חיים ביד/פא
סימן פא[עריכה]
לכו שמעו ואספרה על מה שנהגו לכתוב שם הוי"ה ב"ה בדם מילה אי ש"ד ואתמ"ל דמותר משום סגולה שאומרים שהוא לשמירה לזמן מגפה ב"מ אי מותר לכתוב שם הוי"ה בצבע אדום או שאר צבעים שאינן בדיו שחור.
תשובה עיין בש"ע א"ח סימן ל"ב סעיף ג' שכתב דאם כתב אפילו אות אחת בשאר מיני צבעונים או בזהב הרי אלו פסולין אם זרק עפרות הזהב על האותיות מעביר הזהב וישאר כתב התחתון וכשר אבל אם זרק הזהב על אות מהזכרה אין לו תקנה לפי שאסור להעביר הזהב משום דהוי כמוחק את השם יע"ש הרי דאסור לכתוב בתפילין ומזוזות בשאר מיני צבעונים או בזהב ואם כתב פסול וא"כ הוא שהכתב פסול מי זה ואיזהו דרשאי לכתוב שם הוי"ה ב"ה אפילו שלא במקום חיוב מצות כתיבה כס"ת ותו"מ בדבר שאינו כשר לכתוב ושאם כתב הוא פסול.
אלא דיש לעמוד על זה מדתנן ביומא ל"ז ע"א בהילני המלכה דאף היא עשתה טבלה של זהב שפ' סוטה כתובה עליה כדי שהכהן יעתיק ממנה והנראה שהיה כתוב בחריתה על הטבלה הזאת האותיות וכמו שכן ראיתי להרמב"ם ז"ל בתשו' בס' פאר הדור סימן ז' שכתב ועוד תנן בסוטה ל"א (הוא ט"ס וצ"ל ביומא ל"ז ע"א) אף היא עשתה טבלה של זהב שפ' סוטה כתובה עליה ובחריתה היתה והכהן היה מעתיק ממנה וכותב על הספר וכו' יע"ש דש"מ דאפי' בחריתת שפסול הכתב לס"ת ותו"מ ובכסף וזהב ושאר מינים עכ"ז כדי להעתיק מותר ונראה דיש לחלק דאה"נ דלהעתיק מותר אפי' בכתב שאינה בדיו כדי להתלמד בדבר המקיים כתיבתו לעולם ומה שנשאו ונתנו בש"ס לאסור משום דאין כותבים מגילה וכו' ומשני ע"ז וכמו שמביא מזה הרמב"ם להוכיח דהחריתה נקראת כתיבה ואסור לכתוב בלתי הכרח היינו משום כי ההכרח של הכתיבה שיהיה מהטבלה עצמה מוכרחת א"כ צריכים אנחנו לתקן גם משום אין כותבים מגילה וכו' אבל כשלא יש שום הכרח לכתיבה עצמה לקיום לימות עולם כ"א לכתוב את ה' כדי לירא ממנו אין מקום לכותבו בדבר שהוא פסול לכתוב באותה כתיבה לס"ת ותו"מ כי אדרבא כי כדי להכנס מורא בלבו צריך לכתוב בדיו ובקדושה ובטהרה ולא לכתוב במיני צבעונים או בחריתה על כסף וזהב ומיני מתכות זולת אם יהיה איזה קבלה מרב גדול ומקובל שהחקיקה על טס כסף או זהב איזה שמות יעשה רושם להגון ולהנצל מאיזה פגעים רעים אזי אפשר להתיר והגם שהרמב"ם שם באותה תשו' כתב וז"ל הא למדת שהחריתה אסורה וה"ה ברקימה וכאשר ראינו במצרים שהיו לוקחים טסי כסף וזהב וחורתין בהן שיר של פגעים ותולין אותה בצוארי התינוקות מחינו בידם וכו' יע"ש מ"מ כבר נהגו העולם לעשות כן אם הוא אדם גדול מומחה בקבלה והוי הדבר מוכרח כטבלה של הילני המלכה משא"כ בדבר שאין הכרח בו כלל ובלא"ה יכול לעשותו ע"י הכשר בדיו שחור מה מקום להתיר לו לשנות מעשה הכתב בדבר שהוא פסול ברור בכתיבת ס"ת ותו"מ לכתוב שם הוי"ה ב"ה להיות לנגדו תמיד ליראה את ה' הנכבד והנורא כי בודאי הגמור דאסור לעשות כן ואם כתב בשאר צבעונים צריך גניזה ולא יוסיף לעשות עוד כדבר הזה.
ואיתא בזוה"ק ס' בהעלותך דקמ"ח ע"ב וז"ל בתר דאתגזרו רשימו מההוא דמא ומדמא דפיסחא בתלת רשימין על המשקוף ועל שתי המזוזות מ"ט הא אוקמוה בגין דאיהו רשימא קדישא ומחבלא כד איהו נפיק וחמי ההוא דמא דהוה רשים על ההוא פיתחא חייס עלייהו דישראל הה"ד ופסח ה' על הפתח יע"ש. ואתה תראה מ"ש הרמב"ם ז"ל בהל' תפילין פ"א ה"ג יו"ד דברים וכו' ואחת מהם הוא הדיו שחור וכו' יע"ש ועמ"ש הרב שדה הארץ ח"ג חיו"ד סימן ט"ז דל"ז ע"ב ועיין למרן החבי"ב בא"ח סימן ל"ב וביו"ד סי' רע"ו שכתב דבכל מיני צבעונים הוא פסול ואינו כשר אלא דוקא בדיו שחור יע"ש ועיין עוד למרן בש"ע א"ח סי' ל"ג סעיף ג' דרצועות בין מעור בין מקלף כשרות הל"מ שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ אבל מצד פנים יעשה מאיזה צבע שירצה חוץ מאדום שמא יאמרו שמדם חטטיו נצבעו והאדימו יע"ש הרי נראה כי צבע מדם האדם הוי מיאוס ולאו שפיר למעבד הכי ומצאתי לגאוני דורינו בס' חתם סופר יו"ד סי' רנ"ו חסד לאברהם תאומים סי' פ"ז שעמדו על ס"ת שחזרו האותיות למראה אדמומית עיין עליהם ודוק: