חיים ביד/לז

<< · חיים ביד · לז · >>

סימן לז

ראובן היה לו פ'אטור אחד בעיר תהלה יאנינה יע"א והיה פורע חובות שלו ממעות שהיה שולח לו ראובן הנז' בכל שבוע ושבוע כנהוג וגם היה לראובן הנז' פ'אטור אחד בעיר טריקאלה יע"א ויהיה היום מפני חמת המציק לא היה לראובן הנז' מעות כדי לשלוח לפ'אטור של יאנינה יע"א לפרוע חובותיו כפי מה שהיה עושה מאז ומקדם והוכרח במעשיו לכתוב פוליסה אחת שקורין אותה ריבאלסה מימים כך וכך להפ'אטור של יאנינה יע"א אל אורדין של הפ'אטור של טריקאלה יע"א והיה שולח הפוליסה הנז' ביד פ'אטור של טריקאלה יע"א כדי לעשות דיסקונטו עם לוי או יאודה וכיוצא ויקח המעות של הפוליסה הנז' וישלח אותם להפ'אטור של ראובן הנז' היושב ביאנינה יע"א ויפרע חובותיו וכך היה עושה הפ'אטור של טריקאלה הנז' שהיה עושה דיסקונטו עם היאודים הנז' היושבים בעיר טריקאלה יע"א כפי הימים אם היה הפוליסה מימים הרבה היה נותן דיסקונטו הרבה ואם היו מימים מועטים היה נותן דיסקונטו מועט הכל היה כפי אורך הזמן ובהגיע הזמן הפרעון של הפוליסה הנז' היה שולח אותו מי שהיה לוקח הפוליסה דרך משל או לוי או יאודה הנז' והיה שולח הפוליסה הנז' ביד פ'אטור של ראובן היושב ביאנינה יע"א כדי לגבות חובו משלם עם דיסקונטו של הפוליסה הנז' וראובן הנז' היה שולח מעות לפ'אטור של יאנינה יע"א כדי שיפרע הפוליסה הנז' ולפעמים קודם שיבא זמן פרעון של הפוליסה הנז' ולא היו נמצאים מעות להפ'אטור של יאנינה יע"א כדי לצאת ידי פרעון של פוליסה הנז' היה עושה הפ'אטור של ראובן היושב בטריקאלה יע"א דיבירי דהיינו חילוף פוליסה שהיה לוקח הישנה מיד לוי או יאודה וכיוצא והיה נותן לו פוליסה חדשה ע"ש ראובן הנז' שהיה שולח לו ראובן הנז' הפוליסה מימים אחרים והיה עושה זה האופן עם דיסקונטו אחר כפי הימים אם מעט דיסקונטו מעט ואם הרבה דיסקונטו הרבה כיון שפנים חדשות באו לכאן ולפעמים לא היו ללוי או יאודה וכיוצא מעות בעין כדי לעשות הדיסקונטו הנז' היה עושה תרופה אחרת שהיה נותן לוי הנז' או יאודה הנז' להפ'אטור של ראובן הנז' דיושב בטריקאלה יע"א פוליסה אחת מימים מועטים דרך משל שנים או שלשה ימים שישלח אותו לפ'אטור של ראובן הנז' שיגבה אותו משם מהפ'אטור שיש ללוי או יאודה שם ויפרע חובותיו וגם זה היה עושה עם דיסקונטו ופירעון של הפוליסה הנז' שהיה לוקח מלוי או מיאודה הנז' היה בזה האופן דרך משל אם היה לוקח פוליסה אחת מתשעה עשר אלפים ועם הדיסקונטו היה עולה עשרים היה פורע בכל שבוע ושבוע חמשה אלפים גרוש' סך הכל שבחדש אחד היה פורע הפ'אטור הנז' כל הפוליסה הנז' עם הדיסקונטו ממעות שהיה שולח לו ראובן הנז' וכך היו עושין קרוב לשלשה שנים הן חסר הן יתר ועתה מחמת דוחק הזמן והזמן בוגד לא היה יכול ראובן להמציא מעות כדי לשלוח להפ'אטור שלו כדי שיפרע הפוליסה שהם ביד לוי או יאודה וכיוצא ונשאר חייב ראובן הנז' סך מה אלפים ובאו לוי ויאודה הנז' לתבוע ולטעון שיפרע ראובן הנז' חובם במושלם כיון שאחריות הפוליסאה הנז' כולם היו על ראובן הנז' וראובן טוען שרוצה לנכות מן החוב שנשאר חייב להם כל הדיסקונטו שנתן להם מכל פוליסה ופוליסה במשך שלשה שנים כיון שהדיסקונטו הנז' היה בשביל המתנת המעות והוי רבית קצוצה היוצאה בדיינים ולוי ויאודה טוענים שהם עשו אותו בדרך מכירה וראובן טוען שמעולם לא עשה דרך מכירה ואפי' אם יהיה כדבריכם שאתם טוענים שעשיתם דרך מכירה מ"מ כיון שאחריות הפוליסאס הנז' היו עלי הוי ריבית ואיסורא דרביתא רביע עלי מכל שכן שאני מוחזק בממון ולאפרושי מאיסורא קא בעינא ועתה יורינו המורה היושב על כסא ההוראה על הדין ועל האמת ועל המשפט ולמצוה רבה יחשב כיון שהתורה צווחת ואומרת להפרושי אינשי מאיסורא והחייוב מוטל על רבנו ודייני ישראל להקים דגל התורה ואל יבואו בני ישראל לאכול בשר בחלב ושכמ"ה:

תשובה מחיים יודע כל שער עמי כי נלאתי נשוא מטירדות הזמן. בלתי נאמן. ועול הצבור ליום ולילה עד חצות אין לדבר קצבה ועוד זאת היתה יתירא שאלות רבות מרבים שואלים ודורשים להשיב להם תשובה. ולא נתנוני השב רוחי אפי' שעה אחת. להיות שביתתי במקומי בשובה ונחת. ועכ"ז יען השואל את השאלה הפציר בי עד בוש משום אפרושי מאיסורא. ע"כ אמרתי אבוא בקצרה. וזה החלי בס"ד:

הנה ראיתי טענת ראובן שהוא הלוה דקא טעין כי כיון שזה האיסקונטרו הנז' היו מוסיפים על עיקר ההלואה דהיינו כי עיקר ההלואה הוי תשע עשרה אלפים אריות ומה שמוסיף אלף אריות היה בשביל המתנת הזמן ועושה הכל עשרים אלף אריות הוי האלף אריות בתוספת רבית גמור כנז' בשאלה והמלוה משיב כי עשאו בדרך מכירה וע"ז השיב הלוה כי אפי' יהיה כדבריכם שהוא דרך מכירה צריך קבלת האחריות שיקבל הלוקח ואנכי הרואה כי ענין זה הוא רע ומר והוא רבית גמור והרי הוא נלמד מכ"ש וק"ו ממ"ש הטור ומרן בש"ע יו"ד סי' קמ"ג סעי' ד' מי שיש לו שטר חוב על חבירו או מלוה ע"פ מותר למוכרה לאחר בפחות ואפי' לא הגיע זמן הפרעון ואין בו משום רבית ובלבד שיהא האחריות השטר והמלוה על הלוקח אם יעני הלוה שלא יהיה לו ממה לפרוע שלא יחזור על המוכר וכו' וכתב הרב הדרישה סק"ד וז"ל ובלבד שיהיה אחריות השטר והמלוה על הלוקח וכו' דאל"כ לא הוי מכר אלא הלואה ורבית גמור הוא עכ"ל וכ"כ הרט"ז סק"ג ועמ"ש בקונ' הסמ"ע הנ"מ בסי' ס' לחם הפנים ובסו' ס' מזבח אדמה סעיף ז' וסח"י יע"ש והרי הדברים ק"ו ומה כשהוא מלוה בשטר או מלוה ע"פ שהיא הלואה חו"ח בלתי שום תוספת בה וסרך איסור רבית כלל ובא המלוה למוכרה בפחות דהוי מכירה ממש החוב ההוא עכ"ז כשלא יש קבלת אחריות דאם לא יפרע הלוה חוזר ולוקח לגבות מהמלוה שאז אם בא לגבות סכום כל המעות היה לוקח עוד יותר ממה שנתן ולמפרע הוי רבית ועמ"ש מור"ם בד"מ והרש"ך בסי' קע"ג ס"ק ט' דאפי' אינו מקבל עליו רק אחריות שקיבל מהלוקח אסור יע"ש וכיון שאפי' בדרך מכירה עכ"ז אסור כ"ש וק"ו כשהוא באיסור בתחילה בעת ההלואה שנותן לו י"ט אלף ועושה שטר בעד המתנת הזמן עוד אלף אריות ומה מכירה שייך בזה כי מעיקרא בעלילה ובאיסור רבית היא באה בתחילת ההלואה וממ"ן אם פורע ש' ללוי ויאודה בעד י"ט אלף עשרים והוא חוזר וגובה מראובן הוי רבית גמור ואם לוי ויאודה גובין מראובן גם זה הוי רבית גמור וזו אינה צריכה לפנים ומבין ריסי עיני השואל הוא דרצה לרמוז ולהדמות לדין מכירת חוב פחות ולדידן גרע טפי וברור:

ועוד נראה להביא ראיה לאסור במכ"ש ממ"ש הרב הגדול חיד"א ז"ל סי' קס"א אות ה' שכתב בראובן דצריך למעות וכותב על שמעון פתק לזמן ד' חדשים תפרע סך פ' ושמעון עשה אסיטאסייון ונותן הפתק לראובן ומוליכו ללוי ולוי פוחת ב' או ג' לק' ופורע לו תכף ובהגיע הזמן חוזר שמעון ומוציא פתק על ראובן וראובן עשה אסיטאסייון ומוליכו ללוי או זולת ופוחת לו כנז' וגובה מעותיו הב' הפחתות על ראובן הוי ר"ק וחמיר יותר משום גונב דעת כמ"ש מוהריק"ש על הערמת החפצים תשו' כ"י לאחד קדוש בא בארוכה יע"ש והרי נ"ד גרע טפי מענין נדון הרב הנ"ל כמבואר למעיין:

ועוד נראה לי פשוט לאסור בענין נ"ד שהרי בפוליסא"ס לא מצינו התר כ"א בג' תנאים שיהיה בל' מכר והב' שלא יהיה אותו המטבע יוצא באותה העיר והג' שיהיה אצלו המעות מוכנים וכו' וכמ"ש הרב מוהר"י הלוי ז"ל אחיו של הרט"ז בתשו' סי' ד' כמו שיע"ש וכאן חסר כל הג' תנאים וגם הרב החסיד בס' הזכרונות ז"ל בפ"ז דמ"ד ע"א כתב דעסק הפוליסה שהוא איסור גמור ומקרי ר"ק וכ"כ בתשו' לרב אחאי גאון הרב הכולל כמוהר"ר רפאל קאלאמארו ז"ל לאסור ככתוב בס' חק"ל חת"מ ח"א סי' קנ"ה להגאון הרב הגדול מרן זקני ז"ל וגם הרב מ"ז ז"ל הסכים ע"י לאסור וכ"כ בעניותי כס' סמיכה לחיים חיו"ד סי' ג' דטו"ב ע"ג לאסור לענין מעשה כעין נ"ד ושאין להתיר מכח המנהג כמו שיע"ש והסכים ג"כ מז"ה ז"ל וסמך ידו על ראש הצעיר דיש לאסור ענין עסק הפוליסאה שהוא ר"ק ושאין מקום להתיר גם מכח המנהג יע"ש וכבר כתבתי בכמה מקומות ספרי חיים דאין מנהג מועיל במקום איסור עי"ע בארוכה בס"ד ואפילו אם יהיה הדבר מחלוקת דאע"ג דהלכה רווחת בישראל דאין לו' קי"ל נגד המנהג עכ"ז אם מצינו בפוסקים מחלוקת בעיקר המנהג אי חשיב זה מנהג או לא או אפי' שיהיה מנהג אם יש מחלו' דבכה"ג דיש איסו' ל"מ מנהג אז הדר דינא דהמוחזק יכול לומר קי"ל כמ"ד דלא הוי מנהג או דלא חשיב מנהג או דלא מהני המנהג להחזיק במה שבידו והוא ברור וכיון שנתבאר שהוא איסור רבית ל"מ לדעת הרבנים הנ"ל דסברי מרנן דהוי ר"ק ויוצאה בדיינים אלא אפי' למאן דס"ל דכל כה"ג מקרי אבק רבית ואינה יוצאה בדיינים כאן בנ"ד שראובן הלוה הוא מוחזק שתובעים ממנו יפה כח המוחזק לו' קי"ל שהוא איסור רבית ולהחזיק במה שבידו. וענין להיות מוחזק מהני בכל מידי דתפוס הלוה מנכסי המלוה כמבואר בפוסקים כ"ש כשיהיה התפיסה עצמה במה שבא המלוה לתבוע ממנו חובו שהוא מה שהעלה בכלל החוב הזה כל אותם ג' שנים שהוסיף על הפוליסא"ס סך עצום והעלם לחשבונו של ראובן ומכח זה הוא מה שחייב לו סך הרבה מכח הוספת הרבית הלזה כי בודאי הדין פשוט כי יכול לו' קי"ל כמ"ד דהוי איסור רבית ואיני פורע כיון שנמצא ראובן מוחזק ובאים להוציא מידו וכבר ראיתי בתשו' מוהרשד"ם חיו"ד סי' ס"ב בכיוצא בזה שהשיב בנדון שלו דאפי' אם יהיה איסור רבית מדרבנן שהוא אב"ר ואינו יוצאה בדיינים הביא משם הראב"ד נהי שאינה יוצאה מ"מ אם תפס לוה משל מלוה לא מפקינן מיניה עכ"ל ונראה א"כ לדעתו דכ"ש דמנכה לו מחובו וכו' יע"ש וכ"כ כשמו מורינו הרב כנה"ג ביו"ד סי' קס"א הגה"ט אות ט"ו יע"ש וכאן נמי ראובן מה שבא לתפוס הוא לנכות מחשבון חובו שחייב כאמור.

