חזון איש/יורה דעה/קפ
סימן קפ[עריכה]
א) יו"ד סי' רצ"ז ס"א או המנכש, והוא מדברי הר"מ פ"א מה' כלאים ה"ב, עי' בהגר"א סק"ג דלרבה מ"ק ב' ב' ע"כ מחפה אינו חייב לרבנן דלא מסתבר דינקוט בדברי ר"ע [שבא להורות דין מקיים] מחפה שהוא זורע ממש וחייב לכו"ע, אלא ע"כ דגם מחפה אינו אלא מקיים, וכיון דאנן קיי"ל מחפה חייב משום זורע ה"ה מנכש דקתני בברייתא הוא לרבנן וחייב משום זורע ולכן פסק הר"מ כרב יוסף, ונראה דה"ה עודר הוא בכלל זורע כדאמר ע"ז ס"ג ב' אין עודרין עם הנכרי והיינו אף לרבנן כמש"כ תו' שם ס"ד א', ולפ"ז פליגי רבה ורב יוסף גם בחורש סביבות האילנות דלר"י חייב משום זורע מיהו קשה לרבה תקשה ברייתא דאין עודרין וע"כ מוקי לה כר"ע ומשום מקיים, אבל הר"מ דפסק להא דאין עודרין ע"כ מפרש לה כרבנן, מיהו י"ל דלכו"ע עודר משום חורש וכדאמר בירו' בפ' כלל גדול במס' שבת, ומיהו כיון דבעלמא מקיים אסור מדרבנן רק בשל נכרי לא שייך כל כך מקיים לכן מותר כמש"כ הגר"א סק"ח וזה דוקא באינו מסייע הגידול אבל בעודר אף בשל נכרי אסור, ומיהו קשה הא דכ' הר"מ פ"ה ה"ה דעוקרין עמו משום שממעט את התפלה והלא כיון שפסק כרבנן א"צ טעם זה כמבואר ע"ז ס"ד א' וי"ל דלכך העתיקה הר"מ בכלאי הכרם אע"ג דברייתא דע"ז בכלאי זרעים כמש"כ תו' שם, לאשמעינן דאף בכה"כ שרי אף דמשתכר באיסורי הנאה ומשום למעט התפלה וכדמסקינן ע"ז שם.
ומש"כ מרן ז"ל פ"א ה"ג, דהר"מ פסק בפ"ח מה"ש כרבה, כבר ישבה הל"מ שם דהא דמנכש היינו ליפות הקרקע ומיירי שאין שם צמחים.
ובראב"ד שם כתב דאף המקיים לוקה, ונראה כונתו מנכש ומשקה כמו שסיים דבריו ז"ל.
בבהגר"א סי' רצ"ז סק"ט סיים כיון דלאו שאב"מ אין לוקין עליו דין זה הוא אליבא דכו"ע, ומ"מ א"א לומר דזה טעם הר"מ דהא מש"ל בעשה גדר אלא הר"מ לא פסק כר"ע וכמש"כ הגר"א סק"ב.
ויש לעי' זרע חטה ושעורה וחרצן שלא במפולת יד לר' יאשיה דפטור, מהו שיהא חייב אח"כ על הניכוש ועל ההשקאה, כיון דבניכוש זה זורע את כולם בבת אחת הוי כזרע עכשו במפולת יד, או דלמא כל שכבר נשרשו שלא במפולת יד אין כאן כלאים ומותר להוסיף בזריעתן, ואף לדעת הר"מ דמודה ר"י שאסור שלא במ"י יש להסתפק לענין מלקות, ומדברי המרדכי שהביא הרמ"א ס"ס רצ"ו שנוהגין היתר בירקות הגדילים בכרם אצל נכרי דב' מינים וחרצן במ"י לא שכיח מבואר דאם זרע בכרם ב' מינים מותר אף שמנכש ומשקה ולא חשבינן כאילו נטע עכשו גם הגפנים והוי מפולת יד אלא כל שאחד נשרש קדם שזרע חברו אין כאן כלאים לר' יאשיה, [מיהו אף אי חשיב עכשו זריעת איסור אכתי יש לדון אי נתקדשו הפירות דהוא זרוע ובא ואין אסור אלא התוספת והכא הוי זה וזה גורם שמצד הזריעה ראשונה הגידולים מותרים ומצד הזריעה של ההשקאה הגידולים אסורין וצ"ע].
