חזון איש/יורה דעה/קלו
סימן קלו[עריכה]
א) שו"ע סי' ר"א סעי' א', או מעין שיש בהם מ"ס, עי' בהגר"א ז"ל, ודבריו ז"ל צע"ג וכמש"כ קמא סי' ז' סק"ד, ומש"כ עוד דכיון דמטהר בזוחלין לאדם מטהר בכ"ש, אין זה הכרח דמעין חשיב חיבור אף בזוחלין, ומעין מטהר מקוה חסר או שאוב אף שהמעין זוחל והמקוה אשבורן, וכמש"כ ש"ך ס"ק קכ"ט ומבואר בר"ש רפ"ה, דזחילת מעין הוא חיותו ועיקרו, אבל זחילת מקוה הוא הפסדו ואפיסתו, וקיומו באשבורן, והלכך במקוה בעינן מ"ס אשבורן וזוחל לא חשיב מ' סאה, אבל מעין חשיב מ' סאה אף בזוחל, ומש"כ עוד רבנו דמגל אין ראיה דנקט ארבעים סאה כדי שיתכסה בו האדם, אין זה מספיק דלמה טרח התנא להוסיף דברים שאין צריך דודאי לא חשיב טבילה אם לא בא כלו במים, ועי' בפי' הראב"ד עדיות פ"ה מ"ב שפי' פי' אחר בגל [עי' לעיל סי' קל"ה סק"ו] גם בס' האשכול כ' דגל חשיב אשבורן דכח הדחיפה מחזיק את המים שלא יפוצו, עד שינוחו על הארץ ואם הוא עובר על האדם דרך מרוצתו חשיב אשבורן, ואתיא כמ"ד דהים כמקוה והלכך בעינן מ"ס, ואינו מובן דהא כשנפל על האדם על הארץ ע"כ הוא נשבר לרסיסים ואולי כונתו ז"ל שנפל בבור והאדם בבור אמנם כ"ז דחוק ולפר"ת ניחא בפשיטות.
וכתב הגר"א בשם ת"ה בשם ר"ת עוד ראי' מהא דיומא ע"ח א' כיון שמגיע לפתח ב"ד כו', וכ' רבנו לתמוה דהא כל המעין מחובר כאחד, ואפשר דכונת ר"ת ז"ל מהא דאמר שם אר"י מכאן רמז לנדה שצריכה לישב עד צוארה במים כו' ונראה דר"י ס"ל דהא דאמר פסחים ק"ט א' כל בשרו במים מים שכל גופו עולה ושיערו חכמים כו' ברום ג' צריך שיהי' כן עמק המים, ואנן לא ס"ל כן, ואם הך דרשא דכל גופו עולה הוא בין במעין ובין במקוה ניחא, אבל אם לא נאמר אלא במקוה ובמעין כל שהו, א"כ הכא במעין ודאי א"צ עד צוארו.
ב) והא דמצריך ר"ת מ"ס לאדם הוא מה"ת דדרשא דפסחים ק"ט א' כל בשרו במים מים שכל גופו עולה קאי בין אמקוה ובין אמעין, וכן מבואר בתו' נזיר ל"ח ב' שפי' הא דת"כ מעין מטהר בכ"ש ומקוה במ"ס לכלים לאחר שבטלו רביעית, דאי אפשר לפרש לאדם דהא גם מעין צריך מ"ס, ואם איתא דמדאוריתא א"צ שפיר מתפרש הא דת"כ לאדם, וכן הרשב"א בת"ה כ' דלפר"ת צריך לפרש הא דת"כ לכלים וזה דוחק, וכן הר"ש פ"ק דמקואות והרא"ש פי' הא דת"כ לכלים, ומכל זה מוכח דלפר"ת צריך מ"ס מה"ת, וכ"כ רשב"א ור"ן דראוי להחמיר באיסור כרת, אלמא דהוא איסור דאוריתא, והרא"ש ז"ל סיים וז"ל וגם מסתבר הואיל ושיערו חכמים מי מקוה אמה על אמה ברום ג' אמות מים שכל גופו עולה בהם לא פלוג באדם לשער בכל אחד לפי גופו, ואין מובן כונתו ז"ל הלא שיעור מ"ס הוא מה"ת ומ"ס חסר קורטוב פסול שאין זה מקוה טהרה, וכל שיש בו מ"ס כשר אף אם המים מרודדין וטובל בשכיבה וכן ב' מקואות בזה כ' סאה ובזה כ' סאה ונקב כשפה"נ ביניהן שניהן כשרין אף שאין גופו עולה בהן אלא בשחי', והכא במעין אי סגי בכל שהוא, א"צ שום שיעור, אלא שצריך שיהי' כל גופו מכוסה במים בב"א, וזה דין בטבילה ולא בשיעור המים, ולא יהבו חכמים מעולם שיעור במים כדי שנהי' בטוחין שמתכסה כל גופו במים, אלא הנטבל ידקדק בדבר, ואפשר דה' תיבות אחרונות מיותרות וכונת הרא"ש דהא דדרשינן פסחים ק"ט א' מים שכ"ג עולה לא פלוג באדם לחלק בין מקוה למעין, ובדוחק י"ל הא דסיים נשער במעין כו' ר"ל דאין בו שיעור אלא כל אחד לפי גופו.
