חזון איש/יורה דעה/נח
סימן נח[עריכה]
יו"ד סי' קמ"ב, [א"ה, עי' לעיל סי' כ"ח סקט"ז י"ז, וסי' כ"ט באורך].
ירו' ערלה פ"ב ה"ו עד כדון כשנפלו בזא"ז נפלו שתיהן כאחת מה אמר ר"א, למאי דאמר לעיל חזקי' כר"א ע"כ טעמא דר"א משום דהתרומה נתבטלה קדם שחימצה וכמש"כ לעיל סי' כ"ח ס"ק י"ז, וא"כ מוכח דר"א סבר זוז"ג אסור וא"כ נפלו שתיהן כאחת אסור, אבל נראה דמבעי לי' דאפשר לפרש אחר אחרון בקדם וסלקו לראשון וכדמפרש אביי פסחים כ"ז א' ולאביי י"ל דלא אסר אלא בקדם וסילק את ההיתר וכמש"כ לעיל סי' כ"ט סק"ד, ומסקינן דר"א סבר זוז"ג אסור וכדמסיק גם בגמ' דידן.
והנה אוסרין עיסה שני' שנתחמצה ממחומץ מחמץ שעבר עליו הפסח אע"ג שאין בשאור שעבר עליו הפסח כדי לחמץ אלא מצטרף עם העיסה, וה"נ אמר תמורה י"ב א' דלרבנן אין המחומץ מחמץ אלא לפי חשבון, וכיון שלפי חשבון אין באיסור כדי לחמץ מותר, אבל לר"א זוז"ג אסור וכל שמשתתף איסור בחימוצו אסור, והא דשרינן לאחר ג' עיסות דכבר פג כח השאור הראשון ובטל, ומסקינן דאע"ג דאין הלכה כר"א כאן בחמץ שעבר עליו הפסח החמירו חכמים כסברת ר"א, וביאור הסוגיא פירשה הגר"א.
של בעלי בתים אחר ג' שבתות של אפי', הגר"א הגיה של אופים ושל נחתומים, אבל כיון דהוזכר גם בדברי רשב"א, וכן בתוס' רפ"ב דפסחים הגי' של אפי', אפשר דה"ק שידע שאפה אע"ג דלא ידע אם אפה פעם אחת לב' שבתות או אפה בכל שבת מותר, אבל מפני שיש לפעמים שאין בעה"ב אופה אלא לוקח מן הפלטר, ובזה לא התירו אפי' לאחר ג' שבתות ולא אמרינן כיון דלא אפה ג' שבתות מסתמא לא הניח שאור מקדם הפסח אלא חוששין לו, ואילו לא אמר של אפי' הוי משמע דלאחר ג' שבתות מותר אפי' לא אפה ומשום דלזמן מרובה כזה לא שכיח שישאיר מקדם הפסח ומסתמא לקח שאור מנחתום או משכנו ולפיכך הוצרך התנא למתני של אפי' וההיתר הוא משום דתלינן שכבר עברו ג' תנורים.
שם ושל נחתומים בכרכים לאחר ג' ימים, הגר"א הגיה ע"פ התוס' דשל כרכים ג' תנורים ושל כפרים ג' ימים, אבל קשה ל' ר"ש כשאמרו של נחתומים בכרכים לאחר ג' תנורים עד ג' ימים אסורים, דא"כ לר"ש כרכים וכפרים שוין בג' ימים והיכן אמרו בשל כרכים ג' תנורים והלא לשון ר"ש משמע דמודה דאמרו כן, אבל לגי' דידן יש לפרש דבכרכים בג' ימים כבר אנו בטוחים דעברו ג' תנורים אבל בכפרים צריך לדעת דעברו ג' תנורים ומפרש ר"ש דאף בעברו ג' תנורים דוקא בעברו בג' ימים אבל עד ג' ימים לא מהני דאמרינן דאפה כל היום משאור אחד ואפשר דר"ש פליג אדרשב"א דגם בשל נחתומין בכרכים לא מהני ג' תנורים בפחות מג' ימים ורשב"א פליג אדר"ש ולא חייש דלמא בדה משחרית לכל אותו היום, ואפשר דלא פליגי אלא נחתום של כרכים מתוך שאופה תמיד כליו מחמיצין במהרה וגם ביתו חם תמיד וממהר להחמיץ והלכך אינו בודה את השאור משחרית דעיסה של שחרית מניח ממנה ונעשית שאור בערבית אבל של כפרים בודה שאור משחרית שאם לא יניח לא יהי' לו שאור בערבית.
שם נהירת דהויתין אמרין את ור' ירמי' כו', כ"נ דצ"ל.
שם דאמר ר"ח ברי' דר' אבהו אבא כו', כ"נ דצ"ל.
שם ואורין לי' כר' ליעזר, נראה דהשאלה היתה בחמץ לאחר הפסח והא דאמר דאורין לי' כר"ל ר"ל כסברת ר"ל דזוז"ג אסור, וכ"ה בנוסח הגר"א הראשון ויש שם נוסח אחר דהשאלה היתה בתרומה וחולין שחימצו ולא נראה דאיך אורו לו כיחידאי.
שם א"ר מנא קומי ר' יסא היך מה דתימר תמן הלכה כר"ל כו', הגר"א קבעו על מתנ' דכלים שסכן, וצ"ע דהא לא קיי"ל כר' אליעזר בזוז"ג רק בחמץ שעבר עה"פ החמירו, ואפשר לפרשו דשאלו אם הלכה כר"א בחולין ותרומה שחימצו כי היכי דמחמרינן בחמיצן והשיב לו דרק בחמיצן החמירו למגדר מילתא.