חיים תחילה/יח

אופן י"ח

ואחשבה לדעת לבאר עוד בס"ד עמ"ש בפרק קמא דשבת דף י' [ע"א] כל דיין שדן דין אמת לאמיתו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית יע"ש ונראה דהטעם כי ידוע מ"ש רז"ל במדרש רבה סדר אמור פרשה כ"ט כי הקב"ה מצמצם שכינתו למטה במקום הבית דין וכל כך למה שאם טעו בדבר הלכה הקב"ה מאיר את עיניהם הה"ד [תהלים פ"ט ט"ז] באור פניך יהלכון יע"ש וכדי לזכות למידה זו שהקב"ה יצמצם שכינתו במקום הב"ר היינו דוקא כשהב"ד ידונו דין אמת שהם יבקשו לדון דין אמת ואז אם יטעו כיון שהקב"ה עמהם אינו מניחן שיטעו והוא כי אמרו רז"ל [סוטה מ"ב ע"א] כי מי שמדבר שקר אינו רואה השכינה שנאמר [תהלים ק"א ז'] דובר שקרים לא יכון לנגד עיני יע"ש וא"כ ע"י שהדיין הוא מתרחק מהשקר ומבקש לדון דין אמת אז הקב"ה משרה שכינתו עמו ואינו מניחו שיטעה. וזהו כונת מ"ש רז"ל כל דיין שדן דין אמת שמבקש הוא לדון דין אמת אז הוא לאמיתו שיהיה לפי האמת לאמיתו שלא יטעה אז נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית שהרי הקב"ה ברא את עולמו בשם אלהים המשותף לדיין שכן נקראו הדיינין בשם אלהים כדכתיב [שמות כ"ב ח'] עד האלהים יבא דבר שניהם.

וזהו ג"כ הטעם מ"ש רז"ל בפ"ק דסנהדרין [ז' ע"א] כל דיין שדן דין אמת לאמיתו משרה שכינה בישראל שנאמר [תהלים פ"ב א'] אלהים נצב בעדת אל כו' דהיינו טעמא דכיון שהוא מבקש לדון דין אמת אזי נעשה לאמיתו ע"י שהקב"ה שורה עמו וכל שזכה בזכותו להשרות עליו שכינה גורם זכותו לחול ולהשרות השכינה וכמ"ש בכיוצא בזה הרב פני דוד בקונטריס צוארי שלל דף ק"ל ע"א כי ע"י התלמיד חכם שעוסק בתורה לשמה תדיר זוכה הוא להשראת שכינה ע"י זה זוכה ומזכה להשראת שכינה על כלל ישראל והשתא ותשם בסוד נושא משך תחיה חכמה וזהו הרמז לעיני כל ישראל שהם הסנהדרין והדיינים אשר בכל דור ודור שה' יתברך מאיר עיניהם שידונו דין אמת ולא יטעו זהו בתנאי בראשית ברא אלהים שיסתכל בבריאת העולם שברא אלהים בשם אלהים המשותף לדיינים ובזה נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית וזהו דוקא כשהוא דין אמת וכאשר רמוז בסופי תיבות בראשית ברא אלהים אמת כלומר שידונו דין אמת ואזי הוא לאמיתו שלא יטעו (ועיין בספר שער יאושע).

ובזה יש לפרש כונת המאמר בבראשית רבה פרשה א' וז"ל רבי יצחק פתח ראש דברך אמת בראשית ברא אלהים וה' אלהים אמת ולעולם כל משפט צדקך כו' יע"ש הכונה כי ע"י שיסתכל בראש דברך אמת שרמז בתיבת בראשית ברא אלהים שהוא סו"ת אמת ויבקשו לדון דין אמת בתחילה ואז יהיה זוכה ולעולם כל משפט צדקך דלעולם ועד כל משפט שידונו הדיינים יהיה צדקך שידונו בצדק ודייק לומר צדקך שאתה הוא יתברך הגורם שלא יטעו וידונו צדק כאמור ומצאתי בילקוט משלי סימן ר' שאמרו ע"פ לא יבוזו לגנב כי יגנוב ונמצא ישלם שבעתים זה הדיין שמשעה שנתמנה [דף י' ע"א] על הצבור ואינו דן דין אמת לאמיתו הקב"ה משליכו לי"ד מדורי גיהנם ולא עוד אלא שמוריד עמו כל בניו וממונו שנאמר [משלי ו' ל"א] את כל הון ביתו יתן ע"כ.

ונראה לפרש עפי"ז מ"ש בפ"ק דסנהדרין דף ז' ע"א לעולם יראה דיין עצמו כאילו חרב מונחת לו בין ירכותיו וגיהנם פתוחה לו מתחתיו דהיינו מתחתיו של גיהנם יש לו עוד גיהנם אחר דהיינו ז' מדורות אחרות שבעה על שבעה ונראה לומר ג"כ דמ"ש בילקוט ולא עוד אלא שמוריד עמו כל בניו וממונו דהיינו דוקא כשבניו גרמו לו לאביו שלא ידון דין אמת לאמיתו שמטפלים בענינים הבאים לפני אביו כדי שח"ו יטה הדין ועי"ז מקלקלים את הדינים ולכן דין הוא שירדו גם המה לגיהנם כי גם המה ידם במעל ולכן היינו דנקט בתחילה בניו ואח"כ ממונו דאם בניו אינם חוטאים גם ממונו פלט דקי"ל [איוב כ"ז י"ז] יכין רשע וצדיק ילבש וממון מסור אסור לאבדו בידים. אבל כשבניו הם ג"כ חוטאים נאבד הם וממונם והראיה לזה הוא מבני קרח כי ע"י שהרהרו בתשובה שלא להיות בעצת אביהם נתבצר להם מקום בגיהנם וניצולו כמ"ש רז"ל.