חזון איש/יורה דעה/קסו
סימן קסו[עריכה]
א) שבת י"ד א' תנא אף ידים הבאות מחמת ספר כו' בתו' הקשו דהוי טפי מי"ח דבר, ועוד קשה דהכא אמר משום דר' פרנך ובידים פ"ג מ"ג תנן רצועות תפלין עם התפלין מטמאין הידים אע"ג דלא שייך בהו דר' פרנך כמש"כ הר"ש שם מ"ב ובתו' חגיגה כ"ד ב', ובר"ש כתב דר"פ אף לתרומה ותפלין רק לקדש, אבל הרמב"ם פ"ט מאה"ט כתב דמטמאין הידים אף לתרומה, ונראה דהא דר"פ היתה גזירה קדומה וכדמסיק בגמ' כיון דהך גזור ברישא הא תו ל"ל אלא הך גזור ברישא אבל אחר שגזרו על הספר ועל הידים גזרו גם על הידים הבאין מחמת ספר וכמש"כ הרמב"ם שם ובפירושו ידים פ"ג מ"ב דגזירה ידים מחמת ספר כדי לחזק גזירת ספר ואינה נמנית בפ"ע דהוא בכלל ידים דבטלה טהרת היד בנגיעתה בספר ושבה כסתם ידים, דגם ראשון הפוסל ידים אינו אלא בגזירת חכמים שאין ראוי ליד ליטמא, ואינו נחשב בפ"ע, וה"נ באין מחמת ספר אינו אלא פרטי דין סתם ידים, ובזה ניחא דלא אמר דגזרו על אוחז ס"ת שנטמאו ידיו אף שהן טהורות וכמו שהקשו תו', אלא דלאחר י"ח דבר כל ידים הבאין מחמת ספר אף מחמת תפלין טמאות וא"צ לגזירה דס"ת משום דר"פ, אלא בס"ת גזרו ברישא, קדם סתם ידים, ובזה נתישבה קו' תו' דהוי טפי מי"ח דבר, דגזירת ס"ת לא בו ביום גזרו וגם גזירה זו נתבטלה שגזירת כתבי הקדש כבר כללה, ומה שהקשו תו' מל' אף, י"ל דהתנא ששנה הברייתא שהוא בתרא קאמר לשון אף שאף זו היתה לפנים גזירת חכמים, ומש"כ דלא גזרו על הספר וגזרו על ידים הבאות מחמת ספר וזה לא מסתבר, צ"ע מה ענין זה לזה הלא ידים הבאות מחמת ספר הוא משום דר"פ ומה ענין זה לפסול את התרומה, וכ"כ ר"ש פ"ג מ"ב דאף אם לא היו גוזרין על ספר לתרומה ראוי לגזור לידים, והגרע"א בתשובה סי' נ"ח הקשה למה לא כתב הר"מ טעם דר"פ ותמוה דהרי דעת הר"מ דאף תפלין מטמאין הידים אף לתרומה, וטעמא כדי לחזק גזירת ספר וכמש"כ רבנו בפירושו, א"כ לא שייך תו להזכיר הא דר"פ [ומיהו ל' הר"מ בפ"ג מ"ג משמע דהא דידים הבאין מחמת ספר דאמר בשבת היינו כתבי הקדש דמטמאין ידים וצ"ע].
ב) ובתו' י"ד א' ד"ה האוחז, כתבו דדינא דר"פ הוא בכל כתבי הקדש דהא כל כתבי הקדש מטמאין הידים ותימא דהא תפלין נמי בכלל כתבי הקדש, וע"כ התם טעמא אחרינא, ובתו' חגיגה כ"ד ב' כתבו דתפילין אינו אלא לקדש, וכ"כ הר"ש פ"ג דידים להסתפק בזה, ולפ"ז י"ל דדין דר"פ אינו אלא בס"ת דאין לנו אלא מה שמבואר בגמ', וכן לדעת הרמב"ם אין לנו מקור לאסור שאר כתבי הקדש, ובתפלין מבואר בל' הר"ש ותו' חגיגה דמותר לאוחזן ערומים, והגרע"א שם כתב משום דלא אפשר, ולמה לא אפשר הלא יכול לאוחזן בבתי ידים ואי משום טריחא מלתא גם נביאים וכתובים בלא עמודים אי אפשר, אלא ודאי אין דין דר"פ אלא בס"ת.
ג) ר"ש ידים פ"ג מ"ב וקצת תימא אי גזירה אחרת היא מ"ש דבהא מודו רבנן כו' כבר פירשה הר"מ דהוא כדי לחזק גזירת ספר ואפי' לתרומה.