וכ"ז דלא כהב"ח סי' ק"ך שכ' שאינו אלא מדרבנן אף לדעת ר"ת ור"י, ויותר מזה כ' שם דאף בנדה סגי רביעית אף במקוה, ומ"ס דרבנן והדברים מתמיהים, הא תנן בהדיא מקואות פ"ב מ"א ספק יש בו מ"ס כו' ובספק דרבנן טהור כדתנן מ"ג שם ובפ"ו מ"ז ספק כשפה"נ ספק שאינה כשפה"נ פסולה שהיא מה"ת, ומי לא עסקינן דאיכא רביעית בכל אחד, והלא לדעת הראב"ד בס' בעה"נ אין חיבור מקואות בפחות מרביעית [עי' לעיל סי' קל"ג ס"ק י"ב] וכן שנינו מקוה שנמדד ונמצא חסר כו' ובדרבנן טהור אף ברה"י וכדאמר פסחים ט"ז א' לטמא אחרים טהור ועיי"ש בפרש"י, וכ"מ פ"ב דמקואות שם, וכ"מ בר"ש פ"ו מ"ח דחסר פסול מה"ת, וכ"מ בתו' יבמות פ"ב ד"ה נתן, וכ"כ בבעה"נ בפ"ו בהדיא והביא משנה דספק כשפה"נ וכ"ה ברמ"א ס"ג וס"ד, ולא נסתפק בזה אדם מעולם.
ומעין כ"ש כ' תו' נזיר ל"ח ב' דאפשר דא"צ רביעית, אבל ב"י כ' בשם רי"ו מעין רביעית, וצ"ע מה יענה לקו' תו' נזיר שם לחשיב רביעית דמעין.
ג) סעי' נ"ב פסק המחבר אם יש נקבים דקים הרבה מצטרפים לכשפה"נ אם המקוה א' שלם והב' חסר, ומקור הדברים חגיגה כ"ב א' דראבי"ה מפרש דהחילוק בין סל וגרגותני שמלאן כלים למקוה שחלקו בסל וגרגותני הוא משום דסל וגרגותני שמלאן כלים איירי ביש מ"ס במקוה במים שחוץ לסל, ומקוה שחלקו איירי דליכא מ"ס בכל צד, והנה לפרש"י דהא דאמר דארעא חלחולי מחלחלא היינו במים הבאין מן הנהר מוכח דאף ביש מ"ס בצד אחד אין הנקבים מצטרפים וכן פי' ר"י כמש"כ הרא"ש וכן הסכים הרא"ש וכ"ד ר"ש רפ"ה, ולדעתם ז"ל צריך לפרש הא דסל שמלאו כלים א"צ כשפה"נ משום דכיון דאין לסל קביעות הוא נוח ליבטל וכיון שאינו מקבל מים כלל בטל וחשיב המים מעורבין, וכ"כ הר"ש פ"ו מ"ה וז"ל שק וקופה לא בעו נקיבה כשפה"נ והא דאמרינן בפ' חומר בקדש כו' וכן מוכח בתר הכי דמחלק כו' ש"מ דאיירי במתערבים דרך הנקבים [המים ואלה הכלים מתבטלים כ"נ דצ"ל] וכי חלקו נעשה כשני מקואות, ולחולין דלא גזרינן הוי שרי להטביל בשק וקופה אף שאין בפיו כשפה"נ ר"ל לחולין שהנידון הוא בעיקר דין טבילה הוי שרי להטביל אף שאין בפיו כשפה"נ והלכך לרבא דאמר דהא דאין מטבילין כלי בתוך כלי לקדש משום דלמא יטביל בכלי שאין בפיו כשפה"נ בשק וקופה סל וגרגותני שרי, ונראה לדעתם דוקא בכל הכלי נקוב ואינו מחזיק כלל אבל אם רוב הכלי שלם אלא מיעוטו מלא נקבים אינו בכלל שק ואפשר דצריך כשפה"נ במקום אחד, ונראה דדעת ש"פ שמסכימים דלאדם בעינן מ"ס במעין אין מכריחנו לפרש כפר"ש ושפיר י"ל סוגיא דחגיגה כראבי"ה ולכן אף שר"ת ג"כ ס"ל כר"י בדין מעין לאדם כמש"כ רשב"א בת"ה וכ"ד רשב"א ור"ן להחמיר וכן סתם בשו"ע מ"מ י"ל כראבי"ה, ודעת הרמב"ם והראב"ד שמתירין מעין כ"ש לאדם אין מכריחנו לפרש כפי' ראבי"ה דשפיר יש לפרש כפרש"י ומ"מ ראבי"ה יחידאה דרש"י ור"י ור"ש ורא"ש פליגי עלי' [וכן בס' האשכול פליג על ראבי"ה אף דס"ל דלאדם נמי סגי במעין כ"ש] ויש לעי' לפי' ראבי"ה אכתי ליגזור דלמא יטביל במקוה של מ"ס וכי טבל בצר שיעורא, וכתבו אחרונים ז"ל שלא להקל באיסור דאוריתא, [מיהו מש"כ בפ"ת ס"ק ל"ח עוד טעמים לאסור אין להם מקור כלל לכאורה] ויש לעי' אי מותר לטבול בשק וקופה באין מ"ס חוצה להן, אי ראוי לחוש לדעת ראבי"ה להחמיר, ול' רמ"א סעי' ט' הוא כפר"ש וא"כ אף אם המקוה מצומצם, וצ"ע ואע"ג שכתב רשב"א שאין מים שבכלי משלימין את המקוה כמש"כ לעיל סי' ק"ל סק"ב, נראה דבשק או כלי נקוב בשוליו כשפה"נ מים שבכלי נמי משלים, ונראה דאף אם רוב המים בכלי ומיעוטו בחוץ טובלין בכלי.
