חזון איש/יורה דעה/קלא
סימן קלא[עריכה]
א) שו"ע סעי' ס' פסק דלא אמרינן גוד אחית וכש"כ גוד אסיק, והאי גוד אחית וגוד אסיק אינו אלא לישנא בעלמא ואינו כמו גוד אחית וגוד אסיק המוזכר במחיצות בעלמא דהכא אין זוחלין חיבור, ובזה ג' מדרגות, א. זוחלין שאינן חוזרין כגון בור שאמת המים עבר עליו ועברו המים גדותיו וזוחלין על פניו והולכין לעלמא ובזה לכו"ע אינו חיבור, ב. בשני מקואות זה בגובה ההר וזה בשיפולי ההר ואמת המים עוברת מזה לזה, וזה עדיף משום שסופן לירד לבור התחתון. ובזה יש שתי מדרגות א. להכשיר התחתון מהעליון וזהו גוד אחית, ב. להכשיר העליון מן התחתון דכיון דהן חשיבי כמחוברין לתחתון משום שסופן לירד לשם הרי הן כגוף אחד עם התחתון והעליון המחובר להאמה הרי הן כמחוברין לכל התחתון וזהו גוד אסיק, וחכמים דפליגי אדר"י בפ"ז מ"ו ולית להו גוד אחית, אית להו אין זוחלין מערבין בכל גווני, והר"מ פסק כרבנן דאין זוחלין מערבין בכל גווני והלכך פסק בפ"ח ה"ח בג' גומות בנחל דשם הי"ב דלא מהני רגליו של ראשון נוגעות במים [ול' הכ"מ שם אינו מובן דמשמע דאין זוחלין חיבור הוא ענין אחר ואפי' אי זוחלין חיבור אי לא אמרינן גוד אחית אין כאן חיבור, ותימא דאי זוחלין חיבור א"כ א"צ כלל לגוד אחית, ואולי כונת הכ"מ בסוף דבריו כמש"כ] והא דכ' הר"מ בסגוס דמהני מקצתו נוגע במים היינו כמש"כ ריב"ש דהר"מ מפרש דסגוס שאני כיון דהמים שוכנים בסגוס ונעצרים שם הו"ל כב' מקואות זה תחת זה ונקב כשפה"נ ביניהם דמצטרפים וה"נ לא חשיב מים שבסגוס כקטפרס אלא כאשבורן, ומצטרפין עם מי המקוה, ול"ק מה שהק' הכ"מ, וכבר כ' הראב"ד בס' בעה"נ להסתפק דמודים חכמים בסגוס, אלא שדעתו שם דוקא במעלות דרבנן, ודעת הר"מ דאף בדאוריתא והא דכ' הר"מ פ"ה ה"ו ובפ"ח ה"ז, דמטהרים העליון מן התחתון, היינו במקוה פסול ולא מש"ל מקוה פסול מה"ת לדעת הר"מ דכל שיש בקרקע מ"ס אפי' שאוב בכלי המק"ט כשר מה"ת וכמש"נ לעיל, ובפסול דרבנן קטפרס חיבור, וכדאיתא בתוס' דכל זמן שרגליו של ראשון נוגעות במים ממלא בכתף ונותן למקוה והר"מ השמיט ד"ז וסמך אהא דכ' דמטהרין העליון מן התחתון, וכמש"נ כ"ז לעיל סי' ק"ל, ומש"כ התויו"ט פ"ו מ"ח דעליון מן התחתון אינו קטפרס משום שסופן של מים ליפול, אינו מובן דאין זה אלא לר"י אבל חכמים פליגי גם בזה וכמבואר חגיגה י"ט א', וכדתניא בתוס' דחכ"א אין מטבילין אלא באמצעית.
ודעת הטור דהלכה כר"י וכ' התויו"ט טעמו דס"ל דסגוס הוי סתם משנה כר"י, אבל אין לומר דמתנ' פ"ו מ"ח מטהרין העליון מן התחתון כר"י, דהא התם גוד אסיק ור"י לית לי' גוד אסיק כדמסיק חגיגה י"ט א', ולא מסתבר דהטור פסק כר"מ דאמרינן גוד אסיק.
ב) שו"ע סעי' נ' בהג"ה ואין יציאת המים קרואין זוחלין אלא כשאין חוזרין למקוה כו' ועי' בב"י ל' ריב"ש שהביא ראי' מהא דפ"ו מ"ג ג' מקואות כו' ומוקי לה בכתלים החיצונים גבוהים שאין המים יוצאין לחוץ אלא ישובו למקוה כשיצאו הטובלין, ולפיכך לא מקרי זוחלין כיון שמן המקוה באו ואליו ישובו, ויש לעי' הא מבואר חגיגה י"ט א' שאין מטבילין מחטין בראשו של ראשון דלא אמרינן גוד אסיק אע"פ שהמים באו ממקוה ושם הם שבים, וכן בג' גממיות בנחל שם אמרינן דאין טובלין בעליונה ולדידן אין טובלין אף בתחתונה שאין הזוחלין מערבין וכדאיתא בשו"ע סעי' ס', וכי באו מן המקוה מאי הוי, ונראה דכיון דבאו ע"י תשמיש המקוה היינו רביתיהו והוי בכלל כל המעורב למקוה כמקוה ברפ"ו דמיקילינן דא"צ כשפה"נ, וה"נ חשיב חיבור אף בזוחלין, וראי' לזה מהא דתנן ספ"ז מחט הנתונה על המעלה ועבר עליו הגל טהור, ואמאי הלא אין מטבילין באמה היורדת למקוה כמו שאין מטבילין בעליונה בג' גממיות אלא שאני הכא דבאו ממקוה ושם הם שבים חשיב עירוב מקואות מיהו קשה ל"ל להריב"ש האי טעמא תיפוק לי' דהוי בשעת טבילה אשבורן ממש וי"ל דקושטא קאמר דאפי' הן זוחלין ושבין הן כשרין, א"נ אם זוחלין פסולין השתא נמי דהן אשבורן נמצא דהאדם הוא המעכב זחילתן וכהא דתנן פ"ה מ"ה לפר"ש שם, [עי' לק' סי' קל"ה סק"ז].
ג) ש"ך סק"ל ומגל אין ראי' כו' כונת ש"ך לחלוק על מהרי"ק בין בבריכה ריקנית שלימה שהמים נחו לגמרי ובין בבריכה סדוקה שהמים זוחלין ממנה דרך סדק דגם בזה נפסק חיות המעין, וכיון שנפסק חיבור המעין הו"ל מקוה ומיהו בזה לא הביא הש"ך ראי' לדבריו ואף אם נפרש כפי' הראב"ד דבבריכה ריקנית איירי מ"מ י"ל דמתנ' בבריכה שאין המים זוחלין ממנה, אבל בזוחלין היינו גל, ומיהו מאן דאית לי' בסעי' נ' דביצאו המים דרך סדק מקרי כלו שאוב +א"ה, כמדומה דצ"ל כלו זוחל+ מסתבר כהש"ך דזה לא מקרי זחילת מעין כיון דכל מים מינח נייחו, אבל בזחילה גמורה אין לנו לחלק בין גל שעל הארץ לגל שבמערה, ונראה דאף בזחילה כל דהו למאן דפוסל מקרי זחילה ואם באו המים מן המעין מקרי מעין דלא מצינו חילוק בין זחילה לזחילה.
שם ס"ק ק"ח אבל בסק"ל הקשיתי כו', עי' מש"כ שם דלא הק' שום קושיא על מהרי"ק דמתנ' דהעבירו ע"ג בריכה כו' בשלימה איירי ומה שאמרו הרי היא כמקוה ובכלל זה שאין מטהר בזוחלין היינו שאם יזחילו אחר שנחו פסול, אבל אם הן זוחלין מן בריכה לחוץ בבואן לבריכה דין מעין עליהם אף שהפסיקן מן המעין וכדין גל שנתלש ולפ"ז לדינא אם נפסק המעין בעוד שהמים נוחין ואח"כ נעשו זוחלין פסול, אבל אם הופסקו מן המעין בעת שהן זוחלין כבר מטהרין בזוחלין, ומיהו יש לחוש דלמא אתא לטבולי בו בזוחלין אחר שנחו רגע אחד.