והא דמחפה כלאים חייב אע"ג דקדם שחיפה נמי הן ראוין להשתרש [דאל"כ לא מסתבר דיפלגו אי מחפה חייב כיון דהוא עיקר הזריעה ובשבת מ"ה א' אמר חטין שזרען בקרקע לר"ש מהו ופי' במאירי בלא חיפה אותן דהא אמר נ' ב' דוקא הטמין אבל זרע לא וכמש"כ תו' שם אלא התם במכוסין והכא במגולין וקרי לי' זריעה], וחשיבי כזרועין, ולא מחלקינן בין נפלו במ"י או לא ול' הר"מ כגון שהיתה חטה אחת ושעורה אחת מונחין על הארץ משמע בכל גווני אף אם אחת קדמה לחברתה היינו משום דאכתי לא הושרשו וכל שלא הושרשה אחת קדם זריעת חברתה חשיב מפולת יד וכמש"כ כלאים סי' א' סק"ז ומכאן ראי' לזה, ומיהו דין מחפה אף אם כבר נשתרשו ואז יש חילוק אם באו במ"י מיהו סתמא קדם השרשה איירי.
וכל שנפלו בב"א חייב על ניכושן והשקאתן אף אם נעשה הדבר מאיליו ולא עשה בהן אדם עבירה, כיון שבאו לעולם בעירוב שאסרה תורה מקרי עכשו זורע כלאים, מיהו כ"ז למש"כ כלאים סי' ב' סק"י דעת הכ"מ ספ"ד דגם בזרעים בעינן מפולת יד, אבל אי בכלאי זרעים לא בעינן מ"י אין נפקותא בכ"ז בכלאי זרעים, אבל אנו צריכין לזה בכלאי הכרם דג"כ חייב במחפה כמש"כ הר"מ פ"ה ה"ב, וביו"ד סי' רצ"ו ס"א, והוא מבואר במשנה מכות כ"א ב'.
ב) סי' רצ"ז ס"ב אסור לזרוע כלאים לעכו"מ, בתו' ע"ז ס"ד א' ד"ה אין, כתבו דהוא כמ"ד אין קנין, אבל למ"ד יש קנין אין אסור מה"ת לזרוע לנכרי כלאים בשדהו, ולמש"כ שביעית סי' א' [ס"ק ג'] אין איסור כלאים תלוי בפלוגתא דלכו"ע אין קדושת הארץ נפקע, אבל ראיתי שהדברים שכתבתי שם טעות הן, דבהדיא אמר בירו' כלאים פ"ז ה"ג דאי יש קנין אין איסור כלאים בשדה נכרי, ומ"מ נראה דאין להכריח מכאן דפקעה קדושתה, דלעולם אימא לך דקדושתה לא פקעה וכלאים בתר גידולין גרירא, דהא בעינן זרועה לדעת בעלים, וסערתו הרוח לאו כלאים הוא וכדתנן פ"ה דכלאים מ"ז, וכמש"כ תו' ב"ק פ"א א' דעשבים בשדה תלתן אין איסור בקיומו, והלכך למ"ד יש קנין, הגידולין של נכרים אין בהן דין כלאים, שאין בעלים אלא בר חיובא, ועוד כיון דאין כלאים בלא גידולין מקרי איסור כלאים מצוה. [עי' שביעית סי' כ' באורך בדין אין קנין].! ג) מכתב.
כלאי זרעים נהוגים מה"ת בכל המינים בין תבואה בין זרעים בין ירק ודוקא ברוב זורעין ומקיימין מין זה, אבל אם אחד מן המינים אין מקיימין אותו אין בו משום כלאים, וכן אם אחד מן המינים אין ראוי לא לאדם ולא לבהמה אף שמקיימין אותו לריח ולרפואה ולמוגמר [ואפשר שאם אין ראוי לאדם ע"י תיקון] אין בו משום כלאים [מיהו במאכל בהמה אין להקל כלל כיון דמפורש בירו' דזונין הן כלאים משום דמקיימין אותו ליונים] ואם ב' המינים אינן ראוין לאדם אלא לבהמה אינן כלאים זה בזה ואפשר אף אם ראוין ע"י תיקון כיון שאין עומדין לתקנן.
אין חילוק בכלאי זרעים בין זרען במפולת יד לזרען בזא"ז. [א"ה, וע"ע כלאים סי' א'].
יו"ד סי' רצ"ז ס"ד. [א"ה, עי' כלאים סי' ח' סק"ג].
