חזון איש/יורה דעה/יח
סימן יח
[עריכה]א) חולין ק"ח ב' בגמ' חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא, בשו"ע סי' צ"ב כתב שאם לא סלק עד שתנוח היורה צריך ס' נגד הכזית ולא מהני טעימת קפילא, והקשו האחרונים ז"ל דמאי מהני ס' ליחוש דלמא בלע ופלט ובלע ופלט כמה פעמים ועיין בר"ן ס"פ בשם הרמב"ן שכתב דראשון ראשון בטל והפר"ח הביאו והקשה דהא קיי"ל חוזר וניעור, ונראה לפרש דהרמב"ן ז"ל ה"ק דל"א חוזר וניעור אלא היכי שלבסוף יהי' טעם האיסור בקדרה אבל הכא כיון שהחלב יוצא מן הבשר הרי מתפשט טעם הבשר שבתוכה בכל הקדרה ושוב אין בה טעם אלא כיון דקיי"ל אפשר לסוחטו אסור אמרינן שכל חתיכה שקבלה פעם אחת טעם חלב הִנֶה אסורה עולמית אף לכשיצא ממנה טעם החלב אבל כיון דנתבטלה בס' הרי ע"כ פקע איסורה אלא שכיון שנתוסף איסור אמרינן דמעתה תשוב לאיסורה וכיון שאין בה גם עכשו טעם בשר בחלב אינה חוזרת לאיסורה והלכך אין החלב אוסר את הקדרה ע"י שנבלעה בבשר וקבלו טעם בשר, ולפ"ז יתישב ג"כ הא דלא בעינן ב' פעמים ס' כנגד הבשר וכנגד החלב שנבלע בבשר ויצא דהחלב היוצא מן הבשר אמרינן דכל טיפה וטיפה כבר נתבטלה ואינו חוזר וניעור כיון דגם עתה אין בהן טעם בשר וזו כונת ש"ך סי' צ"ד סק"ה, ומיהו המחבר שם מחמיר בלא נודע דאמרינן נ"נ בלא נודע ולא אמרינן קמא קמא בטל, מיהו הרמ"א שם הקיל אפי' בלא נודע, ואע"ג דאנן מחמרינן דבלוע נ"נ, מ"מ לא מצרכינן ב' פעמים ס' משום דאמרינן קמא קמא בטל אפי' בלא נודע. ומיהו לפ"ז צריך מה שהוא יותר מס' ואפשר דכיון דשיעור ס' שיעורו בכל הדברים הנותנין טעם שאין לך דבר באוכלין הנותן טעם בס' הנה יש בשיעור ס' גם משהו יותר על כדי נתינת טעם, וגם שהוא מדרבנן הקילו.
ב) ואין להקשות לפ"ז למה אמרינן חתיכה נ"נ ואוסרת כל החתיכות נימא כל טפה וטפה היוצא מהחתיכה כבר נתבטלה ואינה חוזרת וניעורה כיון דסוף סוף לית בהפליטה גם עתה טעם חלב וכה"ג ל"א חוזר וניעור, ונראה דבטעם האוסר ל"א הכי דחשיב הכל כבבת אחת וראיה מהא דחתיכה טרפה שנפלה לחתיכות היתר אוסרת אפי' למ"ד דמין במינו ל"א חוזר וניעור [יעוין סי' צ"ט בביאור הגר"א ז"ל] ואמאי ל"א קמא קמא בטל אלא דבטעם חשיב הכל כבב"א, מיהו הכא בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב לא חיישינן במה דהחלב יפלוט טעמם לשאר החלב בעודם מובלעים בתוך הבשר דהרי יש ס' כנגד הכזית ואף שמובלע בחלב סגי בס' אלא דכל האיסור הוא כשיצא החלב מן הבשר ובזה אמרינן דכל טפה היוצא מתבטל, ואפי' אם בא ומצא את הכזית בשר בתוך היורה דאפשר לומר כיון דלא נודע לא נתבטל מ"מ אם נידן דלא נתבטל משום דלא נודע י"ל דהחלב לא נעשה נבלה משום דלא נודע וכיון דבשעת ידיעה שוב אין בחלב טעם בשר לא נאסר אלא החלב המובלע בבשר בשעת ידיעה דיש בהן טעם בשר ובהן אמרינן קמא קמא בטל.
