חיים טובים/שוחר טוב/יט
מזמור יט
[עריכה]הולך ומעלה בזכורו כל ימות השבת ובשבת אינו עולה והבהמה אפילו בחול. עיין מה שכתבתי בקונטרס נפש חיים מערכת שין אות כ״ח, ועיין ספרי חיים סדר שופטים פסקה עק״ב.
מי שאין לו ראש בפני הבריות יש לו ראש לפני הקדוש ברוך הוא שנאמר וראש עפרות תבל. טמון ברמז מלבד הפשט על מה שכתוב בזוהר הקדוש מאן דאיהו זעיר בהאי עלמא איהו רב לעלמא דאתי, וגם דרשו מי שנעשה שכן לעפר ונפשי כעפר לכל תהיה אז יהיה ראש לעולם הבא, וזהו הרמז וראש יהיה מי שמחשיב עצמו לעפרות תבל ומתחת זרועות עולם, דתבל ומלואו מתקיים בעבורו. ומה שכתוב הים אין לו ידים וכ', וארץ אין לה אזנים וכו’, אין לה ידים, אין לה טבור, אין לה פה, אין לה רגלים, ולא ירכים. עיניך תראנה מה שהובא בזכירה לחיים חלק א׳ סדר וירא דף צ׳ עמוד ב׳ ודוק, ומורינו הרב כהנא רבה ז״ל בה׳ מג״ץ עמד בחקירה בקרא ויבס את עין הארץ דמצרים הוא ערות הארץ ואינו עין הארץ, ועיין שם מה שישב, ואני בעוניי כבר תרצתי במקום אחר על זה.
למרגליות דלית להו טימי. בבראשית רבה פרשה ב׳ ופרשה י״א מפורש דטימי לשון דמים דאין לה ערך כדכתיב לא יערכנו זהב וכו', ובהא דאין לנו רשות להוסיף על שבחיו שסידרו ומשה תקן וכו׳, עיין לחיים בירושלם פ״ט דברכות ה״א, ולוח ארז בא״ז פ״ב, וספרי חיים סדר בהעלותך פסקה ק״ב, ועיין תהלות ה׳ סימן ק״ך
אמר ירמיה האל הגדול הגבור ולא אמר נורא, אבל דניאל אמר הגדול והנורא ולא אמר גבור, וכיון שעמדו אנשי כנסת הגדולה חזרו את הגדולה ליושנה. מה שהקשו בזה
דהיה לו לומר אנשי כנסת הגדולה הגבורה, אמרתי בחפזי דכיון דהחזירו תרתי תוארים, הוא קשה להאריך תוארים לומר אנשי הגבורה והנוראה, וגם נראה כאלו הם בעלי גבורה ובעלי נוראה, ולא קאי לגבי הקדוש ברוך הוא, לכך קראו בשמותם אנשי כנסת, כלומר הכנסיה שהיה לגדולה, דאזמן בתלתא הגדול הגבור והנורא, והיתה נשארת הגדולה לבדה, עתה חזרה ליושנה כל כניסה שיש לגדולה אחריה רעותיה מובאות לך כנסת הגדולה, הכנסיה של תואר הגדול שהן הגבור והנורא והחוט המשולש לא במהרה ינתק, ועיין בספר מראית העין בחידושיו ליומא לדף ס״ט, ובספר בתי כנסיות בקונטרס על רש"י, ורא״ם דף כ״ח עמוד ב׳.
כך אמר דוד כל הארץ וכל אשר יש בה אינן יכולין לומר שבחו של הקדוש ברוך הוא ומי יוכל לומר השמים ואמתי הכל מקלסים אותו כשירום קרנם של ישראל שנאמר הללו את ה׳ מן הארץ אמתי וירם קרן לעמו. ואפשר דזה שיעור הכתובים במזמור ח׳ כי אראה שמך מעשה אצבעותיך, דהשמים מספרים כבוד אל, אם כן מה אנוש כי תזכרנו להקדוש ברוך הוא, ובן אדם כי תפקדנו למנות שבחיו לשון אלה פקודי, דודאי ותחסרהו מחוסר ידיעה, ואפילו היודע אין ספק דמעט מאלהים יודע ואחת מיני אלף אלפים ישראל לא ידע, ואיך יתכן דהוא יודע אך בזאת יבא יומו וכבוד והדר תעטרהו, בזמן דעתיד דתרום קרנם, תמשילהו במעשה ידיך כל שתה תחת רגליו, אז ה׳ אדונינו מה אדיר שמך בכל הארץ, דהיינו הללו את ה׳ מן הארץ.
כשישראל חוטאין מה בתיב יגלו שמים עונו. הוה שייך להביא ועצר את השמים ולא יהיה מטר, אלא דבחר להביא משם עון עצמו, ומקרא דאם זכו יפתח ה׳ לך מאליו יובן דהוא ועצר את השמים.