שם ס"ק קכ"ג מ"מ הגל נתלש מהמקוה כו', אם המים לא הוגבהו מן הארץ אלא הוליכן עם הקרקע הלא ד"ז מבואר בהדיא בסעי' ט"ו ועיי"ש בש"ך סק"ן ומבואר בתוס' דעושין מקוה בתחלה כן וכמש"נ לעיל סי' ק"ל סק"י, ואין כאן משום מהוה ע"י דבר המק"ט כדלעיל סעי' מ"ב דשובר וכופה הקנקנים וכמש"כ לעיל סי' ק"ל ס"ק י"ז כיון דהאדם כלה מעשיו קדם שהגיעו המים למקוה ואם הוגבהו המים ע"י האדם פוסלין בג"ל כדלעיל סעי' ל"ט, וכש"כ שאין עושין מקוה בתחלה, ואם נעקרו המים מן המעין יש להסתפק אי בטל עי"ז שם מעין ולדעת הש"ך דבגל בעינן מ"ס נראה דנפסל ע"י אדם, אבל דעת ר"ת דגל שנתלש מטהר כלים בכ"ש וכמש"כ רשב"א דמוכיח ממתנ' דגל שנתלש דלאדם בעי מ"ס.
ש"ך סק"ך הגל צריך מ"ס, קשה א"כ איכא ז' מעלות במקואות גל שנתלש שוה למעין לטהר בזוחלין ולמקוה דבעי מ"ס, ובראב"ד משמע כדברי ש"ך שכ' בס' בעה"נ דביטול רביעית דמקוה שנוי במשנה דקתני גל שנתלש ובו מ"ס ונפל על האדם ועל הכלים אלמא דלימוד ערוך הוא בפי הראב"ד שאין גל שנתלש מעין אלא מקוה רק מטהר בזוחלין כיון שהוא זחילת מעין ופסול לזבין ובעי מ"ס אפי' לכלים, שו"ר בראב"ד בעדיות פ"ה מ"ב דמפרש גל בע"א, ואין מדבריו ז"ל ראי' כלל, והגר"א ז"ל הרחיק דברי הש"ך, שאין סברא לחלק, בין זוחלין לכ"ש דאם מטהר בזוחלין ודאי דינו כמעין לכל דבר.
רמב"ם פ"ח ה"ז כ' הראב"ד א"א בתוס' ואם היה הסילון כפוף כ"ש פוסל כו' אע"פ שהן טהורין כו' מידי דהוה אכלי גללים ובכ"מ הק' הא תנן פ"ד סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה, ואפשר דלא קשיא להראב"ד דהא לפסול המקוה בעינן שני תנאים שיהיו המים שאובין בכלי, ושתהא השאיבה לדעת וכדתנן רפ"ד וב"ה מטהרים בשוכח, ולפיכך סילון שהוא צר מכאן ומכאן ורחב באמצע אינו פוסל מפני שלא נעשה לקבלה היינו אף שהמים עוברים במקום הרחב לא מקרי שאוב לדעת שלא נעשה לקבלה ואין האדם מכוין לקבלתו אבל הוא כלי לענין שאיבה, ולפיכך לענין לטבול בתוכו חשיב כלי, ואפי' קבעו בארץ דינו כחקקו ולבסוף קבעו, ולפיכך אין המים שבזה הצינור ראוין לחבר ב' המקואות כיון שהמים שבתוכן שאוב וכדתנן פ"ו מ"ג היה השאוב באמצע כו' ועי' לעיל סי' ק"ל ס"ק י"ג.
שו"ע סעיף נ"ג אע"פ שאינו משיקו אלא כשערה כו', הוא ממתנ' פ"ו מ"ח דמטהרין העליון מן התחתון ע"י סילון ומשיקו אפי' כשערה, ומבואר במתנ' ב' קולות דסגי בכשערה ולא בעי כשפה"נ וגם מטהר בזוחלין, ומשום דשאובין דרבנן מיקילינן, והנה לא הקילו אלא במקוה העליון דחשיב חיבור לתחתון אבל אין טובלין במים שבצנור עד שיהיו אשבורן ומושקין כשפה"נ דאין מים שבצנור כעוקת המערה להיות חיבור בכ"ש, וגם לא חשיבי כגל שעל מעלת המערה דחשיב חיבור אף בזוחלין וכמש"כ סק"ב, ואע"ג שאין מים שבצנור כשרין מ"מ מחברין, ומצינו כה"ג חגיגה י"ט א' בג' גממיות למאן דאית לי' גוד אחית ולא גוד אסיק שאין מטבילין באמה שבין אמצעית לתחתונה ואפ"ה תחתונה חשיבא כמחוברת לאמצעית, ומיהו אם הסילון כפוף ומקבל אז המים שבצנור פסולין לטבילה משום מים שבכלים, ואז אין מים שבצנור מחברין, עד שיהיו במים כשפה"נ ויהיו אשבורן, וכן אם הסילון מק"ט שלא נעשה לשמש הקרקע המים שבצנור פסולין משום הוי' ע"י דבר המק"ט, וצריך חיבור מה"ת להכשיר המים שבצנור וצריך שיהי' כשפה"נ אשבורן, ואם לאו המים שבצנור פסולין, וגם אינם מחברים את המקואות, דפסול הוי' ע"י דבר המק"ט הוי כפסול שאובין שאין שאובין מחברין כדתנן פ"ו מ"ג היה השאוב באמצע כו', וב"י כ' בשם הרא"ש דאם המים נמשכין מן המעין או מן מקוה כשר דרך סילונות מק"ט כשר דמקוה שכלו שאוב נטהר בהשקה אם השיקו לחברו למקוה כשר כדתנן מטהרין את העליון מן התחתון, והנה ל' הרא"ש מבואר דלא בא להוכיח דינו ממתנ' אלא סברא קאמר דמה אכפת לן שאין הויתו ע"י טהרה אפי' אם היה הויתו ע"י כלים ואח"כ השיקו מתכשר וכש"כ כשהוא מחובר בשעת הויתו, ואפשר לפרש דברי הרא"ש בחיבור כשפה"נ ובאשבורן א"נ אף בזוחלין אי סבר הרא"ש דהלכה כר"י וכמו שפסקו תלמידיו הטור והרי"ו, ומיהו מתנ' דמטהרין העליון מן התחתון, צ"ל דמיירי באופן שמטבילין גם בצנור וליכא משום הוי' ע"י דבר המק"ט, ולא יתכן זה אלא בצנור הנעשה לשמש הקרקע וכמש"כ רמב"ן ורשב"א, או דמתנ' ר"מ דאמר חגיגה י"ט א' דאמרינן גוד אסיק, והרא"ש מפרש מתנ' דמשיקו כשפה"נ כמבואר בפי' הרא"ש במשנה שם, והלכך הוי חיבור מה"ת גם להכשיר מים שבצנור, וכבר כתוב כ"ז לעיל סי' ק"ל ס"ק י"ח.
והש"ך ס"ק קי"ז כ' טעם הרא"ש משום דשאוב מדאוריתא, ואינו כן אלא טעם הרא"ש דאפי' בפסול דרבנן בעינן כשפה"נ וכמש"כ הגר"א ס"ק ק"ב דהרא"ש מפרש מתנ' מניח ידו עד שיתמלא ויהי' חיבור כשפה"נ.