ג) כתב הר"ן דאע"ג דאפשר לסוחטו מותר מ"מ אין החתיכה הראשונה מותרת עד שיטעמנה קפילא דמשום שהוסיף עליה עד ס' אין הכרח שטעם החלב שבה יתחלק לכל החתיכות בשוה ולא ישאר בה אלא א' מס' אלא יש לחוש שנשאר בה כדי נתינת טעם, ומינה דלדידן דקי"ל אפשר לסוחטו אסור היינו אף דליכא בה טעם דס"ל דנתינת טעם חלב בבשר אינה רק סיבה לאסור את החתיכה עצמה ואין איסורה משום טעם החלב אלא שנאסרת עולמית משום שהיה בה טעם פעם אחת ונראה מבואר מדברי הר"ן דאף אם היה נסחט שלא היה נשאר בה גם משהו אבל דעת שאר פוסקים משמע דדוקא אי יצא טעם החלב אסורה כיון שנשאר בה משהו אבל אילו נסחט כלו חוזרת להיתרה דלא הוי עלי' שוב עוד שם בב"ח.
וכתב הטור סי' ק"ו דלדעת ר"א דבשאר איסורים ל"א חנ"נ גם אותה החתיכה חוזרת להיתרה ודעת הרשב"א ז"ל הובא בטור שם דאותה החתיכה באיסורה קיימא, וכתב הב"י דאפי' אי טעם קפילא ואין בה טעם אסורה, מיהו ברוטב שנאסר ע"י שקבל טעם איסור ונתוסף רוטב חוזר להיתרו, ונראה הטעם דבדבר גוש שאין הטעם מתחלק בשוה דיוכל להיות שישאר בו טעם הלכך אף שנשאר בו משהו מ"מ המשהו שנשאר הרי הוא כמקדם וכיון שהיתה בה טעם איסור שהיתה נאסרת הרי הוא באיסורה כל שנשאר בה משהו אבל כשנתערב בלח שאין ראוי שישאר בה יותר משאר הרוטב גם המשהו הנשאר הרי הוא כמו שנבלע בה עתה ואינה אסורה מפני משהו ובזה עדיפא שאר איסורין מבב"ח דהתם אפי' לח בלח אינו חוזר להיתרו כדאמרינן חלב אמאי מותר חלב נבלה הוא אע"ג דטעם הבשר שבחלב מתפשט בכל החלב ולא נשאר בה משהו רק חלק מהבשר שנתחלק בכל החלב ואפ"ה דבב"ח נאסר החלב מצד עצמו והרי הוא באיסורו כל שיש בו משהו בשר באיזה אופן שהוא אבל בשאר איסורין נהי דכל זמן שהאיסור בתוך החתיכה הרי החתיכה בעצמה אסורה והלכך נשארת באיסורה אף שכבר הופג טעם האיסור שבה כיון שנשאר בה משהו מהאיסור מ"מ כשמתחלק בשוה ולא נשאר בה טעם מותרת.