ואם המים באין מן הנהר למקוה שכ' רמ"א להקל, יש עוד סניף להקל משום דחשיב שם מעין על המקוה וכמש"כ סי' ק"ל סק"ה, וא"כ לדעת רמב"ם וראב"ד וש"פ דגם לאדם סגי במעין כ"ש כשר, ולדעת ראבי"ה גם לדעת ר"ת וש"פ דלאדם בעינן מ"ס יש כאן צירוף מ"ס, ואף רבנו הגדול הגר"א ז"ל הסכים לדעת ראבי"ה, ולדעת הרמב"ם במעין כ"ש לאדם, ומ"מ אין לעשות מעשה להקל בספיקא דאוריתא, ורהיטא דסוגיא חגיגה כ"ב א' כהמחמירין וכמש"כ סק"א.
וכשם שאין נקבים מצטרפים כך נקב ארוך וקצר +א"ה, כמדומה דצ"ל ארוך וצר+ לא חשיב כשפה"נ עד שיהא בארכו וברחבו, ואין נ"מ בין חלק המקוה בבגד או בסל, וכן לענין לטבול בתוך השק אין חילוק בין שק לסל.
ד) והח"צ ז"ל סי' מ' כ' דדוקא בשק מטבילין אבל לא בסל והא דמטבילין בסל וגרגותני היינו דוקא בשקע פיהן במקוה ומשום דסל שאין בפיו כשפה"נ ליכא, והא דסיים ומקוה שחלקו כו' יהיב טעמא לדינו דאע"ג שאין המים מצטרפים דרך הנקבים מ"מ לא גזרינן דלמא לא יהי' בפי הסל כשפה"נ ולא נראה כלל, ועוד דע"כ מקוה שחלקו אפי' חלקו בבגד פסול דהא ארעא כבגד דמי ובעינן כשפה"נ, וע"כ דלטבול בשק עדיף דבטל אגב מקוה, וא"כ י"ל דגם בסל טובלין, ומה ראי' מייתא ממקוה שחלקו לדין לטבול בסל, ועוד לימא הכי סל וגרגותני שמלאן כלים כו' ואם לא שקע פיהן במים לא עלתה להו טבילה לכלים שבתוכן, ועוד לעיל בסוגיא הו"ל למימר איכא ביניהו שק וסל שמלאן כלים דבשק הוי מלתא פסיקתא טפי דלא חיישינן משום אין בפיו כשפה"נ, לכן אין לנו אלא דברי הראשונים שאין חילוק בין שק לסל, והא דאמר חגיגה שם שאין בפיו כשפה"נ ליכא היינו שאלת פיו כשפה"נ ליכא בהו שאין נפקותא בזה, ומש"כ הח"צ שהר"ש מחלק בין חולין להקדש ובהקדש בעינן בפיו כשפה"נ תמוה וכבר נתבארו לעיל דברי ר"ש.
נראה דלענין לעשות מקוה בכלי למ"ד דבעינן נקוב כשפה"נ, לא סגי בנקבים דקים בצירוף כשפה"נ, אלא בעינן כשפה"נ במקום אחד כדין צירוף ב' מקואות חסרים, וכן לענין לפסול המקוה למ"ד דבעינן נקוב כשפה"נ.
סעי' נ"ג הבא להכשיר כו' אע"פ שאינו משיקו אלא כשערה כו' היינו אף אם אין בנקב כשפה"נ, וכ"מ בש"ך ס"ק קט"ז, ומ"מ לענין לבטל הכלי שלא יהיו המים שבתוכו שאובין בעינן נקוב כשפה"נ אף למ"ד שאובין דרבנן, דחיבור למקוה עדיף טפי וסגי בכ"ש, אבל שיהיו המים חשובין כמונחין בקרקע ולא בכלי בעינן נקב כשפה"נ שזהו שיעור חיבור מה"ת, וכמש"כ ש"ך ס"ק קט"ז.