ד) שו"ע סעי' י"ז מים שאובים שהיו בצד המקוה כו', עי' מקואות קמא סי' ג' בארך והנה סתמו בשו"ע ויש לפרש בזה הלכתא גבירתא, ב' מקואות זה בצד זה וכל אחד מחזיק מ"ס אחד מלא שאובין ואחד אין בו מ"ס, ממים כשרין, ונקב ביניהן פחות מג' לוגין כנגד הנקב, מותר להקוות על הכשר ולא נפסל ממים שאובים שבצדו, ודין זה נזכר במשנה פ"ב מ"ה בדברי ר"ש אע"ג דרבנן פליגי עלי' מ"מ במקוה סמוך למקוה מודים, וכן בפ"ו מ"י תנן מן הצד אינו פוסל כו' אבל אם יש כנגד הנקב ג"ל היינו המים שכנגד הנקב עד הכותל השני שבמקוה השאוב יש בהן ג"ל, ואם יש בארך המקוה הרבה אז יהי' ג"ל בנקב קטן, ואם ארך מקוה השאוב מעט אז לא יהיו ג"ל אלא בנקב גדול, וד"ז הוא במשנה פ"ו מי"א בדברי ר"י והלכה כמותו, ויש מקום לומר דאפי' ב' מקואות זע"ג זה ויש נקב בקרקעית העליונה שהוא תקרת התחתונה צריך שיהי' בנקב שיעור ג"ל, ואל"ה הוי סמוך למקוה, והא דתנן שם מ"י באביק באמצע פוסל היינו משום שהוא כלי וכל המים גדורין עליו ולפיכך אף שאין בכנגד פיו ג"ל פוסל, וכמש"כ ר"ש פ"ב מ"ד בגסטרא המשוקעת במקוה, אבל מדברי הר"מ פ"ו הי"ב מבואר דכל שהנקב בשולי המקוה דזה נקרא באמצע אף במקוה ע"ג מקוה בנקב פחות מג"ל פוסל ולא נתבאר שיעורו ואפשר דשיעורו כשפה"נ כדין עירוב מקואות, ונראה דבאביק דתנן מן הצד אינו פוסל, אם יש בכנגד הנקב ג"ל פוסל, ומיהו לעולם אין נפסל בנקב אלא במקוה ע"ג מקוה או מקוה בצד מקוה אבל כלי תלוש מלא שאובין ששקעו במקוה אף שיש בפיו ג"ל אינו פוסל, וזהו דין מתנ' פ"ו מ"ד הספוג והדלי כו' לפי' הר"מ והרא"ש שם, וזהו דינא דסעי' ט"ז בשו"ע, והטעם דב' מקואות מתערבין והוו כמקוה אחד אבל הדלי אינו מתבטל לגבי מקוה ועתיד לפנותו בכל שעה, ומדין שאובין שנפלו למקוה נמי אינו פוסל כיון שעומד בכלי ואינו מעורב במקוה, ואביק וכן גסטרא המשוקעת בבור הגת, יש בו חומר של כלי שהמים שבתוכו נעשין שאובין ויש בו חומר של מקוה שפוסל מן הצד אם יש כנגד הנקב ג"ל ובנקב כ"ש למטה, והטעם כיון שהוא קבוע חשיב כמקוה, וכיון שחקקו ולבסוף קבעו חשיב נמי ככלי דמים שבתוכו שאובין, [והא דאביק פוסל דוקא שבאו מים בתוכו קדם שבאו מים למקוה אבל אם באו המים לתוכו ממקוה כיון שבאו ממקוה ועדיין הן מחוברין למי מקוה אף שאין במקוה מ"ס אינם נעשין שאובין, וכדתנן פ"ב מ"ח היו המים צפין ע"ג כו' ועי' לעיל סי' ק"ל ס"ק י"א].
ב' בריכות זה בצד זה וכותל שביניהן נמוך מכתלים החיצונים שסביבותן ובזה פחות ממ"ס מים כשרים ובשני' שאובין כיון שצפו המים ע"ג מחיצה שביניהן ונתחברו שתיהן נפסלו ואף שאין כנגד הנקב ג"ל, ולא עוד אלא אפי' בזה מים כשרים ובזה מים כשרים ונפלו לוג ומחצה בזה מים שאובין ולוג ומחצה בזה ונתערבו נפסלו וכדתנן פ"ב מ"ה ואם לאו פסול, ומיהו דוקא כשאין הבריכה מחזקת מ"ס עד שמתערבת עם השני' דאז תרויהו כחד מקוה, אבל אם היו מחזיקין מ"ס, ואח"כ פרץ הכותל וערבן אע"ג דהשתא אינה מחזקת מ"ס אז אם יש בזה לוג ומחצה ובזה לוג ומחצה אין תערובתן פוסלתן וכדתנן רפ"ג וחשיב רבי' והמשכה לכל חד וחד, אבל אם יש באחת ג' לוגין שלמין או שכלו שאוב וערבן מעל הכותל אפשר דאף בליכא ג"ל כנגד הפרוץ חשיבי כחד מקוה, דהא דבעינן ג"ל כנגד הנקב היינו בעומד מרובה על הנקב אבל בפרוץ מרובה חשיב כחד, וה"נ בנתערבו מעל הכותל חשיב כפרוץ מרובה וצ"ע, וכן יש להסתפק בזה לוג ומחצה ובזה לוג ומחצה, ואינן מחזיקין מ"ס אלא שלא מלאן ולא נתערבו מעל המחיצה אלא שעשה נקב ועירבן אי חשיב כחד מקוה או כמקוה סמוך למקוה.
ה) והא דפוסל באמצע היינו דוקא בשוליו וזה מקרי באמצע היינו שהשאובין אוכלין מחלל המקוה ומי המקוה שוכנין עליהן אבל מקוה קטן הבנוי בתוך מקוה גדול הפנימי שאובין והחיצון מים כשרין ונקב בכותל שבין פנימי לחיצון אינו פוסל עד שיהא כנגד הנקב ג"ל וכש"כ בג' מקואות זה בצד זה, ודברי הדמ"ר במש"כ על דברי הש"ך ס"ק נ"ב תמוהים מאד, וכן דברי הש"ך כפי מה שפירשם הדמ"ר אבל אפשר דלא זה כונת הש"ך.
כבר נתבאר סק"ד דאם ב' בריכות זה בצד זה ואינן מחזיקות מ"ס ונתערבו מעל גבי הכותל אם אחת פסולה ונפסלה גם השני', ונראה דאם מחזיקות מ"ס ונקב ביניהן תוך מ"ס לא חשיבי כחד אף שהנקב היה ביניהן מתחלה, וראי' ממטהרת שבמרחץ פ"ו מי"א דע"כ הנקב תוך מ"ס ומ"מ בעינן ג"ל כנגד הנקב, ומ"מ אין זה ראי' גמורה די"ל דמיירי שהיה הנקב פקוק בשעה שבאו המים וע"כ בהכי איירי למש"כ בקמא שם, ולמש"כ לעיל להסתפק באינן מחזיקות מ"ס ונתערבו ע"י נקב שעשה ולא נתערבו מעל הכותל יש להסתפק בזה אף אם היה הנקב ביניהן בשעה שנפלו השאובין לתוכן, כיון דעירוב ע"י נקב אינו עושה אותן כחד, במחזיקות מ"ס אף שהנקב בתחלה י"ל דה"ה באינן מחזיקות מ"ס, ולפ"ז יש סעד דעירוב מע"ג כותל חשיב טפי ודין הוא שיחשב כנקב ג"ל לערב את הכשר עם הפסול לפסול שניהן.
מש"כ הש"ך ס"ק נ"ד אחד מש"ך של מ"ס חסר כ"ש תמוה ששיעור ג"ל הוא אחד מש"ך של מ"ס שלימין דוקא, ועל בריכה שאובין קאי, אבל מה שאין כנגד הנקב ג"ל בבריכה הכשרה לא אכפת לן, וכן אם יש ג"ל כנגד הנקב בבריכה הכשרה ואין ג"ל כנגדו בשאוב כשר, דהשאובין שכנגד הנקב חשיבי כבאו לתוך המקוה.