יו"ד סי' רצ"ז ס"ה - ט'. [א"ה, עי' כלאים סי' ד' באורך].
יו"ד סי' רצ"ז ס"י. [א"ה, עי' כלאים סי' ב' סקי"ח, ועיי"ש סקט"ו].
יו"ד סי' רצ"ז סי"א. [א"ה, עי' כלאים סי' ג' סקי"ג].
יו"ד סי' רצ"ז סי"ב י"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' ד' מסקכ"ד ואילך].
יו"ד סי' רצ"ז סי"ד ט"ו. [א"ה, עי' כלאים סי' ג' סק"א - ט'].
יו"ד סי' רצ"ז סט"ו. [א"ה, עי' כלאים סי' ג' סקי"א].
יו"ד סי' רצ"ז סט"ז - כ'. [א"ה, עי' כלאים סי' ה' ו' באורך, ועיי"ש סי' ז' ח'].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"א. [א"ה, עי' כלאים סי' ט'].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ב. [א"ה, עי' כלאים סי' ו' סק"ה ו' ז'].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ג כ"ד. [א"ה, עי' כלאים סי' ה' סקי"א - י"ד].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ה. [א"ה, עי' כלאים סי' ה' סקי"ז].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ו. [א"ה, עי' כלאים סי' ז' סק"י - י"ב].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ז כ"ח. [א"ה, עי' כלאים סי' ח' סקי"ג י"ד, וסי' ט' סק"ה].
יו"ד סי' רצ"ז סכ"ט. [א"ה, עי' כלאים סי' ו' סק"ו].
יו"ד סי' רצ"ז ס"ל. [א"ה, עי' כלאים סי' ז' סקכ"ב, וסי' ח' סק"ט].
יו"ד סי' רצ"ז סל"א. [א"ה, עי' כלאים סי' ט' סק"י, וסי' ב' סק"ד, ועיי"ש סי' ח' סק"ה].
יו"ד סי' רצ"ז סל"ב. [א"ה, עי' כלאים סי' ה' סקי"ח].
יו"ד סי' רצ"ז סל"ג. [א"ה, עי' כלאים סי' ו' מסק"ח ואילך].
יו"ד סי' רצ"ז סל"ד - ל"ז. [א"ה, עי' כלאים סי' ז' ח' באורך].
יו"ד סי' רצ"ז סל"ח. [א"ה, עי' כלאים סי' ח' סק"י].
יו"ד סי' רצ"ז סל"ט מ'. [א"ה, עי' כלאים סי' ז' ח' באורך].
ד) מ"ק ו' א' ועד כמה, פרש"י עד כמה הוי כלאים דחייב לבטלו, ואין כונת רש"י שאם שלוחי ב"ד מוצאין פחות מא' מכ"ד א"צ לעקור, דלא יתכן לפ"ז קו' הגמ', ועוד דאין כאן המקום לפרש דיני כלאים, אלא כונת רש"י כשעוקרין עד כמה חשיב הנשאר כלאים שצריך לעוקרו וכמש"כ תו'.
ומבואר בסוגין דלאחר שהתקינו דמפקירין את השדה כולה לא היו עוקרין כלל, דאם היו עוקרין שפיר צריך עד כמה, והנה השדה הפקר עד שיעקור את הכלאים, אבל אם עקר וזכה מן ההפקר קדם שזכה בה אחר הרי היא שלו ואם לא עקר לא מהני זכייתו מן ההפקר דשוב הויא הפקר, ואם זכה בה אחר ועוסק בעקירתן זכה בה, ואם הזוכה מקיימן צ"ע אי הוי הפקר מעצמו או שהן שלו עד שיבואו שלוחי ב"ד ויפקירום, ומה שאמרו מפקירין כל השדה כולה היינו הפירות ולא הקרקע.
שם והיו שמחים כו' שמנכשין להם שדותיהם, לא שמנכשין עשבים רעים דהא לא הוו כלאים, אלא שכל התקנה עיקרה בשביל המתערב מאיליהן ולא בשביל הזורעין במזיד, והנה לבעלים טורח בעקירתן והיו מניחין עד ששלוחי ב"ד עוקרין והיינו ניכוש השדה, וכ"ה ל' הר"מ ספ"ב מה' כלאים, ואולי זו כונת רש"י.
