חזון איש/יורה דעה/קלד
סימן קלד
[עריכה]א) סעי' ל"ו, ואם חקק בו גומא כו' קדם שקבעו כו', ר"ל אע"ג דהיה עליו שם כלי בתלוש כיון שלא היה כלי קיבול בתלוש אינו פוסל ומקור ד"ז בר"מ פ"ו ה"ו, ובר"ש פ"ד מ"ג, וכ"כ הרא"ש והטור, והא דאמר ב"ק ס"ז א' ואי אמרת ש"ה מלתא היא אפי' קבעו ולבסוף חקקו נמי היינו קבעו וחטט לקבל צרורות וזה מקרי שינוי השם וכמש"כ הרא"ש שם הובא בשטמ"ק, ומיהו אף אם חטיטה לקבל צרורות לא מקרי ש"ה שפיר מקשה מקבעו קציצתא ועשאו צנור וחקק בו בית קיבול לפסול וכמו שפי' תו' שם, ומ"מ אין להוכיח מכאן דצנור שאין לו בית קיבול שקבעו ואח"כ חטט בו ב"ק פוסל, דאם איתא דאינו פוסל מאי מקשה נהי דש"ה עושה אותו כתלוש אכתי לא עדיף מחקקו ולבסוף קבעו ואח"כ חטט בו ב"ק צרורות דאינו פוסל, די"ל דבמקוה אינו תלוי בשינוי השם ממה שהיה מקדם, אלא אנו דנין עכשיו אם הוא כלי או שהוא בטל אגב קרקע, ופריך כיון דשמו צנורא ע"כ כלי הוא ולא בטל אגב קרקע, ולפום קושיתו אה"נ דאפי' חקקו וקבעו בלא ב"ק ואח"כ חטט בו ב"ק דין הוא שיפסול, אבל למאי דמסיק דבעינן שם כלי בתלוש י"ל דבעינן שם כלי קיבול, מיהו אחרונים ז"ל כתבו דהמחמיר במרדכי הובא בב"י לחוש דלמא הורקב ויש לו ב"ק משמע דס"ל דאפי' חטט לו ב"ק אחר שקבעו פוסל, ומיהו אפשר דלא איירי בצנור קבוע אלא שמהרי"ק כ' זה בקבוע, ולדינא קיי"ל כמש"כ בטוש"ע, וכן מבואר לעיל ס"ז דעושין מקוה בכלי שניקב כשפה"נ שקבעו בארץ ואפי' בכלי עץ שעדיין כלי הוא ומק"ט ומ"מ מקרי קבעו ובטל לארץ כיון שאינו כלי קיבול, ואף אם סתמו אח"כ במחובר יש לו דין קבעו ולבסוף חקקו, ונראה דאפי' צנור של מתכת שקבעו בארץ ואח"כ חטט בו ב"ק אינו פוסל, אע"ג דמק"ט אם לא נעשה מתחלה לשמש הקרקע, מ"מ לא מקרי כלי קיבול ואינו פוסל את המקוה משום שאוב, אלא שאם נופלים רוב מי המקוה על ידו להדיא למקוה וא"א למים לבוא אם יסיר הצנור יש בזה משום הוי' ע"י דבר המק"ט, וזה כונת ש"ך ס"ק ק' וכמש"כ לעיל.
ב) סעי' ח' ואם המעין מקלח על שפת הכלי ולתוכו כו' וחוצה לו מותר כו', ר"ל דיש לו דין מעין ומטהר השאובין, ובמתנ' קתני שמטהר בכ"ש, ויש לעי' הא קיי"ל כר' יוסי פ"ה מ"ב במעין שהעבירו ע"ג כלים וע"ג ספסל דהרי הוא כמקוה ובעינן מ"ס [עי' לעיל סי' קכ"ט סק"ח] וא"כ העבירו ע"ג שפת הכלי לא עדיף מאחורי כלים, ומתנ' י"ל דהוי כר' יהודה והו"ל סתם ואח"כ מחלוקת, א"נ על גבי שפה כ"ש היינו על הארץ שעל יד השוקת, אבל בשו"ע מבואר דעל שפת הכלי קאמר ושכן הלכה, וע"כ צ"ל דלא גזרו על שפת הכלי דכיון דפסלנו המים שבתוך הכלי והכשרנו מים שעל שפת הכלי לא אתא לאכשורי בעוברים תוך הכלי, אבל אין לומר דשפת כלי כיון שאין לו בית קיבול הו"ל קבעו בארץ ולא חקקו והכא בשוקת שקבעו איירי, דהא העבירו ע"ג ספסל נמי בקבוע איירי ואפ"ה מעין העובר עליו נפסל מדין מעין, ועוד שפת הכלי של כלי קיבול כדין חקקו ולבסוף קבעו הוא, ועי' לעיל סי' קל"ב סק"ז וסק"ח.
