חזון איש/יורה דעה/טז
סימן טז[עריכה]
א) חולין צ"ו ב' תוד"ה אם, משמע שר"ל שאפילו החתיכה שנפלה הטפה עליה היא מקצתה בתוך הרוטב כו' נראה דבאותה חתיכה ודאי מתפשט בכולה כדתנן ק"ח א' אם יש בה בנ"ט באותה חתיכה כו' ואם יש בה ס' נגד הטפה כולה מותרת, והא דהביא המרדכי תרצ"א דיש שהיו רוצים לאסור אותה המקצת שחוץ לרוטב ומסיק המרדכי שהוא שבוש היינו לדעת ר"י דבמקצת החתיכה תוך הרוטב מצטרפת כל הקדרה לבטל הטפה ובזה היו מחמירים דאע"ג דאיכא ס' בכל הקדרה נגד הטפה מ"מ אותו המקצת שחוץ לרוטב אסור, ולזה מסיק המר' שהוא שבוש שאין מקום לאסור אותה שחוץ לרוטב יותר מאותה שבתוך הרוטב, ובד"מ סי' צ"ב אות ב' פי' דברי המר' דלדעת רש"י מקצתו תוך הרוטב ומקצתה חוץ לרוטב ונפל על מקצתו שחוץ לרוטב אין הטפה מתפשטת רק באותה המקצת שחוץ לרוטב, ויש שהיו רוצים לומר כו' שכ' המר' שם היינו שרצו להורות כדעת רש"י ודבריו ז"ל תמוהים מאד דבהדיא מבואר במר' דגם אותם האוסרים היו מודים דכל הקדרה מצטרפת לבטל הטפה דהיינו כדעת ר"י, ועוד דהא בהדיא מבואר במתני' ק"ח א' דכל החתיכה שנפלה עלי' החלב נאסרת אם יש בה בנ"ט וכולה מצטרפת לבטל החלב.
ב) והנה לפירש"י טפת חלב שנפלה על החתיכה חוץ לרוטב אף שמקצתה תוך הרוטב אין החלב יוצא מחתיכה לחתיכה אף מהחלק שהוא בתוך הרוטב יחד עם שאר החתיכות כדא' להדיא ק"ח ב' אילימא לא נער כלל ולא כסה כלל מבלע בלע מפלט לא פליט דהיינו שאינו פולט את החלב שבלע וכמבואר בתורת הבית ב"ד שע"א, דא"א לומר שאין החלב מתפשט בכל הקדרה קאמר אלא בהאי חתיכה אבל לאחר שנבלע החלב בהאי חתיכה בליעה גמורה חוזרת ופולטת א"כ הו"ל הא בלע והא פלט כדא' בסמוך בלא נער בתחילה אלא בסוף א"ו דבלא נער כלל אינו פולט כלל ושמעינן לפרש"י דלעולם אין בלוע יוצא מחתיכה לחתיכה אא"כ החתיכה הבלועה איסור כולה תוך הרוטב, ומיהו למאי דקי"ל דחענ"נ יש לדון שתאסור אחרות בפליטת הבשר עצמו אף שאינה פולטת החלב וזה תלוי בפלוגתת הראשונים ז"ל שהביא הר"ן והמ"מ אי אמרינן אין הנאסר יכול לאסור אא"כ איסור עצמו יכול לילך לשם, ופלוגתא זו אינה ענין לפלוגתת רש"י ור"י אלא דלפירש"י יש לדון בזה אף במקצתו תוך הרוטב ולר"י במקצתו תוך הרוטב גם האיסור עצמו הולך לשאר החתיכות ולכו"ע אסור אלא בכולה חוץ לרוטב תלוי בפלוגתת הראשונים ז"ל דלדעת האוסרים אף במקום שאין האיסור יכול לילך קי"ל במסקנא דאפי' לא נער ולא כסה כלל אסורה כל הקדרה כמש"כ הר"ן ודברי הד"מ שם וכן דברי הט"ז שם ס"ק ב' תמוהים בזה.
