חיים טובים/שוחר טוב/כב

מזמור בך

והיה אומר לכלבו אכול מן היד אכול מן המעים וכו’. נראה דהטעם לזה כאומרם ז״ל דעשו המצרים קליפת כלב שלא יצאו ויצאו באותו פתח ולא יחרץ כלב לשונו, ולכך ציותה תורה לכלב תשליכון אותו, ועל כן התחילו במצוה מינם ובם של המצרים ונכון, ובמאמר אלו בים אלו בסיני, עיין בדרשותי בכמה אופנים, ועיין תהלות ה׳ דף ד״ן ריש עמוד א׳ מה שפירש.

מאה בנים היו לו להמן, יו״ד נהרגו, יו״ד נתלו, והשאר סבבו על הפתחים י״ב חודש ובסוף נהרגו. נראה דשילם לו כנגד מה שהתפאר ויספר המן את כבוד עושרו ורוב בניו ואשר גדלו המלך, ובגלגל החוזר אם לא בא הוא בא בנו, ולכן המאה בנים כלם לטבח נגד רוב בניו, וכנגד כבוד עושרו היו נכסיו למלך, שנתנם למרדכי ואסתר, ונשארו בניו עניים, ונגד אשר גדלו המלך באו אהדורי אפתחא לשאול צדקה בבזיון גדול, לא כדרך עשיר שירד מנכסיו בן טובים דנותנים לו בכבוד בהצנע מתן בסתר וכפי מה שהתפאר אחריתו מר. ואל כונה זו נמי סיים המאמר במידה שאדם מודד מודדין לו.

דו פרצופין אני עושה אור לישראל וחשך לאומות העולם וכו׳ כך מרדכי ואסתר. עיין בחידושי על הזוהר הקדוש סדר וירא דף קי״ט עמוד ב׳ בעשיית דין ורחמים בבת אחת יעויין שם.

מכאן אתה למד שלא יהא אדם דוחה בב׳ ידיו. הלשון קשה, דקאמר מכאן וכבר למדנו זה מאלישע עם גחזי, ושמא הוה סלקא דעתיה דלקרבו לעבודת ה׳ ענין אחד, ואל תהי בז לכל אדם על צרה שיהיה ענין אחר, ולאו כל אפיא שוין וצריכי תרוייהו. ומה שכתוב זה שהמשל אומר הא קורא והא קולתא. דומה לזה איתא נמי במדרש רבה סדר טהרה פרשה ט״ז ועיין בביאורי לשם.

תכף לנפילה קימה תכף לכשלון רעה בפעם אחת ואין עמידה. פשיטא ודאי דמאי דלא מנו הנך בכלל התכיפות דהנהו הן דבריח שבמצוה, ונפקא מינה לאשמועינן אך הנך לא יערב רע בטוב כי ליכא שום נפקותא דדינא, עיין מזמור ד׳, ועיין לוח ארז פרק ך׳ בא״ז.

התחילו בני פלטין אומרים עכשיו הוא כועס עליה וגוזר עליה מיתה זה אומר אני נוטל את בגדיה וזה תכשיטיה וזה קדשיה. עיין אות אמת ו״ג פורפירא שנאמר יחלקו בגדי להם ועל לבושי יפילו גורל, וכיון שהיתה רואה וצופה כן, מתפללת ואומרת אתה ה׳ אל תרחק ממני אילותי לעזרתי חושה, והוכפל להלאן מזה בפסוק זה דיחלקו בגדי יעויין שם. הנה ראו מפלאות תמים דעים דכב יכול שילם לה הנה בית המן נתתי לאסתר המלכה והיתה יורשת כל נכסי המן, וכדלקמן בפסוק יאכלו ענוים, דהעיד על עצמו רוב עושרו, וזכתה לזה נמי בשביל הצער באשר ששמעה באזניה דמחלקים ביניהם בני הפלטין לירש מלבושיה ותכשיטיה וכל טוב שלה, וצדיק ה׳ לשלם לה מידה כנגד מידה, ועד היכן הגיע צערה בשומעה זאת בעידן עקתין, כי דודה מרדכי וכל עמה להשמיד להרוג ולאבד, אין ספק כי לא הגיע בריה לנקודת צער גדול כזה, וכמו שהעיד בעל המאמר דלא היו ימים קשים ויושבין באפילה כאותן הימים, וכן אמרו עוד להלאן מזה שאין לך שעת של אפילה כשושן הבירה וכו׳, ברוך פודה ומציל, והכא מונה ששה מתוך ראררק״ק וזה רמז בשש צרות יצילך.

והיו חכמי ישראל שומעין קולו ואומרים ומה דוד המלך עוסק בתורה ובשירות ותשבחות אנו על אחת כמה וכמה. וזה פירוש בפסוקי חצות לילה אקום להודות לך על משפטי צדקך, דהיינו תרתי, עסק התורה, ומשפטי ה׳ בין דם לדם בין דין לדין, וידיו מלוכלכות, ושירות ותשבחות והודאות למלך אל חי וקיים, ואני מזכה את אחרים דחבר אני לכל אשר יראוך ולשומרי פקודיך דממני יראו וכן יעשו, ועיין במדרש רבה סדר בהעלותך פרשה ט״ו, ובירושלמי פ״ק דברכות, ועיין זכירה לחיים חלק ב׳ באיכה (דף ק״ב רעמוד די).

מה השחר עולה והכוכבים שוקעין אף אסתר היתה עולה והמן ובניו שוקעין. הקורא מאמר זה בעיניו יפלא להדמות להמן ובניו לכוכבים, אך לפי לשון התקונים תקון ס״ט דף יק״ח ריש עמוד א׳ אית כוכביא ברקיעין דאינון קליפין דעלייהו אתמר הוי מושכי עון בחבלי השוא וכו׳ יעויין שם, נראה דתנוח דעתינו בזה.

תמול היית מלקטת בשיבולים והיום את יושבת בקירונין אצל המלך. נקטו בנוסח זה כאומרם ועליהו לא יכול דזה אירע לרות ותבא ותלקט וכו׳, ולבסוף וישם כסא לאם המלך, והוא בהקדמת חז״ל דכל מה שעבר על האבות הוא סימן לבנים.

ונהפך על שונאיהם הדבר שנאמר ונהפוך הוא אשר ישלטו היאודים המה בשונאיהם. החקירה מבוארת, דאפילו כמה שנזכר במגילה שהרגו בשונאיהם מעט מזער הם לפי קכ״ז מדינות, ומכל שכן דאי באנו לתשלומין כמו שמונה ואזיל בהאי לא ניתן לתשלומין, דהיה מן הראוי כמו שחשבו להשמיד להרוג ולאבד, כן היה ראוי לעשות באומתו של המן ותאבד כל זכר למו, ולא יהיה לו נין ונכד בעמו, ואין זה כי השיב מחשבתו הרעה אשר חשב, ושמא כיון שהיו ישראל חייבים כליה על עונם גבר השר לטעון למה יומתו כלם ומסתיי דישראל נצולו, אי נמי אם היה המן מאומה אחרת אפשר דהיה כך, אך כיון דהוא נין עמלק לא יתכן למחות זכר עמלק בימי מרדכי ואסתר, כיון דהקדוש ברוך הוא קביל עליה כי מחה אמחה לעתיד לבא, דאז יהיה השם שלם והכסא שלם, ולכך מחוסר זמן בעשותו דבעינן שיהיו ישראל ראויים לגאולה וימחה זרעו של עמלק, או שמא ורבים מעמי הארץ מתיהדים אם היה בכלל מהם מעותד להיות קטרוג מהשרים של מעלה דנעשים יהודים לאט לאט ולמה יהרגו אותם, הגם דקמיה שמיא גליה הכל הנה הויכוח של בעל דין עושה רושם לדחות השעה, כן נראה לעניות דעתי אם ניתן להאמר והנסתרות לה׳ אלהינו ואין אתנו יודע עד מה.

קכ״ג פעמים כנגד שנותיו של אהרן. עיין מסכת סופרים פט״ז ח״ב ובירושלמי דשבת פרק אלו קשרים, ועיין מה שכתב בספר ברך את אברהם סדר מסעי דף קס״ו עמוד ד׳.