ג) בתשובת ח"ס סי' ר"ב כ' דעת הר"ן והרא"ש והרשב"א ומרדכי בשם מהר"מ פסול זוחלין דרבנן והדברים מתמיהים וישתקע הדבר, ואילו היה זוחלין דרבנן היו הראשונים ז"ל מפרשים הדבר, והלא בשאובים כ' הראשונים ז"ל טעם שגזרו משום לטבול בכלים, ובזוחלין למה יגזרו, ואחרי שמבואר בתה"ד ומהרי"ק שהוא דאוריתא וכן מבואר בריב"ש שכ' דטעם זוחלין משום שאין כאן מ"ס שאין זוחלין חיבור, וכן מבואר במרדכי שכ' דגם לדעת מהר"מ מדאוריתא עלתה לה טבילה שלא אמר מהר"מ רק משום גזירה של חרדלית של גשמים, ואם איתא דזוחלין דרבנן לא היה מכחיד הדבר דכל הנידון אינו אלא בדרבנן [וכן מבואר בתו' בכורות נ"ו א' שכ' דלא שייך קמא קמא בטל דאין זה אלא בדרבנן וכמש"כ כ"ב ב', ואם איתא דזוחלין דרבנן שפיר י"ל דאמרינן קמא קמא בטל מן הדין] ומה שסמך הגאון ז"ל על דקדוקים וישובים כדי ליחס לראשונים ז"ל שהוא דרבנן, לא זו הדרך להקשבת לקח מפי רבותנו ז"ל, ומה שכ' דאי מב"מ לא בטל בדין הוא שמעט מי גשמים אוסרין בזוחלין, א"כ הא דהעיד ראב"צ על הזוחלין שרבו על הנוטפים שהם כשרים, הוא דלא כמ"ד מב"מ לא בטל, ואין הדבר כן אלא הכא לאו מדין ביטול הוא, אלא כי היכי דבמקום שהיה מהלך בתחלה הוי המעין עיקר וכל המים הבאין עליו הוו כזרועים בתוך המעין ובטלין בו מפני שהן טפלים למעין, ה"נ במקומות החדשים ורוב המים מי המעין נטפלים מי גשמים למעין וכזרועין בתוכו דמו, וליכא מאן דפליג על זה, והלא הראשונים ז"ל תמהו על הא דראב"צ פשיטא וכי טפה אחת תפסול פרת, וכן מש"כ רשב"א דבמי פירות החמירו, לאו למימר דשאובין דרבנן אלא גם בדאוריתא אמרינן קמא קמא בטל וכמבואר ברשב"א שם וגם במי פירות אמרינן מה"ת קמא קמא בטל וכמבואר ברשב"א יבמות פ"ב ב' [וזה כדעת ר"ת דבהפסקה אמרינן קמא קמא בטל אף בדאוריתא] אלא החמירו מדרבנן ואין כל חומרות דרבנן שוין, וכונת מהר"מ שהגמ' סתמה שנבין דשמואל לא הקיל למעשה אלא הורה כאבוה, ובזה לא יסתרו דברי שמואל אהדדי, ואין לזוז ממש"כ הרמ"א דזוחלין דאוריתא ואין לעשות שום סניף להקל בזה.
ומש"כ הח"ס ז"ל שם דבהפשרת שלגים לא שייך מכיפי' מבריך מל' הרא"ש דהאויר מתחלחל, נראה דודאי בהפשרת שלגים ג"כ שייך הא דאמר תענית כ"ה ב' אין לך טפח מלמעלה כו' דהא בעינן שירדו הגשמים בעמק טפח וכמש"כ רש"י שם ד"ה אין לך כו' ואע"ג דסומכא דארעא כו' רטיבותא מהני, והרא"ש מדבר בגשמים וה"ה בהפשרת שלגים, וגם הפשרת שלגים מעלה אדים לחים באויר.