ובפלוגתת רש"י ור"י משמע דעת הרשב"א בת"ה שם כדעת רש"י וכמש"כ הש"ך שם סק"ד וכמש"כ הגרע"א שם בגליון, ומש"כ הב"י סי' צ"ב דנראה מדבריו שם דכשאין חתיכה זו נוגעת בחתיכות אחרות אלא ביבש מיירי אבל אם היתה נוגעת בחברתה ע"י רוטב אפי' לא נער ולא כסה נמי תמוה, דאדרבה דעת הרשב"א כפירש"י, ולענין פלוגתת הראשונים אי אוסר הנאסר במקום שאין הולך האיסור דעת הרשב"א כד' התוס' וכ"כ ה"ה פ"ט מהל' מ"א בשם הרשב"א, ומיהו מה שסיים הת"ה שם בדברי ר"י בעל התוס' משמע קצת שמסכים עם דעת ר"י בכל מה שכתב וד' ר"י הוא דוקא אם כולה חוץ לרוטב וכן משמע ל' הת"ה שם דאיירי דמקום הנגיעה הוא יבש ביבש, וצ"ע.
ג) יו"ד סי' צ"ב ש"ך סק"ח, ודמי למש"כ הרשב"א והטור ס"ס קי"א כו' תימא דהתם דוקא במין במינו מיקיל הרשב"א אבל לא במין בשאינו מינו וכמש"כ הפר"ח והגר"א ז"ל שם ובמין במינו מיקילינן אף אם לא עירבו יחד כמש"כ הגר"א שם ס"ק כ"א אבל הכא שיש כאן חתיכה אחת אסורה מבו"ח ודאי אין להתיר בלא ניעור ומנ"ל דלא אמרינן בזה ח"ע נ"נ שיועיל ניעור אח"כ, וצ"ע.
שם ס"ק ט"ו ולפענ"ד אינו משום חומרא כו', לדעת הרמ"א ס"ס ק"ג נראה דחלב שנאסר מבו"ח ונתערב אח"כ בשאר משקין או בחלב היתר אמרינן בי' חענ"נ אבל הש"ך לשטתו שם דזה מקרי שאר איסורין ולא מש"ל בב"ח לח בלח רק חלב שקבל טעם בשר.
סי' צ"ד ש"ך סק"ה, ואע"ג דמשמע דעת ב"י כו' חוזר וניעור כו' אפי' נודע בינתים כו' מ"מ הכא אין טעם כלל כו' כונת הש"ך כמ"ש הר"ן ס"פ כ"ה בסוגיא דט"ח דהק' בכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב ויש ס' בחלב למה החלב מותר כיון דהחלב שנכנס לתוך הבשר נ"נ נימא דחלב זה שנאסר יצא לקדרה ונכנס חלב אחר תחתיו וכן כמה פעמים, ותי' דאמרינן קמא קמא בטיל, ובפר"ח הק' דהא קי"ל בדאורייתא אמרינן חוזר וניעור, ונראה כונת הר"ן דל"א חוזר וניעור אלא כשצורת האיסור קימת אח"כ, אבל הכא בחלב שנאסר ויצא לקדרה כבר נפסד צורת האיסור שהרי טעם הבשר שבחלב נתפשט בכל הקדרה ואין כאן טעם בו"ח אע"ג דהיכי דנפל בב"א אמרינן אפשר לסחטו אסור מ"מ כשמתבטל קמא קמא בס' ל"א חוזר וניעור, [ואע"ג דטפת חלב שנפלה על החתיכה ויש בה בנ"ט ואח"כ נער