכתיב (שמות ו' י"ד) אלה ראשי בית אבותם. והיינו מ"ש מארי מתני', בת בתחילה, ר"ל מי שלוקח בת מאותם שיש להם הקדמה בתחילה, כמ"ש ישא בת ת"ח, בת גדולי הדור כו' ואח"כ אם לא מצא אזי סימן יפה לבנים. כמו שאמרו המיוחסות, תנו עיניכם במשפחה, שאין אשה אלא לבנים. ומובטח לו, שבניו ת"ח והשתא יכונו ישא כו' אלו קשרים.

וזהו הרמז לעיני כל ישראל. ע"ד שאמרו, תנו עיניכם במשפחה. בראשית, בית ראש, דהיינו שיתנו עיניהם ליקח בת ראשי. כמ"ש ישא בת ת"ח ובת גדולי הדור וק"ל. בעיקר דברי המאמר דקאמר לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו וישא בת ת"ח ומובטח לו דבניו ת"ח. הנה כל המפרשים אחזו צער תיבת כל, מה אתא לרבות. גם במ"ש ומובטח לו שבניו ת"ח, מאיזה צד הוה סלקא דעתך לומר, דלא יהיו בניו ת"ח, שהוצרכו רז"ל להבטיחו על זה.

ואפשר לומר ע"פ מ"ש בתורת כהנים סדר בהר, והביאו רש"י בפירוש החומש ע"פ [ויקרא כ"ה כ"ה]: כי ימוך אחיך ומכר מאחוזתו, מלמד שאין אדם רשאי למכור שדהו, אלא מחמת דוחק עוני; מאחוזתו, ולא כל אחוזתו, למד דרך ארץ, שישייר שדה לעצמו. וכן אמרו בתורת כהנים, יכול יצא מכל נכסיו בבת אחת, ת"ל מאחוזתו מאחוזתו ולא כל אחוזתו. מבואר הטעם בדברי הרמב"ם בסוף פ"ה מהלכות דעות הלכה י"ב, דשמא יעני ויטריח על הבריות יע"ש.

עוד נקדים מ"ש בברכות דף מ"ב ע"א: אביי אמר, אף אנו נאמר תכף לת"ח ברכה. שנאמר [בראשית ל' כ"ז] נחשתי ויברכני ה' בגללך. אי בעית אימא, (דף י"ב ע"ב) מהכא [בראשית ל"ט ה'] ויברך ה' את המצרי בגלל יוסף. ופירש"י ז"ל, תכף לת"ח המקרבו אליו ומאריחו בביתו - ברכה בביתו יע"ש. ויש לדקדק במ"ש אביי אף אנו נאמר, דמה הלשון אומרת, אף אנו נאמר כאילו היה הדבר הזה אשר דיבר אביי, היה ס"ד שלא היה לנו לאומרו. ולמה לא אמר כלשון האמור בכל מקום: אביי אמר תכף לת"ח ברכה, ככל הנך דלעיל.

ונראה לפרש עפ"י מ"ש בבראשית רבה ס' ויצא פרשה ע"ג סימן ו' ע"פ [בראשית ל' ל'] ויברך ה' אותך לרגלי, כל מקום שהצדיקים הולכים, ברכה משתלחת. ירד יעקב אצל לבן ובאת ברכה לרגלו, שנאמר, ויברך ה' אותך לרגלי; ירד יוסף אצל פוטיפר, באה ברכה לרגליו, שנאמר ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. ופירש הרב מוהר"ש יפה שם וז"ל: שמ"ש כל מקום שהצדיקים הולכים, הברכה משתלחת. לאפוקי, שאינו משום מזל ורגל טוב כמ"ש הרב אבן עזרא. והכי אמרו בפרקי רבי אליעזר [פרק ל"ו]. אלא שהצדיקים, מפני צדקתם, כי דרך הצדיקים שהם הולכים, מתברך בהשגחה. ודייק ממה שנזכר ה' בברכות אלו, נראה שאינם לפי המזל.