ד) סעי' מ"ח, כ' שיחבר לפי הסילון של אבר סילון קטן של עץ, וכ' בפ"ת בשם הח"ס ז"ל שצריך שיהי' הסילון של עץ כארכובה שלא יהי' סילון של מתכת רואה אויר המקוה דאויר כלי ככלי דמי, ולמש"כ בקמא סי' ב' סק"ו, אם אין המקוה מחזיק מ"ס עד נקב הכותל שהסילון בתוכו, יש לו דין עירוב מקוה וחלל הסילון וחלל המקוה חד הוא, ואפי' אם יעשה הסילון הקטן כארכובה לא מהני שהרי אם יהי' לוג שאובין בסילון וב' לוגין במקוה וירדו גשמים מ"ס פסול, שהרי לא באו מ"ס קדם שנתערבו ג"ל וכדתנן פ"ב מ"ה, ולא מקרי הלוג שבסילון כהמשכה, דכלו חד מקוה הוא, וה"נ חשיב כבאו המים להדיא למקוה, ואף אם אין בפי הסילון כשפה"נ אפשר דחשיב כחוררי המערה וכדתנן רפ"ו, ואם מחזיק המקוה מ"ס עד הנקב חשיב החלל שבסילון כשפת המקוה ואין זה חלל המקוה, ואף שרואה את האויר אין בכך כלום, ואין מקום לחלק בין עקום הסילון לישר, ואולי באין בפי הסילון כשפה"נ והוא כארכובה לא מחשב כחוררי המערה ויש להקל אף תוך מ"ס, אבל קשה להכריע בזה ולכן צריך שיהי' הסילון למעלה ממ"ס.
ה) ש"ך ס"ק ע"ו כ' דמק"ט מדרבנן אינו פוסל משום הוי' ע"י דבר המק"ט, ורק בנוטפין שעשאן זוחלין בסעי' י"ד פסול אפי' בדבר המק"ט מד"ס, וכל דבריו ז"ל ושאר דברי אחרונים ז"ל אינו מובן, ובמתנ' פ"ה מ"ה דקתני סומך אפי' מקל אפי' קנה אפי' זב ואפי' זבה יורד וטובל איכא ב' פירושים לפי' ר"ש ורא"ש במקל וקנה שאינו מק"ט אפי' מד"ס איירי, ופלוגתתן במה שזב וזבה מחזיקין את המקל דלר"י אין בזה משום הוי' ע"י דבר המק"ט כיון שאין המים עוברין על ידו של אדם אלא שהוא המחזיק הקנה והמים עוברים על הקנה לפי' הרא"ש, א"נ משום שהאדם אינו אלא גורם שלא יזחיל לפר"ש ור' יוסי סבר דגם כה"ג פסול, ולפירושם א"א לפרש דבמקל וקנה מק"ט מד"ס איירי, וזב וזבה יורדין וטובלין בו קאמר דהא לא איירי במעין אלא במקוה וזב טעון מ"ח, והרמב"ם מפרש דבמעין הנוטף איירי ונוטף דינו כמקוה ועושהו זוחל שיהי' דינו כמעין ולפי' הר"מ א"א לומר דבזב הסומך את המקל פליגי, דהא אין כאן הוי' רק לתורת מעין אבל תורת מקוה היה עליו אף אם הי' המים נוטפין, וא"כ אין כאן רק פסול שלא יהא עליו תורת מעין לטהר בכ"ש ולהיות כשר לזב שזה נתהוה ע"י דבר המק"ט, אבל תורת מקוה עליו אף לר' יוסי ואיך סתם יורד וטובל ולא פירש שדין מעין עליו, ועוד דאין סברא דר' יהודה חולק על דין הוי' ע"י טהרה, ולפיכך פי' הר"מ דזב וזבה טובלין בו, ופליגי במקל וקנה המק"ט מד"ס, וצ"ל דאיירי במקל וקנה המשמש אדם ומשמשי אדם, דאל"כ אין לו טומאה מד"ס, וכמש"כ תו' סוכה ה' א' ד"ה מסגרתו, בראיות מכריעות, וכ"כ הר"מ פ"ד מה' כלים ה"א, ושם פ"ב ה"ב אבל היתר על הצורך משאר הכלי הפשוט כו' אבל כשאין לו ב"ק כלל אין לו טומאה מד"ס, ובפ"ד ה"ח מקל שעשה בראשו כו' ושם ה"ט וכן מקל כו' ובפכ"ה הי"ז מקל של זקנים כו', ויותר נראה לפרש מקל וקנה שיש לו בית קיבול כל שהו וסומך במה שהוא יותר על צורך הקיבול וטמא מד"ס וכמש"כ הר"מ פ"ב שם, דלא יתכן במקל וקנה משמש אדם ומשמשי אדם [ולמש"כ סי' קל"ב סק"ח לא יתכן זה עיי"ש] והנה לדעת הר"מ דקיי"ל כר' יוסי מבואר דאף המק"ט מד"ס פוסל בדין הוי' ע"י טהרה, ולפר"ש לא נתבאר ד"ז ומסתבר דהדרינן לכללא דכל דתיקון רבנן כעין דאוריתא תיקון, וכיון דמק"ט מד"ס לא מקרי הוי' ע"י טהרה, ואין לומר דלפי' הרא"ש מבואר דאין מקל וקנה שהמים עוברין עליהן נפסלין, דלא פליגי אלא משום שסומך הזב, ז"א דלפר"ש ורא"ש איירי בסתם מקל וקנה שאין לו טומאה אפי' מד"ס, ונקטינן לדינא דכל המק"ט מד"ס פוסל משום הוי' ע"י טהרה בין במעין בין במקוה, והא דכ' בסעי' מ"ח דיעשה צנור של עץ קטן התם אין צנור מק"ט אף מד"ס שאינו אלא משמש המים לחוד ואף למש"כ תו' סוכה שם שהדפין הרחבין הראוי להניח עליהן טמאין מד"ס ואפשר שזה כונת ר"ן סוכה בדין חצין זכרים, מ"מ צנור לא דמי לדף, ואין לו טומאה אף מד"ס, והכא בטבלא איירי במשמש אדם ומשמש משמשי אדם, א"נ משום שהיא רחבה וטמאה מד"ס, א"נ ביש לה לבזבזין, [כ"ז ע"פ דברי הר"מ בס' היד אבל בפי' המשנה פ"ד מ"א שיטתו אחרת ועי' ב"י].