ה) סעי' נ"ד כותל שבין ב' מקואות שנסדק כו', עי' ט"ז וש"ך דלדידן ספיקא הוא ובעינן כשפה"נ בין לשתי ובין לערב, ומיהו אי נסדק בין לשתי בין לערב ודאי סגי בכ"ש, ואין נ"מ בין ב' המקואות חסרין לחסר בצד שלם, ואם נסדק לשתי לחוד ויש בצירוף הסדק כשפה"נ אם שניהם חסרים לא מהני, ואם אחד שלם תלוי בפלוגתא כמש"נ לעיל ס"ק ג', והכא איכא עוד ספיקא אולי בשתי סגי בכ"ש ומ"מ קשה להקל דא"כ ניקיל בין בשתי בין בערב וזה א"א.
וכ' ב"י בשם ר"י די"מ כותל שנסדק לשתי מצטרף היינו מצטרף לשפה"נ, והר"מ פי' מצטרף שיהיו המקואות כחד וכ"מ סתימת הר"ש והרא"ש וכמש"כ ב"י ולכן נראה דאין להחמיר באיכא סדק כ"ש לשתי ולערב, אף שאין בצירופו כשפה"נ, ומ"מ נראה דבעינן בנקב כקלה"ש דלא גרע מע"ג כותל דבעינן כקלה"ש כמש"כ ש"ך ס"ק קי"ט, ולא מסתבר דנסדק עדיף דרואין את הכותל שבין המים כאילו אינו, ועוד הרי לא חלקו אף אם הסדק בשפת המים ואם נסיר את הכותל שלמעלה ויהיו המים ע"פ הכותל אכתי בעינן כקלה"ש אבל אם לעולם בעינן עירוב המים כקלה"ש ניחא, ושיעור הסדק נראה דברוב הכותל שיעורו.
והא דפר"ש ורא"ש נסדק לשתי היינו מימין לשמאל, אע"ג דשתי מקרי הקנים העומדים בקרקע וכדמוכח עירובין ט"ז ב' נראה דהם מפרשים נסדק לשתי היינו שהסדק סדק את השתי.
ו) סעי' נ"ח חורי המערה כו', יש לעי' אי סגי בטופח להטפיח או בעינן כקלה"ש, ונראה דסגי בטופח להטפיח דהא תנן פ"ז מ"ז הטביל בו את המטה אע"פ שרגליה שוקעות בטיט כו' מפני שהמים מקדמים, וכן בפ"ח מ"ה אם הדיח ידיו כו' וקשה הא קיי"ל דבעינן במים כקלה"ש והא דאמר גיטין ט"ז דטופח להטפיח חיבור ר"י היא ואנן קיי"ל כרבנן דבעינן כקלה"ש כמש"כ תו' שם ור"ש ספ"ח דטהרות, ופסקה הש"ך ס"ק קי"ט, והכא לא הוי רק טופח להטפיח כמש"כ הרשב"א בת"ה הובא בב"י סי' קצ"ח ובט"ז סי' ק"ך, אבל אי חורי המערה סגי בטופח להטפיח ניחא, ואי איכא שאובין בחורי המערה ואין בהן כקלה"ש, לכאורה לא סלקי להו השקה דהא בגיטין שם פירש תו' דלענין השקה לא אפשט אי סגי בטופח להטפיח ואפשר דבעינן כקלה"ש, ומיהו התם במים בכלי אבל בחורי המקוה עדיף, ונראה דזהו דעת המדרכי סוף ע"ז שהביא רמ"א סי' ק"ך וכמו שפי' הגר"א שם, אבל לדעת הגר"א שם מבואר דמטהר גם שאובין בטופח להטפיח.
והטובל כלי נראה דכל שעברו מים טופח להטפיח על הכלי חשיב טבילה וא"צ כקלה"ש כמו דסגי בהדיח ידו.