וכסה את הקדרה אוסרת כל הקדרה למאי דקי"ל אפשר לסוחטו אסור ול"א קמא קמא בטיל אע"ג דהתם נמי אין כאן טעם חלב בקדרה התם חשיב כב"א כיון שכל החתיכה היא בקדירה ויש בה כדי נ"ט אבל הכא אין החלב אוסר עד שיצא מן הבשר ויכנס חלב אחר תחתיו ויצא אח"כ לקדרה והוי כמחוסר מעשה בין זל"ז, תדע דאפילו לדעת הפוסקים דבמין במינו ל"א חוזר וניעור, עי' יו"ד סי' צ"ט, מ"מ חתיכת נבלה שנפלה לקדרה ויש בה בנ"ט אוסרת כל הקדרה ול"א קמא קמא בטיל] ומיהו משמע בר"ן דאפי' לא נודע נמי אמרינן קמא קמא בטיל דמי לא עסקינן שלא ראה בשעה שנפל הבשר לתוך החלב, ונראה דזהו כונת הש"ך סק"ו שכתב אע"ג דאנן לא קי"ל להקל כהרמב"ן דבלוע בכלי אינו נעשה נבלה מ"מ הכא בכף אין להחמיר להצריך ב' פעמים ס', ולכאורה קשה מ"ש הכא משאר בלוע, [ואע"ג דהכא יש עוד טעם להקל דדלמא הכף כשיוציאה אינה כלי ראשון אבל לא לזה נתכוין הש"ך דלא הוי סתם לן] ומה שהביא הש"ך ראי' דבאיסור עצמו שנפל לקדרה כמה פעמים קי"ל א"צ אלא פעם א' ס', שאר איסורין שאני דדין נע"נ בשאר איסורין אינו אלא דרבנן והרבה פוסקים ס"ל דל"א חנ"נ בשאר איסורין כלל, ועי' סי' צ"ח בבהגר"א סק"ך שכ' עוד טעם בזה דלא בעינן ב"פ ס', אך כ"ז לא שייך בבו"ח דא"א בלוע נעשה בו"ח נאסר כל הבלוע בכף מה"ת כדין בו"ח גמור, וצריך ב"פ ס', ואין כאן רק סברת הרמב"ן להקל דאין הבלוע נעשה בו"ח, אלא ע"כ דיש כאן קולא מצד קמא קמא בטיל אע"ג דלא נודע בינתים, ולדעת המחבר דבלא נודע ל"א קמא קמא בטיל צ"ל דכזית בשר שנפל לתוך יורה של חלב איירי דוקא בנודע, ולא משמע כן, וצ"ע.
ועיקר טעם הרמב"ן דבלוע לא נע"נ נראה דדוקא בבלוע בכלי קאמר, ומשום דכל זמן שלא יצא בטל אגב החרס ולא חשיב שם אוכל ומשקה עלי' ליאסר מחמת בו"ח, וכעין דתנן כלים פ"ט מ"ה חרסין כו' הוסק התנור טמא הוסק אין לא הוסק לא כדאמר נדה ס"ב ב'. [ועי' לק' סי' י"ח בארך].
שם ש"ך סק"ט, וכן אפי' עם שאר דברים דהכף נעשה נבלה, נראה דלדעת הרמב"ן דבבלוע ל"א חנ"נ הכא סגי בל' דממ"נ אי חלב מרובה נתבטל הבשר ואם הבשר מרובה נתבטל החלב מאי אמרת דלמא שוין הם הרי נתבטלו שניהם אלא שאין אנו מקילין כדעת הרמב"ן כמש"כ הש"ך סק"ו.