ו) סעי' ל"ד בין אם הוא כלי קטן, אע"ג דכ' הש"ך ס"ק מ"ז דבעינן לוג מכל כלי, ואין לומר בנתכוין לרבות דהא בנפל ממילא איירי דאם הפילו אדם אף באין עשוי לקבל נמי פוסל כדאיתא בסעי' ל"ט, מ"מ נ"מ בכופה כדי לרבות דאי לא היה חשיב שאוב כופה ושובר כדאיתא סעי' מ"א, ועוד נ"מ בכל המים עוברים על כלי קטן העומד בשפת המקוה וכדלק' סעי' ל"ו. [א"ה, עי' לעיל סי' קל"ב סק"ט].
ז) סעי' מ' אבל אם עירב סיד וגפסיס חשיב סתימה, סתימת סיד וגפסיס מהני בכ"ח אף לענין קבלת טומאה לדעת ר"ש פ"ג דכלים מ"ז וזה גם דעת הראב"ד פ"כ מה' כלים, ואפשר דבר"מ שם ט"ס דאל"כ דבריו סותרים זא"ז דבפי"ט הי"ד כ' דסתימת זפת בחבית הוי סתימה, ואפשר דבכל הכלים של עץ ושל מתכת נמי כל הני חשיב סתימה, דהא לא חילק בתוס' שם אלא בזפת דאינו חיבור בכלי מתכת המשמש בחמין, ולא שייך אלא בזפת אבל שאר סתימות המקבלין חמין חשיב סתימה בכלהו, והא דתניא [בר"ש פ"ח דכלים מ"ג] ושאר כל הכלים שעשאן בזפת אין הזפת חיבור להן צ"ל במשמשין בחמין, דהא תניא דהזפת חיבור בכלי מתכת בדבר הראוי לה, וכן בכלי עץ כדתנן פ"ג מ"ח, ול' הראב"ד פי"ד מה' כלים ה"י סתום בזה.
ובתוס' כמו שהיא בר"ש לפנינו משמע דסיד לחוד חשיב סתימה ולא בעינן עירוב גפסיס, אבל כפי הגיר' בר"מ פ"ך ה"ג י"ל דסיד וגפסיס יחד, אבל אין לנו הכרח לזה אלא ל' התוס' במקואות שכ' ר"ש פ"ד מ"ה משמע קצת דיחד קאמר, ומ"מ אין זה הכרע כלל, אלא שהב"י כ' בשם ת"ה דסתם בסיד לחוד או בגפסיס לחוד אינו פוסל, אבל קשה להקל בזה דבתוס' דכלים בר"ש פ"ג ל"מ כן וכבר כ' הנו"ב סי' קמ"ב דהוא ספיקא, ולכאורה מתנ' ספ"ה דפרה מכרעא דבסיד או גפסיס לחוד סגי, וצע"ג, ולדעת הר"מ בה' מקואות שהובא לעיל בשו"ע ס"ז כפי שפירשו הנו"ב דהר"מ ס"ל שאין סיד וגפסיס סתימה כלל, קשה דע"כ צ"ל דגי' הר"מ בתוס' דכלים כמו שהוא בר"מ פ"ך מה' כלים ה"ג, וקשיא זפת וכמש"כ לעיל, מיהו אף לפי' ב"י בדעת הר"מ בה' מקואות אין הכרח דסיד וגפסיס אינו חיבור, דיש לדחוק ולפרש ל' הר"מ אף אי חשיב חיבור, ולמש"כ לעיל לפרש דעת הר"מ מבואר דסיד וגפסיס חשיב חיבור לפסול המקוה, ומ"מ אין זה מכריח דחשיב כלי לענין קב"ט, וכמש"כ הנו"ב שם די"ל דלפסול המקוה חמיר טפי, דכל מקבל פוסל.