ד) ומה"ט אינה אוסרת אחרים אלא לפי חשבון האיסור שבה דאע"ג דהיא נשארה באיסורה מ"מ פליטתה חוזר להיתרה שהרי פליטתה לא גריעא מלח בלח וטעם האיסור שבתוך פליטתה מתחלק בכל הקדרה והלכך גם פליטתה חוזר להיתרה וזה מבואר בגמ' דפריך אי קסבר אל"ס מותר חתיכה אמאי נעשית נבלה ופי' הר"ן דה"ק דכיון דאם היה נסחט היתה חוזרת להיתרא הלכך אינו בדין שתאסור אחרות אע"ג דהשתא לא נסחט ויש בה טעם ונשארה באיסורה מ"מ אינה יכולה לאסור את האחרות וע"כ צ"ל הטעם כמ"ש דפליטתה חוזרת להיתרה דאלא"ה שפיר נאסר כל הקדרה כיון דיש בו טעם בשר שנאסר והרי בשרו כנבלה, ולפ"ז נראה דקיי"ל אפשר לסוחטו מותר בשאר איסורים אלא שמחלקינן דוקא בשלא נשאר בו רק חלק מהשאר אבל כשנשאר בו משהו במציאות הראשונה וכמו שפי' לעיל אסורה ובאמת חילוק זה אין לו מקור בש"ס ומנ"ל לחלק בהכי דשפיר י"ל דכל שאין בה טעם חוזרת להיתירה, ועיין ביאור הגר"א סי' ק"ו, ולכאורה הוא דלא כדברנו אבל ממה שסיים וז"ל ופי' הרשב"א שמא לא פלט כו' מבואר כנ"ל וגם מהא דבלח ל"א הכי אע"ג דבב"ח גם בלח הכי הוא כדפרכינן חלב נבלה הוא ויש לכוין דברי רבנו ז"ל גם ע"פ דברנו וצ"ע.
ה) הקשה הגרע"א סי' ס"ז כיון דחיישינן דנשאר בתוך חתיכה הראשונה א"כ בצלים שנבלע בהן בשר ובשלם בחלב אמאי מותר הלא יש לחוש דנשאר בבצלים טעם בשר ויש בו טעם בב"ח ומאי מהני מה שיש בחלב ס' נגד הבשר הלא גם החלב נאסר וצריך ס' נגד כל הבצלים ולדידן דאמרינן חנ"נ בשאר איסורין גם הבצל עצמו נעשה איסור, ונראה מדבריו ז"ל שאם טעם קפילא ואין בבצל טעם בשר ניחא ולכאורה י"ל דהבשר שבתוך הבצל קבל טעם החלב קדם שיצא טעם הבשר מהבצל וכיון שכן לא מהני שוב מה שיצא אח"כ הטעם דכבר נאסר ונראה דאילו לא נשאר בהבצלים טעם בשר שפיר מותר שהרי כתבו תו' לעיל ק' א' דלעולם מתחלת טפת החלב להתפשט במקומה ומ"מ אין מקום הנפילה נאסר כיון שעומד להתפשט בלא חסרון מעשה וה"ה הכא כיון שהחלב שמקבל טעם הבשר עומד הטעם להתפשט ולא ישאר בו טעם בשר אינן נאסרין וממילא גם הבשר אינו נאסר כמש"כ הרמב"ן דאין בב"ח נאסר עד שיתנו טעם זב"ז ועוד דהכא גרע שסופו שלא יהי' כאן טעם בשר כלל וכ"כ בס' חו"ד סי' צ"ב אלא שעדיין יקשה כיון דבלא טעימת קפילא חיישינן שנשאר טעם בשר בבצלים ויאָסרו ויאֶסרו את הקדירה.