ומנין היה יודע משה מתי יום ומתי לילה מלמדו תורה שבכתב יודע שהוא יום מלמדו משנה יודע שהוא לילה. עיין במדרש רבה סדר כי תשא דאמרו דרך אחרת, ובתחילה אמרו דמה שהיה מלמדו היה עובדו בינו לבין עצמו בלילה, ושוב אמרו בשעה שהיה מדבר עמו יום למוד תורתך היה בלילה, ולפי מה שכתוב דעל תורה שבעל פה הוא שנתנה למשה ונהג טובת עין ונתנה לישראל, אתי שפיר אומרו תורתך, והתם נפקא מהאי קרא גופיה דהכא יום ליום יביע אומר, אך בזאת בהני סימני דיהיב המדרש הלזה להבחין בין יום ובין לילה, א׳ מתורה למשנה, ב׳ מקילוס מלאכי השרת קדוש ביום וברוך בלילה, ג׳ משוחקין את המן ביום ויורד בלילה, ד׳ קריאת שמע קודם לתפלה יום תפלה קודם קריאת שמע לילה, כנראה דהעיקר חשיב קריאת שמע שעל המיטה, לא ידענו ע״מ וע״מ, ועיין במגן אברהם סימן רל״ט עמוד ד׳ מור״ס.
נמצאו בתקופת ניסן ותשרי אינן חייבין זה לזה כלום, ומלכותא דאדעא כעין מלכותא דרקיעא. דרוב תפוצות ישראל פורעין חובותיהן כמו שכירות ובתי כנסיות ובתי מדרשות ושטרי משכונות ועסקות וכיוצא הכל בניסן ותשרי, ועיין מועד לכל חי סימן ט״ו אות מ״ה שייך לזה.
כך השמש יוצא גבור ונכנס חלש מעונותיהן של בריות. נראה דהוא כמו שאמר מקודם דאינו רוצה לצאת דעובדין לחמה ומכעיסין להקדוש ברוך הוא עד שישלח חציו, וכנראה דהם מתייראים נמי משום דכשם שנפרעים וכו’, והקדוש ברוך הוא במקום לעשות בהם עונש שולח חציו, ומה שדי בזה הוא דהשמש אינו רוצה לצאת, וכיון דמסרב דלא ניחא ליה מה יעשה, על כל פנים נקוט מיהא דהוא חלוש כשנכנס מעונותיהן של בריות דמשתחוים לו כמצטער בזה וחושב דסוף סוף יענש, ולכך נקט קרא ואוהביו כצאת השמש בגבורתו, ולא בהכנסו, דאדרבא יהיה נחלש מעונות שבבריות, וגם יש לומר כפשטיה מעונותיהן של בריות, מאיזה עון שיהיה לכל עון ולכל חטאת, יען קיום העולם הוא על ידי קיום התורה, וכיון שעוברין עליה כל אשר בארץ נחלשים כאלו קרובים להתמוטט.
רבי תנחומא פתר לה בשיתא סדרי משנה תורת ה׳ תמימה וכו’. הכי איתא במדרש רבא סדר נשא פרשה י״ג, ויפה דרש בני אברהם הי״ו במאמר זה ככתוב בדרשותיו.
כל המשמר את התורה נעשה רב, דבר אחר כל המשמר עד עקב נעשה רב ופותחין לו פתח. יתכן לפרש כמו שכתבתי לעיל, דהמחזיק נקרא שומר לפרי, ואשכחן דהקדים זבלון ליששכר על שהיה מחזיק, ולא בשביל זה יתגאה, אלא יהי ביתיך בית ועד לחכמים, והוי מתאבק בעפר רגליהם, ולכך אמר עד עקב, על דרך שדרשו בפסוק והיה עקב, עבירות שאדם דש בעקביו, והיינו שיהיה מתאבק בעקבות רגליו של התלמיד חכם וזוכה ופותחין לו פתח, כמו שאמר דוד פתחו לי שערי צדק, דמי שעושה צדקה נח להכנס בפתח שיהיה לגן עדן, וזה המאמר הוא גבי דוד והזכרתיו למעלה מזה.
תורה צוה לנו משה יחי ראובן ואל ימות. מרנא כהן הראש בספר תהלות ה׳ דף מאי טעמא פור״ש לעשות לו דרך עם מה שפירשו תורה צוה לנו משה, דהתורה ידועה לנו מורשה קהילת יעקב, מאברהם ליצחק, ויצחק ליעקב, ויעקב לבניו, אך כל המעלה של משה הוא דבאנו לגדר גדול המצווה, ועל זה נתן את השבח לראובן כי הוא הבכור, ומסתמא יעקב התחיל ללמד לראובן, זה תוכן דבריו. ושפתי צדיק לא רצה לנגוע בקצהו דראובן ודורש לשבח, אך יותר צודק לומר דבזה דתורה צוה, והעיקר לשכר ועונש הוא גדול המצווה, אם כן אין כל כך אשמה לראובן כיון דעדיין לא ניתנה תורה ולא היה מצווה, ומיניה וביה דמשה ילפינן זה דאביו נשא דודתו, וגם החזיר גרושתו אחר שנשאת לאחר, עיין בספר פני דוד סדר ואתחנן על הפסוק את גודליך, מס׳ מגלה עמוקות ועמודיה ז׳ יעויין שם.
יהיו לרצון אמרי יכתבו לדורות ויוחקו לדורות. לבי אומר לי דתפלתו היא מה שאנו רואים דבכל הספרי דרושים שנדפסו בעולם מלבד דרכו כמו רבו המחברים על התהלים בפני עצמן, הנה בכל סדר דרושים היותר בכל הכ״ד (ספרי התנ״ך) הוא בספר תהלים, צא ובדוק, והיינו כתפלתו של דוד דיכתבו לדורות בהם חידושי תורה, ויזכו דיוחקו דהיינו בדפוס.