אבל לפי זה קשה, דזה דרך גאוה ליעקב, שיאמר שצדקתו עמדה לו כו' יע"ש. ולענ"ד נראה לישב לזה, דאין זה סרך גאוה. והוא בהקדים עוד מ"ש בב"ר סדר תולדות פרשה ע"ו, ע"פ [בראשית כ"ז כ"ח] ויתן לך האלהים מטל השמים. כתיב [איוב כ"ט י"ט] שרשי פתוח אלי מים וטל ילין בקצירי. אמר יעקב, ע"י שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים, זכיתי להתברך בטל, שנאמר ויתן לך האלהים מטל השמים ע"כ.

וי"ל במאמר הלזה, במאי דנקיט כינוי התורה למים ולא נקט תורה כמשמעו, או בשאר מיני משלים שהתורה נמשלה כמ"ש רז"ל בדברים רבה. וגם יש לדקדק, מה שכר גדול הוא להתברך בטל, יותר מן הגשם, שהיא יותר טובה ורווחא. ומה גם דכמה שאר ברכות הרבה הנאמרות בפסוקים: ומשמני הארץ ורוב דגן כו' יעבדוך עמים כו', ולמה נקט הא טפי משאר ברכות. ועל הכל קשה ג"כ בכאן כקושית הרב מוהר"ש יפה ז"ל, דזה דקא משתבח יעקב בתהלתו ע"י שעסקתי בתורה, זכיתי להתברך בטל, מורה ח"ו חוטר גאוה. -

וכדי לישב כל זה נקדים מ"ש בפ"ק דתענית דף ז' [ע"ב], ע"פ הוי כל צמא לכו למים. אמר רבי חנינא בר אידי, למה נמשלה דברי תורה למים, לומר לך, מה מים מניחים מקום גבוה והולך למקום נמוך, אף דברי תורה אין מתקיימים אלא במי שדעתו שפלה. עוד נקדים מ"ש הרב יערות דבש: דטל הוא בא מאת השי"ת, בלי שום דבר המהווה אותו כמו הגשם, שהם באים על ידי האדים העולים מן הארץ, כדכתיב ואד יעלה מן הארץ. אבל הטל, הוא נעשה יש מאין מתנה מהשם יתברך יע"ש.

עוד נקדים מ"ש הרב נזר הקודש ריש סדר ויצא בשם הזוהר וחכמת האמת, דמעלת הת"ח העוסקים בתורה ותורתם אומנותם וזכו לכתר (דף י"ג ע"א) תורה כראוי, הקב"ה משגיח עליו בכבודו ובעצמו. כי שכינת עוזו יתברך, הוא תמיד במקום אור תורה, והנהגתו ע"י שם הויה ב"ה והוי שלא כדרך טבע יש מאין. שהקב"ה המציא תחילה השמים והארץ, יש מאין, שהוא חוץ לטבע כו' יע"ש. ובזה פי' הרב נזר הקודש שם ענין יעקב, שהלך לגבי לבן בלא כלום ואמר: עזרי מעם ה' עושה שמים וארץ, שהשי"ת עושה יש מאין יע"ש.

וידוע מ"ש בפ"ק דסוטה דף ה' [ע"ח]: אני את דכא, שהקב"ה שוכן עם שהוא עניו. ובודאי דזה שהקב"ה שוכן במקום אור תורה, הוא בודאי שלומד תורה בענוה. וכמ"ש רז"ל בכמה דוכתי. וכ"כ הרב אגדת אליהו בפי' הירושלמי, פ"ד דברכות סימן א': דע"י הענוה והשפלות, הקב"ה עמהם בעת לימודם. כדכתיב ואת דכא, אני את דכא יע"ש. ועיין מ"ש בעניותי בדרושים בזה בס"ד.

עוד נקדים מ"ש בסוף מס' סוטה דף מ"ח ע"ב, על מתני' דקתני: משמת רבי, בטלה ענוה ויראת חטא. אמר ליה רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה, דאיכא אנא. ולכאורה קשה, דמה זאת הענוה דקאמר לתנא שלא יתני בטלה ענוה, שהוא עניו, דיהללך זר ולא פיך. וכמ"ש בספר החסידים סימן ט"ו, ומה גם במידת ענוה שצריך לשום עצמו כמי שאינו.