ומש"כ הנו"ב דאין סיד וגפסיס יחד סתימה לענין קב"ט, וכמש"כ הראב"ד פי"ד מה"כ, א"ד ז"ל תמוה מאד וכמבואר בראב"ד פ"כ מה' כלים ה"ג.
וגם בשאר כלים זולת כ"ח יש ללמוד מהא דסתם בשו"ע בכל הכלים, דסיד וגפסיס חשיב חיבור בכל הכלים וכמש"כ לעיל.
ח) סעי' נ' אבל אם הוא בא ממעין אין לחוש לזחילתו, כ' הש"ך דוקא שלא נפסק מן המעין, ולמש"כ לעיל סי' קל"א סק"ג אף אם נפסק מן המעין כיון שהוא זוחל משעה ראשונה, ונראה דאף אם היה אשבורן מתחלה ואח"כ התחיל לזחול טרם שנפסק ולאחר שנזחל הופסק חשיב מעין, דכ"ז שהוא מחובר למעין ולא נפסק הוא מעין ממש, ואם הוא אשבורן הוי כמעין עומד וכשהתחיל לזחול הוי מעין זוחל וכשנפסק עדיין הוא מעין כדין גל שנתלש ומטהר בזוחלין, ובפ"ת ס"ק ל"ד כ' בשם מע"צ דדוקא כשהמעין זוחל דרך המקוה כדרך זחילתו, אבל אם המעין זוחל למקום אחר או שהוא עומד המקוה הזוחל פסול, ודברים אלו תמוהים שאין זה אלא לפר"ש בפ"ה מ"ג במעין שהיה משוך כנדל כו' אבל אנן לא קיי"ל כן אלא כפי' ש"פ דבנתן עליו שאובין איירי, וכמש"כ מקואות קמא סי' ו' סק"ד אבל חפר בריכה לפניו והתחיל להזחיל לשם אינו פוסל, וכן אם שב זחילת המקוה למעין אין מקום לפסול דכל זמן שלא נפסק מן המעין הוא מעין ממש וכשר לזבין ומטהר בזוחלין ולא מצינו חילוק במעין עומד שהתחיל להזחיל אם הוא מזחיל למזרח או למערב, ומה אכפת לן שמזחיל למקום שיצא משם, ואולי לדעת ש"ך דדוקא גל מטהר בזוחלין אבל מקוה שנפסק אין מטהר בזוחלין, סבירא ליה להמע"צ דהוא הדין בלא נפסק ואינו זוחל כזרם המעין אלא שב למעין, אבל אין זה מוכרח דשפיר יש לומר כל זמן שהן מחוברין למעין דין מעין עליהם ואין נפקותא בדרך זחילתו, ואם הגלידו המים בתוך הצנור המחבר את המקוה למעין והמקוה זוחל, למש"כ לדון כמהרי"ק דאף אם נפסק מן המעין עדיין מטהר בזוחלין אין נפקותא בזה, אלא אף לדעת ש"ך י"ל דלמ"ד דכלו גליד כשר למקוה חשיב כמעין עומד ועדיין הוא מחובר למעין, ואפשר דגליד בטל מתורת המעין, ואף לדעת מהרי"ק יש נפקותא בהיה המקוה עומד שעה אחת ואח"כ התחיל להזחיל.
ט) ולפ"ז גם בכלים הקבועים בגלגל דבסעיף ל"ו, אם הכלים נקובים כשפה"נ הדין נותן דחשיב חיבור למעין דהא המים שבכלים אע"ג דהן אשבורן מ"מ כיון שלא הופסקו שעה אחת מן המעין חשיבי מעין, וכשמתחילים אח"כ לזחול מן הנקב הו"ל כגל הנתלש מן המעין ודין מעין להם, וחשיב חיבור למעין ע"י נצוק, ולעיל סי' ק"ל ס"ק י"ד, כתבנו דלא חשיב זחילת מעין, ושכן מוכח מראשונים, וי"ל דהיכא דהמים זבין דרך נקב וכלו אשבורן גרע ואין זה זחילת מעין, א"נ דוקא כשהמים זבין מאליהן מקרי מעין אע"ג דנעשה ע"י אדם כגון שחפר אצל המעין מ"מ המים באין מגבוה לנמוך ממילא וכן גל שנתלש שהוא ענין טבעי אבל כשהוגבהו המים מנמוך לגבוה בטל מני' שם מעין ולא חשיב חיבור ע"י נצוק דאדרבה הנצוק גופו נחשב כנצוק מבריכה ולא ממעין, ואע"ג דאי נחשב חיבור הו"ל המים אשר בכלי ג"כ מעין, מ"מ נקטינן דאינו חיבור ואינו מעין, ולטעם זה אפשר דגם מעין שהמשיכו לבריכה ונעשה אשבורן, וקדם שהופסק התחילה הבריכה להזחיל למעין וחדל זחילת המעין לבריכה לא חשיב חיבור, וחשבינן את הנזחלין כמי בריכה הזוחלין ולא כזחילת מעין וכדעת המע"צ שכ' סק"ח.
