חיים יוסף/סעודת ההבראה/סעיף ב

ב. שתייה שאינה בתוך אכילה, וכגון שהגישו לאבל מים או קפה או תה כשחזר מבית הקברות, מותר לאבל לשתות משלו.

אם שתיה בכלל אכילה – מהר"ר יצחק ניסים זצ"ל

ראה ראיתי מה שכתב גאון עוזנו הראש"ל והרה"ר לישראל כמהר"ר יצחק נסים זצ"ל בספרו יין הטוב (חלק ב יו"ד סי' כ) שאע"פ ששתייה בכלל אכילה [וכמו שאמרו ביומא עו, א; ובשבועות כב, ב; ובנדה לב, א ובעוד דוכתי], הרי שמצאנו שחילקו ביניהם. וכגון בשביעית (פרק ח, ב) שביעית ניתנת לאכילה ולשתייה וכו'. ובברכות (ד, ב) אוכל קמעא ואשתה קמעא. וביומא (עג, א) יוה"כ אסור באכילה ובשתייה וכו'. ובסוכה (כה, א) אוכלים ושותים ארעי מחוץ לסוכה. ועוד שם (כח, ב) אוכל ושותה ומטייל בסוכה. ובע"ז (סג, א) לכו ואכלו בדינר זה לכו ושתו בדינר זה. ובב"ב (קמו, ב) אכל תנן, שתה מאי. ע"כ. והרי ברור שלא תמיד שתייה בכלל אכילה. וכן בברכות (מ, א) אסור לאדם שיאכל קודם שיתן מאכל לבהמתו. ע"כ. וכמה אחרונים אשר סביב השו"ע (סי' קסז) יאמרון יגידון שאין שתייה בכלל. שבשתייה אדם קודם. כיע"ש. וכן ראיתי להחיד"א במחב"ר (או"ח סי' תקנב) שעמד על מנהג ארץ הצב"י ומצרים לשתות קפה בערב ט' באב בסעודה המפסקת. וכתב שאע"פ שאמרו שאין לאכול שני תבשילין ערב ט' באב, ואמרו (שבועות כב, ב) ששתייה בכלל אכילה, ואמרינן שהוא לשון בני אדם, מ"מ מצאנו לחז"ל ששנו בלשון משנה אכילה ואין שתייה בכלל. כמו בשבת (ט, א) לא ישב אדם לפני הספר ולא לאכול וכו'. ובפסחים (צט, א) ערבי פסחים לא יאכל אדם וכו'. ובברייתא שם לא יאכל אדם בערב שבת ובערב יו"ט מן המנחה ולמעלה וכו'. ובכולם אכילה דווקא ולא שתייה. אלמא שרגילים התנאים לשנות אכילה ואין שתייה בכלל. וראה בספר זכור לאברהם אביגדור (יו"ד סי' כה) שאין שתייה בכלל אכילה. וע"ע בספר שבט יהודה (סי' שעח) ובשו"ת זרע אמת (חלק א סי' עח). וי"ל שמודה באבל. גם אם חולק בערב ט' באב. כיע"ש. וע"ע במסגרת השולחן (סי' שעח, א). והגם שבקיצור שו"ע עם הגהת לחם הפנים (סי' קצו) שמתחילה כתב שלכאורה רק אכילה משלו אסורה אבל לא שתייה. אלא שחזר לכתוב בשם ל"ח שהביא מדברי היוסף אומץ וספר בנין יהושע, ששתייה בכלל אכילה. וכבר דחה דברים אלו הגאון בעל שדי חמד (מערכת א אות ק) שלא פשוט כלל לומר ששתייה בכלל אכילה. כיע"ש. וע"ע למהרש"ק בחכמת שלמה (יו"ד סי' שעח) שהכריע שדווקא לחם אסור, אבל שאר דברים מותר. והוא כמו שהכרעתי בשם החיד"א וסייעתיה. עכת"ד הרב ניסים זצ"ל בתשובה הנ"ל. והיא לו נדפסה בשו"ת יביע אומר (חלק ב יו"ד סי' כה).

