חיים יוסף/איסור רחיצה/סעיף ז

ז. אשה שמת לה מת, אסורה להתאפר ולהתקשט כל שבעת ימי האבל. אבל לאחר שבעה, אם היא אשה נשואה, מותרת כדי שלא תתגנה על בעלה. ויש שנהגו שהקרובות אינן עונדות טבעות ושאר תכשיטים בימי אבל של קרובותיהן.

מקור הדין

כ"כ הרמב"ן בתוה"א (שער האבל ענין האבלות) וז"ל: אשה בימי אבלה לא תכחול ולא תפקוס ולא תתקשט, דכל הני באבילות כרחיצה דמי ואסור. דתניא (מו"ק כ, ב) וכן היא שמת חמיה או חמותה אינה רשאה להיות כוחלת ולהיות פוקסת וכו'. ע"כ. וע"ע כתובות (ד, ב). וכ"כ הטור, וב"י (יו"ד סי' שפא), והלבוש (סי' שפא, ו). וכ"פ בשו"ע (שפא, ו), ובערוך השולחן (ס"ק ט) ועוד אחרונים.

חומרה שבקישוט על רחיצה

ואע"פי שכ"ז מדין רחיצה הוא, העיר בש"ך (ס"ק ד) שהוא חמור מרחיצה. שרחיצה לאחר שבעה מותרת מעיקר הדין, ואילו כיחול ופירקוס אסור לאחר שבעה. אם לא באשת איש [מטעם שלא תתגנה על בעלה]. ע"כ.

מקור שלא לענוד תכשיטים

ומה שכתבנו לגבי תכשיטים וטבעות כ"כ ברוח חיים פאלאג'י (יו"ד סי' שסא) שאפילו הקרובות אינם לובשות טבעות ושיריים זולת רביד הזהב בשביל האבלות. ויש סימוכין לזה מן התורה בסדר כי תשא דכתיב וישמעו כל העם הדבר הרע הזה ויתאבלו ולא שתו איש עדיו עליו. ושם הנשים לא התפרקו כיוון שלא נתנו תכשיטיהן לעגל. ושוב באבלות קרוביהם עושים כך בדורות הבאים. ע"כ.