חזון איש/אורח חיים/קנא
סימן קנא[עריכה]
או"ח סי' תרפ"ח ס"ה בן עיר שהלך לכרך כו' נראה דדעתו לחזור ולא לחזור תלוי בכניסת ליל י"ד כגון בן עיר שהלך לכרך ובכניסת ליל י"ד היה בדעתו לשוב קדם האיר יום ט"ו לרש"י או קדם האיר יום י"ד להרא"ש נתחייב בקריאת י"ד ואף אם אחר צאת הכוכבים נשתנה דעתו להתעכב כבר הוכרע דינו כבן עיר, ואם בכניסת ליל י"ד היה דעתו להתעכב עד האיר יום ט"ו לרש"י או יום י"ד להרא"ש, פקע ממנו חיוב י"ד ונתחייב בקריאת ט"ו ואף אם חזר לעירו אחר צאת הכוכבים בי"ד קורא בט"ו, ואף שלשון הרא"ש דאזלינן בתר דעתו בשעת צאתו מביתו, אין הכונה שאם נשתנה דעתו קדם ליל י"ד אזלינן בתר מחשבתו בשעת צאתו מביתו אלא הכונה אם נשתנה דעתו בליל י"ד, ועד כניסת ליל י"ד הוא בלשון הרא"ש במחשבתו ראשונה, שאין סברא כלל שאם בכניסת י"ד דעתו של בן עיר להיות בכרך גם בט"ו יהי' כבני עירו משום שחשב בצאתו מביתו לשוב, או בן כרך שהוא בעיר ודעתו שלא לשוב בי"ד יהי' כבן כרך משום מחשבתו ראשונה שהיתה לשוב, ויותר תימא בן עיר שהלך לכרך והיתה דעתו להתעכב שם בט"ו ובכניסת י"ד דעתו לשוב בליל י"ד ושב לעירו יקרא בט"ו ואם אתה אומר כן אף אם שב קדם י"ד לביתו יקרא בט"ו, אלא ודאי בתר התחלת החיוב היינו צאת הכוכבים של י"ד אזלינן ואז מכריעין דינו כפי דעתו אם הוא פרוז או מוקף, ואחרונים ז"ל סתמו ולא פירשו הדבר ונראה מדבריהם דבתר מחשבתו בצאתו מביתו תלוי, וגם משמע מלשון הט"ז שצריך שיהי' שם כל הלילה, ולמש"נ כ"ז אינו.
ומשנתנו מכרחת כמש"כ דתלי אם עתיד לחזור ואינו עתיד, ובעתיד לחזור אע"פ שלא חזר, ובאינו עתיד לחזור אע"פ שחזר וכמש"כ הפוסקים, וע"כ לקבוע זמן שבו יהי' תלוי אם עתיד לחזור לפי מחשבתו בזמן ההוא אם לאו, ואם הזמן הוא שעת צאתו מביתו יתחייב לפ"ז דאפי' שב קדם י"ד לביתו יהי' כבני המקום האחר שהי' שם קדם הפורים וזה דבר שאי אפשר וע"כ בכניסת י"ד הדבר תלוי.
ומש"כ הט"ז וכן הוי שהיה עד שהאיר היום אינו מובן שאם בן כרך שהוא בעיר בי"ד אינו כבן עיר עד שהיה כל הלילה, אימתי יקרא בליל י"ד, וכן אמרו דבן כפר בעיר בין כך ובין כך קורא עמהם, והתם בתחלת הלילה קורא עמהם אף שחוזר מיד, והו"ל לרבא לחדש אע"פ שחזר, אבל אי בדעתו בכניסת היום תלוי ניחא. [א"ה, עי' לק' סי' קנ"ב באורך].
נראה דאם נתוספו בתים חוץ לחומה אע"פ שהאריכו חוץ לתחום ויש בתים שאינם סמוכים ואינם נראים מ"מ קורין בט"ו כיון שכל העיר כד"א ומקרו כולן תוך התחום ובלבד שלא יהא ביניהן מגרש פנוי שבעים אמה או קמ"א כדין תחום לענין שבת. [א"ה, עי' לקמן סי' קנ"ג ס"ק ב'].