מיהו אם המעין שופך לבור הוי זוחלין חיבור בין לצרף למ"ס ובין להכשיר שאובין, ודלא כהנו"ב סי' קל"ו, שהביא הפ"ת ס"ק כ"ג, וכמבואר בר"ש ורא"ש רפ"ה דמעין הזוחל אפי' לתוך הכלי טובלין בכלי דחשיב חיבור ורק בכלי קבוע אסור מדרבנן, ובר"ש פ"ו מ"ה עריבה כו' ובמעין כ"ש, וכבר חלק הח"ס ז"ל על הנו"ב בזה.
י) בח"ס סי' קצ"ח הק' בהא דצנור שקבעו ולבסוף חקקו ב"ב ס"ה דמסקינן שאובה דרבנן, ופי' הרבה ראשונים אפי' כלה הוא דרבנן ת"ל משום הוי' ע"י טהרה, ודבריו ז"ל תמוהין דהא קושיא זו קשיא בכל ראיות התו' ב"ב ס"ו א' ד"ה מכלל, שכ' דספק מקוה כשר מכלל דכלו שאוב דרבנן ואכתי ליחוש דלמא מלא בכלים המק"ט, וכן מהא דפסחים ט"ז בכלים טהורים, וכן הקשו אי כלו שאוב כשר מה"ת למה גזרו ולא תירצו שמא ימלא בכלים, וכבר הקשו כן הר"ש והרא"ש בתשובה והוכיח מזה הרא"ש דדעת ר"י כדעת הרמב"ם דלא נאמר דין הוי' בטהרה במקוה, ומאן דאית לי' הוי' ע"י טהרה במקוה מפרש ההיא דצנור בפסול ג"ל א"נ בכלו בהמשכה א"נ בנעשה לשמש את הקרקע דאינו מק"ט ובקבעו ולבסוף חקקו לעולם אינו מק"ט, ועי' לעיל סי' קכ"ט ס"ק י"ג.
יא) סעי' ל"ו ואם הוא של חרס כו' אלא א"כ מחזקת רביעית, אע"ג דכלי קטן פחות מרביעית נמי פוסל את המקוה כדאיתא סעי' ל"ד, וכמש"כ תו' שבת ט"ז ב' ד"ה אחד צ"ל דהכא פחות מרביעית אינו ראוי לקבל צרורות ולא נעשה לקבלה, וכבר חלקו בזה בתו' חולין נ"ד ב' ד"ה הדקין והר"ש פ"ב דכלים מ"ב אלא שלא נתפרש טעמא דכלי עץ דסגי בכ"ש, ובהגהמ"ר שלהי קדושין כ' דהמים יתחלחלו עד שיתרחב לקבל רביעית וצ"ל דאע"ג דהשתא אינו מקבל צרורות מ"מ ניחא לי' בקבלת מימיו כדי שיתרחב הנקב, משא"כ בחרס דלא ניחא לי' כלל בקבלה פחות מרביעית, [ומשמע דלא נתנו חכמים שיעור בעמק החטט ואם מקבל רביעית אף אם החקק מרודד ואינו עמוק, ולכאורה לקבל צרורות צריך שיעור גם בעמק וצ"ע] ולמדנו דמתכת הוא כחרס, וכתב ט"ז ס"ק מ"ד וראוי לחקוק בו יותר כו' משא"כ בשל חרס ודבריו ז"ל סתומים וצ"ל דכונתו כמש"כ המרדכי, ומיהו כיון דלא נאמר שיעור לעמקו לא מצריכינן גם שיעור לעובי הצנור דהא בשטחו ודאי יש לחקוק רביעית.
יב) שם ולכן מותר לעשות מקואות ע"י סילונות כו', ד"ז הוא בהגהמ"ר שלהי קדושין וז"ל נ"ל מן המקוה כו' ואף כי אין לו לבזבז מד' רוחות כו' מ"מ מפסל משום חשש חטטין כו' כנראה היה הסילון של אבן, וצ"ע מנ"ל דאבן דינו כשל עץ אולי דינו כשל חרס דבעינן רביעית.
