חזון איש/יורה דעה/קפז
סימן קפז[עריכה]
קדושין כ"ט ב' הוא לפדות ובנו לפדות כו', עי' במ"ב סי' תרנ"ו שהק' למש"כ בשו"ע שם שאינו חייב ליתן יותר מחומש עבור מ"ע עוברת, א"כ פטור לגמרי ממצות פדיון כיון שאין לו רק ה' סלעים, ואין לומר שהנידון על החומש, דכיון דבשעה שמכר נכסיו נתחייב כבר ודאי מגבינן מני' מנכסיו שיש לו עכשו, כגון שהיה לו כ"ה סלעים ומכרן ועכשו יש לו כ"ה סלעים שהרויח ונולד לו בן בכור חייב לפדות גם את בנו וגם את עצמו מאותן כ"ה שיש לו עכשו, ואין גובין ממשועבדים, ומיהו לפי' תו' לא איירי סוגין ממשעבדי דידי' אלא ממשעבדי דאבוהי, ואמנם בעיקר הדבר נראה דפדיון בנו שאני מכל מצות כיון דיש כאן שיעבוד נכסים והרי שמכר נכסיו ואין לו ציצית בבגדו ומזוזה בפתחו ותפילין בראשו אינו מוציא נכסיו מלקוחות לקנות תפילין, ובפדיון הבן הוי מלוה הכתובה בתורה, ובזה לא מפטר במה שאין נכסיו מרובין [וראי' לזה מקרבן עוי"ר דכל שיש בידו כדי שה מקרי עשיר כמש"כ הרא"ה בס' החינוך והר"מ פ"י מה' שגגות ה"ב ועיי"ש בכ"מ ל' הת"כ, ואפשר דדינו כהשג יד דערכין דמסדרין, אבל בכל ענין חייב יותר מחומש, וכן חייב עני במצות מחצית השקל כדתנן שקלים פ"א מ"ז השוקל ע"י עני ובר"מ ה' שקלים פ"א ה"א אפי' עני כו'] [נ"ב, מש"כ דבעוי"ר מסדרין, הוא מבואר ערכין י"ח א' הא מני ר"א היא כו'] ומיהו עדיין לא נתישב הא דתניא לפדות את בנו ולעלות לרגל למה חייב לעלות לרגל כיון שאין לו רק ה' סלעים, ודוחק לומר דסגי לי' בסלע אחד לעלות לרגל, ואם נימא דלעולם חייב להפריש חומש למצות, וכל שלא הפריש ואכל כל מה שהרויח, כשבאת מצוה לידו חייב בה עד כדי שהיה חייב להפריש ניחא הכל, דאיירי בהכי שהרויח כבר ואכלן ועכשו אין בידו רק ה' סלעים, עוד י"ל דלעלות לרגל אינו הוצאת הדרך אלא למיכל ולמשתי, והלכך חייב לעלות דגם כאן צריך להוציאן, ומיהו כשיתנן לכהן א"צ לעלות שאין לו מי שיפרנסנו שם, והכא ימצא צדקה או להשתכר, ואפשר שאם רצונו לעלות לרגל חייב לעלות שהרי רשאי להוציא כל ממונו לכל מה שהוא רוצה וכיון שברצונו להוציא מעותיו לראות ירושלים ומקדש וכבוד ישראל, אף אם לא היה מצוה ממילא חייב בזה בשביל מצוה, ואפשר עוד לפרש דאיירי בירושלים ונתחייב בעולת ראי' וזה גובין ממשעבדי כדאמר בכורות נ"א ב', והלכך חייב בכל נכסיו, ומיהו לישנא דלעלות לרגל לא משמע הכי, ויש לעי' כיון דפדיון בנו מלוה פשיטא דכהן נוטלן דלעלות לרגל ולפרוע חובו פשיטא דפורע חובו שהרי המלוה גובה בע"כ וצ"ל דמצוה שאני שאין דין הכהן כבע"ח אלא אם מתחייב עכשו במצוה זו, אבל אם לעלות לרגל קודמת אין כאן חוב כלל, ויש לעי' הא אמר פסחים ח' ב' דמי שאין לו קרקע פטור מראי', א"כ ע"כ יש לו קרקע ויגבה הכהן קרקע, ואף שעי"ז יפטור מראי', מ"מ לא מסתבר שבשביל זה פקע מצותו, ואפשר דהקרקע לא שויא ה' סלעים וחמש ולא חצי חמש כדאמר בכורות מ"ח ב' ולא מצי גבי לה כהן, ומיהו אנן לא מחייבינן לי' למזבין קרקע דידי' כדי שיפטור מראי' ויוכל לקיים מצות פדיון, והר"מ השמיט דין מי שאין לו קרקע פטור מראי' ועי' טו"א חגיגה. [א"ה, ועי' חלק או"ח מועד סי' קכ"ט, דף רכ"ב א', סק"ג].