ר׳ ברכיה בשם ר׳ לוי אמר וכו׳ סימן זה יהיה לבניך. עיין לעיל מזמור י״ח שהובא מימרא זו על הפסוק ותתן לי מגן ישעך בדרך קצרה נוטה קצת ובסתום חכמה לעדת עניים, ואלו הכא אתפרשא על כ״ב וב״מ, ועיין בספר ברך את אברהם סדר וזאת הברכה דרוש ב׳ למילה.

בשעה שהעליונים והתחתונים מקלסים להקדוש ברוך הוא באותה שעה אמרה אסתר אל תסתר ממני כי צרה קרובה. נראה דכיונה את השעה, כענין שאמרו דמי שהוא אנוס שאינו יכול לילך ולהתפלל בצבור, הנה על כל פנים יתפלל בשעה שהצבור מתפללין, ושעת רצון היא שתקובל תפלתו כאלו התפלל בצבור, וזה בעצמו כיונה אסתר.

תקפוץ עליכם היינו אל תרחק. ומורינו הרב תהלות ה׳ דף נ״א עמוד ד׳ העתיק תקצוף, ופירש דידבר וישפוך חמתו יעויין שם, ואחרי צוק כשגגה שיוצאה דעל אבותינו היה לו לומר ולא על אבותיהם, ונהפוך הוא דהוא על אויביו ושונאיו, דיקצוף עליהם כמו שקצף על פרעה וכיוצא.

ומה אם שרביטו של בשר ודם הוי חיים לאומה שלמה שבט של הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה. והיינו כמטה אהרן דמיניה למדו לתחית המתים, וזה רמז שבטיך ומשענתיך המה ינחמוני, דאני לוקח נחמה ממה שאני דן קל וחומר משבט בשר ודם. ובמאמר של נס האריה והראם, עיין ספרי חיים סדר וזאת הברכה פסקא שמ״ח דיבור המתחיל ועזר מצריו תהיה.

זימן לו אריה אחד. מה שנתקשה מורינו הרב תהלות ה׳ דף ה״ן עמוד ג׳ אמאי הוצרך לאריה, ותירץ על חרבן דיבנה על ידי שלמה יעויין שם, יותר מרווח היה לו לומר דיבא אריה זה נבוכדנאצר ויחריב, ולסימן זה בא אריה, כמו שדרשו הוי אריאל, דהא לדרכו על שלמה הנה לבדו לא היה מלך, דגם דוד היה וכתיב עליו לבו כלב אריה.

ר׳ יאודה אומר שעשו לה כשפים. היינו דקאי לסבבוני כלבים כארי ידיו ורגלי, ולמדו ממצרים דעשו צורת אריה דהוא הגדול שבחיות, וצורת כלב שהוא עז שבחיות, בפתחי׳ שיוצאים, כן הבא בפתח סמוך של בית המלכות של אחשורוש שיושב שם כדי שלא תכנס ותדבר אל המלך, דידעו בקסמים דאחות לנו בבית המלך, ועיין תהלות ה׳ דף נ״ו עמוד א׳ שהקשה למה תרי קראי על דבר אחד, עיין שם מה שתירץ, ולפי האמור הנה נכון וקל להבין.

מעשה באגריפז המלך וכו׳ מעשה בשור אחד שהיו מושכין אותו לקרבן ולא היה נמשך בא עני ובידו אגודה של ירק. עיין מה שכתב מרנא בספר מעיל צדקה במאמרים אלו בסימן תקכ״ז ותקכ״ח.

ר׳ יוחנן אמר זרע יעבדנו אחד צדיקים ואחד רשעים מקבלים ע״ש אלא שלרשעים אומרים בואו וראו פני המלך שאתם מורדים בו שעתיד להפרע מכם ולצדיקים שאתם עובדים אותו שהוא עתיד ליתן שכרכם. ובזה נתבאר לשון המאמר לעיל סימן טו״ב אני בצדק אחזה פניך הכל רואין צדיק ורשע אם כן מה צריך לדקדק, כדי שידעו הרשעים לפני מי הם מכעיסים, וידעו הצדיקים לפני מי הם יגעים, עד כאן. והכונה כמו שכתוב הכא במאמר זה וקל להבין.