ז) ר"ש ספ"ח דטהרות הביא דעת ר"ת דשיעור הנקב כשפה"נ ומים סגי בטופח להטפיח, וכן בפרצה למעלה סגי ברוחב כשפה"נ על רום קלה"ש ושיעור המים טלה"ט, ובמקואות קמא סי' ג' נתקשינו בזה וכי גרע פרצה כ"ש למעלה מנקב כשפה"נ, הלא למעלה הכל פרוץ ויש כאן כמה שיעורי דשפה"נ, ועוד איך יתכן פרצה כקלה"ש תוך המים ואין בה מים רק טלה"ט, ונראה דעת ר"ת דהנקב צריך שיהי' בחלל המקוה דוקא, ואם כותל שבין ב' המקואות גבוה מכתלים שסביבותיהם והנקב כשפה"נ מקצתו באויר המקוה ומקצתו למעלה אין כאן עירוב מקואות, אלא צריך שיהי' כל שפה"נ באויר המקואות, ואם פרוץ הכותל למעלה סגי בשיעור הפרצה רחב כשפה"נ בגובה קלה"ש תוך אויר המקואות ועירוב אוירי המקוה עושה אותן כחד מקוה, אלא שצריך חיבור המים מזה לזה ובזה סגי בטופח להטפיח, ואף לפר"ת רבנן פליגי אדר"י דהא אמר גיטין ט"ז א' ור"י היא משמע דרבנן פליגי עלי' והיינו מתני' דפרה פ"ה מ"ח דקתני המים צפין כקלה"ש, אלא דמתני' ספ"ח דטהרות אתיא כר"י, ואפשר דהלכה כמותו, וכ"כ ב"י בשם סמ"ק וריב"ש דלפר"ת סגי בטלה"ט, וכ' עוד ריב"ש לפרש דקלה"ש וטלה"ט חד שיעורא, ולפ"ז הא דאמר גיטין שם ור"י היא משום דאית ליה בהדיא דסגי בטלה"ט ומזה שמעינן דקלה"ש וטלה"ט חד שיעורא ודוחק, עוד כ' ריב"ש דלדעת ר"ש אם המים שוטפים על כל הכותל סגי בטלה"ט, וזה תימא דר"ש כתב כן לר"י דוקא אבל לרבנן לעולם בעינן כקלה"ש, כדתנן בפ"ה דפרה, ומתנ' ספ"ח דטהרות אינה כר"י לפר"ש, והלכה כרבנן דלעולם בעינן כקלה"ש, וכן בתו' חגיגה כ"א ב' בשם ר"י מבואר דלרבנן לעולם בעינן כקלה"ש וכדמתנ' דפרה.
חגיגה כ"א ב' תוד"ה כעובי', אך תימא להר"א דסברא הפוכה כו', הר"א פי' דעת ר"י דלענין השקה טלה"ט חיבור דהא קתני משקה טופח אינו חיבור מכלל דטלה"ט חיבור וברייתא אמתנ' קאי, אלא דדחי לי' דר"י היא, ואנן לרבנן מבעיא לן, ור"י אית לי' לענין מקואות טלה"ט חיבור היכא דשייך גוד אחית, ובהשקה לעולם טלה"ט חיבור, אבל לרבנן לעולם אינו חיבור לא לענין מקוה ולא לענין השקה, אלא דאכתי בהשקה מבעיא לי' דאפשר דמודים חכמים לר"י, והנה קשיא לי' להר"א דבנצוק וקטפרס אינו חיבור לענין השקה, ובמקוה הוי חיבור לר"י, ובטלה"ט לר"י הוי חיבור להשקה אף בקרקע שוה, ולענין מקוה דוקא בגוד אחית, ועוד קשה דמנ"ל להגמ' גיטין שם דמתנ' דטהרות כר"י וכי משום שהקיל ר"י בגוד אחית יקיל בהשקה אף בלא גוד אחית, ודלמא שאני השקה דלא הוי חיבור בטלה"ט כמו שאינו חיבור בגוד אחית, וכיון דאשכחן במתנ' דטלה"ט חיבור לענין השקה אין לנו לאוקמה כר"י דלא אשכחן שהקיל ר"י בהשקה יותר מרבנן, ומיהו בזה היה מקום לומר כי היכי דמיקיל ר"י בחיבור טלה"ט לענין מקוה ה"נ מיקיל לענין השקה, אבל אחרי שהשיב לו הר"י דהוא הללמ"מ דבהשקה אין ניצוק חיבור וטלה"ט חיבור, ובמקוה להיפוך, נתחזקה קו' הר"א השני' דאי אפשר ללמוד השקה ממקוה, וע"כ לפרש סוגיא דגיטין לענין מקואות דוקא אבל לענין השקה אין טלה"ט חיבור, וזה א"א לפר"י, ולכן מסיק דלעולם השקה בעי חיבור יותר ממקוה ולפיכך אין נצוק חיבור לענין השקה, ומיהו טלה"ט אינו חיבור בשניהן אלא בסופו לירד לר"י הוי חיבור בשניהן ושפיר ילפינן לענין זה השקה ממקוה לר"י, והשתא א"צ לומר דהוא הלכה אלא הוא דקדוק החכמים במדות התורה.
ומה שנדחקנו הוא משום דלמאי דס"ד דטלה"ט חיבור לא מוקמינן כלל כר"י, ושפיר י"ל דמתני' כרבנן דנצוק לא חשיב חיבור גם במקואות, אמנם נראה דס"ל להתו' דמתני' אתיא אפילו כמ"ד דטובלין בתחתונה, דלא מצינו בגמ' מי שחולק על זה רק בתוספתא פליגי, ואע"ג דחכמים פליגי על ר"י ברגליו ש"ר נוגעות במים י"ל משום דלא הוי רק טלה"ט ואינו חיבור, וא"כ קושיתם למאי דס"ד דטלה"ט חיבור בהשקה אפי' בקרקע שוה, ואילו נצוק אינו חיבור כדתנן במתני' וכדתנן ברישא במקל, ולעינן השקה לא מקרי גוד אסיק דכיון דהמים שעל המקל ראוין להשלים המקוה, חשיבי כמחוברין לענין השקה, וע"כ דלענין השקה שאני, ולענין מקואות הוי אפכא דקטפרס חיבור לענין גוד אחית, וטלה"ט לא סגי ובעינן כקלה"ש, וכ"ה בתו' גיטין ט"ז א'.