כ"ט ב' תוד"ה ואזיל, ואפי' פדה בנו בכור מבני חרי כו', אי האי בני חרי הוא קרקע שפיר י"ל כן ויגבו מלוקח הקרקע [שהרי אי אפשר ליתן לכהן הקרקע בשביל פדיון שאין פודין בקרקעות אלא מוכרין הקרקע ונותנין לכהן את הדמים וכמש"כ תוס' שבועות ד' ב'] כדין ב"ח שגובה מלוקח אחרון, אבל אי הני ב"ח מטלטלין נינהו, ואי אפשר לגבותן מכהן, שפיר טריף הכהן בשביל שיעבוד ולא מצי טעין לוקח ראשון הנחתי לך מקום לגבות דהוי כנשתדף בני חרי דגובה ממשעבדי כדאמר כתובות צ"ה ב', ומיהו נראה דאפי' מטלטלין שנותן לכהן בשביל בנו לא מהני אמירתו והכהן מקבלו ע"כ בשביל פדיון עצמו כיון שמן הדין הוא קדם לאו כל כמיני' ליחד בשביל בנו, ורשות ביד כהן שלא לקבל בשביל בנו, ואף אם הסכים גם הכהן לקבל בשביל בנו, אפשר דלא מהני כיון שמן הדין הוא קדם, והכסף נתפש בשביל פדיון בנו וצ"ע.
ויש לעי' בהא דלפדות את עצמו ולפדות את בנו, וכן בהא דלפדות את בנו ולעלות לרגל, יתן לכהן ע"מ להחזיר לאלתר דהא מסקינן לעיל ו' ב' דמהני בפדיון הבן, ויקיים שניהם, ונראה שאין נותנו בתנאי להחזיר אלא מדעת הכהן אבל רשאי הכהן שלא לקבל עד שיתן לו בלא תנאי, דנתינה בע"כ לא שמי' נתינה במתנות כהונה דהא איתא בטוש"ע יו"ד סי' ש"ו ס"ד שכהן שאינו מקבלו מבזה מתנות כהונה אבל אינו קונה בע"כ ומשמע שנשאר ביד ישראל וחייב לטפל בו, עד שימצא כהן שיקבלו, וכדמוכח שם בהגה' [אח"כ ראיתי בקצה"ח סי' רמ"ג סק"ד האריך בזה] והיכי שנותן ע"מ להחזיר אין איסור על הכהן למנוע מלקבלו, שהתורה זכתה לו בלא תנאי.
יו"ד סי' ש"ה סכ"ב. [א"ה, עי' לעיל סי' קנ"ה].
יו"ד סי' ש"ה סכ"ג. [א"ה, עי' לעיל סי' קי"ז סקי"ב].
יו"ד סי' ש"ה סכ"ט. [א"ה, עי' חזו"א חו"מ סי' א' סק"ב].