שם ועוד שעשו כמין תיבה גדולה לטבול בתוכה ומעשה בשוקת יהו כו', נראה דהתיבה קבעוה וכ' דהוי חקקה ולבסוף קבעה ובעינן כשפה"נ, ואולי עשו נקב כל שהוא והוא ז"ל השיב דבעינן נקב כשפה"נ.
שם ומיהו אם היה מעין בא דרך לוחים בעלמא שאין לו דפנות כלל בזה דומה להכשיר, ר"ל אף דיש חטטין בלוחים מ"מ לא חשיב נעשה לקבלה כיון שאין כאן צנור וגם המים ששוטפים ע"ג חקק מרובין על המים שבתוך החקק והוי כנתערבו השאובין במי גשמים חוץ למקוה ורובא כשרין, אע"ג דבצנור לא אמרינן הכי וכמש"כ לעיל סי' [קל"ב סק"ט].
שם כ' הר"ח וז"ל נראה דאפי' יש לצנור לבזבז מד' רוחות והוא כלי גמור שהמקוה כשר כיון דבשעת הטבילה מים שבמקוה מחוברין לנהר, ואם לאו נראה דאפי' אם היה הצנור נקוב כמוציא זית שהמקוה פסול דהויתן ע"י טהרה בעינן, אם דבריו ז"ל על נידון הראשון היה הצנור של אבן ולא שייך כאן משום הוי' ע"י טהרה, ואי כונתו שאוב, וס"ל דבעינן נקב כשפה"נ לא הו"ל להזכיר כמוציא זית, ונראה דיש כאן ט"ס וצ"ל נראה דאם לא היה הצנור נקוב כמוציא זית כו' ובצנור חרס איירי, ומיירי שהצנור שופך לתוך המקוה ממש, וס"ל דלענין שאיבה סגי בנקב כ"ש אבל פסל משום הוי' ע"י טהרה [וצ"ל דהיה הצנור מתחלה גם לאוכלין דהעשוי למשקין שיעור בכונס משקה] מיהו קשה מש"כ כיון דבשעת טבילה מחובר לנהר ל"ל בשעת טבילה כיון דהיה מחובר פעם אחת סגי כמש"כ הש"ך בסעי' מ"ט ס"ק ק"ה, ובמש"כ ניחא הא דהכשיר הר"ח במחובר למעין, וב"י הק' הא קיי"ל דמעיין שהעבירו ע"ג השוקת פסול, ואי איירי בנקוב כ"ש ניחא ומיהו לישנא משמע דבמחבר לנהר סגי אף באינו נקוב כלל, וצ"ל דס"ל דוקא כשכל המעין עובר בכלי או רובו פסול כדעת הראב"ד, או איירי בצנור שאינו קבוע, ועי' לעיל סי'. [א"ה, עי' לעיל סי' קכ"ט סק"ה].
שם כ' הר"ש וז"ל מקוה כו' ושנינו לענין נט"י כו', ה"ה דאין פוסל מקוה ובמסכת מקואות בשוקת שבסלע כו' וחברה בסיד פוסל [כצ"ל ותיבת חיבור סיד מיותר] את המקוה כו' נקבה מלמטה כו' פירוש בכונס משקה והא דקאמר בתר הכי כמה יהא בנקב כשפופרת זהו ע"א כו' אבל אם לא חטט בו משהו אפי' ניחא לי' במה שנעשה ממילא לא חשוב כלי דלא עדיף מחש"ו דהעלו לגג דאינו בכי יותן אע"ג דניחא לי' לבעלים עד שהיפך [צ"ע דאם ניחא לי' לבעלים למה אינו בכי יותן כדין עודהו הטל עליהן ושמח ב"מ כ"ב, והא דצריך היפך היינו שיהפכן חש"ו וכמו שפרש"י חולין י"ג א'] ויש להכשיר כלי גדול כו' כמו ים שעשה שלמה (ואצל) [ואמר] שהיה נקוב כו' אלא שהחמיר שלמה בקדשים כו' (והצנור) [והבור] של עץ כו' ודוקא בשל עץ גזרינן לליחלוח ולא בשל אבן ושל נחשת כים שעשה שלמה עכ"ל והנה תשובת הר"ש הוא בהביאו מים דרך צנור של אבן שאין לו ד' לבזבזין והצנור שופך לבור שגדרו סביבות כותלי החפירה בקרשים ולמטה עשו רצפה של אבנים, והשיב דהמקוה לאו כלי הוא, כיון שאין כאן חיבור דפנות ושולים אלא חיבור דפנות לחוד, ולענין הצנור אם יש בו נקב ככונס משקה סגי שאינו פוסל את המקוה, ואף אם היו בצנור ד' לבזבזין, ואם אין בו ד' לבזבזין אינו פוסל ולחטטין לא חיישינן כיון שלא עשאן אדם אלא נעשו ממילא, וגם אין לחוש בשל אבן דלמא נעשה חטטין, [וכנראה היה הצנור טמון ולא ידעינן אם יש בו חטטין].