ומה שהקשו למסקנא דמוקי לה כר"י וטלה"ט חיבור לענין מקואות ולא להשקה, כונתם דאין סברא שיסתפקו בגמ' לענין חיבור איזה מהן עדיף אי חיבור מקואות אי חיבור השקה דלמאי דס"ד הוי סבר דקל להתחבר לענין השקה ולמסקנא סבר דקל להתחבר לענין מקואות, מיהו מש"כ דגם לענין השקה חשיב חיבור בסופו ליפול צ"ע דאם סופו ליפול הו"ל קטפרס ולא חשיב חיבור לענין השקה, וכדתנן בהדיא בפ"ח דטהרות במקל שמלאה משקין, וחכ"א עד שיטביל את כלו, וצ"ל דכונתם דחסרון חיבור אין כאן, אבל באמת יש כאן חסרון קטפרס ולשונם ל"מ כן וצ"ע.
ח) ש"ך ס"ק ק"ך הזכיר דברי מהרי"ק דמוקי להא דג' מקואות בבאין מן המעין, ופי' הגר"א ס"ק צ"ג דמוקי לה כמאן דפוסל מעין בשאובים בפחות ממ"ס, וכמו שהביא רמ"א סעי' מ' [ומש"כ בדמ"ר בגליון ש"ך סק"ל דהא דסעיף נ' הוא דעת רא"ש תמוה דאדרבה הרא"ש מכשיר בסעי' נ'] ומיהו דבריו ז"ל תמוהין שם שכ' דלמאן דמכשיר זחילה למעלה ממ"ס ולא מחשיב הכל כזוחלין ניחא הא דג' מקואות, אע"ג דאין כאן מ"ס אשבורן מ"מ מיעוט זוחלין מצטרף לרוב אשבורן להשלים מ"ס והביא ראי' מהא דלר"י מהני רגליו ש"ר נוגעות במים אע"ג דמים עליונים זוחלין ורבנן לא פליגי אלא משום קטפרס אבל בזוחלין מודים, ולכאורה הא בהא תליא, דלר"י דאמרינן גוד אחית משלים, אבל לרבנן דלא אמרינן גוד אחית אינו משלים, ואין חילוק בין זוחלין לקטפרס, והכא בג' מקואות דהמים זוחלין לחוץ דלא שייך גוד אחית גם לר"י אינו מצטרף, אבל נראה דעתו ז"ל כדעת התו' חגיגה י"ט א' ד"ה נגזור דדוקא קטפרס אינו חיבור אבל זוחלין חיבור לעולם אלא שאין פסול במקוה, וס"ל למהרי"ק דמיעוט זוחלין משלים את השיעור כמו לר"י דאע"ג דאין מטבילין מחטין בראשו של ראשון מ"מ מים שעל גופו משלימין אף בקטפרס, וה"נ לדידן זוחלין משלימין, מיהו דעת ש"פ לא נראה כן וכמש"כ קמא סי' ג' ס"ק י"ב.
ומש"כ הש"ך דאם ישארו מ"ס אף שהמים יוצאין ע"י הטובל לא מקרי זוחלין ולדבריו ז"ל אף שלא ירד הטובל לתוך האשבורן אלא מים הזוחלין כסו ראשו הוי טבילה כשרה, ודבריו ז"ל תמוהין מאד דנדה שטבלה כה"ג הוי נדה גמורה וחייבין עליה חטאת, דאין חילוק כלל בין זוחל מעצמו לזוחל ע"י אבן שנזרק במקוה או אדם שטבל וכמש"כ מהרי"ק וכ"ה בהדיא במרדכי שבועות הובא בב"י אהא דסעי' נ' וז"ל הטובל במקוה אפי' יש בו אלף סאין יזהר שלא יצאו המים בשעת טבילה דא"כ הו"ל זוחלין כו' וזהו דעת הפוסלין בסעי' נ', וכן לדעת הרא"ש דאינו נעשה כלו זוחל, מ"מ מים הזוחלין פסולין מה"ת וכמש"כ לעיל סי' קל"ה סק"ד, אף שיש מ"ס אשבורן.