ו) סעי' י"ט ב' מקואות שאין בשום אחד מהן מ"ס ונפל לזה לוג ומחצה כו' ונתערבו הרי אלו כשרים מפני שלא נקרא עליהן שום פסול מבואר דאם היה באחד מהן ג"ל ונקרא עליו שום פסול שניהן פסולין ומיירי בנטלה המחיצה או שיש כנגד הנקב ג"ל, ואפ"ה הכא כשר דלכל חד חשבינן לוג ומחצה של חברו כהמשכה, ונראה דאף אם אין מ"ס בב' המקואות יחד מותר להקוות עליהן תדע דאילו ב' מקואות זעג"ז ונפל ג"ל בעליונה ונפתקו לתחתונה חשיב המשכה כדתנן פ"ד מ"ד שנתערבו בחצר ובעוקה כו' ושם בר"ש תוס' גג שיש בראשו כ"א סאה כו' ובר"מ פ"ד ה"ח, וא"כ גם ב' מקואות זבצ"ז ובאחד ג"ל שאובין ונטלה המחיצה, אילו אנו באין לפסול את הכשר מחמת השאובין של חברו היה על השאובין תורת המשכה ולא נפסלו, אלא טעמא דהן פסולין דכיון דנתערבו הוי להו שניהן חד והוי כהרחיב את הפסול, אבל כשיש פחות מג"ל בכל חד ולא נפסל עדיין אחד מהן, כשנתערבו אין מקום לפוסלן שהרי כל לוג ומחצה לגבי חברו הו"ל המשכה, ואפי' בריקנית וכש"כ כשהיה במקוה מים דהו"ל רבי' והמשכה וגם הוי כשפך מב' כלים והפסיק ביניהן, ועוד אם איתא דדין זה דב' מקואות בזה לוג ומחצה כו' אינו אלא ביש מ"ס בשניהן יחד ומשום דצירוף ג"ל וצירוף מ"ס באין בב"א, א"כ הא דתנן פ"ב מ"ה מקוה שיש בו ג' גומות כו' למה פסול כשאין במים מ"ס עד שיגיע לגומא הג' מ"מ כשהגיע לגומא הג' יש כאן צירוף מ"ס וצירוף ג"ל בב"א, אלא ודאי דבב"א פסול, וע"כ הכא כשר אף אם אין בשניהן מ"ס.
ז) והא דתנן פ"ו מ"ג בג' מקואות של כ' כ' סאה ושאוב מן הצד וירדו ג' וטבלו ונתערבו המקואות טהורין והטובלין טהורין ופר"ש דאפי' נתערבו השאוב והאמצעי בתחלה וכן הוא בהדיא בתוס' בר"ש שם דאפי' שנים אחד שאוב ואחד כשר ונתערבו ע"י הטובלין המקואות כמו שהיו, קשה כיון שאין המקואות מחזיקין מ"ס עד שמתערבים יחד [והכתלים שסביבותיהם מחוץ גבוהים יותר מכותל שביניהם דאל"כ הו"ל זוחלים וכמש"כ ב"י וש"ך בשם ריב"ש] א"כ הו"ל ממש דין ג' גומות בכל אחד לוג ואין מ"ס עד שיגיע לגומא הג' וכש"כ כשיש בגומא הג' לבד ג"ל, וכמש"נ לעיל סק"ד, וצ"ל דמה שהן מתערבין ע"י הטבילה לפי שעה אינו עושה אותן למקוה חד וחשיב המים שלמעלה מן הכותל כאינן מן המקוה [ואפי' יש למעלה מן הכותל כנגד הפרוץ ג"ל איירי ודברי הדמ"ר תמוהים וכמש"כ סק"ה, וי"ל דהש"ך כיון בציונו למש"כ] וכ' ר"ש שם דחשיב רבי' והמשכה ובט"ז ס"ק ס"ט האריך לפרש וגם בא"ר במתנ' שם כ' טעם הדבר, ונראה כונתם דלעולם כשטובל השני הוא דוחה את המים הצפין ע"פ המקוה והמים היוצאין מכל עמק המקוה נוטלין את מקום המים שדחו ובטבע זה נשארין רוב המים היוצאין כנגד המקוה שיצאו ממנו ומיעוטן נדחין לכנגד אחרים והלכך המקואות כמו שהן, והנה לא נפסלו המים הכשרים הנמצאים ממעל לכותל המקוה אף שמעורב בהן ג"ל, ואף אם ג"ל פוסלין בהמשכה, דלמעלה מן הכותל שהוא לפי שעה ע"י הטובלין לא חשיב מקוה לפסול את הכשרין [ואפשר אף אם יש רוב מים שאובין, הכשרים בהכשרן, וכדמשמע ל' הא"ר דכשחוזרין אנו בטוחין שחוזרין רוב הראשונים למקומן, משמע דאין אנו בטוחין דרוב כשרים הם השוכנים ע"פ הכשר וצ"ע] דא"כ אין השאובין מצטרפים להכשיר וגם מעט הכשרים השוכנים על השאוב אינם מצטרפים כדין שאוב באמצע ואין כאן מ"ס, ומיהו י"ל דמתנ' בהמשכה לחוד מכשרת אף אם לא נתערבו חוץ למקוה, ולפיכך מצטרפין השאובין הצפין ע"פ הכשרים עד שמצטרפים הכשרים למ"ס ומכשירין הכל, וכן בב' מקואות אחד שאוב ואחד כשר, כשיצאו הטובלין לא נפסל הכשר דכשחוזרין חוזרין רוב כשר ומיעוט שאוב, ומה שנתערבו ממעל למקוה הו"ל כנתערבו חוץ למקוה, ומה שכ' ר"ש וז"ל ואפי' נתחבר האמצעי לשאוב קדם שנתחבר לכשר לא הוי כג"ל מים שאובין שפוסלין כו' דהכא נתחבר לכשר קדם שבאו השאובין לתוכו [ר"ל דמה שמעורב ג"ל שאובין במים הכשרים השוכנים ע"פ המקוה אינו פוסל דהוי כחוץ למקוה ואין חוששין שמא ירדו ג"ל שאובין לתוך המקוה טרם שטבל השלישי] ועוד דאפי' שאוב באמצע אינו נפסל ר"ל דאפי' אם ירדו ג"ל שאובין לתוכו כבר נתערבו ע"פ המקוה ברוב הכשרים.
ואם השאוב באמצע המים השוכנים ע"ג השאוב לעולם אינם מתכשרים דכיון דתחתיהם מקוה שאוב חשיבי גם הן כנתוספו על השאוב [ואם נימא דברוב שאוב לא חשיבי הכשר ובטל לגבי השאוב ניחא בפשיטות].
ובל' הר"מ בפי' המשנה משמע דשאוב באמצע מפסל הכשר, ולפ"ז צ"ל דשאוב מן הצד איירי, בנתערבו הכשרין מקדם, אבל ל' המקואות כמו שהיו דבמשנה ובתוס' לא משמע כן, ועוד למה תני שאוב באמצע לפלוג וליתני בדידה בין נתערבו הכשרים מקדם לנתערב הכשר והפסול, וע"כ כונת הר"מ שהפסיד גם ממים הכשרים שהיו לו, או שלא הועתק יפה ל' רבנו, אבל ל' רבנו פ"ו הי"ד ואין המה"ש פוסלין מקוה כו' צ"ע, ודברי הח"ס סי' ר"ט תמוהים שהחזיק בפי' הר"מ שמפסיד הכל, ופי' הטעם דכשחוזרין הטובלין יורד ג"ל למקוה הכשר, ולא אמרינן דנתבטל ברוב חוץ למקוה דהיינו ע"פ המקוה, דמיירי דהמים עוברים לחוץ, ואינו מובן כיון דכל זמן שלא יצאו הטובלין לא מפסל שאין המים חוזרין לתוך המקוה, ואימתי חוזרין כשיוצאין הטובלין וא"כ ע"כ נעצרו המים ע"פ המקואות עד שיצאו הטובלין, וא"כ ע"כ נתערבו השאובין ברוב הכשרים, ועוד כי לא נתערבו נמי אינן פוסלין לפי' הר"מ פ"ד מ"ד דכל בהמשכה אינו פוסל.