ונראה, דמה שמצינו שאסור לאדם להשתבח בתלמוד תורה ובמעשים טובים שהוא עושה, היינו משום שצריך שיעשה המצוות לשמה לשם פעלם, אבל במידת ענוה, שמשים עצמו כמי שאינו, אדרבא כשאומר בפיו ובשפתיו דנפשו טפלה וכעפר לכל תהיה, אם ירצה אח"כ להיות קפדן וגאה מתבייש, והרי גדר וסייג לקנות מדת הענוה בשלימות, ובלבד שלא ימצא שקרן בדבריו. א"כ, זהו דקאמר רב יוסף לתנא, לא תיתני ענוה דאיכא אנא. ועוד, דיכול לשבח עצמו לתלמידיו ולחבריו כדי שילמדו מדרכיו, כמ"ש שם בספר החסידים.

וא"כ אפוא, זהו כוונת המאמר שרשי פתוח עלי מים, על ידי שהייתי עוסק בתורה שנמשלה למים. והיינו טעמא שהתורה נמשלה למים, שהולכת למקום נמוך. וממילא, נלמד בלימוד תורתו דהיה בענוה, עי"ז זכיתי להתברך בטל, דמי שזכה לכתר תורה כראוי ובענוה, הקב"ה עמו, ועל ידו יתברך תהיה הנהגתו יש מאין, בלי שום מעשה מהתחתונים, כמו הטל, שהוא בא מאתו יתברך, כמ"ש הרב יערת דבש. ונקט זכיתי להתברך בטל, לרמוז, דאע"ג דקי"ל דטל לא מעצר, היינו טל שאינו לברכה. אבל של ברכה מעצר, כמ"ש בפ"ק דתענית. לזה אמר, זכיתי להתברך בטל, שהיה הטל לברכה, דזהו בא בזכות תורתו, אעפ"י שהוא יש מאין.

ועפי"ז, יפורש כונת המאמר במדרש תנחומא ס' לך לך. וז"ל: הברכה מציון, שנאמר יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלם. הטל מבורך מציון, שנאמר כטל חרמון שיורד על הררי ציון כי שם ציוה ה' את (דף י"ג ע"ב) הברכה עכ"ל. דקאמר דאיך יש להם קשר הברכה עם הטל, דסמכן המאמר זה לזה. וגם י"ל בכוונת הכתוב במ"ש כי שם ציוה ה' את הברכה. גם י"ל במ"ש הכתוב, יברכך ה' מציון. ופירש הרב מור זקני בספרו חלק ד' והרב דובב שפתי ישנים, דהם שערים המצוינים בהלכה.

אך עפי"ז אתי שפיר, דכיון דת"ח שזכה לכתר תורה, הוא מתברך בטל שהוא יש מאין, ז"א הברכה מציון, ר"ל בשערים המצוינים בהלכה דכתיב יברכך ה', וכל שהקב"ה בעצמו המברכו בשם הויה, הוא דוקא כשהמתברך הוא ת"ח, בזכות התורה. והיינו דמפרש ואזיל אופן הברכה ואמר, הטל מבורך מציון. שהטל המבורך שהוא תלוי בזכות מציון בזכות השערים המצוינים בהלכה, והיינו טעמא, כי שם ציוה ה' את הברכה. וכיון שה' שרוי שם והברכה דוקא שם, שהוא בשם הויה כדבר - הוא האמור.

