חזון איש/יורה דעה/קמא
סימן קמא[עריכה]
יו"ד סי' ר"א ס"א. [א"ה, עי' חלק או"ח מועד סי' ל"ט סקי"ב, ועיי"ש באורך בכל הסימן].
א) יו"ד סי' ר"א ס"ז, עי' בפ"ת סק"ז במה שהאריכו אחרונים ז"ל דלענין לטבול בתוך הכלי לא מהני קבעו ולבסוף חקקו כיון שהוא מה"ת, ומבואר מדבריהם דלא נחלקו בבנין של אבנים וטיט דאינו בכלל כלי וכמבואר שם בהגה' בשם הרשב"א וכך היתה טבילתו של כה"ג ביוה"כ כדאמר יומא ל"א א', אלא בכלי לא מהני קבעו ולבסוף חקקו ותמהו על הראשונים ז"ל דמשמע מדבריהם דבקבעו ולבסוף חקקו טובלין בהן, ואפשר שאין פסול בכלי, אלא מחמת דהמים תלושין, ובעינן מים מחוברין, וכיון דחזינן דבנין של אבנים אינו מפסיק, אע"ג דאבנים גופיהו חשיבי כתלוש לענין ע"ז כדאמר חולין ט"ז א' מ"מ לענין חיבור המים חשיבי מים מחוברים, א"כ גם בכלי המחבר אף בחקקו ולבסוף קבעו אפשר דמה"ת חשיב מחבר דתלוש ולבסוף חברו לענין מי מקוה כמחובר דמי, שהרי אין כל ענינין שוין בדין תלוש ולבסוף חברו כדאמר חולין שם, ואין כאן רק פסול שאובים דרבנן, ובזה מכשרינן בקבעו ולבסוף חקקו, עוד י"ל דכל שאין על הכלי טומאה משום דין משמש עם הקרקע לא חשיב כלי מעיקר הדין, לענין אין מטבילין בכלים, וכן לענין לפסול המקוה למ"ד כלו שאוב מה"ת, והא דאמרינן דחקקו ולבסוף קבעו פוסל, אם נימא דאף בעשאו מתחלה לקבעו פוסל, זהו מדרבנן שהחמירו בזה בדין שאובין, וכן למאי דבעי למימר דאף בקבעו ולבסוף חקקו פוסל, והא דאמר שאני שאובים דרבנן האמת קאמר, אבל בקבעו ולבסוף חקקו אף לטבול בתוכו הוא דרבנן, כ"ז יש לישב דברי הראשונים ז"ל אבל לא להקל למעשה [עי' מש"כ לעיל סי' קכ"ט ס"ק י"ג].
ב) חבית של עץ של חוליות שחבשה בחבושים של ברזל או במסמרות של ברזל נראה דיש לה דין כלי עץ ואם אין לה בית קיבול טהורה, דאין להחבושים ולהמסמרים דין כלים שאינן אלא כטבעות הכלים שהן טהורין, וגם אין למחשב כל הכלי ככלי מתכת מחמת המעמיד, דלא אמרו חכמים אלא כשהן חשובין כמש"כ כלים סי' י"ז ס"ק י"ג אבל הכא עוד גריעי ממעבר ומזרה דאין החשוקים והמסמרות משמשין כלום ואע"ג דהן מעמידין לאו כלום הוא דהא פותחת של מתכת וחפין של עץ טהור אף שהפותחת מעמידה וכן כוורת מן החלמה ושוליה מן הגללים, וכן נראה במעבר ומזרה דאם הן של מתכת ושיניהן של עץ טהורין, וזה דלא כהח"ס שהביא הפ"ת יו"ד סי' ר"א ס"ק ל"ב, ובסק"י שם הביא משמו כמש"כ, [שו"ר בתו' ע"ז ע"ה ב' ד"ה והלכתא, מבואר היפוך דברינו, אלא כדברי הח"ס שהביא פ"ת ס"ק ל"ב וצ"ע] ונראה דאף אם קבע מסמרים בכלי עץ המקבלת טומאה וע"י זה גם המסמרים מיטמאין שהן בחיבורן גוף אחד עם הכלי, מ"מ כשהוציא המסמרים הן טהורין וכדאמר שבת נ"ח ב' בניטלו ענבליהן ומטה שנגנבה חצי' בפי"ח דכלים, ואפי' שכבר נטמאו שבו לטהרתן בהתפרדן מהכלי, ותימא על הנו"ב מהד"ת חיו"ד סי' קל"ז שפשוט לי' שמקבלין טומאה אחר פרישתן מהכלים לעולם.
