חיים תחילה/ז

אופן ז

וקרוב לזה נלע"ד עמ"ש בפ' כיסוי הדם [חולין דף פ"ט ע"א, ע"פ דברים ל"ג כ"ז] ומתחת זרועות עולם. אין העולם מתקיים אלא במי שמשים עצמו כמי שאינו, כמו שיע"ש, והשתא היינו ת"ומת חיבורין דאורייתא. וז"א לעיני כל ישראל, והיה תמיד לעיניהם בראשית. כי בשביל הענוה שהוא בראשית, בשארית, דף ה' ע"א) הוא דנברא העולם ומתקיים. ולכן יהיה בענוה ולכן אל יזוז עיניהם מזה. ועי' לקמן אופן י"ב (ועיין בס' שער יאושע).

ומתוך הדברים האלה, אתה תבאר מה שאמר הכתוב בשמואל א' סי' ט"ז [י"ל]: ויאמר שמואל אל ישי התמו הנערים ויאמר עוד שאר הקטן והנה רועה בצאן. והדקדוקים מבוארים: דמאי שאר דקאמר, והיה די שיאמר עוד אחד; ותו, מאי נפקא מינה אם אמנותו רועה צאן או לא. אכן לפי מ"ש בשארית, היינו הענוה, וכמו שהוא דרשת רז"ל למי שמשים עצמו כשירים, ניחא.

ובהקדים עוד מ"ש רז"ל במגילה ודוד הוא הקטן, מתחילתו ועד סופו, שהיה מקטין את עצמו. והנה נודע מ"ש רוב המפרשים בכונת הכתוב היה רועה את אחיו בצאן, שהיה מוכיחם ממרעה הצאן, להתנהג בענוה ורחמנות עין עליהם.

והשתא ז"ש ישי לשמואל, עוד שאר, דהיינו משים עצמו כשירים הקטן דמקטין עצמו ביותר. וא"ת מהיכן בא לו כ"כ ענוה. לזה אומר אני לך הסיבה, והנה רועה בצאן, והאומנות גרם לו להיות כ"כ עניו. וא"כ, רחוק הוא שיקבל שררה ומלכות, אם לא משום שיצויהו ה'.

ואת זה ראיתי להרב מוהר"ם ז' זרח בספר צידה לדרך דף ר"ז ע"ב, שכתב מוסר בענין הגאוה, בדברים הגורמים לה. דאם יבטח בחכמתו, יסכל וישתטה במעט שינוי מזג, כמו שנודע בחכמת הרפואה ; ואם בגבורתו - גבר יחלה ויחלש, ובגירעין חרדל שיביא באחד מרגליו, ישב בדד וידום; ואם יבטח בעשרו, עשה יעשה לו כנפים, התעיף עיניך בו ואיננו, ולפעמים, עושר שמור לבעליו לרעתו כו', זה תוכן דבריו.

ועפי"ז נוכל לפרש כונת המאמר בבראשית רבה סדר וישלח, שדרשו ויבא יעקב שלם, שלם בגופו, שלם בממונו, שלם בתורתו, ע"כ. והוא בהקדים מאי דאמרינן במגילה האי מאן דיהיר, בעל מום הוא. והנה ידוע מה שנשתבח יעקב במדת הענוה במ"ש קטונתי. וכמו שהארכתי בספרי הקטן ראה חיים ס' חיי שרה, והשתא ז"א ויבא יעקב שלם, שהעיד עליו הכתוב שהיה שלם ולא בעל מום, משום דלא היה בעל יוהרא וגאוה, ואדרבא, היה מקטין עצמו. ועי"ז זכה שלם בגופו, שלא נתגאה בגבורתו ולא היה לו חשש שיחלה ויחלש, אלא ככחו אז מושל בגבורתו. וגם שלם בממונו, שלא נתגאה בעושרו ונתקיים עושרו, ולא נאמר בו התעיף עיניך בו ואיננו. אוריין תליתאי - שלם בתורתו, שלא נתגאה בחכמתו, ובכל יום היה מוסיף והולך וחכמתו עמדה לו וק"ל.

וראה בעינך מימר קדישין מ"ש רבינו מוהרח"ו זיע"א בשער הקדושה וז"ל: ולמה תתגאה על הבריות, אם בקומה זקופה, כולם נבראו (דף ה' ע"ב) בצלם אלהים כמותך; ואם במשפחה, כולנו בני איש אחד אנחנו, בני אברהם יצחק ויעקב; ואם בעושר, כמה רקים ופוחזים עשירים יותר ממך, ועוד כי ה' מוריש ומעשיר ואל יתהלל עשיר בעושרו, כי אולי עושר שמור לבעליו לרעתו; ואם בשררה וכבוד, כמה בזויי המשפחה שולטין בעולם, תחת עבד כי ימלוך. ועוד כי העושר והכבוד מלפניו, והוא משפיל גאים עדי ארץ; ואם בחכמה, כמה חכמים גדולים נטרדו מהעולם הזה והעולם הבא כענין דואג ואחיתופל וירבעם. ובידו יתברך, להסיר שפה לנאמנים וטעם לזקנים, אל יתהלל חכם בחכמתו, זה תוכן דבריו.

ועוד נראה לי לומר, שלא יתגאה החכם בחכמתו, במה שיש לו ריבוי ספרים ופסקים וכתבים, כי יחשוב בדעתו שהם מעותדין למאכולת אש ונשאר בחוסר כל, וכל מה שיגע וטרח ימים ולילות, עד אבדון תאכל, בר מנן ולא תקום פעמים צרה. ויתכן, דזה כיון ישעיא בסימן כ"ט [י"ד] לומו, ואבדה חכמת חכמיו, כלומר, כי מה שטרחו וכתבו חידושי תורה, נאבד מהם או בשריפה או בספינה שטבעה בים. יהי רצון שלא ניגע לריק ולא נלד לבהלה אמן. ועל הכל ישים בין עיניו מאמר התנא כל שמעשיו מרובין מחכמתו, חכמתו מתקיימת. ואמרו ג"כ והכל לפי רוב המעשה. האל ברחמיו יטע בלבנו אהבתו ויראתו, לעסוק בתורה לשמה, בלי שום פניה כלל אכי"ר. ועיין להרב בינה לעתים בדף ו'.