ויש לעי' בהרכבת אילן אי מפקירין דהא בהרכבה שפיר יש לקיים תקנה ראשונה לקוץ והרי אין בעה"ב שמחין בזה, ואפשר דלא היו שלוחי ב"ד משגיחין כלל בפרדסים של שאר אילנות חוץ מן הכרם, שאין בהם כלאים רק הרכבה והרכבה אינה אלא במזיד וב"ד מלקין ועונשין על זה ואין הדבר שכיח כלל.
ובזמנינו ליכא דין הפקר שלא היה מושב ב"ד להפקיר את כל השדות שיש בהן כלאים, אלא התקינו ששלוחי ב"ד שבכל דור ודור יפקירו כשימצאו כלאים בשדה אחרי שהכריזו באחד באדר, ואחרי שרפו ידי ב"ד מחמת דנפישי בני עשר מדות בעקבתא דמשיחא ואין מכריזין ואין שולחין ואין מפקירין אין כאן הפקר ב"ד, והלכך פירות של כלאי זרעים חייבים במתנות עניים ובתרומ"ע, וכן אילנות המורכבים פירותיהן חייבין בכולן.
ובזמן שהיו השלוחין מפקירין ועבר עליהן הפקר בשעת הבאת שליש או לאחר הבאת שליש היו פטורין מתרומ"ע, ודוקא בלא עשו גורן וכמש"כ הראב"ד פ"ב מה"ת הי"ב, אבל עשו גורן חייבין מדרבנן.
0
א. שיעור מרחק בין שני מיני ירקות טפח ומחצה (15 צמ.) [מלבד מקום הזרעים]. ההרחקה הזאת היא בשעת זריעה, ואף אם הקלחים יכנסו לתוך השיעור בשעת גידולם מותר, ואף קשואים ודלועים מותרים בהרחקה זו. ואף שהעלים מתערבים זו על גבי זו בשעת גידולם מותר, חוץ מדלעת יונית.
ב. אבל אין להשאיר - שום זריעת שני מינים קרובים - להתקשות לזרע, [אף אחד מהם] אף שיש ביניהם טפח ומחצה (15 צמ.) ג. בין שני מיני קטניות [היינו: אפונה, אפונה ירוקה, שעועית, פולים, אורז, דוחן, שומשמים, תירס, עדשים. זה הכלל: כל שהנאכל והנזרע אחד, הוא בכלל קטניות, וכל שיש לו זרע שאינו נאכל, אלא ירקו נאכל, הוא בכלל ירקות. וכל ירק שהניחו להתקשות לזרע דינו כקטניות לענין כלאים]. או שני מיני תבואה, [היינו: חטה, שעורה, כסמת, שיפון, שבולת שועל] צריך לעשות גדר או צורת הפתח כמו שעושים בתיקון מבואות. וכן בין מין קטניות [או תבואה] למין ירק, או להרחיק מין אחד מחברו עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.) [אם שניהם תבואה וקטניות, ואם אחד מהם ירק מרחיק ששה טפחים (58 צמ.)].
ד. הגובה של הגדר הוא עשרה טפחים (97 צמ.) מן הארץ ואין הזרעים מבטלים אותו. הגובה של צורת הפתח הוא לא פחות מעשרה טפחים (97 צמ.) מהארץ. כשהעלים גדלו צריך עשרה טפחים (97 צמ.) מהעלים ולמעלה.
ה. הזורע שני מיני קטניות [או תבואה] אף שעושה צורת הפתח, נכון להחמיר שיהיו רחוקים מין זה ממין זה ששה טפחים (58 צמ.) - אם אפשר - וכן בין קטניות [או תבואה] לירק. [עי' לק' סעיף י"ח.].
ו. אם מתקנים בצורת הפתח בשני מקומות, צריך שיהיה בין אחד לחבירו לא פחות מארבעה טפחים (40 צמ.).
ז. שורה אחת זרועה שתי ושורה אחת זרועה ערב מותר, ובלבד שתהיה שורת הערב כלה כנגד הבינים של השתי כזה ולא כנגד הזרעים כזה /במקור יש שרטוט/.
ח. אם השטח הזרוע רחבו עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.) [ומשיעור זה ולמעלה] וארכו יתר על רחבו משהו, הרי זה שדה.
ט. אם השטח הזרוע רחבו ששה טפחים (58 צמ.) [ומשיעור זה ולמעלה עד עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.)] וארכו יתר על רחבו הרי זה משר.
