חיים טובים/שוחר טוב/יח

מזמור יח

עשית לנו נסים בלילה אמרנו שירה בלילה ביום וכו’. עיין זכירה לחיים חלק ב׳ סדר בראשית פ״ו מה שכתבתי בס״ד. ומה שכתוב לא כל מי שאומר שירה אומר וכו' שמוחלין לו, והיינו שאין הקדוש ברוך הוא חפץ בקילוסו של רשע, ונבוכדנאצר יוכיח, ועיין תהלות ה׳ דף מ״ז עמוד בי, ובמדרש חזית על פסוק שושנת העמקים, בשעה שאני מרטבת מעשים טובים כשושנה, ואומרת שירה, הדא הוא דכתיב ממעמקים קראתיך, עד כאן. וזה הטעם שאמרו במדרש רבה סדר בשלח פרשה כ״ה על מה שלא אומרים שירה על המן, שלא היו הגונים בעת ההיא, ועיין שם. וגם דוד המלך רננו צדיקים בהי, וכן תקנו בשבח נשמת כל חי בר״ת יצחק.

את מוצא רכל מי שהוא קורא עצמו עבד. נראה דחסר לומר דבר אחר, דהרי לטעמא דיהיב בתחילה גבי דוד משום בעל תשובה סותר זה, ולא שייך זה בזה, ובמאמר דנקרא חביב. עיין בספר יוסף תהלות.

שירה נמחלו עונותיהם. ראיות הללו שמביא מישראל על ים סוף, ומדבורה, ומדוד, הכי איתא במדרש שמואל ריש פרשה כ״ט ועיין נמי בשמות רבה סדר בשלח.

סלע המחלוקות. דרשו ג׳ אופנים, ואופן הג׳ שייך טפי לגבי אופן הבי, דהיה לו לומר סלע המחלוקת, אך הא והא משמע דבא לו לדוד באופן הגם שנחלק לשנים, כך אופן ההודאה על הנס דנחלקו לב׳ כיתות.

ותגעש ותרעש הארץ אליהו ז״ל שאל את ר׳ נהוראי על מה הזיעות באות לעולם. עיין לקמן סימן ק״ד על הפסוק המביט לארץ ותרעד, ועיין מה שכתבתי בתוכחת חיים סדר כי תשא, ועיין חזה דוד דף ח״ל עמוד ב׳, ובשאלה האחרת דשאל אליהו לר׳ נהוראי על מה נבראו שקצים ורמשים והשיב לו לעשות קל וחומר, זה פירושו במאמר הכתוב אוכלי בשר החזיר וגו׳ יחדיו יסופו, דכיון דהן אוכלים לא נשאר קל וחומר, ועיין בספר תהלות ה׳ סימן ק״ד דף נ״ו ריש ע״א, ועוד שם עמוד ג׳ יעויין שם, אלא דבהוספה שהוסיף לומר דיש מינים דצריכות זו לזו, זבוב לצרעה, יורה דהנצרכים שהזכיר צורך העולם בהם, דאי לאו הכי עליך אני דן אעיקרא למה נבראו אלו ואלו, ומה שלא השיב גבי אומות העולם צורך בהם דאוכלים אותם, זו אינו תשובה דאיך הקדוש ברוך הוא בורא דבר דאסור באכילה ויאמרו בגוים דלמפרע כבר עשה הכרעה דאומות העולם לא יקבלי את התורה, וברא שקצים ורמשים שיאכלו ויותירו, וההתר לישראל בשופע ובזול, כיון דאינון אכלי שקצים ורמשים.

יצילני מאויבי עז זה פר,עה אמר אויב ומשנאי אלו המצריים, יקדמוני ביום אידי זה עמלק אשר קרך בדרך, ויהי ה׳ למשען לי וידי משה כבדים. יובן עם מה שכתב מורי הרב החסיד בספר אות הברית בסוף מזמור י״ט במאמר צורי בים וגואלי בעמלק, יעויין שם ודוק. אי נמי עם מה שכתב הרב חלק שמעון ערך עמלק סימן ך׳ ונכון, ועיין זכירה לחיים חלק ב׳ סדר בשלח פרשה כ״ג, ועיין חזה דוד דף מ״א עמוד א׳

ואמתי פרע לו כי לא תעבור רבי חלבו אמר כל ז׳ ימי המלואים היה מבקש לשמש בכהונה ויהי ביום השמיני. זה המאמר סותר מאמרים אחרים, דבשביל הכאת הסלע לא נכנס, וכמבואר בכתובים, וגם על מה הרעות עתה תראה, ואלו הכא יצא לידון בדבר חדש, דהוא על שסירב בשליחות, ויתכן דהכל הולך למקום אחד, דמה שסירב הוא בטענה כי לא יתרצה פרעה לשלחם, כדפירש שיחותיו הכא דלא הגיע הזמן ושכח זה, וכמונח זה היה לו תזכורת לומר למה הרעות, ומענין הסלע למה שכתוב למה הרעות, כבר עמדו בזה כמו שציינתי בזכירה לחיים חלק ב׳ סוף סדר שמות.