ו) ונראה דלכאורה יש לשאול בהא דפריך חלב נבלה הוא ואמאי כיון שעומד טעם הבשר שבחלב להתפשט ע"י שיוצא החלב לקדירה ומה אכפת לן במה שנבלע קדם בחלב מעט הלא כל החלב הנופל על חתיכה נבלע מקדם במקום הנפילה ואפ"ה לא נאסר, ונראה כיון שאין טעם הבשר עומד להתפשט כל זמן שהחלב מובלע בתוך הבשר אלא לאחר שיצא לא מקרי עומד להתפשט דהוי מחוסר מעשה ואע"ג דהבישול בעצמו עושה המעשה מ"מ דוקא חסרון הבליעה לא מקרי חסרון אבל חסרון יציאת החלב מקרי מחוסר מעשה ונעשה כבר נבילה קדם שיצא ולפ"ז נראה דבצלים דיש בהן טעם בשר ובשלן בחלב אין שייך לאסור שאר החלב כיון דאיכא ס' נגד הבשר דלמאי ניחוש אי שהחלב הבלוע בבצל שיש בהם טעם בשר יפליטו טעמן בעודם בלוע בתוך הבצל הלא הפליטה הזאת לא נאסרה מעולם שהרי טעם הבשר שבפליטה היה עומד להתפשט ע"י פליטת טעם החלב בתוך שאר החלב ומחוסר פליטה לא הוי כמחוסר מעשה ואי שהחלב בעצמן יצאו לחוץ הלא אמרינן בהו ראשון ראשון בטל ואינן חוזרין וניעורין כיון שאין בהם טעם בשר כמבואר לעיל ס"ק א' וממילא אין הבצל אוסר בפליטתו שאין פליטתו נאסר שהרי כשקבל פליטתו טעם חלב והבליע באותו חלב טעם בשר היה עומד טעם הבשר שבתוך החלב להתפשט וממילא גם הבשר לא נאסר כמש"כ הרמב"ן כמבואר לעיל ס"ק ה' והכא גרע דגם טעם הבשר סופו להתבטל לגמרי.
ז) ואין להקשות לפ"ז בכזית חלב שנפל לתוך יורה אמאי לא מהני טעימת קפילא הלא כל זמן שהחלב מובלע בתוך הבשר אין לחוש לפליטתן דאותה הפליטה לא נאסרה כלל ואי דהחלב בעצמו יוצא הלא ראשון ראשון בטל וצ"ל הטעם דחיישינן דמעט החלב שיצא בראשונה נצטרף עם הבשר ונתנו טעם בחלב וזה דחוק מאד, ועוד דכמו דלא חשבינן כסופו להתפשט משום יציאת החלב כמו כן בפליטה דהרי טעם הבשר בעצמו אינו עומד להתפשט חוץ מהחלב אלא ע"י שיצא גם טעם החלב, וגם באור דברי תו' שכתבו דלהכי לא נאסר מקום הנפילה משום שסופו להתפשט היינו דהחלב לא נבלע כלל באותו המקום אלא מפקד פקידו במקום הנפילה דבכ"מ שמתחלק ומתפשט בשוה לפי ענין החם והלחות אינה נבלעת במקום הראשון כלה אלא אינו נבלע אלא מעט והשאר מתחלק דכן הוא טבעו, אבל כל שנבלע בליעה גמורה במקום הזה אלא שמתפשט אח"כ ע"י אופן שהוא סוחט את הבלוע הקדום לא מהני מידי מה שהיה כבר מוכן בשעת הבליעה ושפיר נעשה נבלה ועפ"ז גם דברי החו"ד שבסק"ה צ"ע וקושית הגרע"א במקומה עומדת.