ג) יבמות ל"א ב' תוד"ה וארעא, לא דמי לההיא דאמר כו' אם בריא הוא כו', אם יש ספק בזמן המכירה אם היתה בזמן החלימה או בזמן השטות גם התם לא אזלינן בתר השתא כמש"כ אה"ע נשים סי' פ' [עיי"ש סק"א], אלא הכא איירי בידוע זמן המכירה וספק אם היה אז חלים, ואיירי בידוע לן קדם המכירה שהיה חלים, וגם עכשו הוא חלים אפ"ה חזקת ממון עדיפא וחיישינן שמא היה שוטה בשעת מכירה כיון דהוחזק בשינויים.
ומכאן נראה דמקוה שהוחזקה להיות מימיה מתמעטין ממ' סאין וחוזרין ומתרבין ויש ספק בשעת טבילה שהיתה שלימה או חסירה, דאמרינן העמד טמא על חזקתו אפי' לר"נ, ובתשובת הר"ן שהביא ב"י יו"ד סי' ר"א כ' ללמוד מהא דר' יעקב דלא אזיל בתר חזקה דהשתא, ולדברי התו' אפי' לר"נ.
ד) פסחים י"ז ב' תוד"ה אלא, הקשה ר"י בשם הרר"ש דאמר בפרק חומר בקודש כו' וארעא חלחולי מחלחלי לא שייך אלא במעין, נראה דכונתם דאין לפרש בעשה תרי בורות בזו כ' סאה ובזו כ' סאה והכתל שביניהן דק והמים זוחלין מזו לזו ומ"מ אינן מצטרפין ובעינן מ' סאה במקום א', דמאין פסיקא לי' הך, הא זהו ממש דין דחלקו בסל וגרגותני, ואי מקוה שחלקו בסל וגרגותני מצטרפים ולא בעינן כשפה"נ במקום אחד, ה"נ בחלקו בעפר והמים זוחלין מזה לזה כשר ולפיכך פירשו התו' דאמעין קאי דלמה בטלו חכמים מעין כ"ש הלא כל מעין הוא מחובר למ' סאה, ואי איתא דלא בעינן כשפה"נ במקום אחד הלא כל מעין יש לו דין מ' סאה, ועי' בביאור הגר"א ז"ל יו"ד סי' ר"א ס"ק ו' דהראשונים ז"ל הוכיחו מכאן דלאדם לא סגי במעין כ"ש ובעינן מ' סאה והגר"א ז"ל תמה דאטו שאובין לא יוכלו לילך בגידי הקרקע כו', ותימה נהי דשאובין יכולין לילך, מ"מ בעשה שתי בורות רחוקות זו מזו, בזו כ' סאה ובזו כ' סאה, ודאי ליכא צירוף ביניהן, דהא כי שקלת להו להמים של בור אחד ותנגבה לא יזחלו מהבור השני לכאן כשיעור חבור, דהיינו שיהי' כשפה"נ מלא מים או לכה"פ טופח להטפיח, והרי חזינן דאותן בורות עומדות כמה ימים ריקנין ונגובין ואין גידי הקרקע מביאין לתוכן מים, ואם נפרש דהא דאמר דהא ארעא כולה חלחולי מחלחלא בבורות מכונסין ע"כ צ"ל בכותל דק ביניהן שהמים נזחלין דרך הכתל מזו לזו, וזהו עצם הנידון של מקוה שחלקו בסל וגרגותני, וכמש"כ לעיל, ומיהו לדעת השו"ע שם סעיף נ"ב דאם מקוה א' שלם והב' חסר נקבים דקים הרבה מצטרפין לשפה"נ, ע"כ צ"ל סוגיא דחגיגה בחפר ב' חפירות, וכל אחת אין בה מ' סאה והמים נזחלין דרך הכתלים מזו לזו, וכמש"כ הגר"א שם ס"ק ק', ול' הגמ' דארעא חלחולי מחלחלי לא משמע כן דמשמע דלעולם הכי הוא, ולדעת הפוסקים דגם מעין בעינן מ"ס לאדם ע"כ דגם מקוה חסירה בצד מקוה שלימה בעינן כשפה"נ, דאל"כ לא שייך מעין כל שהוא, דלעולם ארעא חלחולי מחלחלי וכל מעין מחובר למעינות הרבה, וגם סוגיא דחגיגה בהכי מתפרש, ומיהו הא דפרש"י בחגיגה שם דסל וגרגותני שמלאן כלים בעינן שיעברו המים על פי הסל, קשה דא"כ אינו ענין למקוה שחלקו בסל, ולפיכך פי' הר"ש מקואות פ"ו מ"ה דבאמת בסל שמלאה כלים אף שלא עברו המים על פיה סלקא טבילה לכלים שבתוכה דהמים שבתוכה מתערבין דרך נקביה [ולמש"כ הר"ש שם ולחולין דלא גזרינן שרי להטביל אף שאין בפיה כשפה"נ צ"ע דמאי גזירה שייך כאן ואפי' בקדשים נמי, והא דאמר סל שאין בפיה כשפה"נ ליכא ר"ל ליכא דין פסול משום שאין בפיה כשפה"נ כיון דהמים מתערבין דרך הנקבים].