ח) פ"ו מי"א המטהרת שבמרחץ כו' עי' א"ר שפירש שהן ב' סילונות בסדן אחד באחד מים כשרים ובאחד מ"ש וביניהן נקב שמתערבין המימות ואם יש בבריכה אחד מש"ך מ"ש פסול דסבר ר"י דאף אם נתערבו חוץ למקוה ברובא ובאין בהמשכה נמי פוסלין, ולכאורה הו"ל למתני אחד משכ"א כשר דכשיש במקוה מ"ס אז שלמו ג"ל, ואם יש בשאובין משהו יותר פוסל דנשלם ג"ל קדם מ"ס, ולמש"כ לעיל דבנשלם מ"ס וג"ל בב"א פסול גם אחד משכ"א פוסל [שו"ר דז"א דהכא כיון שיש מ"ס במקום זה י"ל דבב"א אינו פוסל והא דמ"ה פ"ב שאני שאין מ"ס רק בצירוף גומא הג' ונמצא דקדמו ג"ל שאובין למ"ס אע"ג דצירוף הג"ל באו בב"א עם צירוף מ"ס מ"מ קדמו הג"ל] אמנם למש"כ בקמא [ס"ב סק"ג] מבואר בתוס' דאפי' למ"ד המשכה פוסל בג"ל מ"מ פחות מג"ל כיון דאינו פוסל משלים אע"ג דפחות מג"ל להדיא למקוה אינו משלים, וא"כ החשבון מדוקדק דבאחד מש"ך נשלם מ"ס וג"ל בב"א ואז אין ג"ל משלימין אלא פוסלין, אבל אם יש בשאובין פחות משהו אז נשלמו מ"ס בעוד שהג"ל חסרין משהו ומשלימין, אבל קשה דע"כ איירי שהנקב המוציא את הכשרים גדול מנקב המכניס דאל"כ אין חילוק ביציאת המים בין שפוקק את הנקב שבכותל המפסיק בין ב' הסילונות ובין שפותחו, כיון שנקב המוציא קצר, אלא ע"כ שנקב המוציא גדול, וא"כ למה קורא את של שאובין תחתון מה חילוק יש אם הוא עמוק אם לא כיון שהוא מוצא מקום פנוי לשפוך ממעלה למטה, ובלא"ה קשה מה רבותא בתחתון שאובין יותר מבעליון הלא סוף סוף מתערב כאן ג"ל שאובין, ור"א מכשיר רק משום שהן בהמשכה ונתערבו חוץ למקוה, ועוד קשה ל' המשנה כמה יהא בנקב כו' משמע דעיקר הדין תלוי בשיעור הנקב אלא צריך לדעת שיעורו, ולפי' רבנו ז"ל הדין תלוי רק אם באין ג"ל אם לא ואין לנו שום נפקותא בנקב אלא הו"ל לומר אם יש בבריכה אחד מש"ך מים שאובים פסול.
והא דתניא בתוס' בר"ש פ"ב מ"ט בדברי ר"י הוליכן עם הקרקע כשר ל"ק לדעת רבינו דיש לפרש דהוליכן עם הקרקע שלא נעקרו מן הארץ וכמש"כ לעיל [סי' ק"ל סק"י].
ומיהו קשה מ"ט מכשר ר"י רפ"ג בזה לוג ומחצה ובזה לוג ומחצה ונתערבו, דהא אילו נפלו המים למקוה אחר מב' המקואות יחד יפסלוהו שהרי יש כאן ג"ל מ"ש ומה לי נתערבו בחצר ובעוקה מ"ל נתערבו במקואות, וא"כ כש"כ שהן עצמן פסולין.
ואין לומר דהן כשרין מפני שנפלו מב' כלים ותנן ספ"ג בד"א שהתחיל השני עד שלא פסק הראשון כו' ז"א דאם נימא דלא מהני נתערב ברוב חוץ למקוה, ע"כ פוסל אף בהפסיק כיון שיש כאן עכשו ג"ל שאובין, ואילו יפלו עכשו למקוה אחר יפסול דחוץ למקוה לא שייך שם פסול ואין חילוק אם נתערבו ג"ל בב"א או בהפסק, וכן במטהרת מתערבין השאובין מעט מעט ונופלין ראשון ראשון לבריכה, ולדעת רבנו מתנ' דספ"ג דלא כר"י, ונראה דלפיכך פי' רבנו דרפ"ג דאיירי דיש בב' המקואות יחד מ"ס וכיון דצירוף ג"ל ומ"ס באין בב"א כשר, אמנם למש"כ לעיל [סק"ו] מוכח ממתני' פ"ב מ"ה דבב"א פסול ובעינן שיהי' מ"ס מקדם, וגם עיקר דברי רבנו שר"י יחלוק על כל משניות הקודמות תימא הוא וצ"ע.
ט) שו"ע סעי' ט"ו אבל אם פסק הראשון כו', כ' הגר"א סק"ן בשם ראב"ד בס' בעה"נ דמכלי אחד אפי' הפסיק מצטרפין, ונראה דאפי' פחות מלוג בכל פעם, ודוקא בהיה בכלי מים מרובים אבל אם שפך וחזר ודלה ושפך אפי' באותו כלי אין מצטרפין וכן מבואר בתו' תמורה י"ב ב', ויש לעי' במים בחפנו בימין ובשמאל אי הוי כב' כלים ואם נימא כיון דאין הפסול מחמת כלי רק מחמת אדם חשיב כחד כלי, א"כ גם בב' כלים בידו ושפך כלי אחד והפסיק ואח"כ עירה השני למה אינו פוסל נהי דאין כאן משום פסול כלים אבל לפסול משום דבאו מיד אדם ובמתנ' משמע אפי' האדם שפך מידו איירי ואולי הראב"ד לשיטתו דאין האדם פוסל בג"ל בלא כלי, ויש לעי' אי כונת ראב"ד אפי' כבר הניח הכלי מידו או דוקא בנמלך בעוד הכלי בידו, וכ' בפ"ת ס"ק ט"ז דבית תבלין שיש לו לבזבז עודף דתנן פ"ב דכלים מ"ז נטמא אחד נטמא חברו ה"ה דחשיב כלי אחד לענין לפסול המקוה, ואם פקק אחד מהן ושפך מחברו ואח"כ שפך מהשני פוסל, והדבר צריך הכרע, ונראה דדוקא בסוף אין פוסל בהפסק אבל בתחלה פוסל אפי' בהפסק דכשבאו פחות מלוג על המים לא גזרו וכבר נתבטל ברוב, אבל בתחלה כיון שיש כאן ג"ל שאובין מצטרפין, ונראה ראי' לזה מהא דפ"ב מ"ה נהי דהני ג' גומות כחד חשיבי מ"מ הרי נפל בהפסק ומיהו מש"ל בנפלו מכלי אחד וגם בלא הפסק מש"ל, או שנתכוין לרבות, ומש"כ בפ"ת שם בשם ח"ס להשוות דין הכלים לדין הגומות אין צורך לזה דאין ענין זה לזה דג"ל צריך בלא הפסק ואם הפסיק נתבטלו, אבל כשהפיל ג"ל במקוה אף שהן מתחלקין שם לגומות שלשה חד מקוה הוא והרי קדמו לה ג"ל. [א"ה, עי' לעיל סי' קכ"ו ס"ק א'].