סיוע לדברי הרב יצחק ניסים

ונראה לסייעו מדברי הר"ן בחולין שאע"ג דקי"ל שתייה בכלל אכילה, הרי כתב הר"ן (חולין עד) בהא דאמר ר' יוחנן שם שליל אע"פ שחלבו מותר דמו אסור, דה"ט דליכא למיגמר שריותא מכל בבהמה תאכלו אלא מידי דבר אכילה כחלב וגיד הנשה, דתאכלו כתיב. אבל דמו דמשקה הוא, לא נפיק משריותא דכל בבהמה תאכלו. דאע"ג דאשכחן אכילה גבי דם, אפ"ה הכא דאיכא לאוקומי קרא אמידי דבר אכילה, לא מוקמינן ליה בדם. ע"כ. ומבואר שאכילה לחוד ושתייה לחוד. וע"ע בפני יהושע בפסחים (כב, א) בתוד"ה 'והרי דם' דהא דלא אמרינן כשהותרה נבלה, דכתיב לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה, היא ודמה הותרה, משום דדם משקה היא וקרא אכילה כתיב. ונסתייע גם מהר"ן הנ"ל. ע"ש [וכ"כ להוכיח בשו"ת יביע אומר חלק ד או"ח סי' יא ע"ש]. הרי שאכילה ושתיה תרי מילי אינון.

בירור דברי החיד"א

אך עכ"ז יש להשיב על דברי החיד"א במחב"ר (או"ח תקנב) שהזכיר מהר"ר יצחק ניסים זצ"ל בתשובתו שרצה להוכיח מדברי הר"א ממיץ שבלשון חכמים לא אמרינן אכילה בכלל שתיה, וראייתו ממה שכתב הר"א ממיץ וז"ל: ושנו חכמים לא יאכל הזב עם הזבה מפני הרגל עבירה (שבת יא), והוא הדין שלא ישתה, שהרי אמרו (שם יג ב) באותו תלמיד שנענש ומת בחצי ימיו, שאמרה לאליהו הנביא אכל עמי ושתה עמי, והשיב לה אליהו ברוך המקום שהרגו, ועל כל מה שאמרה נענש, שאל"כ למה הזכירו בברייתא שתה עמי. ע"כ. ומדבריו הוכיח הרחיד"א שצריך ראיה להוכיח דשתייה בכלל אכילה, וללא ראיה, אין אומרים שתייה בכלל אכילה בלשון חכמים. תשובה לדבריו ממה שכתב בספר המנהיג (דין היולדת עמוד תקנח) וז"ל: ולא תימא דלא יאכל הזב עם הזבה, אבל לשתות מותר, דהא שתיה בכלל אכילה בכל דוכתא וכו'. ע"כ. הרי להדיא דלא בעינן כלל לראיה משום האי כללא דשתייה בכלל אכילה ודלא כמו שכתב הרחיד"א, ולא הזכיר דברי ספר המנהיג כלל [ואחר זמן ראיתי שכן כתב להשיב על דברי החיד"א בשו"ת יביע אומר חלק ח יו"ד סי' יז. ע"ש]. ועכ"ז נראה לקו"ד שדברי הראש"ל הגר"י נסים תקפים. דשאני נדה, וכפי שכתב שלא בכל מקום שתייה כאכילה, אלא שלעתים תמצא כן. אך זה אינו כלל ברזל לסמוך עליו בכל דוכתי. אלא כל דבר לגופו.

הכרעת ההלכה

ומרן מלכא מופת הדור שליט"א בשו"ת יביע אומר (חלק ב יו"ד סי' כה) הכריע שכל מה שבא בתוך הסעודה דינו כסעודה, ואסור לאבל שיהיה דבר זה משלו, בין אם הוא מידי דאכילה או מידי דמשתה. אבל מה שלא בא בתוך סעודה, כי אם בנפרד ממנה, וכגון תה וקפה או מים, שנותנים לאבל החוזר מבית הקברות וממתין עד עת יאספו הקהל ויבריאו אותו, אין בזה משום סעודת הבראה, ומותר לאבל לשתות משלו. וכן נראה עיקר לדינא .