זאת תורה העולה כי כל מה שיברר ראובן שלקחו ממנו בתוספת הפוליסא"ס הנז' צריכים לנכות מחשבון החוב אשר חייב להם ראובן ואם לא מצו למיקם ולבאר הדק הטב החשבונות יש לו לראובן להיות מוותר משלו ולא ידקדק עליהם בחשבון עד זיבולא בתרייתא ולמחול להם מחילה גמורה בעה"ז ובעה"ב כי הגם כי דבר זה להיות מחילה ברבית אי מהני או לא צריכה רבה ובפלוגתא מתנייא כאשר הרחבתי הדיבור שם בס' סמיכה לחיים חיו"ד סס"י ד' כמו שיעש"ב בס"ד מ"מ בכגון דא אם יהיה הענין דבר דאי אפשר לברורי בירור גמור בזה וכיוצא בזה יש לנו מקום לוי דיש להקל בזה דמהני מחילה ברבית ובתנאי שיפייסו לראובן לנכות מה שהוא הוספה ברורה ורבית ברור וע"ד שכתבו הפוסקים באיסור חמץ דבודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטלו בלבו ודיו כמו כן כאן באיסור רבית בודק עד מקום שידו מגעת בענין החשבונות ועל מה שלא יוכל לבררו ימחול להם ראובן מחילה גמורה ומבטלת בלבו ודיו ובכן אין כאן עוד איסור בזה כלל כי עונש איסור רבית חמור מאד עד שהחמירו רז"ל שאינו קם בתחית המתים רח"ל כי כן צריך ליזהר בזה הרבה מאד שלא ליכשל באיסור רבית ועליו תבא ברכה טוב כל זה כתבתי בנחיצה רבה כחותה על הגחלים ולענין מעשה על הרבנים והב"ד העי"א אשר במקומות ההם ובסביבותיהם הקרובים אליהם עליהם מוטל החיוב לעין טפי מינן כגופא דעובדא ואם יראה בעיניהם שיש חשש איסור רבית (כדכתינא) [כדכתיבנא] גם המה בחכמתם יגזרו עליהם משום אפרושי מאיסורא וגמירי כל ישראל בחזקת כשרים וישמעו לקול מורים וברכות שמים יחולו על ראשיהם אכי"ר כה דברי אנכי החותם פה אזמיר יע"א בשליש ראשון לח' מנחם שנת תור"ה וחיים לפ"ק ברוב עוז ושלום הצעיר

חיים פאלאג'י

ס"ט