מיהו יש לעי' בהא דתנן רפ"ג בב' מקואות בזה לוג ומחצה ובזה לוג ומחצה ונתערבו תיפוק לי' דנפלו מב' כלים בהפסק, וי"ל דאיירי שהיה דעתו לרבות ולערבן אף דקתני נפלו ונתערבו משמע מעצמן מ"מ מתפרש ע"י האדם.
י) ש"ך ס"ק ס"ג העתיק דעת הרמב"ם והראב"ד דנתן סאה ונטל סאה ברובו פוסל אף במ"ש, והא דתנן פ"ו מ"ח ממלא בכתף ונותן בעליון תירץ בב"י דנתן ונטל בידים גרע טפי וחיישינן למראית העין, וכבר הק' הראב"ד בס' בעה"נ לעצמו משנה זו ופירש משום דאמרינן דהוי מחצה על מחצה ובמע"מ כשר, ואינו מובן ללישנא דפוסל מע"מ ביבמות פ"ב ב' מאי איכא למימר, ועוד קשה מקוה שאובין שהשיקו לכשר והפסיקו ליפסול דהא השתא הו"ל כלו שאוב ואף שהושק הו"ל נתן מ"ס ונטל מ"ס, ונראה דבאמת הדין כן והיינו דכתב רי"ו הובא בב"י ובש"ך ס"ק קי"ב דנסתפקו בזה, אבל מתנ' ג' וח' פ"ו משמע דהן מוכשרין לעולם ולא בשעה שהן מושקין כמש"כ הגר"א ס"ק צ"ט, ונראה דהמיקל כסתימת השו"ע בנתן סאה ונטל סאה ובחיבר השאוב לכשר והפסיקו לא הפסיד כיון דזה דעת רש"י ור"ת ור"ש ורא"ש והטור וכ"ד רמב"ן רשב"א ריטב"א יבמות פ"ב ב', והנידון הוא בפסול דרבנן, ודעת הפוסלין לא נתפרש.
יא) שו"ע סעי' כ"א מקוה שנפל לתוכו מים שאובים כו' נראה דב' מקואות זעג"ז התחתון שאובין והעליון כשר ונטל המחיצה ביניהן לא דיינינן לי' כהוסיף מים כשרים בתחתון שאפילו הוסיף אלף סאה הרי הם בפסולם, אלא דיינינן כהשיקו למקוה כשר, וכן משמע בש"ך ס"ק נ"ג דהתם איירי בזעג"ז ממש לדעת הר"ש וכמש"כ לעיל סק"ד, וטעם נקב כג' לוגין דחשיב מעורב.
כתב הש"ך ס"ק נ"ה דאמת המים העוברת על מקוה השאוב אם יש בה מ"ס מטהרת את השאובין, והוא מדברי ר"ש והרא"ש, ואם האמה העוברת הוא אשבורן ויש בה מ"ס מצד המקוה ניחא אבל אם אין מ"ס מצד אחד אלא צריך לצרף המים שמזה למקוה לשיעור מ"ס אז אין כאן צירוף שאין השאוב מצרפן כדין ג' מקואות בפ"ו וכמש"כ לעיל סק"ז, אמנם אם האמה רחבה יותר מן המקוה ויש כאן חיבור על שפתי המקוה שפיר הוי חיבור, אבל אם האמה זוחלת וכדמשמע ל' המשנה לכאורה מאי מהני שיש בה מ"ס, ואע"ג דלענין לטהר שאובין הוי זוחלין חיבור וכמש"כ לעיל סי' ק"ל ס"ק י"ב, נראה דאינו אלא במקום דאיכא למימר גוד אחית או גוד אסיק אבל זוחלין דעלמא לא, ונראה דאם יש באמה מ"ס עד המקוה שפיר יש כאן משום גוד אסיק כיון דסוף המים לירד למקוה ובזה אילו היה המקוה ריקנית ובאו בו מעט מים מהאמה טובלין בו משום גוד אחית ולפיכך טובלין גם בזוחלין שעל שפתו משום גוד אסיק וכדאמר חגיגה י"ט א' שמטבילין בראשו של ראשון, [עי' מקואות קמא סי' ג' בארך ושם נסתפקנו דבעינן רוב מים אשבורן] וכיון דלר"מ כשר לדידן מטהר שאובין, אמנם אם אין רגע אחד מ"ס קדם שהגיעו למקוה אלא אח"כ נתוספו מי גשמים כשכבר עברו המים ע"פ המקוה ויצאו לחוץ א"א לצרף המים מב' צדדין כדין ג' מקואות והאמצעי שאוב, ואפי' אם הן אשבורן, ונראה דגם המים כשרים נפסלים אם הן אשבורן ולא דמי לג' מקואות דאין הכשרים נפסלים דשא"ה כמש"נ סק"ז.
והא דמכשרינן בזוחלין לטהר שאובין היינו דוקא למ"ד כלו שאוב דרבנן, אבל למאי דמחמיר רמ"א בכלו שאוב דהוא דאוריתא אין זוחלין מטהרין, ואם נפלו המים מכלים המקבלים טומאה, הוי דאוריתא משום דליכא הוי' בטהרה וכמש"נ לעיל [ס"ג ס"ק ט"ו], אמנם אם נעשו אח"כ אשבורן כיון שיש מ"ס בצד אחד שפיר מטהר אפי' פסול דאוריתא, אע"ג דלא הוי מקוה כשר עד שנעשו אשבורן וכבר נגעו הכשרים בשאובין מקדם, מ"מ לא נפסלו הכשרים וכשנעשו אשבורן נתכשרו ומכשירין השאובין, ואע"ג דהיכא דצירוף מ"ס ונגיעת השאובין באין בב"א פסול כיון דשאובין קדמו וכמש"כ לעיל הכא דיש מ"ס קדם הנגיעה בשאובין אלא שהן זוחלין, כשנעשו אשבורן שפיר מטהרין השאובין וצ"ע.
יב) כתב ב"י בשם מהרי"ק ותה"ד דזוחלין דאוריתא וספיקן אסור וסיים ועי' בדברי המרדכי שכ' לעיל בסמוך שיהא חולק ע"ז וסובר שהוא מדרבנן ואין כונת מרן שסובר שפסול זוחלין דרבנן, אלא ברבו נוטפין סובר שמעיקר הדין קיי"ל מכיפי' מיברך אלא גזירה משום חרדלית של גשמים וכמש"כ בשם מהר"מ, ובמרדכי מבואר דבחרדלית של גשמים אין טובלין מה"ת משום שהן זוחלין, ובדין ימים כ' ב"י בסוף דבריו וז"ל ועוד כיון דאיהו ז"ל סובר דכלו שאוב כשר מה"ת למה יגזרו חכמים על ים הגדול שלא יטהר בזוחלין דהא לא שייך למגזר בו אטו חרדלית של גשמים כדכתב ר"מ דמה"ט אסרו לטבול בנהרות כו', ואין כ"ז מובן מש"כ דכלו שאוב כשר מה"ת אינו ענין כלל להנידון, ואם ט"ס הוא וצ"ל כלו זוחל, קשה הלא לא מצינו לר"מ שסובר כן, ונראה דצ"ל ועוד למה יגזרו חכמים על ים הגדול כו' אבל אינו מובן הלא זוחלין פסולין מה"ת לכו"ע.