שם ומיהו יש לפרש דאינו בא להשוותם כו' ר"ל דבאמת כל כתבי הקדש מטמאין הידים אף לתרומה ואף תפילין ואף דלא שייך בהו דר"פ מ"מ לא פלוג רבנן בכתבי הקדש, ואף לפי' זה אפשר דר"פ אינו אלא בס"ת, ומיהו דעת הרמב"ן ורשב"א שבת י"ד א' דהא דר"פ היינו נמי משום ידים עסקניות ואם נטל ידיו מותר לאחוז ס"ת ערום, אלא משום שעל הרוב הידים עסקניות גזרו על הידים הבאות מחמת ספר ואף אם לא עבר אהא דר"פ כגון שאחזו בידים משומרות, ולפ"ז הא דר"פ בכל כתבי הקדש ואפי' בתפלין שהרי אפשר ליטול ידיו קדם, וכל כתבי קדש דמטמאין הידים היינו משום דר"פ וגזרו אף לתרומה, וגזירה זו קדם י"ח דבר נשנית ולא זזה ממקומה אף אחר י"ח דבר והנוגע בידים נטולות הרי הן מיטמאות, וכ"ד המרדכי שלהי מגילה בשם ראבי"ה, וכ"ד הר"ן בחי' שבת שם וכ"ד ריטב"א שם, אלא דמשמע מדבריו דאף אחר רחיצה יש איסור קצת לאחוז ערום, וע"פ שיטה זו כתב הגרע"א סי' נ"ח להזהר ליגע במזוזה בידים שאינן משומרות, ואפי' בתפילין יש ליזהר [והגרע"א שם הוכיח דמזוזה מטמאה הידים מתוס', וא"צ, דבהדיא אמרו כן מגילה ח' ב'] ולפ"ז נראה לדינא דבסתם ידים יש ליזהר בכל כתבי הקדש, ומשומרות בס"ת יש ליזהר משום דעת תו' דאפי' במשומרות אסור, אבל שאר כתבי הקדש בידים משומרות יש להתיר דלדעת תו' י"ל דס"ת דוקא, דהא טומאת כתבי הקדש ע"כ מלתא אחריתא היא דהא גם תפלין מטמאין הידים, [ומיהו אכתי י"ל דבכלל ס"ת גם נביאים וכתובים, ומיהו א"כ יש חילוק בין תנ"ך לתפלין ומזוזות לענין לאוחזן ערום ובמגילה ח' ב' אמר אין בין כו' ודייקינן שם הא לשאר מילי זו"ז שוין] וכבר הכריע כן הרמ"א [או"ח] סי' קמ"ז ס"א בהגה' [ומש"כ במ"ב בשם ריטב"א מגילה ז' א' שם לא כ' רק לענין טומאת ידים אבל לענין איסור אחיזה דעת ריטב"א שבת י"ד ב' כרמב"ן ורשב"א אלא דמשמע שם דעברה קצת איכא גם אחר שנטל ואולי תיבות "כל כך" שם ט"ס אבל א"א להגיה במקום שאין הלשון עצמו מוכיח על ט"ס].
ד) ולענין נט"י לחולין אם נגע בכתבי הקדש, אחר שנטלן, נראה דבזמן דאיכא טהרות דחייב לטהר ידיו שתהיינה טהורות לתרומה, דכל זמן שלא נטהרו לתרומה הן מטמאות משקה חולין, ואסור לי' לאכול פת חולין מדין נט"י לסעודה, אבל בזה"ז דליכא טהרות וכל גופו טמא, ואף נוגע בכלים שנגעו באה"ט אין צריך נטילה אחרת שהרי כל אוכלין שלנו הם ראשונים ואנו נוגעים בהם בתוך הסעודה, ה"ה נוגע בכתבי הקדש א"צ נטילה אחרת, ומיהו לדעת המפרשים דכל כתבי הקדש הוא משום דר"פ יש מקום לומר דגזרו גם לחולין, ומ"מ כיון דעיקר הגזירה הוא לטמא תרומה לא חמיר מראשון הנוגע בידים וכ"כ המ"ב ס"ס קס"ד [בה"ל ד"ה לחזור] להקל, ומש"כ במ"ב שם דדעת המרדכי דגזירת ר"פ בטלה, וכונתו להמרדכי בשם ראבי"ה, ואין זו ראי' דגם רמב"ן מודה דהא דר"פ ליתא בנטל ידיו, ומ"מ גזרו לענין לטמא ידים אף בידים משומרות [ומיהו בריטב"א שבת י"ד ב' משמע דעיקר הא דר"פ בלא נטל ידיו ומ"מ לא פלוג ואסרו לאחוז ערום גם בנטל ידיו, וצ"ע דא"כ ע"כ בס"ת דוקא, וריטב"א שם כתב כדעת תו' דלאו דוקא ס"ת אלא כל כתבי הקדש, מדמטמו ידים, וקשה והלא תפלין מטמו ידים].
והנה ברש"י ברכות נ"ב א' ד"ה אין, מבואר דהא דאמר ר"י שני פוסל הידים היינו אפי' לנט"י לחולין ומשמע דה"ה כתבי הקדש וכ"מ ברש"י שם, [דפלוגתת ב"ש וב"ה היינו לחולין כדאמר שם נ"ב ב' ולטמא שולחן כו' ואין שני עושה שלישי בחולין] אבל אין ראי' מהתם דבזמן שנהג טהרות היה דין חולין כתרומה כמש"כ לעיל, וכן ל' הרשב"א שבת י"ד ב' שכתב שנטל לאכילה י"ל נמי בזמן טהרות, ובלא"ה אין הכרח מדברי רשב"א דנטילה שני' שצריך הוא לאכילה ואפשר לתרומה.