איפו השתא נ"ל שיפורש כונת הכתוב בסדר ויצא, שאמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגללך. דהכונה שראה לבן שהברכה היה בשביל יעקב, יען שהיה הברכה ע"י שם הויה ב"ה. וזהו דוקא לת"ח העוסקים בתורה, ולבן לא היה עוסק בתורה, לפיכך, ראה שהיה מסיבת יעקב. וז"א נחשתי ויברכני ה' בגללך. וכיון שכן, שלבן ראה והבין דבעבור זכות יעקב שעסק בתורה בא לו הברכה, לכן, יעקב השיב ללבן עפ"י דבורו ואמר, ויברך ה' אותך, אעפ"י שאין אתה ראוי לזה, להתברך בשם. וזהו מורה שהוא לרגלי, שהייתי עוסק בתורה. וכמ"ש בספר החסידים סימן פר"ו וז"ל: אל יערב לך אם יכבדוך בשם העושר, אלא בשביל החכמה כו'. ופירש הרב ברית עולם שם בפי': דאין הכונה שיהנה בכבוד התורה ויראה ח"ו, רק שיהיה לו נחת רוח שזיכהו ה' לזה יע"ש. בשם הוי"ה וכה"ג מצאתי להמפרשים ז"ל במסכת אבות פי' עמ"ש ואין כבוד אלא תורה. דאין כבוד בא לו לאדם, אלא על עסקי תורה יע"ש. ומאחר דמותר להתפאר בתורה שה' זיכהו, ז"א ויברך ה' אותך לרגלי, שהברכה היה בזכות יעקב, שהיה עוסק בתורה.

ומעתה, זהו כונת אביי באומרו: אף אנו נאמר תכף לת"ח ברכה, שנאמר, נחשתי ויברכני ה' בגללך. והיינו, דאעפ"י שאנו ת"ח, ולא נאה לנו לדרוש המקרא הזה על עצמינו, לומר: דתכף לת"ח ברכה, שיאמרו ישמעאל כהנא מסייע כהני; אבל מדמצינו שאבינו יעקב קאמר, ויברך ה' אותך לרגלי. וא"ת ערבך ערבא צריך, דגם במאמר יעקב יש קושיא כמו שהקשה הרב מוהר"ש יפה. לזה הביא מקרא דקאמר לבן, נחשתי ויברכני ה' בגללך, ובכה"ג, אף אנחנו שאנו ת"ח, נאה ויאה לנו לדרוש דרשה זאת. ע"ד שכתוב בספר החסידים סימן רצ"ג על האומרים דת"ח פטורים מן המס, הרי הם אומרים כן. הביא ראיה מפרשת ויגש, דכהנים של פרעה היה (דף י"ד ע"א) להם חק ופרס מן פרעה ויוסף לא קנה אדמת הכהנים יע"ש. והיינו דנקט אביי בלשון רבים, אף אנו נאמר, דלא רצה ליטול הגדולה לעצמו, ע"ד שפירש הרב סמיכת חכמים בשיטתו שם לדף ח' ע"א במ"ש רש"י, אנן בדידן, שהיה מדרך ענוה שלא ליקח הגדולה לו לבדו, שהוא תורתו אומנותו ולא אחר יע"ש.

עוד נקדים מ"ש בזוהר ח"ג דף ל"ד ע"א על פסוק: ויאמר אליה אלישע מה אעשה לך הגידי נא לי מה יש לך בבית כו', מהכא אוליפנא דלית ברכתא שריא בפתורא וקניא ועל מלה רקנית כו' יע"ש. ונראה, דמעלת הת"ח העוסק בתורה שמתברכים בשבילו, הוא אפילו במלה רקנית, וממקומו מוכרח הוא. דכבר ביארנו, דזכות התורה מהני דתהיה הברכה מאתו יתברך, בשם הויה ב"ה יש מאין.

והכי מצינו בלבן, שנתברך בזכות יעקב מסיבת תורתו, והיה הברכה יש מאין. שהרי אף שמה שנתברך בנכסים לא היה יש מאין, שכבר היו ללבן נכסים, מכל מקום לגבי מה שנתברך בבנים, כמ"ש רז"ל ע"פ וישמע את דברי בני לבן כו'. דעד שלא בא יעקב ורחל בתו באה עם הצאן. וכשבא יעקב, נתברך בבנים וישמע את דברי בני לבן כו' יע"ש בב"ר ופרש"י. וכמ"ש בגמרא: מה דלא הוה, הוה. מה דהוה, לא כ"ש.