י. היו שתי שדות, אחת זרועה מין זה ואחת זרועה מין אחר, אם הם של תבואה וקטניות, מרחיק ביניהם עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.). וכן אחת ירק ואחת תבואה או קטניות, מרחיק ביניהם עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.). ואם שניהם של ירק, מרחיק ביניהם ששה טפחים.
יא. היו שני משרין, אחד זרוע מין זה ואחד זרוע מין אחר, אם הם של תבואה וקטניות, מרחיק ביניהם שתי אמות (1 מ. 20 צמ.). אחת ירק ואחת תבואה או קטניות, מרחיק ביניהם ששה טפחים (58 צמ.). ואם שתיהם של ירק מרחיק ביניהם טפח ומחצה (15 צמ.).
יב. אחת שדה ואחת משר, שתיהן של תבואה, מרחיק ביניהם שתי אמות (1 מ. 20 צמ.). שתיהן של ירק, מרחיק ביניהם טפח ומחצה (15 צמ.). שדה של תבואה ומשר של ירק, ששה טפחים (58 צמ.). שדה של ירק ומשר של תבואה, שתי אמות (1 מ. 20 צמ.).
יג. שדה וגרעין יחידי, שניהם של תבואה, מרחיק ביניהם עשר אמות וחומש (6. מ. 12 צמ.). שניהם של ירק, מרחיק ביניהם טפח ומחצה (15 צמ.). שדה של תבואה וגרעין של ירק, מרחיק ביניהם ששה טפחים (58 צמ.). שדה של ירק וגרעין של תבואה, מרחיק ביניהם עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.).
יד. משר וגרעין יחידי, שניהם של תבואה, מרחיק ביניהם עשר אמות וחומש (6 מ. 12 צמ.). שניהם של ירק, מרחיק ביניהם טפח ומחצה (15 צמ.). משר של תבואה וגרעין של ירק, מרחיק ביניהם ששה טפחים (58 צמ.). משר של ירק וגרעין של תבואה מרחיק ביניהם ששה טפחים (58 צמ.).
טו. אם השטח אינו מחזיק שיעור משר שנתבאר בסעיף ט' [וגם איננו מרובע] הרי הוא כיחידי.
טז. אין שטח הזרוע נעשה שדה [כשיש בו שיעור שדה] אלא אם כן זרוע כולו מין אחד, אבל אם זרוע שני מינים של ירק בשיעור מרחק הצריך בין מין למין, אינם מצטרפים לעשות דין שדה, וכן במשר, ודינם כיחידות.
יז. וכן אם זרוע השטח הזה בשתי מקומות וביניהם חרב ברוחב שלשה טפחים (29 צמ.), אינם מצטרפים לעשות דין שדה.
יח. כל ההרחקות האלו הם מדברי סופרים, אבל מדאורייתא כל שהרחיק בין המינים ששה טפחים (58 צמ.) בתבואה וקטניות מותר. ואין חילוק בין הצורות. ובירק בירק כל שהרחיק ביניהם טפח (10 צמ.) מותר בכל צורה שתהיה. [ובין תבואה וירק צ"ע דלא נתבאר שיעור הרחקה דאורייתא בין תבואה לירק, ול' הר"מ פ"ג הי"א דלא הזכיר שיעור דאורייתא משמע קצת דרק חומרא דרבנן של הרחקת י"א איכא בירק בתבואה, אבל אין הדבר מוכרע, ואי דאורייתא בעינן ו"ט, נמצא דלא עבדו רבנן הרחקה על שיעור דאורייתא במשר ויחידי אצל תבואה וצ"ע].
יט. ואם הרחיק השיעורים האלו אבל כל השטח הנזרע מוקף גדר או שמין אחד מקיף את חברו, כתוב בכלאים סימן ו' סק"א, ודין מרובע כתוב שם.
כ. כל מקום שצריך הרחקה מרובה, אפשר להפסיק ביניהם בגדר או צורת הפתח כמו שכתבנו לעיל סעיף ג'. [אבל אם עושה צוה"פ, נכון להחמיר להרחיק שיעור של תורה שנתבאר לעיל סעיף י"ח].
כא. צנון וצנונית הם מין אחד.
כב. לא להשתמש בהיתר חריץ.
כג. אסור לחרוש אצל החשוד על הכלאים, וכש"כ שאר עבודות.
כד. אם שגג או הזיד וזרע כלאי זרעים, חייב לעוקרם, או לתקן ביניהם גדר או צורת הפתח, ומה שגדל כבר אינו נאסר.