יג) סעי' מ"ד אבל אם המשיך תחלה מים פסולים כו', הוא מדברי ב"י שהק' לדעת הר"מ דמפרש מתנ' פ"ד מ"ד כראב"י דשאובה שהמשיכוה כשר ברוב כשרים מאי איריא נתערבו אפי' לא נתערבו נמי, ולזה פירש דדוקא בקדמו רוב כשרים כשר המשכה, אבל המשיך קדם דאיכא רוב כשרים פוסל בג"ל, והדברים תמוהים, איך מתישבת משנתנו בזה דקתני בד"א בזמן שמתערבין עד שלא יגיעו למקוה, ולא סיים מה יהי' דינו אם אינן מתערבין, אלא הכשרין נמשכין בפ"ע והשאובין בפ"ע, ודינן לא נתפרש בשום מקום, לפי דברי ב"י, שיש כאן חילוק אם יש רוב מים כשרים מצטרפים השאובין ואם אין רק מחצה אז פוסלין השאובין בג"ל, ושביק התנא סיום הדברים ונקט היו מקלחין כו' דהיינו שנופלין שאובין להדיא למקוה שפוסל בג"ל שזה דין ידוע, אלא ודאי שזה שסיים היו מקלחין כו' זהו סיום מה שהתחיל אימתי בזמן שמתערבין כו' לאפוקי היו מקלחין, ועיקר קו' ב"י כבר הק' תו' תמורה י"ב ב' ופירשו דהא דנקט מתערבין לאפוקי מקלחין, ונראה דר"ל שדברו בהוה שיש חריץ המביא מים למקוה ולזה כשמושך השאובין שופכן לחריץ שבו הכשרים והן מתערבין וה"ה באינן מתערבין ולפי שסיים הי' מקלחין כו' דהיינו שהשאובין באין להדיא מכלי למקוה ומזה שמעינן דהמשכה בלא תערובות נמי אינו פוסל לא חש למתני ברישא מתערבין, וכן מבואר בס' בעה"נ, וזה דעת הרמב"ם, ובעיקר הדין בקדמו שאובין בהמשכה מפורש בר"ש שם ובפ"ב מ"ז דכשר אפי' למאן דפוסל כלו בהמשכה, וגדולה מזו כתבו תו' תמורה י"ב ב' בשם הר"ש דאפי' איכא כ"א סאה בהמשכה ורבה עליו מ"ג כשר ומרן בב"י כ' דלא משמע כן מהרמב"ם וש"פ, וצ"ע מהיכא למדה מרן ז"ל נהי דהר"מ לא מפרש לה להא דשאיבה שהמשיכוה כלה כהר"ש מ"מ י"ל דמסברא הדין אמת דכיון דאין שאובין פוסלין בהמשכה כל שהן מתבטלין ברוב כשרין כשר ואף אם נימא מדסתמו הפוסקים משמע דבמ"ס הראשונים תלוי וכל דבמ"ס הראשונים הרוב שאובין פסול לעולם, ואדרבה מדברי הר"ש בתו' שם למידין אנו כן דהא דקתני אין מ"ש פוסלין את המקוה אלא לפי חשבון היינו לומר דלפי חשבון פוסלין ככל תורת שאובין ואף אם יוסיף עליהן כשרין אינם מתכשרין, וכן הא דאמר ראב"י ברבי' ובהמשכה דוקא ביש כ"א סאה ממ"ס הראשונים מים כשרים ולפיכך קים להו בגמ' שם דהא דרבין דשאובה שהמשיכוה כלה כשר כרבנן דלא כראב"י א"כ לפי' הר"מ דרבין מלתא אחריתא קאמר קיימא כן דבמ"ס הראשונים תליא מלתא מ"מ אם קדם י"ט סאה שאובין בהמשכה והקוה עליהן כ"א סאה מים כשרים לא מצינו שום מקור לפסול, אף שמה שלמד הר"ש בפ"ד ובפ"ב אינו אלא לפי פירושו מ"מ לא מצינו חולק עליו ומיהו מדברי הר"ש שם משמע דפשטא דסוגיא דתמורה משמע דדוקא קדמו הכשרים אלא שפירושו של הר"ש הכריחו לומר כן וא"כ לדברי הר"מ והרא"ש דמפרשי לה במילי אוחרא י"ל דבעינן דוקא שקדמו הכשרים מ"מ לא מצינו דהמשכה יפסול בג"ל.
יד) ולפיכך כל שקדמו כשרין ונפלו עליהן שאובין בהמשכה פחות מהכשרים אין לפסול ומשלימין כגון נפלו י"ט מ"ג וי"ח בהמשכה הרי כאן ל"ז סאין ואם ירדו עוד ג' סאין מ"ג יהי' מקוה כשר.
ולדברי רמ"א דפוסל בקדמו שאובין צ"ע שיעורו במאי אי במשהו הלא גם נפלו מכלי למקוה אין פחות מג"ל פוסל, ואי בג"ל הלא לא נאמר שיעור ג"ל אלא לענין לפסול, ולא מצינו שהמשכה פוסלת, ואפשר דלא מצטרפי להכשרא דמקוה אבל לא פסלי, ולפ"ז אם קדמו ט"ז סאין משוכין ואח"כ ירדו כ"א סאה מ"ג יוכל להמשיך עוד י"ט סאה ויהי' כשר, כיון דקדמו כ"א סאה מים כשרין לי"ט המשוכין, וכבר נסתפק בזה הגרע"א בגליון מיהו מה שתלה זה בדברי הר"ש בתו' תמורה, לכאורה לדעת הר"ש אצטרופי נמי מצטרפי כל שיש רוב מ"ג, אלא שאם יש מ"ס שאובין בעינן מ"ס כשרין, אבל אם יש ל' סגי בל' ומשהו, ומיהו לפי דברי ב"י לא קיי"ל כהר"ש אלא כל שרוב מ"ס הראשונים שאובין פוסלין אבל בדברי רמ"א דליכא רק י"ט סאה שאובין בזה יש להסתפק אם יש מ"ס בלעדן מהו.
ולענין הלכה אפשר דיש להקל בכל גווני כל דאיכא רוב מ"ג ומיעוט משוכין אף [שהן] בתחלה ואפי' כ"א סאה משוכין בתחילה וכ"ב סאה מ"ג אחריהן, כיון דאיכא ראשונים שהקילו כלו בהמשכה וכפשטא דסוגיא דתמורה, ואף שהר"מ בפי' המשנה הרחיק דעת זו, מ"מ בחיבורו חזר בו, ונראה מדבריו ז"ל שהסוגיא נוטה כדעתם אלא שלא ראה שיעשו מעשה להקל, ולכן בחר לפרש שהמשיכוה כלה היינו שנפסל מקוה הראשון ואח"כ המשיכו, אף שאין מורה כן פשטא דסוגיא, ואם אנו מחמירין בכלן בהמשכה מ"מ בדין קדמו לא מצינו מי שהחמיר, ובס' בעה"נ פי' ג"כ כדברי התו' תמורה לדעת הר"ש דאף בקדמו רוב משוכין כשר, ותימא שלא הביאו מרן ז"ל ואפשר שהיה מרן מקיל בדבר אחרי שדעת תו' וראב"ד להקל, [ובתו' וראב"ד שם פי' גם דעת השאלתות כן, וכן פי' סמ"ג דעת שאלתות הובא בב"י בדין שאוב שהגליד] [מיהו בתו' שם כ' להחמיר אף לפרש"י דקיי"ל כראב"י, וצ"ע בדבריהם הלא היכא דאיכא אמורא המכריע בפלוגתא דתנאי לא משגחינן בכללא] ואף לדעת הפוסלין כלו משוך אינו אלא מדרבנן כמבואר בתו' ב"ב ס"ו ב' ובר"ש פ"ב ובר"ן שבועות, אלא ראוי לחוש לדברי רמ"א ז"ל היכא דאפשר, [ואפשר שאף אם רוב משוכין כל שיש מ"ס כשרין כשר וכדין שאובין שמראיהן יין שנפלו למקוה שאפי' מ"א סאה וירדו מ"ס מ"ג וכמש"כ לקמן סי' קל"ב ס"ק י"ג, ונראה דזה דעת ר"ש מלוניל בתו' תמורה וכן פירשו הגרע"א ונתישבו דברי הגרע"א ממה שדקדקנו עליו אבל ל' הראב"ד בס' בעה"נ בהא דמתנ' אם רוב מן הפסול פסול כ' אפי' יש מ"ס מן הכשר אלא שס' בעה"נ הוא ספר שאינו מוגה וקשה ללמוד מלשונו אולי ט"ס הוא].
