חזון איש/יורה דעה/קלח
סימן קלח
[עריכה]ע"ד עשיית מקוה משלג וגליד.
הנה דעת הראב"ד והרז"ה בבעה"נ בשער המים מבואר שאם שלג וגליד כשר כמו שהן אז הדין נותן ששאוב כולו פסול והוי' ע"י אדם כולו פסול והוי' בדבר המק"ט כולו פסול, ודעת הראב"ד דבאמת אין שלג כשר קדם שנפשר ולכן אין שאיבה והוי' ע"י טומאה וע"י אדם פוסל בשלג כיון דכל זמן שהוא שלג הוא אוכל וכשנפשר פנים חדשות באו לכאן, ודעת הרז"ה דשלג כשר כמו שהוא ובאמת שאיבה והוי' ע"י טומאה וע"י אדם פוסל בהן כמו במים ואנשי מידבא הוליכו עם הקרקע או הכינו צנור שיפול השלג למקוה, [ומיהו אם הניח אצל המקוה ונפשר ונמשך למקוה אפשר דלדעת הרז"ה הוי כשאובה שהמשיכוה כולה דכל היכי דכי רמי לי' בידים במקוה פסול מה"ת גם כולו בהמשכה פסלו רבנן] ולא מצינו מי שחולק עליהם דהרא"ש והטור שכתבו שמביאין שלג בכלים פי' הש"ך ס"ק ע"א דס"ל דדוקא משלים אבל כולו שלג שלא נפשר פסול והלכך אין שאיבה פוסל בהן ולפי' ב"י דהרא"ש מכשיר כולו בעינא יש לפרש שמביא בכלים אצל המקוה ונופלין ממילא ומיקילינן בכולו בהמשכה בשלג וכמש"כ לעיל סי' קל"ג, ואחרי שבראב"ד וברז"ה מפורש שאם כולו כשר אין להקל בו בדאורייתא יותר ממים וברא"ש אין מפורש שחולק, ודאי חלילה להקל באיסור כרת דאורייתא, והנה הש"ך ס"ק ע"א דעתו דרה"פ פוסלין שלג שלא נפשר והלכך ראוי להקל בהביא בכלים וע"י אדם לאחר שנפשר אבל למש"כ שם דהוי ספיקא דדינא והכרעת המחבר והרמ"א להקל א"כ אין להקל בשאוב.
והא דתניא בתוס' מקוה שאוב שהגליד טהור משום מים שאובין נמוחו כשר להקוות פי' בו הסמ"ג ב' פירושים פירוש האחד דבאמת חזר לדין שאובין אלא דחשיב המשכה ואין פוסלין בג"ל ומותר להוסיף עליו מ"ג לדעת השאלתות, ולדעת הפוסלין כולו שאוב בהמשכה אף אם רבה עליהם מ"ג, צריך לפרש התוס' דאף לאחר שנמוחו אין שב עליהם דין שאובין, וא"כ טובלין בהן כמו שהן, אמנם כל זה אי גליד פסול למקוה אבל לדעת המכשירים כולו גליד ע"כ פוסל בהן כל פסולי דאורייתא כמו במים וכמש"כ לעיל, וא"כ לא מהני נגלד להכשירן, וע"כ דתנא דברייתא ס"ל שאין עושין מהן מקוה בתחלה וכת"ק א"נ מתפרש כשר להקוות היינו להוסיף עליהן מ"ג שיתרבו על השאובין ואפשר לפרש מקוה שאוב היינו שיש בו מ"ש אבל אין הכרח לפרש שיש בו מ"ס ואפשר לפרש שיש בו מג"ל עד י"ט סאה, ועוד יש לפרש שהיו שאובין בהמשכה שאין פסולן אלא מדרבנן, ועי' בהגר"א בתוס' שם, והש"ך ס"ק ע"ד שפירש שהן כשרין כמו שהן לשיטתו ס"ק ע"א שפסק דכולו שלג פסול אבל לדידן שאנו מחמירין כדעת המחבר והרמ"א אין להקל כלל, וכשנוטלין גליד הנעשה ממים שאובין ורמינן בידים למקוה איכא שלשה פסולין יחד, שאובין, [לפי' סמ"ג לדעת השאלתות] ע"י אדם, הוי' ע"י דבר המק"ט, והם פסולים דאורייתא ואין להקל כלל וכלל, ומש"כ לעיל שם לחלק בין שלג לגליד ל"נ כלל והדרנא בי.
ומטעם אחר יש לפסול בארצנו דהגליד שמביאין תמיד יש עליו משקה טופח על פניו מחמת החום והוו מים גמורים וכשבאין למקוה מיד אדם פוסלין בג"ל דע"י אדם בלא כלי פוסל בג"ל וכל המשקין שטופחין ע"פ הגליד בכל סביבותיו כשיצורפו ודאי יש בהן ג"ל קדם שנפשר והו"ל ג"ל בתחלה מיד אדם דהוי כג"ל שאובין בתחלה כמבואר סי' ר"א סט"ו, וחלילה לעשות מעשה להקל בזה.
ואף אם מניחין אצל המקוה ברחוק ג"ט והמים הנפשרין נמשכין לתוך המקוה אין היתירו ברור [וכמש"כ לעיל] ומ"מ בזה יש להקל בשעת הדחק כדי שלא יבוא לידי מכשול ח"ו וכשיבואו ימי הגשמים ינקו את המקוה ויעשו מקוה טהרה של מ"ג.