ח) ונראה לישב דהנה במרדכי בס"פ ג"ה כתב בשם הראב"ן דלהכי קדירה שבשל בה בשר ואח"כ בשל בה חלב אם אין בהן טעם בשר מותר נימא דהחלב שנבלע בדופן הקדירה קבלה טעם בשר ואח"כ כשיוצא לתוך החלב הוי מין במינו לר"י וכן לרבנן ניחוש דלמא יש בקדירה טעם חלב שנאסר וכדקיי"ל בסי' צ"ב בכזית חלב שנפל לתוך יורה דלא מהני טעימת קפילא והכא עוד גרע דאפי' אי ידעינן כמה בשר בלוע בקדירה ויש ס' נגד הבשר לא מהני דצריך ס' נגד כל דופני הקדרה שנתמלאו בחלב ואותו החלב נאסר ותירץ הראב"ן דהחלב שבדופני הקדירה לא נאסר דהחלב שבדופני הקדירה מקושר עם החלב שבתוך הקדירה ומצטרף עמו וכיון שאין בבשר הבלוע בדופני הקדירה כדי לתת טעם בכל החלב גם החלב הבלוע בדה"ק לא קבלו טעם בשר, והנה בתה"ד סי' קפ"ג משמע שמפרש דעת הראב"ן לחלק בין בלוע באוכל לבלוע בכלי דבבלוע באוכל אמרינן דאינו מקושר עם השאר והלכך אמרינן בסוגין חלב נבלה הוא אבל בכלי מקושר הבלוע עם מה שבתוך הקדירה, אמנם צ"ע לפי דבריהם דע"כ מוכרח בסוגין דהחלב שבתוך הבשר מקבל טעם בשר ואינו מחלקו לכל הקדירה דאילו היה עומד הטעם להתפשט בכל הקדירה לא היה החלב נאסר, ויש לתמוה מ"ש החלב המובלע בבשר מהבשר עצמו דאף אם נפל על חתיכה אחת וכסה הקדירה לא נאסרה החתיכה הראשונה אע"ג דמתחלה נתפשט באותה החתיכה ואין בה כדי לבטל מ"מ אמרינן דסופו להתפשט ועדיין לא נתבשל החלב באותה החתיכה וכש"כ הכא שבשעה שהחלב מקבלים טעם הבשר הנם בתוך רטיבת הקדירה ולמה אינו מפעפע טעם הבשר בכל הקדירה ואפי' אם נדחוק ונאמר שבלוע גרע והבלוע בתוך אוכל מקבל טעם ואינו מפעפע אותו בכל הקדירה אף שמונח בתוך הרוטב עדיין יקשה מאי מהני כסה או אפי' אם הקדירה מלאה רוטב נימא דחתיכה שנפל החלב עליה ונבלע בה הא נבלע החלב גם ברוטבה והרוטב הבלוע בתוך החתיכה הלא לא יפלוט לתוך הקדירה את טעם החלב שקבלו ונעשו נבלה ויאסור את כל הקדירה.
ט) וצ"ל לדבריהם ז"ל דבאמת לא גרע בלוע, וכל היכי דהטיפה עומד להתפשט עד שלא ישאר טעם בהחתיכה יתפשט גם מהרוטב הבלוע בתוך החתיכה אבל היכי דבלוע בשר בבצל דאותו הבלוע לא יתפשט לחוץ לגמרי שהרי אין הגעלה באוכלין הלכך גם החלב שנבלע בתוכו לא יפלוט את טעם הבשר שיקבל, אבל הוא תמוה שהרי מה שלא יפליט הבצל את טעם הבשר אינו מחמת הבישול של עכשו אלא מחמת בישול הראשון אבל החלב שמקבל עכשו טעם הבשר ואותו הטעם שפיר מתפשט חוץ לבצל ולמה לא יתפשט גם מהחלב הבלוע בתוך הבצל ומ"ש אילו נפל רוטב עכשו על הבצל המונח בתוך החלב ובלוע בחלב דאמרינן דלא נאסר דסופן של הרוטב להתפשט מן הבצל ומן החלב לכל הקדירה ומ"ש בצל שכבר נבלע בו בשר שלא יוצא עוד, דאמרינן דאף הטעם היוצא ממנו לא יתפשט בכל הקדירה מפני שנשאר בו עוד טעם ובמה יגרע טעם הנשאר את הטעם היוצא שלא יתפשט.