טו) ש"ך ס"ק צ"ט כ' דאם המשיך בתחלה י"ט סאה ורבה עליהן אח"כ כ"א סאה מ"ג ואח"כ פתקן כלן למקום אחר פסול, ותימא דהא לפי פי' ב"י בדעת ר"מ נקט נתערבו עד שלא יגיעו משום דבבאין בתערובות לא אכפת לן במה שבאין השאובין קדם שיש כ"א סאה כשרים ומנ"ל לחלק במקום תערובתן שיהיו הכשרים קדם, ונראה דאפי' רמי י"ט סאה בכלי להדיא למקוה וירדו עליהן כ"א [סאה] מ"ג פותקן למקוה אחר והן כשרין כמו בכ"א סאה כשר ומלא בכתף י"ט סאה ופסל כלן דרשאי לפותקן למקום אחר, ודברי הש"ך ז"ל אין להן מקור, ודברי הרמ"א ארישא קאי ולא אסיפא בגג שיש בראשו כ"א סאה.
טז) כ' ב"י הא דהכשיר הר"מ מקוה שנפסל ופתקו למקום אחר הוא כרבין וכרבנן דראב"י, ואע"ג שהעתיק גם דינא דראב"י היינו משום דרבנן מודו לראב"י אלא ראב"י אינו מודה לחכמים, ויש לתמוה דהא גג שיש בראשו כ"א סאה ממלא בכתף י"ט סאה כו' תניא בתוס' בשם ראב"י והובא בר"מ ובר"ש פ"ד מ"ד, וזה כונת הגר"א ס"ק ע"ז, ואפשר דתרי תנאי אליבא דראב"י והגר"א כ' דהר"מ גרס בגמ' וכן כי אתא רבין כו' טהורה מני לא רבנן כו' ולא נתפרש איך יפורש גירסא זו אם קשיא לי' מתנ' דלר"א אינו לפי חשבון דאפי' שאובה שהמשיכוה כלה כשר אין זה קושיא לפי' ר"מ דהמשיכוה כלה נמי יש בו רוב כשרין, וגם קשה מי מכריחנו להגיה כל כך בגמ' בשביל תוספ' ואם באנו להגיה אפשר להגיה תוס' ולשנותה סתם בלא ראב"י, וכבר כתב הרא"ש לפי פירושו דראב"י בתוס' אינו כראב"י בגמ' דידן דחזר בו ראב"י ונקטינן כראב"י בגמ', וצ"ע.
יז) עי' מש"כ סי' ק"ל ס"ק י"ב, ולעיל ס"ק י"א, דאע"ג דשאובין מיטהרין בחיבור זוחלין, מ"מ מים שבכלים לא מהני להו חיבור זוחלין ולפיכך אם הזוחלין עוברין ממקוה שלם לכלי ומן הכלי לבריכה אין מי הבריכה מתחברין ע"י זוחלין אלו אל המקוה השלם, ולכאורה קשה הא דתניא כ"ז שרגליו ש"ר נוגעות במים ממלא בכתף ונותן לתוכו, ונהי דלענין שאובין זוחלין חיבור מ"מ הא המים שבראשו פסולין לטבילה מה"ת דהוו תלושין וגם הוו שאובין כיון שנשאבו ע"י אדם, ואיך מצטרפין מים שעל גופו להשלים מ"ס ע"י חיבור זוחלין אף לענין שאובין, ואולי יש לחלק בין חיבור למקוה שיצאו המים ממנו לחיבור ב' מקואות, דלענין מקוה שיצאו ממנו חשיב חיבור טפי, כמו לענין פסול שאובין אם חוזרין מן הכלי למקוה שדלו ממנו קדם שנעקרו המים מן המקוה אפי' לא היו חיבור המים שבכלי למי המקוה אלא בקטפרס, לא חשיבי שאובין ולא פסלי, ואילו שפכו למקוה אחר קדם שנתלשו מן המקוה ששאבו ממנו לא מהני חיבור וחשיב שאובין, וה"נ בבא לחבר ב' מקואות ובאמצע עוברים המים בכלי אין זוחלין חיבור דלענין מקוה שהמים באין לתוכו חשיב כשאובין אע"ג שהמים באין ממקוה שלם או שבאין למקוה שלם, ועוד י"ל כיון שאין זוחלין חיבור לענין שאובין אלא במקום די"ל גוד אחית או גוד אסיק לא שייך למימר גוד אחית בכלי כיון דבכלי פסול וממילא אין ב' מקואות חיבור דלא שייך למימר גו"א במקוה השני כיון שהמים יש להם הנחה באמצע בכלי, ואע"ג שאין המים נשארין בכלי אלא יוצאין ממנו ע"י המים הבאין עליהן ודוחין אותן, מ"מ אין זה גוד אחית כיון שאין המים בעצמן סופן לירד, ודחית מים שבאין עליהן נולד הוא ומלתא אחריתא היא.
יח) ומיהו לענין שאובין למפסל בג"ל כל זמן שלא נעקרו מן המקוה אף על גב שאין חיבורן רק ע"י נצוק וקטפרס אם שבו המים מהדלי אל המקוה שדולה ממנו אינן פוסלין וגם מעלין וראי' מהא דתנן פ"ב הסייד ששכח עציץ בבור ונתמלא מים אם היו המים צפין על גביו כ"ש ישבר ופר"ש שלא נעשו המים שאובים דכל שעה הן מעורבין, וקשה דמשמע דנשתקעו במים דרך שוליהן וא"כ כיון שבאו ג"ל מים ועציץ אין מימיו מחוברין למי הבור אלא בקטפרס ואפ"ה אינן נעשין שאובין אע"ג דאי אמרת גוד אחית המים סופן לירד לכלי וליעשות שאובין, דכללא הוא כל שלא נעקרו מהמקוה ושבו אין כאן פסול שאובין, וכן מבואר בר"מ ובשו"ע סעי' ס"ג דאם מטביל יורה מטבילו דרך פיו שלא ינתזו מימיו לחוץ אבל משום שאובין לית לן בה, אבל הר"ש כ' משום שהמים שבתוכו נעשו שאובין, וצ"ל דחיישינן שמא יגביהנו מעט לאחר שיהי' מים ביורה וכמש"כ ב"י, ומש"כ ב"י עוד שם דהוו שאובין כדין כלי המחובר למקוה ולמעין תמוה מאד דכשטובל כלי במקוה לכו"ע דחשיב חיבור כדין מטבילין כלי בתוך כלי וכמש"כ הרא"ש בפירושו רפ"ה.
ומש"כ ב"י עוד דלפ"ז אף במורידה דרך צדה אסור נראה דר"ל שאינו מוטה לגמרי אלא עדיין מקבלת מים דאל"כ הו"ל זקפה לידוח שאין עושה שאובין, ומ"מ ל"ח דלמא מגביה ומפסיק הקילוח, אבל אינו מובן מאי פסקא וצ"ע כונת ב"י.
ועיקר פר"ש קשה דתניא בתוס' דאם הטבילה דרך שוליה טמאה ואי משום חששא דלמא שב להגביה הכלי לאחר שהי' בו מים א"כ הו"ל ספק מים שאובים דטהור ועוד באומר ברי שלא הגבהתיה עד שטבלתיה סגי, וצ"ע, ולמש"כ הרשב"א [לעיל סי' ק"ל סק"ב] דאין מים שבכלים משלימין למ"ס י"ל דאיירי בהטבילה דרך שוליה והעלה דרך פיה ולפיכך לא סלקי לה טבילה, אבל ברייתא משמע דאפי' הפכה לא מהני עד שיורידה דרך פיה ויהפכה וצ"ע.