ט) סעיף נ"ט עוקת המערה, זהו פי' הר"מ והר"ש והרא"ש פי' דמעמדת עצמה היינו דיש מ"ס במקוה ואין המים מגיעים לעוקה ומשמע בל' הרא"ש דאם פעמים מגיעים ופעמים אינם מגיעים חשיב מעמדת עצמה, ולכאורה אינו מובן היכי מש"ל דפעמים מגיעים ופעמים אינם מגיעים, ואפשר דפעמים מעלים המים עפר בקרקעיתה ואז מגיעים דצריך מ"ס מלבד העפר או בשאר ענינים לפי השתמשות כגון שיש שם חורין ולפעמים סותמין אותן, ולפ"ז בעינן שיהי' התשמיש תדיר שמגיעים המים להעוקה, מיהו נראה דאם יש נקב מן הצד וע"י אותו הנקב מתערבים המים תמיד בעינן כשפה"נ כיון שיש לשוקת פה המשמש ואין לו צורך הנקב מן הצד לא מבטל השוקת למקוה והוי כמקוה סמוך למקוה ובעינן נקב כשפה"נ לצרפן אף שאין כל אחד מחזיק מ"ס מן הנקב ולמטה, אלא הכא במי המקוה עוברים ע"פ כל השוקת ומכסים את פיה, ובזה היא מתבטלת וחשיבי כחורי המערה, ואף אם אין בפיה כשפה"נ טובלין בה דסגי בחיבור כ"ש.
ובמקואות קמא סי' [ז' סק"א] נסתפקנו באלו שמטבילין בהן בכ"ש אי בעינן מ"ס בלעדן או שגם הן משלימין, ואם הן משלימין יש לפרש ואם אינה מעמדת עצמה מטבילין בה כמה שהוא היינו שאם יש במקוה מ"ס מכסים מי המקוה את פי השוקת אז אם יש נקב כ"ש מן הצד והמים מתערבין מטבילין בשוקת בחיבור כ"ש שבנקב ואע"ג דהשתא ליכא מ"ס במקוה ואין פי השוקת מכוסה מצטרפין מי השוקת להשלים מ"ס [עי' ס"ק י"ב].
י) כ' הש"ך ס"ק קכ"ז דכשמטבילין כלים קטנים במקוה חסר המעורב לשלם לעולם בעינן שיהי' בו רביעית, ודבריו ז"ל תמוהים דלא נאמר אלא במקום דבעינן עירוב כשפה"נ אבל במקום דהחיבור בכל שהוא א"צ במים רביעית כמש"כ הראב"ד בבעה"נ והביאו גם הב"י, וגם במקום דצריך שפה"נ במחלוקת שנוי' דלפרש"י זבחים כ"ב א' א"צ וכמש"כ לעיל סי' קל"ג ס"ק י"ב.
יא) סעי' ס"ג ואם מטביל בו יורה כו', לפר"ש איירי במקוה מחזיק הרבה אלא שאין בו מים רק מ"ס ואינו מורידה דרך שוליה שלא ישאבו בה המים ולמש"כ לעיל סי' קל"א ס"ק (י"ז) [י"ח] אין חשש רק דלמא יגביהנה מעט ויהיו המים עקורים ויעשו שאובים, ובתוס' תניא דלא עלתה לה טבילה דיעבד, ולא נתפרש הטעם וכמש"כ שם, ואיתא בתוס' דמורידה דרך פיה והופכה ומטבילה ומעלה אותה דרך שוליה, ולפר"ש ניחא דמורידה דרך פיה ממש וא"כ לא יעלו בה המים עד שיהפכנה, ואח"כ חוזר ומהפכה שיהי' שוליה למעלה ומעלה אותה דרך שוליה, ולדעת רשב"א [לעיל סי' ק"ל סק"ב] אין הטבילה עולה לה אלא בשעה שהיא מוטה על צדה דבשעה שפיה למעלה אין מים שבתוכה מצטרפין להשלים מ"ס, ומ"מ אין מורידה דרך צדה דקשה לכוין שלא תקבל מעט מים.
ולפי' הר"מ במקוה מחזיק הרבה יכול לטבול בכל אופן אלא איירי באין המקוה מחזיק כל כך שאם יוריד היורה דרך פיה יצאו מי המקוה לחוץ, והלכך מורידה דרך פיה ולא דרך פיה ממש דא"כ לא העלנו בתקנתה שאין המים נכנסין לכלי מפני דוחק האויר כדאיתא במתני' רפ"י, וסוף סוף ינתזו המים לחוץ, אלא דרך פיו ונטוי על הצד, כדי שיכנסו בה המים, [עי' ט"ז סי' ר"ב סק"ו], מיהו הא דתניא בתוס' וכ"כ הר"מ פ"ח הי"ב הופכה במקוה ומטבילה צריך פירוש למה הופכה, ונראה דאם לא הפכה כיון שהורידה דרך פיה אין אנו בטוחים שבאו המים בכלה עד שיהפך, וחוזר ומהפך ומעלה אותה דרך שוליה, ומיירי שהמקוה מחזיק יותר ממ"ס, אלא שאם יורידנה דרך שוליה כיון שהיא גדולה כל כך לא יכיל המקוה וכשהוא מורידה דרך פיה הרבה מן המים נכנסין תוך היורה, מיהו קשה למה לא יטנה על צדה ולא יהפכה, ואפשר דהמים נתזין לחוץ טרם שיספיקו להכנס לחלל היורה א"נ שאי אפשר בלא הפיכה דקשה לכוין שיהיה על הצד וכל שפיה קצת למטה יש לחוש לאויר.