י) אמנם ז"ל הראב"ן דלא אסר ר"י אלא כשנפלה על החתיכה ונאסרה מטעם החלב שהוא בעין כו' אבל חלב הנבלע בקדירה אינו אוסר את הרוטב שנבלע בה לאסור את זה שבקדרה כו' דהא אינו בעין עכ"ל הנה נראה מדבריו דלא אמרינן האי סברא דחלב נבלה הוא אלא היכי שההיתר נבלע בהאיסור עצמו דאז נותן בו טעם יותר מבכל הקדירה ואינו עתיד לפלוט ולחלק את הטעם בכל הקדירה והלכך חלב הבלוע בבשר מקבל טעם בשר אבל היכי שההיתר והאיסור שניהם מובלעים בכלי אין מתגבר האיסור על ההיתר וכל מה שמקבל מהאיסור עתיד להתפשט כדין ב' חתיכות שבתוך הרוטב שאף שנפל איסור על אחת מהן מתפשט לשניהן בשוה וכן בשר המובלע בדופן הקדירה והחלב המונח בתוך הקדירה הוו כשניהן בתוך הרוטב והלכך אע"ג דאין הגעלה לכ"ח ועדיין ישאר בה טעם בשר מ"מ הטעם שהבשר פולט באותו הבישול יתפשט בכל הקדרה ולפ"ז אין חילוק בין קדירה לאוכל והלכך גם בבצלים המובלעים בטעם בשר ובשלן בחלב ויש ס' נגד הבשר אין החלב נאסר דהחלב שבתוך הקדירה מצטרף להחלב שבתוך הבצל.
יא) אמנם לענין הבצל יש לדון דלדעת הרמב"ן כיון שאין טעם החלב מתמזג מטעם הבשר אף שהבשר נתמזג מטעם החלב מ"מ גם הבשר מותר דלא נאסר בב"ח אלא אם נתמזגו החלב והבשר בטעמן זב"ז, אבל הגרע"א סי' ר"ז צדד דהתו' חולקים על סברא זו ולדידהו הבשר אסור אע"ג דטעם החלב שבתוך הבשר מותר מ"מ טעם הבשר אסור ולפ"ז גם הבצל אסור מדין חתיכה נ"נ בשאר איסורים ויאסר הבצל את החלב ולכאורה יש לדון בס"ס דאפשר דאין כאן טעם בשר כלל שהרי אינו מוחלט שנשאר בהם ט"ב ואף אם נשאר י"ל כהרמב"ן דלא הוי בב"ח כה"ג וגם לא הוי אלא ספיקא דרבנן דין חנ"נ בשאר איסורין, אמנם לפי מש"כ לעיל סק"ז לפקפק בדברי החו"ד י"ל דאף אם אין בבצל טעם בשר אסור, והבצל ודאי אסור דאולי יש בה טעם וטעם כעיקר אסור מה"ת גם בשאר איסורים ואף לדעת הרמב"ן אין הבצל מותר אלא כשנצטנן הקדירה אבל כשסלקו בעודו חם נאסרה ואפי' כשנצטנן אסור דהדחה מי לא בעיא.
יב) ק' א' תוד"ה בשקדם, והטפה נ"ט במקום נפילתה, ואין לומר דמקום הנפילה בולע מכל החתיכה ג"כ ואינו בולע מהחלב רק לפי ערך של החלב כנגד כל החתיכה, וכיון שאין בחלב בנ"ט בכל החתיכה גם מקום הנפילה אין בו טעם ז"א דהחלב נבלע גם עצם החלב ונותן טעם יותר מפליטת כל החתיכה במקום הנפילה.
בא"ד דבחצי חתיכה אין שייך לומר שתעשה נבלה כו' יש לעיין דמ"מ מקום הנפילה ישאר באיסורו דלמא נשתייר בו בנ"ט דהא אין הגעלה באוכלין וי"ל דהקפילא יטעום מקום הנפילה, ומיהו נראה מדבריהם דהרא"מ ס"ל יותר מהר"א דלדעת ר"א דאין חנ"נ בשאר איסורים מ"מ החתיכה אסורה כמש"נ בסק"ג ולדעת הרא"מ בחצי חתיכה גם החצי חוזרת להיתרה, ומיהו לפי' התוס' צ"ל דכל שעומד להתפשט לא נבלע כלל והלכך סגי בס' בכל החתיכה ולא חיישינן דנשאר במקום הנפילה בנ"ט ונראה דכל שעומד להתפשט אינו בולע גם לפי חשבון והלכך מהני כסה קודם שנתפשט בכל החתיכה דאל"ה יחסר מקום הנפילה אף שכסה, ונראה דזהו שיעורא דמיד הנאמר בניער וכסה.