ד) יו"ד סי' ק"ה ש"ך ס"ק י"ז א"כ הי' מה שבקדרה אסור לדידן דקי"ל דחם בחם כו' דבריו ז"ל תמוהים דבין לפירש"י דאיירי במקצתו תוך הרוטב ובין לפי' התו' דאיירי דהחתיכה כולה חוץ לרוטב לדעת הר"ן דהנאסר אוסר אף במקום שאין האיסור עצמו יכול לילך לעולם כל הקדרה אסורה אפי' לא ניער ולא כסה כלל אף באיסור כחוש דלרש"י דאיירי דהחתיכה מקצתה תוך הרוטב הלא אותה מקצת שבתוך הרוטב ודאי נותן טעם בכל הקדרה ואף שטעם החלב אינו יוצא לתוך הקדרה מ"מ טעם בשר לחוד אוסר, ולדעת התו' דאיירי בשכולה חוץ לרוטב נמי טעם הבשר מתפשט בכל הקדרה כיון שהיא נוגעת בחתיכה שמקצתה תוך הרוטב נותנת טעם לכל הקדירה כמו בטפת חלב שנפלה על החתיכה שמקצתה תוך הרוטב שהחלב מתפשט תוך כל הקדירה לדעת תו' וכן מבואר בהדיא בר"ן דלמאי דמסיק אפשר לסוחטו אסור איירי אפי' לא ניער כלל ומ"מ אוסרות כל החתיכות כלן מפני שהן מינה כדקתני בברייתא [וכבר רמז לזה הגאון בית מאיר בגליון] אלא ודאי דעת הרמ"א כדעת המיקילין אף בבו"ח שאין הנאסר אוסר אלא במקום שאיסור עצמו יכול לילך וכן מבואר בדברי השו"ע כאן שפסק להא דאיסור בלוע אין יוצא מחתיכה לחתיכה בלא רוטב ולדעת הר"ן אין הדין כן אלא אף הנאסר מחמת בלוע אוסר אחרים בלא רוטב מדין ח"ע נ"נ כדין בשר בחלב וכן הסכים הגר"א ז"ל בביאורו ס"ק מ' וכן דעת סמ"ק שהביא הש"ך סי' ק"ג ס"ק י"ח, ודעת סה"ת שאוסר כבר פירשו הש"ך סי' צ"ד ס"ק כ"ב דטעם האיסור לא נפגם כלל.
ה) סי' צ"ד, ש"ך סק"ד, וחיישינן דלמא נשאר בו מעט כו' ולא חשיבא הגעלה דמיירי בתבשיל דאין הגעלה אלא במים או בשאר משקין כמבואר בא"ח סי' תנ"א ס"ה, ולפ"ז בכף של בשר, בחלב צלול, שרי משום הגעלה, עוד י"ל דבכל הגעלה נשאר קצת טעם והתורה התירתו, והלכך לא מהני הגעלה בחלב לבטל טעם בשר כיון שגורם איסור, וכעין שכתב הטור סי' ק"ו, אבל הגרע"א סי' פ"ג לא כתב כן.
שם בפרמ"ג דבב"ח שם אחד, אמנם לדעת הרמב"ן דאין איסור בב"ח עד שיתנו שניהם טעם זב"ז א"כ הכא אין הבשר היוצא לקדירת חלב בתחיבה ראשונה נאסר כלל כיון שיש ס' בקדירה, ואין טעם בשר בקדירה, גם טעם הבשר אינו נאסר, וכמו שכתב הגרע"א סי' פ"ג, וא"כ אין מקום לצרף הבשר עם החלב הנאסר לאסור הקדרה, וע"כ הכא קיימינן לדעת התו' שצדד הגרע"א סי' ר"ז דפליגי על הרמב"ן בזה וצ"ע על הגרע"א סי' פ"ג שפירש דברי הש"ך כאן ע"פ דברי הרמב"ן.
סי' צ"ח ס"ב, רובו היתר אסור, ודעת הרמב"ם והרמב"ן והר"ן והריטב"א דטכ"ע דרבנן וכ"ד רש"י, ומ"מ אם נתערב ממשו של איסור ויש כזית בכא"פ, לכ"ע אסור מה"ת, ונראה דמרק היוצא מן הבשר הוי כממשו של איסור, כיון דציר הבשר אסור מה"ת כמש"כ הראשונים בסוגיא דחולין צ"ט, ולפיכך טריפה שבשלו במים ונתפטמו המים מציר ושומן של הטריפה אם יש כזית בכא"פ אסור מה"ת, ולפיכך מותר לשחוט בשבת לחולה ואין מאכילין אותו נבלה אף אם אינו אוכל רק המרק, אם יש כזית בכא"פ מן הציר והשומן ולא שייך לסמוך ע"ד המקילין בטכ"ע ולהחמיר לענין שבת אלא בליכא כזית בכא"פ, וכ"ז באיכא נבלה מוכנה אבל אם צריך ליתן לנכרי לנחור אין לבקש נכרי אלא עושה ישראל בעצמו, ואף בליכא כזית בכא"פ ואיכא נבלה מוכנה אין הדין מוכרע ונראה דהשוחט לחולה לא הפסיד.