והכי אתמר בגמ' במס' ברכות פ' הרואה דס"ג ע"ב: פתח ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי בכבוד אכסניה ודרש: ויברך ה' את בית עובד אדום בעבור ארון האלהים, והלא דברים ק"ו, ומה ארון שלא אכל ושתה, אלא שכבד ורבץ לפניו כך, המארח ת"ח בתוך ביתו ומאכילו ומשקהו ומהנהו מנכסיו, על אחת כמה וכמה. ואמרו עוד בגמ', מה היא ברכה שבירכו. א"ר יאודה בר זבידא, זו חמות ושמנה כלותיה, שילדו ששה בכרס א' יע"ש. ובירושלמי פ' החולץ ניכמות כ"ג ע"ב], ומדרש רבה סדר במדבר פרשה ד' אמרו, דמזאת הברכה, היו לעובד אדום ששים וב' בנים, אנשי חיל וגבורי כח.

וזהו היה בעצם ברכת לבן, בעבור יעקב. ואם שנתברך ג"כ בנכסיו, מ"מ הילפותא שבגמ' הוי, שהיה תכף ברכת הבנים. וא"כ, הברכה שנתברך בנכסים שיהיה תכף ומיד, לא נלמד לפי זה. לזה הביא מקרא האמור ביוסף [כלbסית ל"ט ה']: ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף כו' בבית ובשדה. שהיה הברכה דוקא בנכסים, אבל בבנים לא נתברך שנסתרס, כמ"ש ז"ל. לכן הביא שניהם. ועמ"ש הרב למנצח לדוד, בשיטתו לשם. ובספר קדושה וברכה שם.

וזהו כונת הכתוב שם בסדר ויצא: כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב ויברך ה' אותך לרגלי. ונקדים מ"ש הרב למנצח לדוד שם, דהיה מקום לדחות, דילמא דהיה ברכה פרטית לעצמו. וז"א, כי מעט אשר היה לך לפני ויפרוץ לרוב. ר"ל, במעט זמן, שזה מורה על הברכה ואף ויפרוץ לרוב. וגם ויברך ה' אותך לרגלי, שהוא ברכה פרטי לעצמו, שלא היו לו בנים. (דף י"ד ע"ב)

כיון דזוכה לברכה יש מאין, בעבור זכות התקרבות לת"ח וזוכה לבנים, מסתמא, הוי בכלל מ"ש בשבת דף כ"ג ע"ב: אמר רבא, מאן דרחים רבנן, הוו ליה בנין רבנן. וזה שנושא בת ת"ח, הרי הוא מקרב לת"ח אצלו, ומארחו על הרוב בביתו, ובזה שייך שפיר, תכף לת"ח ברכה, דזוכה לבנים, יען רחים רבנן הוא.

מעתה אבא לכונת הברייתא: לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו. דעם שהזהירו רז"ל בתורת כהנים וכ"כ רש"י שלא ימכור מאחוזתו, ואף אם ימכור מאחוזתו, עכ"ז אסור למכור כל אחוזתו. עכ"ז, לעולם ימכור אדם כל מה שיש לו מאחוזתו וכל אחוזתו, יען הוא בא לישא בת ת"ח, ותכף לת"ח ברכה, והרי הוא זוכה להתברך בזכות התורה, אפי' על מלה רקניא וחסרה יש מאין, בלי שום שיור. וגם הוא תכף ומיד דברכה באה.

וא"ת זהו נלמד בענין ברכה בנכסיו, שנתברך לבן בעבור יעקב תכף ומיד; אבל ברכה להתברך בבנים, לא נלמד מיעקב שהיה תכף, וכמ"ש למנצח לדוד. לז"א, האמת הוא דימכור אדם כל מה שיש לו, וישא בת ת"ח. ולא יחוש ח"ו שמא יצטרך לבריות, דהברכה מצויה אצלו תכף ומיד, אבל הברכה בבנים, אמת הוא שלא היה תכף, אבל מיהא זכה אח"כ ג"כ לברכת הבנים. וז"א ומובטח לו שבניו ת"ח. שהוא מבטיחו על שהוא בא לאחר זמן, שיהא זוכה לבנים וגם שיהיו ת"ח, דכיון שנושא בת ת"ח, הרי הוא בכלל מאן דרחים, שיהיו בניו ת"ח.