חיים טובים/שוחר טוב/כג

מזמור כג

הוא לי לאב ואני לו לבן. עיין בספר תהלות ה׳ דף ז״ן עמוד א׳ שהלך להביא ממדרש סדר תרומה דתראנו משם והרי לפניו המדרש בפסוק זה, ורוב חיבורו על המדרש שוחר טוב, ועיין מהרמ״א.

ג׳ דברים הדרך עושה. קשה דרש״י בחומש גבי אברהם ריש סדר לך לך והוא לקוח מהמדרש, לפי שהדרך ממעטת ג׳ דברים, שם ופריה ורביה וממון, יעויין שם. והכא נחית למניינא דתלתא אחריני, ושמא בתוך הני תלת כלולות האחרות שהובטח אברהם, תתי חדא מכלה את הכסות, במתא שמאי קרי למאני מכבדותי, והשם דהוא הכבוד דבני בבל מצויינין זאת, ב׳ ושוחק את הגוף ואין לו כח להיות עם אשתו ואינו יוצא זרעו בכח, ועד הג׳ ממעטת היציאה היינו ממעט הממון. או יש לומר, דגבי אברהם שייך ממעט את השם ולא לגבי ישראל, דשמעו עמים ירגזון תיפול עליהם אימתה ופחד, ואדרבא קנו שם גדול בכל העולם טרם יתחילו לילך, ופריה ורביה היה אברהם שאינו מוליד והוצרך להבטיחו, לא כן ישראל פרו וישרצו במצרים ובמדבר בהילוך אחד, ולא היו צריכים להני תרתי כי אם על מיעוט ממון מסיבת הוצאה דבא לו בצמצום הוצאותיו דאינו מספיק לו, ועל זה אנו אומרים סיפק צרכינו במדבר, ובאברהם יחידי לפי עושרו למה ולא כלום ואחד היה אברהם על חליפות בגדים, כי היה לו להחליף בכל יום, וכחו הגדול האדם הגדול בענקים יתר על אליעזר, עיין מסכת סופרים פרק כא, ושמו אברהם ע׳ אליעזר אות כ״ו יעויין שם, דמה יעשה לו כדי לומר עינה בדרך כחי, לכן מה ששייך לאברהם לא שייך בדור המדבר, ומה ששייך בדור המדבר לא שייך באברהם, ולאו כל אפייא שוין וברור. אלא דהמאמר דלא חזר על חד מתלת שוחקת הגוף, וכנראה דה׳ אלוהים עמך דסיים, הוא על זה וחסור לשון איכא, ועיין לקמן סוף סימן ל״א.

לא חסרת דבר וכו׳ שמלתך לא כלתה מעליך וכו׳. עיין מדרש רבה סדר בשלח פרשה כ״ה וסוף סדר תבא פרשה ז׳, ושם כתבתי בביאורי בס״ד, ובמאמר שבטיך אלו היסורין, משענת זו תורה, כבר נדרש במזמור א׳, ועיין מה שכתב הרב שארית יעקב דף פ״ז עמוד ב', ובספר תהלות ה׳ דף ז״ן עמוד ג׳.