חיים טובים/שוחר טוב/ז

מזמור ז

מחלקת ר׳ לוי ור׳ סימון ורבנן כמה מילין הלך שאול, כך מפורש במדרש שמואל פרשה א׳.

ויך לב דוד אותו שבטלו ממצות ציצית שעה אחת. ושמא עידן ריתחא וקנסי אעשה, והסיבה הוא דוד ויען שאול עויין את דוד, ונתן בו עין הרע כדי להנצל מעין הרע הוא הציצית, כמה שכתוב בספר דבש לפי, ולרמוז לו לדוד דאינו ירא מעין הרע, לקח כנף הציצית לרמוז דיש לי ציצית ואינו שולט בי עין הרע, ובמה חשדתני דאין אני לבוש ציצית וישלוט בי עין הרע הנה לקחתי הציצית שלך, והוא רמז לחכם שיבין את זאת, וגם כי הוא בכעס עמו והציצית מבטל הכעס, כמה שכתוב בספר שומר אמונים ודוק.

צדיק ורע רשע וטוב שניהם שקולים. אם נפרש על הגלגול אתי שפיר, אך בדרך אחרת אינן שוין מבנו של רשע לבנו של צדיק, אלא דמדלא קאמר ורע לו וטוב לו, יורה כפירוש מורינו הרב תהלות ה׳ דף כ״ד עמוד אי, דטוב לשמים ורע לבריות ורע לשמים וטוב לבריות שניהם שקולים, יעויין שם. ונמצא כזה בדורינו ב׳ אנשים והנוטים אחר האחד אומרים דזה טוב מאחר, וכפי מאמרינו כל אפיא שוין, ומוטב היה שלא יהיו לא זה ולא זה.

אמר רבי יצחק בשם שהיה מתפלל שלא יפול ביד שאול כך היה מתפלל שלא יפול שאול בידו. וכן הוא אומר הנותן תשועה למלכים, זה דוד ושאול, ואחר כך הפוצה את דוד עבדו שלא שלח יד בשאול, וכן הוא בסימן י״ח על הפסוק סלעי ומצודתי, ולקמן בסוף המזמור הזה דריש הא מכפל הושיעני והצליני, ועוד לקמן בסימן ז״ן על הפסוק חנני ה׳ חנני, ולקמן סימן קמ״ב, וזה למד מיעקב כמו שדרשו וירא יעקב מאד ויצר לו שמא יהרג או שמא יהרוג, הכא נמי דוד אחוז ביעקב כנודע. ועיין חזה דוד סימן ד״ן דף צ״ט עמוד א׳, וזה כונת המאמר לקמן מזמור ט׳ או אהרוג או איהרג, או אקיים דברי רבותי עמוני ולא עמונית מואבי ולא מואבית, ירצה אין אני ירא ומיצר כמו יעקב ודוד כלל נגד לקיים דברי רבותי, והוא אדם כי ימות באה״ל, דמתיבת אהל נפקא דנקבות מותרות.

לא זזה שירתי מפי. פירש בספר תהלות ה׳ דף כ״ד עמוד ג׳, דההרגל גרם לומר שירה, ולא כיוון למפלת שאול, והא ראיה משירת הים, ועוד ראיה דהתפלל שלא יפול בידו, זה תוכן דבריו בקיצור, וזה התנצלות גדול שנתן דוד על שגיון לדוד, ועיין עיני כל חי במס׳ סופרים פ״ה, ועיין שם וזה כיוון במזמור ע״א ואני תמיד איחל, והוספתי ע״כ תהלתך פי יספר צדקתך כל היום תשועתיך, כי לא ידעתי ספורות דהורגל פי בהילוך אחד, ומזה תדין אותי לכף זכות דכונתי דאזכיר צדקתך לבדך, ואיני מכוין בנפול אויבי, אלא ועד הנה אגיד נפלאותיך, ולכן סיים גם לשוני כל היום תהגה, דהורגל בפי מאליו בלתי כונתי. ועיין מה שכתב מורי זקני הרב חזה דוד ד״ך סע״א ורע״ב.