יב) סעי' ס"ו אבל בכלים פסול, עי' ש"ך ובהגר"א, ור"ל דאין הוי' ע"י טהרה אלא בהגעת מים מ"ס לבור שזהו הויות המקוה, אבל שאר עניני הכשר לא וכמש"כ לעיל סי' קל"ה סק"ג, וכש"כ הכא שאינו גורם שום הכשר אלא הגבהת המים ומיהו כ"ז בשלא חלקו אבל בחלקו ואין ביניהן כשפה"נ, ויש בצד אחד מ"ס, יש לדון דהא מקוה זה הגיעו בו המים ע"י הכלים, דבמקום הזה לא היה מתחלה מ"ס, אלא היו חוץ למקוה במקום שהכלים מונחים והכלים הביאום לכאן, מיהו ז"א דהוי כהוליך אדם מים על הקרקע עד הבור, ועוד כ"ז שהכלים לא סתמו הכל ונשאר כשפה"נ הוי הכל מקוה אחד ואין כאן הוי' וכשסותם נקב אחרון אינו גורם ביאת מים אלא מעט, ואף לפר"ש דאין לסתום נקב בדבר המק"ט, הכא עדיף שאם יסלק הכלים יתערבו המקואות ואין הסתימה גורמת הכשר, ומדברי הש"ך מבואר דפי' שלא יחלוק כל המקוה היינו שישאר בין הקנים כשפה"נ, והדברים תמוהים דבר"ש ספ"ז מבואר דמים הבלועין בין הקנים נמי מצטרפים למ"ס ואע"ג שאין ביניהם כשפה"נ ומשום דחשיב כחורי המערה וסדקיה, אלא שאם יחלוק כל המקוה ויהי' מים מצד זה ומצד זה אז המים שמצד השני לא יצטרפו כיון שאין ביניהם כשפה"נ, ואפשר דכל שהקנים מכותל לכותל וגם הן בגבהן למעלה מן המים אף המים שבין הקנים אינם מצטרפים ולא חשיבי כחוררי המערה, ומיהו אם יש ביניהם כשפה"נ במקום אחד שעי"ז המים שמצד זה ומצד זה מצטרפים והוי חד מקוה גם המים שבין הקנים בטילין וחשיבי כחוררי המערה, אבל כל הנידון באין בין הקנים כשפה"נ, ודברי המחבר נמי רישא בלא חלקו אלא המים צפין על הקנים וסביבותיהן וא"צ ביניהם כשפה"נ ובלבד שלא יחלוק דאז צריך כשפה"נ או אם הן בצד אחד מכותל לכותל ולמעלה מן המים ולא נשאר אויר ביניהם לכותל לא חשיב כחוררי המערה ואין המים שביניהם מצטרפים דע"כ ליכא כשפה"נ בכל נקב וסדק שביניהן, ודברי התשב"צ אינם מתפרשים רק שיש פסול בכלים, וכן דברי המחבר, אבל כבר הכריעו הש"ך והגר"א דמותר אף בכלים, ועי' מקואות קמא סי' ח' ס"ק י"ד, [ובלא"ה אין מקום לפי' הש"ך, ועוד דגם בין הכלים אפשר שיהי' כשפה"נ, ולמדנו מכאן דמים שבחוררי המערה מצטרפין להשלים מ"ס, כמבואר בל' הר"ש ועי' לעיל סק"ט.
ומיהו נראה לפרש דברי התשב"צ בפשוטן שלא יתן כלים במקוה דאם יתן כלים מקבלים המים שבכלים נעשין שאובים ואין מים שבכלים מצטרפים למ"ס אף שהן במקוה ולא נעקרו מהמקוה כמש"כ רשב"א [לעיל סי'] ואם יתן סל וקופה לעולם המים שבתוכן חשיב חלוק ולא דמי למים שבין הקנים דחשיב כחוררי המערה, והוא כדעת המחבר סעי' נ"ב דכל שלא נשארו מ"ס חוץ לסל אין טובלין בה, ולפ"ז איירי התשב"צ בפי הסל חוץ למקוה, אבל א"כ בכלים מקבלים יכול להגביה המים, ומיהו התשב"צ קאי על דברי ר"ש דאע"ג דמים הנכנסין בין הקנים בטלים למקוה, אבל אם יתן סלים וגרגותנות זעג"ז אפי' בצד אחד המים שבסלים שאינם מעורבים עם מי המקוה כשפה"נ אינם משלימין למ"ס, בין שפי הסל חוץ למקוה בין שפי הסל תוך מי מקוה ולא שמכוסה בסל שנתון עליה.