כי אתה תאיר נרי במרדכי יגיה חשכי באסתר. היינו כמה שכתוב במגילה דף י״ב בן יאיר שהאיר עיניהם בתפלה ולכך ליאודים היתה אורה, ולכך דרשו לקמן סימן ב״ך והיה אור ישראל זה מרדכי, ועוד שם על הפסוק ראו אור גדול, ולדרשה אחריתי תמן זה חזקיהו, היינו כמו שדרשו וחובל עול מפני שמן, והיינו דאהנייא להו, וסערה ואכלה זה סנחריב, והדרשה האחרת דנרך בידי כנראה דרבינו מהרמ״א ז״ל לא ראה בעת ההיא דדרכו דה״ק הוא במדרש שם.

מה איכפת ליה להקדוש ברוך הוא שוחט מן הקנה ואוכל או מן הזנב. עיין בתנחומא סדר שמיני הא דהכא בלישנא אחרינא, וישמח חיים בלומדי זה נגד השוטים דקורין עצמן פורטיסטאנטיס ואינו אלא קורדום, כי בהפקרא ניחא להו, ועל יו״ד הדברות עוברין, ומלעיגין על דברי חכמים בשחיטה ובביצה שנולדה ביו״ט, וכיוצא היה מקום שיטעו בהן הבריות כי הם מינים, אך כיון דעוברין על יו״ד הדברות בשאט בנפש, מה הגיע אליהם להתלוצץ על דברי חכמים אחר שהן עוברין על תורה שבכתב. והלשון שהן אומרים מה איכפד אם שוחט מן הצואר, כבר קיים הקדוש ברוך הוא קדמיה לרשיעא דהוא לצרף בהם הבריות דלא ימרו את פי ה', והם דברים המתיישבים על הלב למי שהוא ישר הילך, לא למי שהוא עקוב הלב.

שצרפו הקדוש ברוך הוא ביו״ד נסיונות ואלו הן. עיין תנחומא סדר לך לך, ופרקי דרבי אליעזר פכ״ו, ועיין בספר בית אבות ובהגהותי שם, ועיין לקמן מזמור צ״ה.

ולמחר מברכין בניו ברוך מגן אברהם. יש לשאול בזה, דמלחמת המלכים שהזכיר הצרות רבות היה אחר לך לך מארציך, ושם אמר לו בעת ההליכה כך חותמין, ונמצא דקודם מלחמת המלכים וצער הרעב וכיוצא היה אחר זה שאמר מגן אברהם, ומכל שכן למה שכתוב אחר כך לדוד כי שאני אברהם דבחנתיו ביו״ד נסיונות, ושמא דהקדוש ברוך הוא על העתיד אמר לו מה שיהיה, ואי באחאב אמרו דזכה למלכות בשביל שהיה עתיד לכבד התורה, כל שכן באברהם דצדיק מעיקרו עד סופו.

שיאמרו מגן דוד בברכת ההפטרה. עיין זוהר הקדוש סדר לך לך דף פ״ב ע״א. ובמאמר ג׳ מתנות מג״ת והוסיפו שנ״י, עיין בקונטרס לחיים בירושלם פ״א דסוכה ה״ה. ובמאמר כן בני יושב על הימין ואני על השמאל. יפה דרש במאמר זה בני אברהם הי״ו עפ״י הדין ככתוב בדרשותיו (ארצות החיים דרוש ט׳), ומשם תראה טעות סופר הניכר שנפל בדפוס במאמר זה.

מיד הצמיח הקדוש ברוך הוא לאבישי ויעזר לו אמר להם ישבי שנים על אחד. זה לא יכון עם המאמר שדרשו שעזרו בתפלה, דהוא בכח ולא בפועל, ושמא ישבי ראהו לאבישי דחשב שבא להלחם גם כן, או הבין דהוא מתפלל, ועל זה שאל שנים על אחד, ועובדא היכי היה, מפורש בסנהדרין דף צ״ה. ובמאמר שיאודה הרג את עשו, עיין בספר ברך את אברהם סדר ויחי דרוש א׳ בארוכה, ועיין ספרי חיים סדר הברכה פי׳ שמ״ח, (ועיין להרב פני יוסף ז״ל סדר ויחי אות ט״ו,) והמאמר דגלית למה נפל על פניו הנה הוא גם כן במדרש שמואל סוף פרשה כ״א, ובמדרש רבה סדר צו פרשה י׳

כתוב אחד אומר מגדיל וכתוב אחד אומר מגדול. עיין לשל״ה הקדוש שהאריך בטעם בין חול לשבת ויו״ט ור״ח יעויין שם, ובענין הגאולה דהוא קמעה קמעה כעלות השחר. עיין בקונטרס לחיים בירושלם פ״א דברכות ה״ג, ואבי הנחל פל״ח, ותנחומא ריש סדר דברים, וזוהר הקדוש סדר וישלח דף ק״ע עמוד א׳, ועיין זרע אברהם סדר דברים פסקה יוד, ולענין עולה לגדולה יעויין שם, ועיין עוד להלאן מזמור כ״ב על הפסוק על אילת השחר, ועיין תהלות ה׳ סימן קכ״ו דף פ״ו עמוד ב׳.