יג) ובשו"ע העתיק דברי הר"ש בסעי' ל"ו בהגה', דלא חיישינן דלמא נעשו חטטין בצנור כיון שלא נעשו בכונה, והנה בצנור קבוע בקרקע א"צ לסברת הר"ש דקיי"ל דקבעו ולבסוף חקקו אינו פוסל אף בכל המקוה ואף בחקקו ולבסוף קבעו אלא שלא חטט בו בתלוש לקבל צרורות וחקק החטיטה לאחר שקבע אינו פוסל, אלא שאנו צריכין לסברת ר"ש בצנור תלוש, אבל לא נתבאר טעם הר"ש אם ניחא לי' לבעלים וחישב את קבלתו למה אין יורד לתורת כלי במחשבה, ואפשר הטעם דכיון דלא חטט אלא שנעשה ממילא אמרינן דלא ניחא לי' כלל בהאי חטט, ועוד דהא קיי"ל בסעי' מ"א מ"ב מ"ג דכל שלא הניח הכלים לשם שאיבה לא חשיב שאוב, א"כ האי צנור שאין לו בית קיבול הרי לא הניחו אדם לקבל מים, ואף אם נרקב וקיבל וניחא לי' לבעלים עדיין כופה ושובר ולא חשיב שאוב, וכש"כ כשהמים יורדים מאליהם, וכ"כ ט"ז ס"ק י"ד במעין המקלח לתוך הכלי, וכ"כ הש"ך ס"ק צ"ב.
ול' רמ"א שכ' דינא דהר"ש במים הבאין ממעין ומנהר קשה לכאורה דבבאו המים ממעין א"צ לסברת ר"ש דהא בכלי שאינו קבוע טובלין בתוכו בזמן שהוא מחובר למעין, כמבואר בר"ש ורא"ש רפ"ה, ובקבוע בלא"ה אינו פוסל דהו"ל קבעו ולבסוף חקקו, ומיהו נראה דאף בצנור תלוש שיש בו חטטין מחמת רקבון שהניחו עכשו להעביר עליו מים מכשיר הר"ש דלא מקרי נעשה לקבלה, וגם זה בכלל דברי רמ"א, והיינו ממש דין רעפים שהכשירו הראב"ד והרשב"א ופסקו בסעי' ל"ז, וכ"כ הגר"א דטעם סעי' ל"ו כהא דסעי' ל"ז, וא"כ אנן קיי"ל כהר"ש ולא מטעם דלא מהני ניחותא דבעלים אלא משום דחסר באמת ניחותא דבעלים.
סעי' ל"ז רעפים כו', אם הן של עץ דסגי בכ"ש איצטריך לאשמועינן אבל בשל חרס בעינן רביעית, ומיהו לפעמים איכא חקק רביעית ואפ"ה כשר.
סעי' ל"ח המניח שק או קופה תחת הצנור כו' אפי' ניחא לי' בקבלתם לסנן את המים לא חשיב קבלה, ודוקא עד כ' סאה אבל ברוב המקוה נעשה מהן הו"ל הוי' ע"י דבר המק"ט, ומיהו מש"ל באויר מפסיק דליכא משום הוי' ע"י דבר המק"ט.
סעי' מ' ומ"מ אין להקל כו' ולהביא מים בכלי מנוקב כזה הא דמותר דיעבד, וכן הא דמותר לכתחלה במנוקב כשפה"נ, דוקא בהמים עוברין תוך הכלי אבל אדם ששואב ושופך לא וכמש"כ לעיל סי' ק"ל, ואף אם המים עוברים בכלי אם הצנור הנקוב שופך בהדיא למקוה אם הכלי של עץ צריך שיהא הנקב כרמון ובחרס כזית שיהא הוי' ע"י טהרה, ואם עשוי למשקין סגי בכ"ש, כמש"כ ר"מ פי"ט מה' כלים.
ואם סתם הנקב בסיד או בגפסיס נראה דיש להחמיר שפוסל את המקוה אע"ג דבת"ה כ' בהדיא דסיד לחוד לא חשיב סתימה, מ"מ יש להחמיר כמש"כ לעיל סק"ז.