ומיהו דוקא במים מקיפין כלה ולא קביעי לא חשיבא לחלק בין מים שבתוכה למי מקוה שחוצה לה, אבל מקוה שחלקה בסל וגרגותני פסולה, ואין חילוק בין שתיהן חסרות לחסר בצד שלם, דבטבל סל המלאה כלים אפי' במקוה מצומצמת סלקי להו טבילה ומקוה שחלקה בסל אף אם בצד אחד מ"ס ובצד שני חסר החסר פסול.
ולענין הלכה כבר כתבו אחרונים ז"ל שלא לסמוך להקל ע"פ השו"ע שהוא ספיקא דאורייתא, ואף שהגר"א ז"ל מקיים דברי השו"ע, מ"מ קשה לסמוך שהגר"א ז"ל לשיטתו דמיקל במעין כ"ש לאדם, ודבריו ז"ל אינן מובנין לן כמש"כ לעיל, וגם סוגיא דחגיגה כהמפרשים במעין רהיטא, וכמש"כ לעיל.
ה) כתבו תר"י בפ' א"ד דמה"ת אין שום טבילה צריכה מ"ס אלא טבילת כל גופו בלבד כו', ואין כונתם דאין מ"ס מה"ת אלא דבעינן שיהא כל גופו עולה שזה לא שמענו בשום מקום ואמרו חגיגה י"א א' לא נצרכה אלא כו' משמע שיש שיעור קבוע למקוה ותנן מקואות פ"ב מ"א ספק יש בו כו' וכן תנן פ"ו מ"ז ספק כשפה"נ ספק כו' ועוד דהלא שיהא כל גופו מכוסה במים א"צ לדרשא במים וגו', וא"כ ממילא צריך מים שיהא כל גופו עולה, וע"כ דשיהא כל גופו מתכסה יתכן אף בפחות ממ"ס אבל חכמים למדו שיעור במים, ושיערו שיהא גופו עולה בקל וקבעו מ"ס ואם הדין דוקא בבינוני, א"כ יהי' שיעור מיוחד מה"ת בכל אדם ומי יוכל לשער, אלא כונת הר"י דשפיר י"ל דלנט"י סגי במקוה של רביעית כיון דזה מקוה מה"ת לטבילת כלים, ורק בגוף יש דין מיוחד דבעינן שיעור שגוף בינוני עולה בקל וזה ניתן לכל אדם אבל בכלים סגי ברביעית והכי מוכח בהדיא בכל המשך דבריו שסיים אבל טבילת כלים די ברביעית כו' אלא שחכמים אמרו שלא יהי' חילוק בין טבילת גופו כו' ואם איתא דגם אדם סגי לי' בפחות ממ"ס הי' לי' להר"י לסיים במאי דפתח דתינוק סגי לי' במים שגופו עולה וא"כ ע"כ נט"י סגי ליה בפחות ממ"ס דהא לא עדיפי ידים מאדם קטן, ועוד למה בטלו רביעית של כלים כיון דגם אדם כשר ברביעית, ואם בטלו רביעית בין מאדם בין מכלים, לא יתכן מש"כ הר"י דבטלו רביעית דכלים כדי שלא תחלוק בין כלים לאדם, וכן לשון תר"י שהביא בש"מ כתובות ק"ד א' צריך לפרש כן שקבעו חכמים שיעור זה, כדי לקבוע שיעור שאמרה תורה דבעינן מים שכל גופו עולה בהן, וחלילה לעשות פלוגתא ביסוד הלכה קבועה ומקובלת דמ"ס דאורייתא לעולם.
כן אין לעשות שום סניף מדברי הב"ח יו"ד סי' ק"ך שכתב בפשיטות דמ"ס אינו אלא מדרבנן שכל דבריו ז"ל תמוהין ובלתי מובנין, שכתב שזה מבואר בב"י סי' ר"א בשם הרמב"ם והראב"ד והתם מבואר דמ"ס דמקוה לכלים אינו אלא מדרבנן אבל לענין טבילת אדם אין זכר בב"י שם, וכן הביא הב"ח שם דברי הסמ"ג ואינם ענין כלל למה שרצה להוכיח מהם, ודברי הסמ"ג בטבילת כלים דמה"ת סגי ברביעית ומדרבנן מ"ס. [שו"מ שכבר כתוב כ"ז בריב"ש סי' רצ"ד].
יו"ד סי' ר"א סע"א. [א"ה, עי' חלק אה"ע נשים סימן פ' ס"ק כ"ט ל'].
יו"ד סי' ר"ב ס"ו. [א"ה, עי' מקואות קמא סי' י' סק"א ב'].